מייקל מקדניאל: מקלט זול ויעיל עבור אסונות

אתחיל בכך שאהרוס לכם קצת את מצב הרוח. ארבעים ושניים מיליון בני-אדם נעקרו מבתיהם בגלל אסונות טבע ב-2010. עכשיו, אין משהו מיוחד ב2010 כיוון, שבממוצע, 31.5 מיליון אנשים נעקרים על ידי אסונות טבע מדי שנה בדרך כלל כאשר אנשים שומעים סטטיסטיקות כאלה אנשים מתחילים לחשוב על מקומות כגון האיטי או מקומות אקזוטיים או אזורים עניים, אבל זה קורה כאן בארצות הברית מדי שנה בשנה האחרונה בלבד, 99 אסונות פדראליים תויקו על ידי FEMA מג'ופלין, מיזורי, טוסקלוסה, אלבאמה עד לשריפות במרכז טקסס אשר התרחשו לאחרונה עכשיו, כיצד המדינה החזקה בעולם מתמודדת עם אנשים שנעקרו מבתיהם? הם דוחקים אותם למקלטים, אוספים את החפצים האישיים שלהם לשקיות אשפה מפלסטיק, ושמים אתכם על הרצפה באיצטדיון, או אולם ספורט

אז כמובן ישנו פער דיור עצום, וזה די הכעיס אותי, כיוון שהאקדמיה אומרת לך שלאחר אסון גדול, יש בדרך כלל מסגרת זמן של 18 חודשים--אנחנו מעין מתאוששים, מתחילים את תהליך השחזור, אבל רוב האנשים לא מבינים שבממוצע זה לוקח 45 עד 60 ימים או יותר עבור המשאיות הידועות לשמצה של FEMA להתחיל להופיע. לפני מועד זה, אנשים נשארים לטפל בעצמם.

אז נעשיתי אובססיבי למציאת דרך למלא למעשה את הפער הזה. למעשה, זה הפך אזור האובססיה היצירתית שלי. שמתי בצד את כל עבודותי כעצמאי שלאחר שעות העבודה והתחלתי רק להתמקד בעיקר בבעיה זו.

אז התחלתי לשרטט. יומיים לאחר קתרינה, התחלתי לשרטט ולשרטט וניסיתי לבצע סיעור מוחות של רעיונות או פתרונות בשביל זה, וכשהדברים התחילו להתאחות או רעיונות התחילו להיווצר, התחלתי לשרטט דיגיטלית במחשב, אבל זה היה שיגעון, אז פשוט לא יכולתי לעצור שם. התחלתי לנסות, ליצור מודלים, לשוחח עם מומחים בתחום, לקבל מהם משוב, ולעדן, ואני המשכתי לעדן ולעדן בלילות, בסופי שבוע במשך יותר מחמש שנים.

כעת, האובססיה שלי בסופו של דבר הביאה אותי ליצור אב-טיפוס בגודל מלא בחצר האחורית שלי — (צחוק) — והוצאתי למעשה חיסכון אישי שלי על הכל ממכשור עד פטנטים ועוד מגוון של עלויות אחרות, אבל בסופו של דבר היתה לי מערכת דיור מודולרית שיכולה להגיב לכל מצב או אסון. ניתן לשים אותה בכל סביבה, מחניון אספלט למרעה או שדות, בגלל שהיא לא מחייבת כל הכנה מיוחדת או כלים מיוחדים.

כעת, בבסיס או בליבה של המערכת כולה נמצאת יחידת דיור Exo, שהיא רק יחידת מקלט בודדת. ולמרות שהיא קלה, קלה מספיק שאתם יכולים למעשה להרים אותה ביד, ולהזיז אותה ממקום למקום, ויש בה מקום למעשה לארבעה אנשים.

וניתן לארגן דברים אלה יותר כסוג של מחנה או פריסת רשת של עיר, או שאתה יכול להקיף בעיגול עגלות, בעיקרו של דבר, וליצור מעגל של יחידות מהן, מה שנותן לכם סוג של אזור קומונלי חצי פרטי עבור אנשים למעשה להשפך אליו כך שהם לא באמת לכודים בתוך היחידות האלה.

עכשיו זה משנה את הדרך שאנחנו מגיבים על אסונות, כי התנאים הנוראים בתוך איצטדיון ספורט או האולם התעצלות, כאשר אנשים נדחסים אלה בתוך אלה. כעת יש לנו שכונות להכנה מיידית בחוץ.

אז ה Exo נועדה להיות פשוט, בעצם כמו ספל קפה. למעשה ניתן לערום אותם יחד אז אנחנו מקבלים מהם תחבורה יעילה מאוד ומקומות אכסון.. למעשה, 15 Exos יתאימו על יחידת סמי טריילר. משמעות הדבר היא ה ש- Exo יכולים למעשה להיות מועברים ומוקמים מהר יותר מאשר כל אפשרות דיור אחרת שזמינה היום. אבל אני אובססיבי, אז פשוט לא יכולתי להפסיק כך שבעצם התחלתי לשנות את מיטות הקומותיים שבו אתם יכולים למעשה להחליק החוצה מיטות קומותיים ולהחליק פנימה שולחנות או מדפים, אז כעת ניתן להשתמש באותה יחידה למשרד או אחסון. הדלתות למעשה יכול להתחלף, אז למעשה אתם יכולים לשים פאנל קשיח עם יחידת חלון לבקרת אקלים, או מודול מחבר אשר יאפשרו לך בעצם לחבר יחידות מרובות יחד, מה שנותן לכם חלל מגורים גדול יותר ומאורגן יותר, אז עכשיו באותה ערכה של חלקים, אותה יחידה יכולה למעשה לשמש כסלון, חדר שינה או אמבטיה, או משרד, מרחב מחיה ואחסון מאובטח.

נשמע כמו רעיון מוצלח, אבל איך הופכים אותו לאמיתי? אז הרעיון הראשון שהיה לי, בהתחלה, היה פשוט ללכת לממשל הפדרלי, או המדינתי ולהגיד, "הנה, קחו את זה, חינם. אבל נאמר לי במהירות, ש "תבין, הממשלה שלנו לא באמת עובדת ככה." (צחוק) אוקיי. אוקיי. אז אולי הייתי מתחיל ארגון ללא מטרות רווח מעין לעזור ולייעץ כדי להריץ את הרעיון הזה יחד עם הממשלה, אבל אז נאמר לי, "בן, הממשלה שלנו הולכת למגזר הפרטי עבור דברים כאלה." אוקיי. אז אולי אני אקח את כל הרעיון ואלך לתאגידים פרטיים שיהיה לנו תועלת משותפת, אבל נאמר לי במהירות על-ידי כמה תאגידים שפרוייקט התשוקה האישי שלי לא היה מתאים למותג מפני שהם לא רוצים שהלוגו שלהם יהיה מוטבע על גטאות בהאיטי.

עכשיו, לא הייתי רק אובססיבי. רתחתי מזעם. (צחוק). אז החלטתי, סוג של אמרתי לעצמי, "הו כן? צפו בזה. אעשה זאת בעצמי." (צחוק) עכשיו, זה במהירות, העבודה הרגילה שלי שלחה אותי לעבוג ממשרדנו במילאנו לכמה חודשים, כך שהייתי כמו, מה אני אעשה? אז אני למעשה תיזמנתי שינה בלוח השנה שלי, וביליתי את שמונה שעות ההפרש בשיחות ועידה עם ספקי חומרים, יצרנים ולקוחות פוטנציאליים. ומצאנו דרך התהליך, מצאנו יצרן קטן ונפלא מוירג'יניה, ואם שפת הגוף שלו היא אינדיקציה, הוא הבעלים — (צחוק) — של מה שזה עבור יצרן לעבוד ישירות עם מעצב, אתם צריכים לראות מה קורה כאן. (צחוק)

אבל תעשיות G.S. היו פנטסטים. הם למעשה בנו שלושה אבות-טיפוס לנו ביד. אז עכשיו יש לנו אב טיפוס שיכול להראות שארבעה אנשים יכולים למעשה לישון בבטחה ובנוחות רבה יותר מאשר אוהל יכול לספק אי פעם. והם למעשה שלחו אותם לטקסס עבורנו. עכשיו, דבר מצחיק התחיל להתרחש. אנשים אחרים התחילו להאמין במה שאנחנו עושים, למעשה הציע לנו שטח האנגר, תרמו לנו מקום בהנגר. ולאחר מכן רשות שדות התעופה של ג'ורג'טאון עשתה הכל כדי לעזור לנו עם כל מה שהיינו צריכים. אז עכשיו היה לנו מקום בהאנגר לעבוד בו ואבי טיפוס לשם הדגמה.

אז בשנה אחת, כבר סגרנו הסכמי ייצור, הוענק לנו פטנט אחד, הגשנו את הפטנט השני שלנו, דיברנו עם מספר אנשים, הדגמנו את זה ל FEMA וליועצים שלה כדי לקבל חוות דעת מהללות, ואז התחלנו לדבר עם כמה אנשים אחרים שביקשו מידע, קבוצה קטנה בשם האו"ם. נוסף על כך, עכשיו יש לנו שפע שלם של אנשים אחרים שבאו והתחיל לדבר אתנו על לעשות את זה למחנות כרייה, אכסניות נוער ניידות, עד למונדיאל והאולימפיאדה. כך, לסיום, כל העניין כאן אני מקווה שבקרוב מאוד לא נצטרך להגיב על שיחות טלפון כואבות שאנו מקבלים לאחר אסונות שבו באמת אין לנו שום דבר למכור או לתת לכם עדיין. אני מקווה מאוד שבקרוב נהיה שם, מכיוון שיש לנו יעוד, ואובססיה להפוך את זה למציאות. תודה לכם (מחיאות כפיים)