מיצ'אי וירוואידיה: כיצד אדון קונדום הפך את תאילנד למקום טוב יותר

ברוכים הבאים לתאילנד כשאני הייתי איש צעיר, לפני 40 שנה, המדינה היתה מאד עניה עם המון אנשים שחיים בעוני. אנחנו החלטנו לעשות משהו בעניין, אבל לא התחלנו עם תוכנית רווחה או תוכנית להפחתת העוני. אנחנו התחלנו בתוכנית לתכנון משפחה, בעקבות פעילות מוצלחת מאד בנושא בריאות אם וילד, סדרה של פעולות. באופן כללי אף אחד לא יתמוך בתכנון משפחה אם הילדים שלהם לא ישרדו. אז השלב הראשון: להגיע לילדים, להגיע לאמהות, ואז להמשיך עם תכנון משפחה. לא להתעסק רק בתמותת ילדים אלא גם בתכנון משפחה. עכשיו תנו לי להחזיר אתכם לסיבה שבגללה היה עלינו לעשות זאת.

במדינתי, זה היה המצב ב- 1974. שבעה ילדים למשפחה. גידול אוכלוסיה אדיר של 3.3% פשוט לא היה עתיד. היינו צריכים להפחית את גידול האוכלוסיה. אז אמרנו "בוא נעשה את זה". הנשים אמרו, "אנחנו מסכימות, אנחנו נשתמש בגלולות, אבל אנחנו צריכות רופאים שירשמו את הגלולות האלו," והיו לנו ממש מעט רופאים. אבל לא הסכמנו לקבל "לא" כתשובה, לקחנו "לא" כשאלה. הלכנו לאחיות ולמיילדות שהן גם נשים, שעשו עבודה נהדרת בהסברה בנושא שימוש בגלולות. זה היה נהדר. אבל זה כיסה רק 20% מהאוכלוסית המדינה.

מה נעשה עם 80% הנותרים--- נעזוב אותם ונגיד "טוב, הם לא צוות רפואי?" לא. אנחנו החלטנו לעשות קצת יותר. אז הלכנו לאנשים הפשוטים שאתם רואים. למעשה, מתחת לשלט הצהוב הזה-- חבל שהם מחקו את זה, בגלל שהיה שם שלט של קוקה קולה. היינו הרבה יותר גדולים מקוקה קולה בימים האלה. ובאופן דומה האנשים שהם בחרו היו האנשים שאנחנו בחרנו. הם היו ידועים בקהילה, הם ידעו שהלקוח תמיד צודק, והם היו נהדרים, והם תירגלו את תיכנון המשפחה בעצמם. ככה שהם יכלו לספק גלולות וקונדומים ברחבי המדינה, בכל כפר במדינה. הנה אנחנו. הלכנו אל האנשים שנתפסו כמקור לבעיה והפכנו אותם לחלק מהפתרון. איפה שהיו אנשים--- ואתם יכולים לראות את הסירות עם הנשים--מוכרות דברים-- הנה השוק הצף מוכרות בננות וסרטנים וגם אמצעי מניעה--- איפה שתמצאו אנשים, תמצאו אמצעי מניעה בתאילנד.

ואז החלטנו למה שלא נעזר בדת, בגלל שבפיליפינים, הכנסיה הקתולית היתה די חזקה, ואנשים בתיאלנד היו בודיסטים. הלכנו אליהם ואמרנו "תראו, תוכלו לעזור לנו?" אני שם, זה בכחול לא זה בצהוב, מחזיק קערה של מים קדושים עבור נזיר שמתיז מים קדושים על גלולות וקונדומים בכדי לשמור על קדושת המשפחה. התמונה הזאת הופצה ברחבי המדינה. והיו כמה נזירים בכפרים שעשו את אותו הדבר בעצמם. והנשים אמרו "אין פלא שאין לגלולות תופעות לוואי, הן מבורכות." זאת היתה התפיסה שלהן.

ואז הלכנו למורים. אתה צריך שכולם יהיו מעורבים בנסיון להגיש את מה שצריך בכדי לעשות את האנושות מקום טוב יותר. אז הלכנו למורים. לימדנו יותר מרבע מיליון על תכנון משפחה עם א'-ב' חדש: ל -לידה, ק- קונדום, ה- התקן תוך רחמי, כ- כריתת זינור זרע. ואז היה לנו משחק סולמות ונחשים, שבו זרקת קוביה. אם נחתת על משהו שקידם תכנון משפחה התקדמת. כמו, "אמא לוקחת גלולה כל לילה. טוב מאד אמא, זוזי קדימה. דוד קונה קונדומים. טוב מאד, דוד. זוז קדימה. דוד משתכר ולא משתמש בקונדום. חזור אחורה, תתחיל מהתחלה." (צחוק) שוב, חינוך דרך הנאה בכיתה. והילדים היו עושים את זה גם בבית הספר. היו לנו תחרויות שליחים עם קונדומים. היתה לנו אליפות לילדים בניפוח קונדומים. ולא לקח הרבה זמן, והקונדום היה החבר הטוב ביותר של האישה. בתאילנד האנשים עניים, יהלומים לא עושים להם את זה. אז קונדומים היו החברים הטובים ביותר של האישה.

השקנו ב-1975, לראשונה, תכנית הלוואות לעסקים קטנים, והנשים שארגנו אותה אמרו, "אנחנו רוצות להלוות רק לנשים שפועלות לתכנון המשפחה. אם את בהריון, תדאגי להריון שלך. אם את לא בהריון, את יכולה לקחת הלוואה מאיתנו." וזה נוהל ע"י הנשים. ואחרי 35, 36 שנים זה עדיין עובד. זה חלק מהבנק לפיתוח הכפר. זה לא באמת בנק, זוהי קרן-- מיקרו אשראי. ולא היינו צריכים איזה אירגון גדול בכדי להריץ את זה. זה נוהל ע"י התושבים עצמם. ואתם יכולים להבחין שבקושי רואים שם גברים תאילנדים. זה רק נשים, נשים , נשים. ואז חשבנו שנוכל לעזור לאמריקה, בגלל שאמריקה תמיד עוזרת לכולם, בין אם הם רוצים עזרה או לא. (צחוק) וזה ברביעי ביולי. החלטנו להציע ניתוח להסרת צינור הזרע לכל הגברים, אבל באופן מיוחד, גברים אמריקאים לקדמת התור, בדיוק ליד מגורי השגריר במהלך האירוע שלו. ובית המלון נתן לנו אולם נשפים (גם: אולם ביצים). חדר ממש הולם. (צחוק) ומכיוון שזה היה קרוב לזמן ארוחת הצהריים, הם אמרו: "אוקי אנחנו ניתן לכם ארוחת צהרים. כמובן זה היה חייב להיות קולה אמריקאית. קבלנו שני סוגים, קולה ופפסי. והאוכל היה המבורגר או נקניקיה." אני חשבתי שנקניקיה יהיה יותר סמלי. (צחוק) והנה הבחור הצעיר שנקרא ווילי בוהם שעבד עבור USAID (הסוכנות האמריקאית לפיתוח בינלאומי). ללא ספק הוא עבר את הניתוח בגלל שהנקניקיה שלו היתה חצי אכולה, והוא היה ממש שמח. זה עשה הרבה חדשות באמריקה, וזה גם עצבן כמה אנשים. ואני אמרתי " אל תדאגו, תבואו לפה ואני אעשה לכולכם ניתוחים."

(צחוק)

ומה קרה? בכל הדבר הזה. משבעה ילדים לילד וחצי. קצב גידול האוכלוסיה מ 3.3 ל 0.5 אתם יכולים לקרוא לזה גישת הקוקה-קולה. זה היה אותו הדבר בדיוק. אני לא בטוח אם אנחנו חיקינו את קוקה קולה או שהם חיקו אותנו. אבל אנחנו חברים טובים. וככה מעוררים את המעורבות של כולם. לא היתה לנו ממשלה חזקה , לא היו לנו המון רופאים. אבל זאת היתה עבודה של כולם, כל מי שיכול לשנות גישה והתנהגות.

ואז הגיע האיידס לתיאלנד. ואנחנו נאלצנו להפסיק לעשות הרבה דברים טובים בכדי להילחם באיידס אבל לרוע המזל הממשלה היתה בהכחשה, הכחשה, הכחשה. ככה שהעבודה שלנו לא היתה יעילה. אני חשבתי " טוב אם זה לא הולך עם הממשלה, ילך עם הצבא." אז הלכתי לצבא וביקשנו להשאיל 300 תחנות רדיו. יש להם יותר מאשר לממשלה. ויש להם יותר רובים מאשר לממשלה. אז שאלתי אותם אם הם יוכלו לעזור לנו. במלחמה שלנו נגד איידס. ואחרי שנתתי להם את הסטטיסטיקה. הם אמרו, "כן, בסדר. אתם יכולים להשתמש בכל תחנות הרדיו והטלוויזיה". וככה עלינו לאוויר. וקיבלנו ראש ממשלה חדש ישר אחרי זה. והוא אמר, "מיצ'אי, אתה יכול להצטרף?" הוא ביקש ממני מכיוון שהוא אהב מאד את אישתי. אז אמרתי "בסדר". הוא נהיה יו"ר האגודה למלחמה באיידס והגדיל את התקציב בחמישים אחוז.

כל משרדי הממשלה ואפילו שופטים לקחו חלק בחינוך לאיידס. כולם, ואני מתכוון לציבור, למוסדות למוסדות הדת, בתי ספר-- כולם היו מעורבים. וכאן, כל איש תקשורת היה צריך להיות מאומן לאיידס. ונתנו לכל תחנה חצי דקה אקסטרה לפירסום בכדי שיוכלו להרוויח כסף. ככה שהם היו מרוצים מזה. ואז חינוך לאיידס בכל בתי הספר. מתחיל מהאוניברסיטה. ואלה הם ילדי תיכון מלמדים ילדי תיכון אחרים. והמורות הטובות ביותר הן הבנות, לא הבנים. והן היו נהדרות. והבנות האלה שהסתובבו ולימדו על מין בטוח ועל איידס. נקראו אמא תרזה. ואז עשינו עוד צעד למטה. אלו הם ילדים מבתי ספר יסודיים- כיתה ג', ד' הולכים לכל בית בכפר, כל בית בכל תאילנד. מחלקים מידע על איידס וקונדומים. כל בית קיבל את המידע דרך הילדים הקטנים. וההורים לא התנגדו, מכיוון שניסינו להציל חיים, וזה היה מציל חיים. ואנחנו אמרנו "כולם צריכים להיות מעורבים".

ויש חברות שהבינו שצוות חולה לא עובד, ולקוחות מתים לא קונים. אז הם עברו הכשרות. ואז היה לנו את קפטן קונדום, עם תואר מהרווארד הולך לבתי ספר ולנקודות מרכזיות בחיי הלילה. והם אהבו אותו. אתה צריך ליצור סמל. בכל מדינה בכל תוכנית אתה צריך סמל, וזה ככל הנראה הדבר הטוב ביותר שהוא עשה עם התואר שלו. (צחוק) חילקנו קומדומים לכולם ברחובות--- בכל מקום, בכל מקום. במונית קיבלת קונדומים. גם בפקק. שוטרים חילקו קונדומים-- תוכנית "שוטרים וגומי" (נשמע כמו: שוטרים וגנבים). (צחוק) אתם יכולים לדמיין שוטרים בניו יורק מחלקים קונדומים? אני בטוח יכול. והם יהנו מזה. אני רואה אותם עומדים בחוץ ממש עכשיו, בכל מקום. דמיינו שיהיה להם קונדומים, לחלק לכל מיני אנשים. ואז, שינוי חדש, היו לנו גומיות לשיער, בגדים, וקונדומים לטלפון הנייד שלך במהלך התקופה הגשומה.

(צחוק)

ואלה הם הקונדומים שהצגנו. אחד אמר, " נשק להגנה המונית." אנחנו מצאנו. אתם יודעים, מישהו חיפש נשק להשמדה המונית, אבל אנחנו מצאנו את הנשק להגנה המונית--- הקונדום. וכאן כתוב, עם הדגל האמריקאי, "אל תעזוב את הבית בלעדיו." ויש לי כמה לחלק אחר כך. אבל אני צריך להזהיר, הם במידה תאילנדית, ככה שתהיו מאד זהירים. (צחוק) ואתם יכולים לראות הקונדומים האלה יכולים לעשות כל מיני דברים. תסתכלו על זה נתתי את זה לאל גור ולביל סניור. עצרו את ההתחממות הגלובלית, השתמשו בקונדומים. וזו התמונה שהזכרתי- הנשק להגנה המונית. ושהאולימפיאדה הבאה תציל חיים. למה רק לרוץ מסביב? (צחוק) ואז לסיום, בתיאלנד אנחנו בודהיסטים, אין לנו אלוהים, אז אנחנו אומרים "על הגומי אנחנו סומכים". (צחוק) כפי שאתם רואים צרפנו הכל למאמץ שלנו בכדי לעשות את החיים טובים יותר לאנשים. היו לנו קונדומים במקררים במלונות ובבתי ספר, בגלל שאלכוהול משבש את שיקול הדעת.

ואז מה קורה? אחרי כל הזמן הזה, כולם הצטרפו. על פי האו"ם, מקרים חדשים של איידס פחתו ב-90%. ועל פי הבנק העולמי, 7.7 מיליון אנשים ניצלו. אחרת לא היו כל כך הרבה תיאלנדים מסתובבים היום. אז זה רק מראה שאפשר לעשות משהו בקשר לזה. 90% מהמימון הגיע מתאילנד. היתה מחויבות פוליטית, קצת מחויבות כלכלית, וכולם הצטרפו למאבק. אל תשאירו את העבודה למומחים, לרופאים ולאחיות. כולנו צריכים להירתם.

ואז החלטנו לעזור לאנשים לצאת מהעוני, עכשיו כשאיידס כבר פחות עומד על הפרק, הפעם, לא רק עם הממשלה, אלא עם שיתוף הפעולה של הקהילה העסקית. בגלל שאנשים בעוני הם אנשי עסקים שחסרות להם מיומנויות עסקיות וגישה לאשראי אלו דברים שצריכים להיות מסופקים ע"י קהילת העסקים. אנחנו מנסים להפוך אותם ליזמים יחפים, אנשי עסקים קטנים. הדרך היחידה מחוץ לעוני היא דרך שותפות עיסקית. אז זה נעשה. הכסף מגיע מהחברה לכפר דרך שתילת עצים. זו לא מתנה בחינם. הם שותלים את העצים והכסף הולך לקרן המיקרו אשראי שלהם, שאנחנו קוראים לה בנק הפיתוח של הכפר. כולם משתתפים, הם מרגישים שהם הבעלים של הבנק, בגלל שהם מכניסים את הכסף פנימה.

ולפני שאתה לווה את הכסף,אתה צריך לעבור הכשרה. ואנחנו מאמינים, אם אתה רוצה לעזור לאנשים עניים, לאלה החיים בעוני, גישה לאשראי חייבת להיות אחת מזכויות האדם. גישה לאשראי חייבת להיות אחת מזכויות האדם. אחרת הם לעולם לא יצאו מהעוני. ולפני שהם מקבלי הלוואה הם חייבים להיות מאומנים. זה מה שאנחנו קוראים תואר ברגליים יחפות ללמד אנשים איך עושים עסקים ככה שבזמן שהם לווים כסף הם יצליחו בעסקים. הנה כמה מסוגי העסקים: פטריות,סרטנים, ירקות, עצים, פירות, וזה מאד מעניין--- גלידת וביסקוויטים נייק. הכפר הזה ממומן ע"י נייק. הם אומרים, "הם צריכים להפסיק לעשות נעליים ובגדים. תעשו את אלו טובים יותר, כי אותם אנחנו יכולים להרשות לעצמנו". ויש לנו משי, משי תאילנדי עכשיו אנחנו מכינים תלבושות סקוטיות, כפי שתראו משמאל, בכדי למכור לכל האנשים ממוצא סקוטי. אז אם מישהו יושב ורואה טלוויזיה, צרו קשר איתי. וזו התשובה התילאנדית לסטרבקס--- "קפה וקונדומים" רואים, סטארבקס ואתה ער. אנחנו שומרים עליך ער ובחיים. זה ההבדל. אתם יכולים לדמיין את זה בכל סטארבקס שאתם יכולים להשיג גם קונדומים? אתה יכול להזמין קונדומים עם הקפוצ'ינו שלך.

ועכשיו בחינוך אנחנו רוצים לשנות את בית הספר, ממצב שאינו מנוצל במידה מספקת למקום שמהווה מרכז לימוד לכל החיים, לכולם. אנחנו קוראים לזה פיתוח הכפר על בסיס בית ספרי. וזה מרכז, נקודת התייחסות, לפיתוח כלכלי וחברתי. תשנו את בית הספר, שיתחיל לשרת את צרכי הקהילה. וזה בניין מבמבוק כולם בנויים מבמבוק. זו כיפה גיאודזית שעשויה מבמבוק. ואני בטוח שבאקמינסטר פיולר יהיה מאד גאה כשהוא יראה את הכיפה הגיאודזית. ואנחנו שותלים ירקות מסביב לאדמות בית הספר, ככה שהם מגדלים את הירקות שלהם.

ובסוף, אני מאמין אם אנחנו רוצים שה- MDG יעבדו - יעדי הפיתוח של המילניום - אנחנו צריכים להוסיף להם את נושא תכנון המשפחה. כמובן שתמותת ילדים קודם ואז תכנון משפחה. כל אחד צריך שירותים של תכנון משפחה. זה לא מנוצל מספיק. אז עכשיו מצאנו את הנשק להגנה המונית. וביקשנו מהאולימפידה הבאה שתהיה מעורבת בהצלת חיים. זוהי הרשת שלנו ואלה הם ה-"צבעונים התאילנדיים" שלנו.

(צחוק)

תודה רבה

(מחיאות כפיים)