מקס ליטל: בדיקה למחלת פרקינסון בשיחת טלפון

אז, אני עוסק במתמטיקה יישומית ובעיה משונה עבור כל מי שעושה מתמטיקה ישומית היא שאנחנו כמו יועצי ניהול, אף אחד לא ממש יודע מה אנחנו עושים. אז אני הולך לתת לכם -- אני אנסה היום להשתדל ולהסביר לכם מה אני עושה.

אז, ריקוד הוא אחד מהפעילויות הכי אנושיות שיש. אנחנו נהנים מהווירטואוזיות של רקדני בלט וסטפס עוד תראו בהמשך. עכשיו, בלט דורש רמת מומחיות יוצאת דופן ורמה גבוהה מאוד של כישורים, וכנראה גם רמה כלשהי של התאמה מראש לתחום שעשויה בהחלט להיות בעלת מרכיב גנטי. עכשיו, לצערנו הפרעות נוירולוגיות כמו מחלת פרקינסון הורסות בהדרגה את היכולת המופלאה הזו. כפי שהיא עושה לחברי יאן סטריפלינג שהיה רקדן בלט וירטואוז בזמנו. אז, במשך השנים נעשתה התקדמות רבה בטיפולים. אך ישנם 6.3 מיליון בני אדם ברחבי העולם החולים במחלה, והם נאלצים לחיות עם חולשה, רעד, נוקשות, וסימפטומים חשוכי מרפא אחרים של המחלה. אז מה שאנו זקוקים לו הם כלים אובייקטיבים שיאפשרו לאבחן את המחלה לפני שנהיה מאוחר מדי. אנו צריכים להיות מסוגלים למדוד את התקדמות המחלה בצורה אובייקטיבית. ובסופו של דבר הדרך היחידה בה נוכל לדעת מתי יש בידינו תרופה, תהיה כאשר יהיו לנו אמות מידה אובייקטיביות היכולות לענות על כך בוודאות.

למרבה התסכול, למחלת פרקינסון והפרעות תנועה אחרות אין סמנים ביולוגיים, כך שאין בדיקת דם פשוטה אותה ניתן לבצע, והאבחון הטוב ביותר שיש לנו הוא מן מבחן נוירולוגי העורך 20 דקות. אתה חייב ללכת למרפאה על מנת לעבור אותו. הוא מאוד מאוד יקר, ומשמעות הדבר היא שפרט למחקרים קליניים הוא פשוט אף פעם לא מבוצע. אף פעם לא מבוצע.

אבל מה אם החולים יכלו לבצע את המבחן הזה בבית? עכשיו, זה בעצם יחסוך נסיעה קשה למרפאה. ומה אם חולים יוכלו לבצע את המבחן הזה בעצמם, נכון? לא צריך יותר את זמנו היקר של הצוות הרפואי. עולה בערך 300$, דרך אגב, לעשות את המבחן במרפאה נוירולוגית.

אז מה שאני רוצה להציע לכם היא דרך בלתי שגרתית בה נוכל לנסות להשיג את המטרה הזו. כי, אתם מבינים, במובן אחד לפחות אנו כולנו וירטואוזים כמו חברי יאן סטריפלינג.

אז יש לנו כאן סרטון של מיתרי קול רוטטים. עכשיו, זה בריא וזהו מישהו שמשמיע קולות דיבור, ואנחנו יכולים לחשוב על עצמנו כעל רקדני בלט ווקליים, כי אנחנו חייבים לתאם בין כל איברי הפקת הקול כאשר אנחנו משמיעים צלילים, ולכולנו יש למעשה את הגנים הדרושים לכך. FoxP2 לדוגמא. וכמו בבלט דרושה מידה מדהימה של אימון. אני מתכון, רק תחשבו כמה זמן לוקח לילד ללמוד לדבר. מהצליל אנחנו יכולים למעשה לעקוב אחרי המיקום של מיתרי הקול בזמן שהם רוטטים, ובדיוק כמו שהגפיים מושפעות ממחלת פרקינסון כך מושפעים גם איברי הקול. אז בגרף התחתון אתם יכולים לראות דוגמא של רעד בלתי סדיר של מיתרי הקול. אנחנו רואים את כל אותם הסימפטומים. אנחנו רואים רעד של המיתרים, חולשה ונוקשות. הדיבור הופך למעשה ליותר שקט ומתנשף לאחר כמה זמן, וזהו אחד מהסימפטומים המרכזיים.

ההשפעות הווקליות האלו עשויות להיות עדינות למדי במקרים מסויימים, אבל בעזרת כל מיקרופון דיגיטלי ושימוש בתוכנה המבצעת ניתוח מדוייק לצליל בשילוב עם החידושים בתחום למידת מכונה שהופך להיות מאוד מתקדם לאחרונה, אנחנו יכולים למדוד בדיוק היכן מישהו נמצא ברצף שבין בריאות לחולי, על ידי שימוש באות הווקלי בלבד.

אז המבחנים מבוססי הקול האלו, איך הם עומדים מול מבחנים קליניים? ובכן, שניהם לא פולשניים. המבחן הנוירולוגי הוא לא פולשני. שניהם עושים שימוש בתשתית קיימת. לא צריך לתכנן בתי חולים חדשים על מנת לבצע אותם. ושניהם מדוייקים. אוקיי, אבל נוסף על כך מבחנים מבוססי קול לא דורשים מומחיות. משמעות הדבר היא כי הם ניתנים לביצוע עצמי. הם מהירים, לוקחים בערך 30 שניות לכל היותר. הם זולים מאוד, וכולנו יודעים מה קורה כשמשהו הופך להיות זול מאוד, הוא הופך לזמין מאוד. אז הנה כמה מטרות מדהימות שנראה לי שאנחנו יכולים להתמודד איתן היום. אנו יכולים להפחית את הקשיים הלוגיסטיים עבור החולים. אין צורך להגיע למרפאה לבדיקה שגרתית. אנחנו יכולים לבצע בדיקות בתדירות גבוהה ולקבל מידע אובייקטיבי. אנחנו יכולים לבצע גיוס מאסיבי וזול עבור מבדקים קליניים. ואנחנו יכולים להפוך סריקות של אוכלוסיות שלמות למעשיות לראשונה מאז ומעולם. יש לנו את ההזדמנות להתחיל ולחפש אחרי סמנים ביולוגיים מוקדמים למחלה לפני שנהיה מאוחר מדי.

אז, אנו עושים את הצעדים הראשונים בכוון זה היום, ומשיקים את היוזמה לזיהוי קולי של פרקינסון (Parkingson’s Voice Initiative). יחד עם Aculab ו PatiensLikeMe אנחנו מתכוונים להקליט מספר גדול של קולות ברחבי העולם על מנת לאסוף מספיק נתונים כדי להתחיל ולהתמודד עם ארבעת המטרות האלו יש לנו מספרי טלפון מקומיים נגישים לשלושת רבעי מיליארד אנשים בעולם. כל אדם בריא או חולה פרקינסון יכול להתקשר, בזול, ולהשאיר הקלטה, במחיר של כמה סנט, ואני שמח מאוד להודיע שכבר הגענו לשישה אחוזים מהמטרה שלנו בשמונה שעות בלבד. תודה רבה. [מחיאות כפיים] [מחיאות כפיים]

טום ריילי: אז מקס, באמצעות כל הדגימות האלה של

נניח 10,000 אנשים, אתם תוכלו לקבוע מי בריא ומי לא? מה אתם הולכים להשיג מהדגימות האלה?

מקס ליטל: כן. כן. אז מה שיקרה זה שבזמן השיחה אתה צריך לציין האם יש לך את המחלה או לא, אתה מבין. טום: נכון. מקס: אתה מבין, חלק מהאנשים אולי יעשו את זה. אולי הם לא ישלימו את התהליך. אבל אנחנו נקבל דגימה גדולה מאוד של נתונים הנאספים בכל מני נסיבות שונות, ולהשיג אותם בנסיבות שונות זה הדבר החשוב מאחר ואז אנחנו יכולים לנפות את הגורמים המבלבלים, ולחפש אחר הסמנים האמיתיים של המחלה.

טום: אז רמת הדיוק שלכם היא 86% כרגע?

מקס: המצב הרבה יותר טוב מזה. למעשה, סטודנט שלי ת'נסיס, אני חייב להזכיר אותו כי הוא עשה עבודה מדהימה, ולאחרונה הוא הוכיח שהשיטה עובדת גם ברשתות של טלפונים ניידים, מה שמאפשר את פרוייקט הזה, ואנחנו מקבלים 99% דיוק.

טום: 99. טוב, זה שיפור. אז מה שזה אומר זה שאנשים יוכלו מקס: [צוחק] טום: שאנשים יוכלו להתקשר מהטלפונים הניידים שלהם ולעשות את הבדיקה הזו, ואנשים עם פרקינסון יוכלו להתקשר, להקליט את הקול שלהם, ואז הרופא שלהם יוכל להתעדכן בהתקדמות שלהם, ולראות מה מצבם במהלך המחלה.

מקס: בהחלט.

טום: תודה רבה. מקס ליטל, גבירותי ורבותי!

מקס: תודה, טום. [מחיאות כפיים]