מסימו בנזי: איך "ארדויינו" "יפתח-קוד" לך את דימיון

אז לפני כמה שבועת, חבר שלי נתן את מכונית הצעצוע הזאת לבנו בן ה-8. אבל במקום ללכת לחנות בדרך כלל, הוא הלך לאתר והוריד קובץ, ואז הוא הדפיס אותו במדפסת הזאת. אז הרעיון הזה שאתם יכולים לייצר חפצים בצורה דיגיטאלית באמצעות המכונות האלו זה משהו שמגזין ה"אקונומיסט" הגדיר כ"מהפכה התעשייתית השלישית".

למעשה, אני טוען שיש מהפכה אחרת שמתרחשת, וזאת המהפכה שעוסקת ותנועה העושים, מפני שהמדפסת שחבר שלי השתמש כדי להדפיס את הצעצוע היא למעשה בקוד-פתוח. אתם נכנסים לאותו אתר אינטרנט, שאתם צריכים בכדי לייצר מדפסת כזאת: קבצי ההרכבה, החומרה, התוכנה, כל ההוראות נמצאות שם. בנוסף זה חלק מקהילה גדולה שכוללת אלפי אנשים מרחבי העולם שלמעשה מייצרים מדפסות מהסוג הזה, ויש הרבה חדשנות שמתרחשת מפני שהכל בקוד-פתוח. אתם לא צריכים לבקש רשות מאף אחד והחלל הזה הוא כמו המחשב האישי בשנת 1976, כמו "אפל" והחברות אנחנו נראה בעוד כמה שנים, יהיה שוק מסוג של "אפל"

טוב, יש עוד דבר מעניין. אמרתי שהאלקטרוניקה היא בקוד-פתוח שאני מתחבר אליו מאוד: לוח האם שסוג של מפעיל את המדפסת, הוא פרוייקט שאני עובד עליו במהלך שבע השנים האחרונות. זהו פרויקט בקוד-פתוח. עבדתי עם החברים שלי שיש לי כאן (בתמונה). אנחנו חמישה, שניים אמריקאים, שניים איטלקים ואחד ספרדי, אנחנו (צחוק) אתם יודעים, זה פרויקט עולמי. (צחוק) אז התאגדו יחד במכון עיצוב שנקרא "המכון לעיצוב אינטראקטיבי - איבראה", שלימד עיצוב אינטראקטיבי, הרעיון הוא שאתם יכולים להשתמש בעיצוב מהצורה הפשוטה של החפץ ואתה יכול לקדם אותו לעיצוב בצורה שאתם טוב, כאשר אתה מעצב חפץ שאמור לפעול יחד עם בני אדם, אם אתה מייצר אין בכך שום היגיון. אתם חייבים שיהיה משהו שלמעשה מגיב עם אנשים. אז, עבדנו שם על "ארדויינו" ועל עוד הרבה פרוייקטים אחרים כדי ליצור פלטפורמות שיהיו פשוטות לשימוש עבור הסטודנטים שלנו, שהסטודנטים שלנו יוכלו רק אבל אין להם חמש שנים להפוך למהנדסי אלקטרוניקה.

אז איך אני מייצר משהו שאפילו ילד יכול להשתמש בו? ולמעשה, עם "ארדויינו", יש ילדים כמו סילביה שאתם רואים כאן, שלמעשה עושה פרוייקטים עם "ארדויינו". ילדים בני 11 עוצרים אותי ומראים לי דברים שהם בונים מ"ארדויינו" שזה באמת מפחיד לראות את היכולות של הילדים כאשר אתה נותן להם את המכשירים.

בואו נראה מה קורה כאשר אתה מייצר מכשיר שכל אחד יכול להרים דוגמא אחת שאני אוהב שדיי מקפיצה את השיחה היא הדוגמא של מאכיל החתול הזה. לאדון שיצר את הפרוייקט הזה יש שני חתולים. אחד היה חולה והשני היה בריא, אז הוא היה צריך להיות בטוח שהם אכלו את האוכל הנכון. אז הוא יצר את הדבר הזה שמזהה את החתול מצ'יפ שהותקן בתוך הקולר של החתול, ופותח את הדלת והחתול יכול לאכול את האוכל. הוא יוצר ממחזור של נגן דיסקים ישן שאתם יכולים להשיג ממחשב ישן, כמה חיישנים, מעט מנורות לד מהבהבות, ופתאום יש לכם מכשיר. בניתם משהו שאתם לא יכולים למצוא בשוק. וכמו הביטוי: אם יש לך רעיון, אתה פשוט זה שווה ערך לשרטוט על נייר שנעשה עם אלקטרוניקה.

אז אחד המאפיינים שאני חושב שחשוב בעבודה שלנו הוא שהחומרה, מעבר לכך שהיא מיוצרת באהבה באיטליה - כמו שאתם יכולים לראות מאחורי המעגל החשמלי - (צחוק). הוא שהם בקוד-פתוח. אנחנו מפרסמים ברשת את כל קבצי התכנון עבור המעגלים החשמליים, ואתם יכולים להוריד אותם ואתם למעשה יכולים להשתמש בהם ליצור משהו, או לשנות, ללמוד. אתם יודעים, כשלמדתי הסתכלות על קוד של אנשים אחרים, או על ידי הסתכלות במעגלים חשמליים של אנשים אחרים במגזינים. וזאת דרך טובה ללמוד, על ידי הסתכלות בעבודות של אנשים אחרים. אז האלמנטים השונים של הפרוייקט הם כולם פתוחים, אז החומרה מתפרסמת עם רישיון קריאטיב קומנס (חלק מהזכויות שמורות). אז, אתם יודעים, אני אוהב את הרעיון שחומרה הופכת להיות כמו פיסת תרבות שאתה חולק ובונה עליה, כאילו שהייתה שיר או פואמה או, שהתוכנה היא GPL, אז היא התיעוד ושיטת הלמידה מתוך התנסות הם גם בקוד-פתוח רק השם מוגן כדי שנוכל לוודא שנוכל לספר לאנשים מהו "ארדויינו" ומה לא.

עכשיו, "ארדויינו" בעצמו מיוצר מהמון מרכיבים שונים בקוד-פתוח שאולי כל אחד מהם בנפרד קשה לשימוש עבור ילד בן 12, אז "ארדויינו" אוסף את הכל יחד לתוך אפליקציה של טכנולוגיות קוד-פתוח שבה אנחנו מנסים לתת להם את החווית המשתמש הטובה ביותר כדי לייצר משהו במהירות.

יש לכם סיטואציה כמו זאת, שכמה אנשים בצ'ילה החליטו לייצר לארגן סדנא ולחסוך את הכסף. או שישנם חברות שמייצרות בעצמן וריאציות של "ארדויינו" שמתאימות בשווקים מסוימים, ויש בטח, בערך 150 ומשהו ברגע זה. המעגל הזה מיוצר על ידי חברה שנקראת אדאפרוט, שמנוהלת על ידי האישה הזאת שנקראת לימור פריד, שנקראת גם "ליידיאדא", שהיא אחת הגיבורות של תנועת הקוד-הפתוח בחומרה "תנועת העושים". אז, הרעיון שיש לכם סוג של, קהילת 'עשה זאת בעצמך' חדשה סופר טעונה שמאמינה בקוד-פתוח, בשיתוף פעולה, משתפת פעולה ברשת, משתפת פעולה בחללים שונים. יש מגזין שנקרא את כל האנשים וסוג של איגד אותם יחד כקהילה, וניתן לראות פרוייקט מאוד טכני מוסבר בשפה מאוד פשוטה, או שיש אתרי אינטרנט, כמו זה למשל, "אינסרקטבלס" (ניתנים להוראה), שבו למעשה אנשים מלמדים זה את זה על כל דבר. אז זה למשל הוא על פרוייקטים של "ארדויינו", העמוד שאתם רואים על המסך, יכולים ללמוד איך להכין עוגה או כל דבר אחר. בואו נסתכל על כמה פרוייקטים.

זה קוואדקופטר (מסוק עם 3 זוגות כנפיים). זהו מודל קטן של הליקופטר. בדרך מסוימת, זה צעצוע, לא? זאת הייתה טכנולוגיה צבאית לפני כמה שנים, ועכשיו הוא בקוד-פתוח, קל לשימוש, הם עושים דבר שנקרא ארדוקופטר. אבל אז למעשה מישהו מאטרנט, הם הבינו שאתה יכול למעשה להשתמש בהם להוביל דברים מכפר אחד לכפר אחר באפריקה, והעובדה שזה היה קל למציאה, בקוד-פתוח, קל לפריצה, איפשר להם ליצור אבטיפוס לחברה שלהם במהירות. מאט ריצ'רדסון: קצת נמאס לי בטלוויזיה שוב ושוב ושוב אז החלטתי לעשות משהו לגביי זה. הפרוייקט הזה של "ארדויינו", שאני קורא לו "אולי דיי כבר" שאחד מהאנשים ש"נחשפים בצורה מוגזמת" מוזכר. (צחוק) אראה לכם איך עשיתי את זה. (מחיאות כפיים) מסימו: תראו את זה. מאט: המפיקים שלנו נפגשו יותר היום וגילו שהיא מתכננת ללבוש את ה--- מסימו: הא? (צחוק) מאט: הוא אמור לעשות עבודה דיי טובה לשמור על האוזניים שלנו מלשמוע את כל הפרטים על החתונה של קים קרדשאין מסימו: אוקיי. אז, אתם יודעים, שוב, מה שמעניין כאן הוא שמאט מצא את המודול שנותן ל "ארדויינו" לעבד אות טלוויזיה, הוא מצא איזשהו קוד שנכתב על ידי מישהו אחר שמייצר אותות איחד אותם יחד ויצר את הפרוייקט הנהדר הזה.

משתמשים בזה גם, משתמשים ב"ארדויינו", במקומות רציניים כמו, אתם יודעים, ישנם מספר לוחות "ארדוויינו" שאוספים מידע וסוג של מודדים מספר מדדים. או שמשתמשים בו כדי- (מוזיקה) זהו ממשק מוזיקלי שנבנה על ידי סטודנט מאיטליה, ועכשיו הוא הופך את זה למוצר. מפני שזה היה פרויקט של סטודנט שהפך למוצר. או שאפשר להשתמש בו לייצר מכשירי עזר. זאת כפפה שמבינה את שפת הסימנים ומתרגמת את התנועות שאתה עושה לקול וכותבת מילים שאתה שוב, זה מיוצר מכל מיני חלקים שונים שאפשר למצוא באתרים שמוכרים מרכיב אותם לפרוייקט. או הפרוייקט הזה מITP באוניברסיטת ניו יורק, הם פגשו את הילד הזה שיש לו נכות חמורה, אז הם בנו את המכשיר הזה שמאפשר לילד לשחק בייסבול אפילו שיש לו מגבלה ביכולת התנועה.

או שאפשר למצוא את זה פרוייקטים של אומנות. זהו "מפציץ הטקסט". אתה מכניס את המסר שלך לתוך אותו על הקיר, ובעיקרו של דבר כאשר כל הסלילונים האלו לוחצים על הלחצנים של פחיות הספריי, אז אתה יכול מושך את זה על הקיר וזה פשוט כותב על הקיר את כל המסרים הפוליטיים. אז, כן. (מחיאות כפיים) יש לנו את הצמח הזה כאן. הוא נקרא "בוטאניקולס" (הצמחים קוראים) כדור "ארדויינו" עם מודול של Wi-Fi בתוך הצמח, שמודד את רווחת הצמח, והוא יוצר חשבון טוויטר שאתה למעשה יכול לתקשר עם הצמח. (צחוק) אז, אתם יודעים, הצמח הזה יתחיל לומר, "ממש חם", או ישנם הרבה, אתם יודעים, " אני צריך מים עכשיו ומיד." (צחוק) זה נותן אישיות או שזה משהו שמצייץ כאשר התינוק שתוך הבטן של אישה בהריון בועט. (צחוק) או זה ילד בן 14 מצ'ילה שייצר מערכת שמבחינה ברעידות אדמה ומפרסמת בטוויטר. יש לו 280,000 צופים. הוא בן 14 והוא צפה פרוייקט ממשלתי שנה מראש. (מחיאות כפיים) או שוב, פרוייקט אחר, בעזרת ניתוח של חדשות הטוויטר של המשפחה, אתה למעשה יכול להצביע איפה הם, כמו בסרט "הארי פוטר". אז אתה יכול לגלות כל דבר שמצייץ כאשר מישהו מפליץ. (צחוק) זה מעניין איך, בשנת 2009, גיזמודו למעשה הגדיר, אמר שהפרוייקט הזה למעשה זה היה --- הרבה השתנה בין לבין. (צחוק)

אז פרוייקט מאוד רציני. כאשר התרחש האסון בפוקאשימה, חבורה של אנשים ביפן, הם הבינו שהמידע שהמדינה סיפקה ולא באמת אמין, אז הם בנו את מונה הגייגר הזה, עם "ארדויינו", עם ממשק רשת. הם ייצרו 100 מכשירים כאלו ונתנו אותם לאנשים המידע שהם אספו התפרסם באתר הזה שנקרא קוסם, אתר אחר שהם בנו, אז למעשה יכולתם מידע אמין מהשטח, ויכולתם לקבל מידע לא משוחד. או המכונה הזאת כאן, היא מתנועת ביו -'עשה זאת בעצמך', והיא אחד מן הצעדים שאתה בקוד-פתוח מלמטה למעלה. או שיש סטודנטים העתקים של מכשירים מדעיים שעולה המון כסף לייצר אותם. למעשה הם רק בנו אותם ב"ארדויינו" וכמה חלקים. זהו מכשיר מודד pH. כמו הילדים האלו, הם מספרד. הם למדו איך לתכנת ולייצר רובוטים כאשר הם היו בטח, בערך, 11, לייצר רובוטים שמשחקים כדורגל. הם הפכו להיות אלופי העולם ביצירת רובוטים מבוססי "ארדויינו". כאשר היינו צריכים לייצר את הרובוטים החינוכיים שלנו, אתם יודעים, "אתם תתכננו את זה, כי אתם יודעים בדיוק מה צריך כדי לייצר רובוט נהדר שמלהיב ילדים." לא אני. אני איש מבוגר. מה אני אמור להלהיב, הא? (צחוק) אבל בזמן שאני -- במושגים של ערך חינוכי. (צחוק)

בנוסף יש חברות כמו גוגל שמשתמשות בטכנולוגיה כדי לייצר ממשקים בין טלפונים סלולריים, טאבלטים, אז ערכת האביזרים להתפתחות של גוגל היא בקוד-פתוח ומבוססת על "ארדויינו", בניגוד לזאת של אפל שבקוד-סגור, עם הסכם סודיות, מכור את חייך לאפל. הנה אתה. יש מבוך ענקי, וג'ואי יושב כאן, והמבוך זז כאשר אתה מטה את הטאבלט.

בנוסף, אני מגיע מאיטליה, באיטליה, ועדיין מאוד שמרני. אז עבדנו עם סטודיו לעיצוב שנקרא הביטס, במילאנו, לייצר מראה, שהיא שמשמשת גם הרעיון הוא העיצוב של המוצר, בנוגע לפרוייקט יהיה בקוד-פתוח ואתם תוכלו לייצר אותו בעצמכם. אנחנו רוצים שמעצבים אחרים לייצר מכשירים נהדרים, ללמוד איך לייצר מוצרים אינטרקטיבים על ידי שיתחילו לעבוד על משהו אמיתי.

אבל כשיש לך את הרעיון הזה, אתם יודעים, מה קורה לכל הרעיונות האלו? הם, כמו, אלפי רעיונות שאני -- אתם יודעים, יקח לי שבע שעות להציג את כל המצגת. אני לא אקח את כל השבע שעות. תודה לכם. אבל בואו נתחיל מהדוגמא הזאת: אז, קבוצה של אנשים שהתחילה את החברה הזאת שנקראת "פבלה", הם יצרו אבטיפוס שעון שמתקשר ואתם יכולים להציג מידע עליו. והם יצרו אבטיפוס עם מסך LCD ישן מטלפון של נוקיה ו"ארדווינו". ואז, כשהיה להם את הפרוייקט הסופי, הם פנו לבסוף ביקשו 100 אלף דולר לייצר מספר מכשירים ולמכור אותם. הם השיגו 10 מיליון דולר. הם לחלוטין קיבלו סטארט-אפ במימון מלא, אתם יודעים, התערבות של קרנות הון סיכון או שום דבר אחר, רק אנשים נלהבים

הפרוייקט האחרון שאני רוצה להראות לכם הוא זה: הוא כרגע נמצא בקיקסטרטר, אז אם אתם רוצים לתרום, הוא לווין שישלח הדבר האחרון שתדמיינו בקוד-פתוח, והוא מכיל את "ארדויינו" מחובר לכל מיני חיישנים. אז אם אתם יודעים איך להשתמש ב"ארדויינו", אתם יכולים להעלות את הניסויים שלכם לתוך הלווין ולהריץ אותם. דמיינו, אם אתם כבית ספר תיכון יכולים לקבל את הלווין לשבוע ולעשות עם הלווין ניסויים בחלל בקלי קלות.

אז, כמו שאמרתי, ישנן המון דוגמאות, ואני אעצור כאן. ואני רק רוצה להודות לקהילת "ארדויינו" על כך שהם הכי טובים, שבכך שהם רק מייצרים כל יום המון פרוייקטים. תודה רבה. (מחיאות כפיים)

(מחיאות כפיים)

ותודות לקהילה.

כריס אנדרסון: מסימו, אמרת לי היום שאין לך מושג, כמובן, שזה יתפוס ככה.

מרסינו: לא.

כריס: אני מתכוון, איך אתה מרגיש שאתה קורא את הדברים האלו ואתה רואה מה שיחררת לעולם?

מסימו: טוב, זאת עבודה של הרבה אנשים, אנחנו כקהילה מאפשרים לאנשים לייצר דברים נהדרים, ואני מרגיש זה קשה לתיאור. כל בוקר, כאשר אני מתעורר ואני מסתכל על כל הדברים האלו שגוגל אלרט שולח לי, וזה פשוט מדהים. זה פשוט נכנס לכל תחום שאתה רק יכול לדמיין.

כריס: תודה רבה! (מחיאות כפיים)

(מחיאות כפיים)