מייקל מרצניך על חיווט מחדש של המוח

המכונה הזו, שלכולנו יש בגולגולת, מזכירה לי פתגם שקשור להערה של וודי אלן ששאל מה הדבר הכי טוב שיכול להיות בגולגולת, וזה המכונה הזאת. והיא מיועדת ובנויה לשינוי. היא מאפשרת לנו לעשות מחר דברים שלא יכולנו לעשות היום, לעשות היום דברים שלא יכולנו לעשות אתמול. וכמובן שהיא נולדת טפשה.

בפעם האחרונה בה הייתם ליד תינוק - זאת במקרה הנכדה שלי מיטרה. נהדרת, נכון? (צחוק) אבל כשהיא נולדה, למרות שהמוח שלה כבר התפתח כמה חודשים קודם לכן על סמך החוויות שלה ברחם, יחד עם זאת, היכולות שלה היו מאוד מוגבלות, כמו אצל כל תינוק שזה עתה נולד. אם היינו בוחנים את היכולות התפיסתיות שלה, הן היו גסות. אין אינדיקציה ממשית לכך שמתרחשת שם חשיבה אמיתית. למעשה, יש מעט הוכחות לכך שיש איזו שהיא יכולת קוגניטיבית אצל תינוק בן יומו. תינוקות לא מגיבים להרבה דברים. למעשה, לא ברור אם יש שם מישהו בכלל. (צחוק) והם שולטים בתנועות שלהם באופן פרימטיבי ומוגבל מאוד.

יעברו כמה חודשים עד שהתינוק הזה יוכל לעשות משהו פשוט כמו להושיט יד ולתפוס חפץ באופן רצוני, ולהביא אותו בד"כ אל הפה. ויעברו עוד כמה חודשים עד שנראה התקדמות הדרגתית מהתפתלויות ראשוניות, להתהפכות, ישיבה, זחילה, עמידה והליכה. לפני שנגיע לאותה נקודה קסומה בה ניתן לנוע בעולם. ועדיין, כשמסתכלים במוח אנו רואים התקדמות ראויה לציון. בגיל הזה המוח מסוגל לאחסן. הוא כבר אחסן, הקליט, יכול במהירות לשלוף את המשמעות של אלפי, עשרות אלפי חפצים, פעולות, והיחסים ביניהם בעולם. והיחסים האלה יכולים למעשה להיבנות ברבבות, מיליוני דרכים שונות. בגיל הזה המוח שולט ביכולות תפיסתיות מעודנות מאוד ולמעשה יש לו רפרטואר הולך וגדל של כישורים קוגניטיביים. המוח הוא בהחלט מכונת חשיבה ובגיל הזה אין שום ספק שהמוח הזה, יש שם בן-אדם בפנים. ולמעשה בגיל הזה הוא שולט בהתפתחות העצמית שלו. ובגיל הזה אנו רואים התפתחות בלתי רגילה ביכולת שלו לשלוט בתנועה.

עכשיו, התנועה הגיעה לנקודה בה ניתן לשלוט בתנועות סימולטניות, ברצף מורכב, בדרכים מורכבות כפי שנדרש, למשל, כשמשחקים משחק מסובך כמו כדורגל. עכשיו, הילד הזה יכול להקפיץ כדורגל על הראש. ובמקום מגוריו, סאו פאולו ברזיל, 40% מהילדים בני גילו יכולים לעשות זאת. אם תסתובבו במונטריי, תתקשו למצוא ילד עם יכולות כאלה. ואם תמצאו, הוא בטח יהיה מסאו פאולו. (צחוק)

וזה מראה שהכישורים והיכולות האישיות שלנו מעוצבות במידה רבה על-ידי הסביבה שלנו. התרבות שלנו היא חלק מאותה סביבה, אותה סביבה שמאתגרת את המוח שלנו. כי מה שעשינו בהתפתחות האישית שלנו היא לבנות רפרטואר גדול של כישורים ויכולות ספציפיים שהם ספציפיים להיסטוריה האישית שלנו. ולמעשה התוצאה היא שונות מופלאה בין בני אדם. כך שאין שני אנשים שהם בדיוק זהים. כל אחד מאיתנו רכש מערכת כישורים ויכולות שונה שנובעת מהפלאסטיות, מיכולת ההסתגלות של המכונה המדהימה הזאת. המוח הבוגר כולל כבר רפרטואר גדול של כישורים ויכולות שאנו יכולים לבצע באופן אוטומטי מהזיכרון, שמגדירים אותנו כיצורים פועלים, נעים וחושבים.

עכשיו, אנחנו חוקרים את זה, מכיוון שאנחנו חנוני-מעבדה, באמצעות בדיקה של מוחות של חיות כמו חולדות או קופים, או של החיה המסקרנת הזאת, אחת מצורות החיים הביזאריות על פני כדה"א, בודקים את יכולתם ללמוד כישורים חדשים. ואנחנו מנסים לעקוב אחרי השינויים שחלים כאשר הכישור הזה נרכש. למעשה, אנחנו עושים את זה בפרטים מגילאים שונים, בכל המינים השונים הללו. כלומר מינקות, דרך בגרות, ועד לגיל זיקנה. אז אנחנו יכולים לגרום לחולדה, למשל, לרכוש יכולת חדשה שתדרוש מהחולדה להשתמש בידה כדי לשלוט בהתנהגות אחיזה כלשהי, כפי שהיינו בוחנים את יכולת הלמידה של ילד בכישורים הללו, או ביכולת להצליח במשהו כמו קריאה. או שאפשר להסתכל על אדם מבוגר יותר שלמד לשלוט במערכת כישורים מורכבת שקשורה לקריאת תווים או ביצוע מכני של יצירה מוזיקלית.

מהמחקרים האלה הגדרנו שתי תקופות עיקריות בהיסטוריה הפלאסטית של המוח. התקופה הראשונה הנקראת "התקופה הקריטית." ובה המוח מארגן את המבנה הראשוני שלו, את מנגנון העיבוד הבסיסי. זוהי תקופה של שינויים דרמתיים שבה אין צורך בלמידה כשלעצמה כדי להניע את הדיפרנציאציה של המנגנונים המוחיים. כל מה שנדרש, למשל בתחום הצלילים, הוא חשיפה לצליל. והמוח הוא בעצם נתון לחסדי הצלילים בסביבה בה הוא גדל. כך שלדוגמא אני יכול לגדל חיה בסביבה של קולות חסרי משמעות. רפרטואר צלילים שיצרתי. שאני גורם להם להיות חשובים באופן מלאכותי לחיה ולמוח הצעיר שלה. ומה שאפשר לראות הוא שהמוח של החיה מארגן את העיבוד הראשוני של אותו צליל במבנה אידאלי, במסגרת המגבלות של יכולות העיבוד, על מנת לייצג אותו באופן מסודר ומאורגן. הצליל לא חייב להיות משמעותי עבור החיה. אני יכול לגדל את החיה במשהו שיהיה משמעותי באופן היפוטתי, כמו הצלילים שמדמים את הצלילים של שפת האם של הילד. ואני רואה שהמוח מפתח מעבד מומחה. מומחה לרפרטואר הצלילים המורכב הזה. למעשה הוא מגזים את ההבדלים בייצוג, במושגים עצביים רב מימדיים.

או שאני יכול לחשוף את החיה לצליל חסר משמעות והרסני. אני יכול לגדל חיה תחת תנאים שיהיו זהים לגידול תינוק מתחת למאורר תקרה רועש למדי, בנוכחות של רעש מתמשך. וכשאני עושה זאת אני גורם למוח להתמחות ולהיות מעבד על עבור אותו צליל חסר משמעות. ואני פוגע ביכולת שלו לייצג צלילים משמעותיים, כתוצאה מכך. מצבים כאלה אכן מופיעים בהיסטוריה המוקדמת של תינוקות אמיתיים. והם מסבירים, למשל, את ההתפתחות היפהפיה של מעבד שפה ספציפי שקיים בכל תינוק נורמלי. והם גם מסבירים את ההתפתחות של פגיעה באותו מעבד בחלק נכבד מהילדים, שכתוצאה מכך סובלים ממגבלה ביכולת השפה שלהם בגיל מבוגר יותר.

עכשיו, בתקופה המוקדמת הזאת של הפלאסטיות, המוח בעצם משתנה באופן שאינו קשור ללמידה. אני לא צריך להקשיב למה שאני שומע. הקלט לא באמת חייב להיות בעל משמעות. אני לא חייב להימצא בהקשר התנהגותי. זה תנאי לכך שהמוח יבנה את מערכת העיבוד כך שהיא תפעל באופן דיפרנציאלי, כך שהיא תפעל באופן סלקטיבי, כך שהיצור שלובש אותה, שסוחב אותה, יוכל לפעול עליה באופן סלקטיבי. בתקופת החיים הבאה, שממשיכה מרבית החיים, המוח בעצם מלטש את המנגנונים שלו בעוד הוא רוכש רפרטואר רחב של כישורים ויכולות. ובאותה תקופה, שנמשכת מסוף השנה הראשונה לחיים ועד למוות, הוא עושה זאת תחת שליטה התנהגותית. וזאת דרך אחרת לומר שלמוח ישנן אסטרטגיות שמגדירות את משמעות הקלט למוח. והוא מתמקד בכישורים, או יכולות, תוך שליטה בקשב. וזה פונקציה של עמידה ביעד או תגמול על ההתנהגות. וזה באמת די חזק. היכולת המוחית להשתנות במהלך החיים מבוטאת בעוצמה. זה הבסיס להבדלים האמיתיים בין אדם לאדם. אפשר להסתכל על מוח של חיה שעסוקה במטלה כלשהי, ואפשר לתעד את השינוי הזה בכמה רמות שונות.

אז הנה ניסוי מאוד פשוט. הוא נערך, למעשה, לפני 5 שנים יחד עם חוקרים מאוניברסיטת פרובנס במרסיי. זהו ניסוי מאוד פשוט בו קוף לומד מטלה הכרוכה בהזזת כלי, שהיא בעלת קושי דומה לזה של ילד הלומד להניע כף. הקוף הצליח לשלוט במשימה הזו לאחר כ 700 ניסיונות. אז בתחילה הוא לא יכול לבצע אותה בכלל. הוא מצליח באחד מכל שמונה נסיונות. הנסיונות האלה היו מורכבים. כל נסיון היה שונה מקודמיו. אבל בהדרגה הקוף מפתח אסטרטגיה. ולאחר כ 700 ניסיונות הוא מבצע את המשימה באופן מושלם, ללא טעויות. הוא מצליח להשיג מזון עם הכלי הזה בכל פעם. בנקודה הזו המשימה מתבצעת באופן סטריאוטיפי להפליא. היא מווסתת להפליא וחוזרת על עצמה שוב ושוב.

אפשר לראות את המוח של הקוף. ואנחנו רואים שהוא מעוות. ועקבנו אחר השינויים האלה לאורך זמן, בהרבה התנהגויות דומות. וכאן אנחנו רואים את העיוות המשתקף במפה של פני העור בידו של הקוף. עכשיו, זוהי מפה מוחית שבה באמצעות ניסוי מאוד מורכב הצלחנו למקם את התגובות אחת לאחת, באמצעות מיפוי מאוד מפורט של תגובות עצביות. אנחנו רואים כאן שחזור של איך היד מיוצגת במוח. למעשה עיוותנו את המפה, באמצעות התרגיל. וזה מיוצג בורוד. יש לנו כמה קצות אצבעות שמיוצגות בשטח גדול יותר. אלה אותם איזורים שהקוף השתמש כדי לתפעל את הכלי. אם נסתכל על הסלקטיביות של התגובות בקליפת המוח של הקוף, נראה שהקוף שינה את מאפייני המסננים המייצגים את המידע המגיע מהעור, של אותן אצבעות המעורבות בתהליך. במילים אחרות, יש עדיין יצוג אחד ופשוט של קצות האצבעות החלקים המאורגנים האלה של קליפת המוח המייצגים את פני העור בגוף. יש את זה גם לקופים וגם לנו. אולם עכשיו זה מיוצג בפירוט גבוה יותר. הקוף מקבל מידע יותר מפורט מהמשטחים האלה. וזהו היבט לא מודע ברכישת אותה מיומנות או יכולת.

עכשיו, למעשה הסתכלנו על כמה איזורים שונים בקליפת המוח של הקוף שלמד את המשימה. וכל אחד מהם משתנה בדרכים שהן ספציפיות לאותה יכולת או מיומנות. אז למשל אפשר להסתכל על האיזור בקליפת המוח שמייצג מידע השולט בתנוחת הקוף. אנחנו מסתכלים על איזורים ששולטים בתנועות מסוימות, וברצפים של תנועות שנדרשים להתנהגות, וכן הלאה. הם כולם מעוצבים מחדש. כולם מותאמים למשימה הרלוונטית. 15-20 איזורים בקליפת המוח משתנים באופן ספציפי כאשר אתם לומדים משימה פשוטה כמו זו. וזה מייצג שינוי עצום במוח. זה מייצג באופן מהימן את השינוי שחל בתגובתם של עשרות מיליוני, ואולי אף מאות מילוני תאי עצב במוח שלך. זה מייצג שינויים של מאות מיליוני, אולי מיליארדים של קשרים סינפטיים בתוך המוח. זה בנוי על שינויים פיזיקליים. ורמת הבנייה שמתרחשת היא עצומה. חשבו על השינויים החלים במוחו של ילד במהלך רכישה של יכולות מוטוריות. או רכישה של שפת אם. אלה הם שינויים עצומים.

והכל קשור לייצוגים סלקטיביים של דברים שהם בעלי ערך למוח. כי במרבית חייו, המוח נמצא תחת שליטה של הקשר התנהגותי. זה קשור לדברים אליהם אתם קשובים, לדברים המתגמלים אתכם. למה שהמוח מתייחס בחיוב, ולמה שאתם מייחסים חשיבות. זה הכל קשור לעיבוד של קליפת המוח והתמחות של המוח הקדמי. וכל זה נמצא בבסיס ההתמחות שלכם. וזאת הסיבה לכך שהיכולות והכישורים שלכם הם כל-כך ייחודיים. ייחודיות ששונה באופן מהותי בפרטי המוח הפיזיים מזה של מוח של אדם שחי לפני 100 שנה. וישנם הבדלים עצומים בפרטים במוח הממוצע של לפני 1000 שנה. עכשיו, אחד המאפיינים של תהליך השינוי הזה הוא שנמידע תמיד קשור למידע נכנס אחר המתרחש בזמן אמת בהקשר מסוים. וזה משום שהמוח בונה ייצוגים של דברים הקשורים לרגעים קטנים בזמן והקשורים זה לזה בפרקי זמן קצרים ועוקבים. המוח מקודד את כל המידע ומכוון את כל השינויים בהקשר טמפורלי. עכשיו, ללא ספק, ההקשר החזק ביותר המתרחש במוח שלכם הוא אתם עצמכם. מיליארדי ארועים התרחשו בהיסטוריה שלכם שקשורים בזמן לעצמכם בתור הקולט, או עצמכם כשחקנים, כחושבים, או כפועלים. מיליארדי פיסות תחושה נכנסו מפני שטח של גופכם והן תמיד נקשרו אליכם בתור הקולט, והם יוצרים את ההתגלמות שלכם. אתם מובנים, העצמי שלכם מובנה מתוך אותם מיליארדי ארועים. הוא מובנה, הוא מיוצר ע"י המוח שלכם. והוא מיוצר במוח באמצעות שינויים פיזיקליים. זה דבר מורכב להפליא היוצר מבנה אינדבידואלי מכיוון שלכל אחד מאיתנו יש היסטוריה שונה מאוד. וחוויות שונות מאוד המביאות אותנו לאותה דיפרנציאציה מופלאה של העצמי, של האישיות.

עכשיו אנחנו השתמשנו במחקר הזה כדי לנסות ולהבין לא רק איך מתפתח אדם נורמלי, ומפתח את כישוריו ויכולותיו, אלא גם כדי להבין את הבסיס לפגיעה, ואת המקור להבדלים או סטיות שעלולות להגביל את יכולותיו של ילד או מבוגר. אני עומד לדבר על השימוש באסטרטגיות האלה כדי לעצב גישה המבוססת על פלאסטיות מוחית לתיקון המנגנונים של ילד, להגברת היכולות של הילד כקולט ומשתמש בשפה, ולאחר מכן כקורא. ואני אספר על ניסויים המשתמשים במחקרי המוח האלה. ראשית, כדי להבין איך זה קשור לאובדן בתפקוד עם הגיל. אח"כ בגישה ממוקדת ננסה להבחין בין אותם מנגנונים המאפשרים התאוששות בתפקוד בזיקנה.

אז הדוגמה הראשונה שלי קשורה לילדים עם הפרעות למידה. עכשיו, יש לנו ספרות ענפה המראה שהבעיה הבסיסית המתרחשת במרבית הילדים בעלי הפרעות למידה, אלה שיתקשו בקריאה, היא שמעבד השפה שלהם נוצר במבנה פגום. והסיבה לכך שהוא פגום היא מכיוון שבשלב מוקדם של התפתחות המוח הפעילות המכנית היא רועשת. זה עד כדי כך פשוט. זאת בעיה בזיהוי אותות. בסדר? וישנם הרבה דברים שתורמים לכך. יש אינסוף מגרעות העוברות בתורשה שיכולות לגרום לפעילות המכנית הזו להיות רועשת. עכשיו, אפשר לומר שבעיית הרעש יכולה גם להיות תוצאה של מידע המתקבל מהעולם, מהאוזניים שלנו.

המבוגרים ביניכם ודאי זוכרים שבילדותנו, ילד שנולד עם שפה שסועה נחשב למפגר. ידענו שהוא עומד להיות איטי מבחינה קוגניטיבית. ידענו שהוא יתקשה לפתח כישורי שפה נורמליים. וידענו שהוא יתקשה ללמוד לקרוא. רובם היו כשלונות מבחינה אינטלקטואלית ואקדמית. זה נעלם. זה לא קיים יותר. החולשה התורשתית הזאת, המצב התורשתי הזה נעלם. אנחנו לא שומעים עליו יותר. לאן הוא נעלם? ובכן, מנתח הולנדי הבין, לפני 35 שנה, שאם מתקנים את הבעיה בשלב מוקדם, כשהמוח עדיין נמצא בתקופה הפלאסטית הראשונית שלו, המנגנונים יכולים להיבנות באופן תקין, בשלב המוקדם הזה, ואז לא קרה כלום. מה בעצם עושים כדי לתקן שפה שסועה? למעשה פותחים את הצינורות המנקזים נוזלים מהאוזן התיכונה, שהיו מלאים. כשהם מלאים הילד שומע הכל עמום. באיכות ירודה. בעצם, שפת האם של הילד אינה אנגלית. או יפנית. היא אנגלית עמומה. היא יפנית ירודה. זה זבל. והמוח מתמחה בכך. הוא יוצר דימוי של שפת זבל. ואז הילד תקוע איתה.

עכשיו, הזבל לא מתרחש רק בתוך האוזן. הוא יכול להתרחש גם במוח. המוח עצמו יכול להיות רועש. לעיתים קרובות. יש הרבה בעיות תורשתיות שעלולות לגרום לו להיות רועש. ושפת האם של ילד עם מוח כזה היא ירודה. זאת לא אנגלית. זאת אנגלית רועשת. והתוצאה היא פגיעה בייצוג של צלילי מילים, אסטרטגיה שונה ולא נורמלית, של מכונה שיש לה ערכי חלל שונים. ואפשר להסתכל על מוח של ילד כזה ולהקליט את הערכים האלה. והם ארוכים בסדר גודל אחד, בערך פי 11 בממוצע, מאלה של ילד רגיל. ערכי החלל גדולים פי שלושה. ילד כזה יסבול מפגיעה בזכרון ובקוגניציה בתחום הזה. כמובן שכן. כי בתור קולט של שפה, הוא קולט אותה ומייצג אותה. והמידע שהוא מקבל הוא זבל. וכישורי הקריאה שלו יהיו חלשים. כי הקריאה תלויה בתרגום של צלילי מילים למבנה ייצוגי ויזואלי או אורתוגרפי. אם אין לכם ייצוג מוחי של צלילי מילים, לתרגום הזה אין שום משמעות. ואתם עומדים לסבול מפגיעה נוירולוגית תואמת.

והילדים האלה באופן עקבי, בכל בדיקה ובדיקה של יכולות השפה והקריאה שלהם מראים נוירולוגיה אבנורמלית. הנקודה היא שאפשר לאמן את המוח כך שיצא מזה. דרך אחרת לחשוב על כך היא שאתם יכולים לעדן מחדש את יכולת העיבוד של מנגנוני החשיבה על ידי כך שאתם משנים אותם. משנים אותם בפרוטרוט. זה לוקח 30 שעות בממוצע. ואנחנו השגנו זאת עד כה ב-430,000 ילדים. למעשה, 15,000 ילדים מתאמנים ברגעים אלה ממש. ולמעשה, כאשר בוחנים את ההשפעות, הן ניכרות.

אז כאן אנחנו רואים את ההתפלגות הנורמלית. אנחנו מתעניינים בילדים האלה בצד שמאל של ההתפלגות. זה בערך 3,000 ילדים. אפשר לראות שרוב הילדים מהצד השמאלי של ההתפלגות עוברים לאמצע או לימין. זה בהערכה רחבה של יכולות השפה שלהם. זה כמו מבחן איי.קיו לשפה. ההשפעה על ההתפלגות, אם תאמן כל ילד בארה"ב, ההתפלגות תנוע כולה לימין ותהיה צרה יותר. זאת השפעה גדולה וניכרת.

חשבו על שיעור לשון בבי"ס. חשבו על הילדים החלשים יותר בכתה. יש לנו את הפוטנציאל להעביר את מרביתם לאמצע, או לצד הימני. בנוסף להכשרה לשונית נכונה זה גם מתקן זיכרון וקוגניציה, שטף דיבור והפקת דיבור, ויכולת חשובה נוספת מתאפשרת לאור האימון הזה - היכולת לקרוא. ובמידה רבה זה מתקן את המוח. אפשר להסתכל על מוח של ילד במגוון משימות שמעבירים מדענים מאוניברסיטאות סטנפורד, "אמ.איי.טי", "יו.סי.אס.אף", "יו.סי.אל.איי" ועוד כמה מוסדות. וילדים פועלים במגוון התנהגויות שפה, או במגוון התנהגויות קריאה, ואתם רואים בדרך כלל, לרוב הילדים, איך התגובות העצביות שלהם, שהיו מורכבות באופן לא נורמלי בתחילה, הופכות להיות נורמליות ע"י האימון.

עכשיו, אתם יכולים לנקוט באותה גישה כדי לטפל בבעיות של זיקנה. בזיקנה המנגנונים מתנוונים, ממנגנונים תקינים הם הופכים לפגומים. רעש במוח מתגבר ושליטה וויסות של הלמידה מתדרדרת. וניתן ממש לראות את המוח של אדם כזה ולהיות עדים לשינויים בקבועי הזמן והמרחב המייצגים במוח את השפה. כמו שהמוח יוצא מהכאוס בתחילה, כך הוא חוזר חזרה לכאוס בסוף החיים. התוצאה היא התדרדרות בזיכרון, בחשיבה, ביציבות ובזריזות. מתברר שאפשר לאמן מוח של אדם כזה, זאת אוכלוסיה קטנה של אנשים כאלה, שמתאמנים באינטנסיביות בערך 30 שעות. אלה אנשים בני 80-90.

ומה שרואים זה שיפור מהותי בזיכרון המיידי, ביכולתם לזכור דברים אחרי הפסקה, ביכולתם לשלוט בקשב, בכישורי שפה וביכולות מרחביות. המדד הנוירו-פסיכולוגי הכללי של האנשים המאומנים האלה עלה בגודל של בערך שתי סטיות תקן. זה אומר שאם אתם בצד השמאלי של ההתפלגות, ואני בוחן את היכולות הנוירו-פסיכולוגית שלכם, האדם הממוצע עבר לאמצע או לצד הימני של ההתפלגות. זה אומר שרוב האנשים הנמצאים בסיכון לסניליות, פחות או יותר באופן מיידי, נמצאים כעת בעמדה מוגנת.

היעד שלי הוא להצליח להגיע ולהציל אזרחים מבוגרים באופן מלא יותר, ובמספרים גדולים יותר. כי אני חושב שבתחום הזה אפשר לעשות זאת בקנה מידה רחב. ואותו הדבר לילדים. העניין העיקרי שלי הוא איך לפתח את המדע הזה כך שיתיחס גם לפגיעות אחרות. אני בעיקר מתעניין בדברים כמו אוטיזם, ושיתוק מוחי, הקטסטרופות הגדולות של הילדות. ובגיל מבוגר במצבים כמו מחלת פרקינסון, ופגיעות נרכשות אחרות כמו סכיזופרניה.

היעדים שלך בתחום המדעי הזה, הן איך לשמור על מכונת הלימוד שלך שמתפקדת היטב. וכמובן, חיים מאוזנים בהם למידה היא חלק מתמשך, הם אלמנט מפתח. אבל גם בעתיד לעסוק בהתעמלות מוחית. התכוננו לזה. זה יהיה חלק בחיים של כל אחד, לא ירחק היום. כמו שפעילות גופנית היא חלק מחיים מאוזנים בימינו. דרך אחרת לחשוב על החשיבות של הספרות והמדע הזה עבורך היא בכך שתשקלו איך לטפח את עצמכם. עכשיו כשאתם יודעים שהמדע אומר לנו שאנחנו בשליטה, שזה בידיים שלכם, האושר שלכם, הרווחה הנפשית שלכם, היכולות שלכם, הכישורים שלכם, את כולם ניתן לתקן, לשפר באופן מתמשך, ואתם האחראים לכך. כמובן שהרבה אנשים יתעלמו מהעצה הזאת. יעבור הרבה זמן לפני שהם באמת יבינו אותה. (צחוק) אבל זה כבר נושא אחר, ולא באחריותי. בסדר. תודה רבה. (מחיאות כפיים)