מאז ג'ובראני: סעודי, הודי ואיראני נכנסים לבר בקטאר...

שלום דוחה, שלום. סאלם עליכום.

אני אוהב לבוא לדוחה. זה מקום כל-כך בינלאומי. זה כמו-- ההרגשה כאן היא כמו באו"ם. אתה נוחת בשדה התעופה, ומקבלת אותך גברת הודית שלוקחת אותך ל"שירותי אל-מאהא", ושם אתה פוגש גברת פיליפינית שמעבירה אותך לגברת דרום-אפריקאית שלוקחת אותך לגברת קוריאנית שלוקחת אותך לבחור פקיסטני שנושא את המזוודות שלוקח אותך למכונית שיושב בה איש מסרי-לנקה. אתה מגיע לקבלה במלון. יש שם לבנוני. כן? ואז בחור שוודי הראה לי את החדר.

שאלתי, "יש פה אנשים מקטאר?" [צחוק] [מחיאות כפיים]

אמרו לי, "לא, לא. עכשיו חם מדי. הם יוצאים אחר כך. יש להם שכל." [צחוק] "הם יודעים מה טוב."

והמקום כמובן מתפתח מהר. לפעמים יש כאבי גדילה. למשל, כשאתה פוגש אנשים שנדמה לך שמכירים טוב את העיר, אבל הם לא. נהג המונית ההודי שלי התייצב במלון ה"דבליו", וביקשתי ממנו שייקח אותי ל"שרתון", הוא אמר, "אין בעיות, אדוני." ישבנו במונית במשך 2 דקות.

ושאלתי, "הכל בסדר?" והוא אמר, "יש בעיה, אדוני."

שאלתי, "מה?" והוא אומר לי, "איפה זה?" [צחוק]

אני: "אתה הנהג. אתה אמור לדעת." הוא אומר, "רק עכשיו הגעתי הנה, אדוני." אני: "רק עכשיו הגעת ל'דבליו'?" - "לא. רק עכשיו הגעתי לדוחה, אדוני. הייתי בדרכי הביתה משדה התעופה והציעו לי עבודה. אני כבר עובד." הוא אומר לי, "אדוני, למה שלא תנהג אתה?"

אני: "אני לא יודע לאן לנסוע." - "גם אני לא. זאת תהיה הרפתקה, אדוני."

זאת באמת הרפתקה. המזרח התיכון הוא הרפתקה כבר כמה שנים. המזרח התיכון משתגע עם האביב הערבי והמהפכות והכל. יש כאן לבנונים הערב? אם יש לבנונים, תמחאו כפיים. [מחיאות כפיים] כן. המזרח התיכון משתגע. אתם יודעים מתי המזרח התיכון משתגע כשלבנון היא המקום הכי רגוע באזור. [צחוק] [מחיאות כפיים] מי תיאר לעצמו? בחיי.

אבל יש נושאים רציניים באזור. יש אנשים שלא רוצים לדבר עליהם. אבל הערב באתי לדבר עליהם. גבירותי ורבותי, אנשי המזרח התיכון, הרי לכם נושא רציני. כשאנו רואים זה את זה, כשאנו אומרים שלום, כמה פעמים חובה להתנשק? זה שונה בכל ארץ וזה מבלבל, נכון? בלבנון מתנשקים 3 פעמים, במצרים, פעמיים. הייתי בלבנון והתרגלתי לשלוש פעמים. הלכתי למצרים, רציתי להגיד שלום למצרי אחד, נישקתי פעם, פעמיים, רציתי עוד פעם. הוא לא התחבר לזה. [צחוק] אמרתי לו, "לא, לא, לא. הייתי עכשיו בלבנון." הוא אומר, "לא איכפת לי איפה היית. תתרחק. בבקשה. פשוט תישאר במקומך." הלכתי לסעודיה. בסעודיה הם עושים פעם, פעמיים, ואז ממשיכים באותו צד-- 3, 4, 5, 6, 7, 8, 9, 10, 11, 12, 13, 14, 15, 16, 17, 18. [צחוק] בפעם הבאה שתפגשו סעודי, תתבוננו בו היטב. הם קצת נוטים הצידה.

- "עבדול, אתה בסדר?" - "כן. אמרתי שלום במשך חצי שעה. אני אהיה בסדר."

אנשי קטאר, אתם מחככים אפים. למה זה? קשה לכם לעשות את כל הסיבוב?

"חביבי, כל כך חם. בוא שניה, תגיד שלום. שלום חביבי. רק אל תזוז. תישאר ככה בבקשה. אני מוכרח לנוח."

בכל ארץ-- באירן, לפעמים אנו עושים פעמיים ולפעמים שלוש. חבר שלי הסביר לי שלפני מהפכת 1979 זה היה פעמיים, ואחרי המהפכה - שלוש. אז אצל האיראנים אפשר לדעת במי האיש מצדד לפי מספר הנשיקות שהוא נותן לך. כן. אם אתה מקבל 1, 2, 3 -- "אני לא מאמין שאתה תומך במשטר לפי 3 הנשיקות שלך."

אבל ברצינות, מרגש להיות כאן, וכפי שאמרתי, אתם עושים המון מבחינה תרבותית, וזה מדהים ועוזר לשנות את הדימוי של המזרח התיכון במערב. המון אמריקאים לא יודעים הרבה עלינו, על המזרח התיכון. אני איראני ואמריקאי. אני חי שם. אני יודע, באתי הנה. קורה כל-כך הרבה, אנו צוחקים, נכון? אנשים לא יודעים שאנו צוחקים. כשעשיתי את סיבוב הסטנדאפ "ציר הרשע", זה עלה ב"קומדי סנטרל", נכנסתי לרשת כדי לראות מה אומרים על זה. הגעתי לאיזה אתר שמרני. בחור אחד כתב למישהו, "לא היה לי מושג שהם יודעים לצחוק." חישבו על זה. מעולם לא רואים אותנו צוחקים בסרטים ובטלוויזיה באמריקה, נכון? אולי רק כמו השטן -- "וואהאהאה, וואהאהאה" [צחוק] "אהרוג אותך בשם אללה, וואהאהאהאה." אבל אף פעם לא, "חה חה חה חה חה חה".

אנו אוהבים לצחוק וליהנות מהחיים. והלוואי שיותר אמריקאים היו באים הנה. אני תמיד מעודד את חברי: סעו, תבקרו במזרח התיכון, יש המון מה לראות, המון אנשים טובים. וזה כך גם להיפך, וזה עוזר למנוע בעיות של אי-הבנה וסטריאוטיפים.

לדוגמה, אני לא יודע אם שמעתם על זה, לפני זמן-מה, בארה"ב, בני משפחה מוסלמית אחת הלכו במעבר בתוך המטוס ודיברו על המקום שהכי בטוח לשבת בו במטוס. כמה נוסעים שמעו אותם, טעו בהבנת הדברים חשבו שהם מחבלים, דאגו לסלק אותם מהמטוס. זו היתה משפחה: אם, אב, ילד, שהלכו במעבר ודיברו על מקומות הישיבה. בתור זכר בן המזרח התיכון, ברור לי שיש דברים שאסור לי לומר כשאני נמצא במטוס בארה"ב, נכון? אני לא אמור, למשל, להתהלך לי במעבר ולהגיד משהו כמו, "היי, ג'ק." זה לא בסדר. אפילו אם זה החבר שלי, ג'ק, אני אומר, "ברכות, ג'ק. איחולי, ג'ק." חס וחלילה "היי, ג'ק." [צחוק] אך מסתבר שהיום אסור לנו לדבר אפילו על המקום שהכי בטוח לשבת בו במטוס.

אז עצתי לכל חברי, בני המזרח התיכון והמוסלמים וכל מי שנראה מזרח-תיכוני או מוסלמי, כלומר גם להודים, ללטיניים, לכולם, אם אתם חומים-- הנה עצתי לחברי חומי העור. בפעם הבאה שתהיו במטוס בארה"ב, פשוט דברו בשפת האם שלכם. ככה איש לא יידע מה אתם אומרים. והחיים יימשכו. ברור שכמה שפות-אם נשמעות אולי קצת מאיימות לאוזן האמריקאית, נכון? אם אתם הולכים במעבר ומדברים ערבית, אתם עלולים להפחיד אותם אם תדברו ככה: "[ערבית]" הם עלולים להגיד, "מה הם אומרים שם?" אז הטריק, אחי ואחיותי הערביים והערביות, הוא לזרוק פה ושם מילה טובה כדי להרגיע את האנשים בזמן שאתם הולכים במעבר. כשאתם הולכים שם, "[חיקוי לערבית]-- תות שדה!" [צחוק] "[חיקוי לערבית]-- "קשת בענן!" "[חיקוי לערבית] -- טוטי-פרוטי!"

"נראה לי שהוא מתכוון לחטוף את המטוס בעזרת גלידה."

תודה רבה לכם. לילה טוב. תודה רבה, TED. [קריאות] [מחיאות כפיים]