מרקהאם נולאן: כיצד להפריד בין עובדות לבדייה ברשת

אני עיתונאי מאז שהייתי בן 17, וזוהי תעשייה מעניינת להיות בה נכון לעכשיו, כי כפי שכולכם יודעים, יש כרגע המון תהפוכות בתקשורת, ורובכם כנראה מכירים זאת מהזווית של עסקים, כלומר שהמודל העיסקי די דפוק, וכמו שסבא שלי היה אומר, כל הרווחים כבר נבלעו בזריזות על-ידי גוגל.

ובכן, זוהי תקופה ממש מעניינת להיות עיתונאי, אבל התהפוכות שאני מתעניין בהן אינן מהצד של הפלט. הן מהצד של הקלט. אני מודאג בקשר לכיצד אנו מקבלים מידע וכיצד אנו מלקטים חדשות. וזה השתנה, בגלל שהיתה לנו תזוזה ענקית במאזן הכוחות, מאירגוני החדשות לכיוון של הקהל. הקהל במשך תקופה ארוכה היה בעמדה שבה לא היתה לו שום דרך להשפיע על החדשות או לבצע שינוי כלשהו. הקהל לא יכל באמת להשפיע. וזה השתנה באופן בלתי הפיך.

הקשר הראשון שלי עם התקשורת היה ב-1984, ב-BBC הייתה שביתה של יום אחד. לא הייתי מרוצה. כעסתי. לא יכולתי לראות סרטים מצויירים שלי. לכן כתבתי מכתב. וזו דרך יעילה לסיים מכתב עצבני שלך: "באהבה ממרקהאם, בן 4". זה עדיין עובד. אני לא בטוח אם היתה לי השפעה כלשהי על שביתה של יום אחד, אבל אני כן יודע שזה לקח להם 3 שבועות לחזור אליי. וזו היתה לולאה אין-סופית. זה לקח זמן כה רב לכל אחד כדי להשפיע ולקבל משוב. אבל כעת זה השתנה מאחר ובתור עיתונאים, אנו מקיימים אינטראקציה בזמן אמת. אנחנו לא במצב שבו הקהל מגיב לחדשות. אנו מגיבים לקהל, ואנו למעשה מסתמכים עליו. הוא עוזר לנו למצוא את החדשות. הוא עוזר לנו להבין מהי נקודת המבט הטובה ביותר להסתכל על הדברים ומהם הדברים שהוא רוצה לשמוע. כל זה עניין של זמן-אמת. זה הרבה יותר מהיר. זה קורה עכשיו דרך קבע, והעיתונאי, הוא תמיד מנסה לעמוד בקצב.

כדי לתת דוגמא איך אנו מסתמכים על הקהל, ב-5 בספטמבר בקוסטה ריקה, התרחשה רעידת אדמה. עוצמתה היתה 7.6. זה גדול למדי. 60 שניות הוא משך הזמן שנדרש לה לנוע 250 קילומטרים אל מנגואה. כך שהקרקע במנגואה רעדה 60 שניות אחרי שהיא התרחשה במוקד הרעש. 30 שניות אחר-כך, עלתה ההודעה הראשונה בטוויטר, והיה זה מישהו שאמר "temblor", כלומר רעידת אדמה (בספרדית). כך שזה היה 60 שניות, הזמן שלקח לרעידת האדמה לנוע פיזית. 30 שניות מאוחר יותר, החדשות על רעידת האדמה נעו סביב העולם, באופן מיידי. תאורטית, לכולם בעולם היתה האפשרות לדעת שרעידת אדמה מתרחשת במנגואה. זה קרה בגלל שלאדם מסויים זה היה דחף לתעד, שזה אומר לפרסם עדכון מצב, וזה מה שכולנו עושים עכשיו, כך שאם קורה משהו, אנו מעלים עדכון סטטוס או תמונה שלנו, מפרסמים סרטון וידאו, והכל עולה אל הענן (הוירטואלי) בזרם קבוע.

ומה שזה אומר הוא שכמויות מידע עצומות עולות למעלה בקביעות. בעצם זה מדהים. אם מסתכלים על המספרים, כל דקה ישנן 72 שעות נוספות של וידאו ב-YouTube. כלומר, בכל שניה עולה יותר משעה של וידאו. ובתמונות, 58 תמונות מועלות ל-Instagram בכל שניה. יותר מ-3,500 תמונות עולות ל-Facebook. כך שכאשר אסיים לדבר כאן, יהיו 864 שעות נוספות של וידאו ב-Youtube לעומת מה שהיו כאשר התחלתי, ו-2.5 מיליון תמונות נוספות ב- Facebook ו-Instagram.

לכן זה מצב מעניין להיות בו בתור עיתונאי, כי יש לנו גישה לכל דבר. כל אירוע שקורה בכל מקום בעולם, אני אמור לדעת עליו באופן די מיידי, איך שהוא קורה, בחינם. וזה נכון לגבי כל אדם באולם זה. הבעיה היחידה היא

שכאשר קיים כל-כך הרבה מידע, צריך למצוא את הדברים הטובים, וזה יכול להיות מאוד קשה כאשר מתמודדים עם כמויות כאלה. וזה הורגש הכי חזק בזמן הוריקן סנדי. סנדי היתה סופת-על שכמוה לא ראינו מזה זמן רב, שהיכתה את בירת האייפון של היקום -- (צחוק) -- וכמויות המידע שזרמו היו משהו שמעולם לא ראינו. המשמעות היא שהעיתונאים נאלצו להתמודד עם זיופים. לדוגמא, נאלצנו להתמודד עם תמונות ישנות אשר פורסמו שוב. נאלצנו להתמודד עם תמונות מאוחדות שהיו מיזוג של תמונות מסערות קודמות. נאלצנו להתמודד עם תמונות מסרטים כמו "היום שאחרי." (צחוק) והתמודדנו עם תמונות שהיו כל-כך מציאותיות שזה היה כמעט בלתי-אפשרי לומר אם הן אמיתיות בכלל. (צחוק)

אבל מעבר להלצות, היו תמונות כמו זו מ-Instagram שהעיתונאים חקרו אודותיה ביסודיות. הם לא היו באמת בטוחים. היא עברה סינון ב-Instagram. נבדקה התאורה. כל פרט עליה נבדק. התברר שהיא אמיתית. היא היתה משדירה C במרכז מנהטן, אשר היתה מוצפת. והסיבה שהם יכלו לומר שהיא אמיתית היתה שהם יכלו להגיע למקור, ובמקרה זה, החבר'ה האלה הם בלוגרי מזון בניו-יורק. הם כבר זכו להערכה רבה. הם היו ידועים. אז היא לא היתה עורבא-פרח, היא היתה דווקא משהו שניתן להוכיח. וזה תפקידו של העיתונאי -- לסנן את כל הדברים. במקום ללכת ולחפש מידע ולהביאו בחזרה אל הקורא, צריך להחזיק אצלך את המידע אשר עלול להיות מזיק.

ומציאת המקור הופך ליותר ויותר חשוב -- וטוויטר הוא המקום אליו רוב העיתונאים עכשיו הולכים. בפועל הוא מקור החדשות בזמן אמת, אם יודעים כיצד להשתמש בו, כי יש כל-כך הרבה בטוויטר.

דוגמא טובה לעד כמה הוא יכול להיות שימושי אבל גם לעד כמה קשה היתה המהפכה המצרית ב-2011. כאחד שלא דובר ערבית, ובתור מי שהסתכל מבחוץ, מדבלין, בשבילו רשימות טוויטר על מקורות טובים, על אנשים שניתן לבטוח בהם, היו ממש חשובות. וכיצד ניתן לבנות רשימה כזו מאפס? טוב, זה יכול להיות די קשה, אבל צריך לדעת מה לחפש. תצוגה חזותית זו נעשתה על-ידי אקדמאי איטלקי אחד. שמו אנדרה פאניסון, והוא בעיקרון לקח את ציוץ הטוויטר בכיכר תחריר ביום שחוסני מובארכ התפטר לבסוף, והנקודות שניתן לראות הן ציוץ חוזר, כך שכאשר מישהו מצייץ בחזרה להודעה, נוצר חיבור בין שתי נקודות, וככל שיותר פעמים ההודעה מקבלת ציוצים מאנשים אחרים, כך רואים יותר נקודות צומת אלו, חיבורים כאלה שנוצרים. זו דרך מדהימה לחזות בשיחות, אבל מה שמקבלים הוא רמזים על מי יותר מעניין ומי שווה בדיקה. וככל שהשיחה גדלה, היא הפכה ליותר חיה, ובסופו של דבר נשאר מצביע ענק וקצבי זה של השיחה. ניתן למצוא את נקודות הצומת, ואז נכנסים, ובודקים, "טוב, עליי לבדוק את האנשים האלה. הם אלה שמתקבלים על הדעת. נראה מי הם."

בשיטפון של מידע, זה המקום שבו האינטרנט בזמן אמת הופך לממש מעניין עבור עיתונאי כמוני, כי יש לנו יותר כלים מאשר אי-פעם כדי לעשות סוג כזה של חקירה. כאשר מתחילים לחפור בתוך המקורות, אפשר להגיע עוד ועוד לעומק יותר מאשר אי-פעם קודם.

לפעמים נתקלים בפיסת תוכן שהוא כל-כך משכנעת שרוצים להשתמש בה, מתים להשתמש בה, אבל לא בטוחים ב-100 אחוז אם אכן אפשר, כי לא יודעים אם המקור אמין. לא יודעים אם זה משהו מפוקפק. לא יודעים אם זו ידיעה שכבר שודרה. עלינו לעשות את עבודת החקירה. זה וידאו, שאאפשר לו לרוץ, שגילינו אותו לפני כמה שבועות.

וידאו: מתחיל להיות ממש סוער תוך שניה.

(קולות גשם ורוח)

(פיצוץ) הו, לעזאזל!

מרקהאם נולאן: אם אתה מפיק חדשות, דבר זה הוא משהו שתרצה להתקדם איתו, כי ברור שזה שווה זהב. מדובר בתגובה פנטסטית ממישהו, וידאו מקורי מאוד שצולם בגינה אחורית. אבל איך מוצאים את האדם, איך יודעים אם זה אמיתי או מזויף, או אם זה משהו ישן שמוצג כחדש?

ניגשנו לעבוד עם וידאו זה, והדבר היחיד שהיה לנו ללכת עליו זה שם המשתמש בחשבון YouTube. סרטון אחד בלבד פורסם בחשבון זה, ושם המשתמש היה ריטה קריל. לא ידענו אם ריטה קיימת, או אם זה שם מזויף. אבל התחלנו לחפש והשתמשנו בכלי אינטרנט חינמיים לשם כך. הראשון נקרא Spokeo, אשר איפשר לנו לחפש את ריטה קריל. בדקנו בכל רחבי ארה"ב ומצאנו אותן בניו-יורק, פנסילבניה, נבאדה ופלורידה. חיפשנו כלי אינטרנט חינמי נוסף שנקרא וולפרם-אלפא ובדקנו את דו"חות מזג האוויר של אותו יום שבו וידאו זה הועלה לרשת. כאשר עברנו על כל הערים השונות הללו, מצאנו כי בפלורידה היו סופות רעמים וגשם באותו יום. חיפשנו במדריך כתובות באינטרנט, ומצאנו, עברנו על כל הריטה קרילות בספר הטלפונים, ועברנו על כמה כתובות אחרות, וזה לקח אותנו ל-Google Maps, שם מצאנו בית. מצאנו בית עם בריכת שחייה שנראה מאוד דומה לזה של ריטה. אז חזרנו לוידאו, וחיפשנו רמזים שבעזרתם נוכל להצליב נתונים. אם תסתכלו בוידאו, יש את המטרייה הגדולה, יש בבריכה מזרן מתנפח לבן, ישנם כמה קצוות מעוגלים בצורה חריגה בבריכת השחייה ויש שני עצים ברקע. חזרנו ל-Google Maps והסתכלנו קצת יותר מקרוב, ודי בטוח, יש שם המזרן המתנפח הלבן, יש שם שני העצים, הנה המטרייה. היא בעצם מקופלת בתמונה זו. מעט בתחבולות. והנה הקצוות המעוגלים של בריכת השחייה. כך הצלחנו להתקשר לריטה, לנקות את הווידאו מחשד, לוודא שהוא אכן צולם, ולאחר מכן לקוחותינו היו מאושרים כי כל זה איפשר להם להריצו בלי דאגות.

בכל אופן, לעיתים חיפוש האמת קצת פחות קליל ויש לו השלכות הרבה יותר גדולות. סוריה יוצרת אצלנו עניין גדול, כי בחלק גדול מהזמן אנו ממעיטים בערכו של חומר שפוטנציאלית עשוי להכיל ראיות לפשעי מלחמה, לכן זו הנקודה בה ה-YouTube למעשה הופך למאגר החשוב ביותר של מידע על מה שקורה בעולם.

זה וידאו, אני לא הולך להראות את הכל, כי זה די מבעית, אבל תשמעו חלק הקולות. זה מחמה. וידאו: (צעקה) מה שהוידאו מראה, כאשר צופים בו בשלמותו, זה גופות מדממות מורדות מטנדר ומושלכות מגשר. ההאשמות היו שאנשים אלה הם מהאחים המוסלמים והם השליכו גופות קציני הצבא הסורי מהגשר, והם קיללו וניאצו, והיו המון טענות הפוכות בנוגע לזהות אותם אנשים ואם בכלל הם היו מה שהווידאו מעיד או לא.

דיברנו עם כמה מקורות בחמה שהיו לנו איתם קשרים לסירוגין בטוויטר, ושאלנו אותם בקשר לזה. הגשר עניין אותנו כי זה היה משהו שיכולנו לזהות. 3 מקורות שונים אמרו 3 דברים שונים על הגשר. הם אמרו, האחד, הגשר אינו קיים. השני אמר שהגשר כן קיים, אך הוא לא נמצא בחמה. שהוא במקום אחר. והשלישי אמר, "אני חושב שהגשר קיים, אבל הסכר במעלה הזרם של הגשר היה סגור, כך שהנהר למעשה היה צריך להיות יבש, לכן זה לא הגיוני." הוא היה היחיד שסיפק לנו רמז. חיפשנו באמצעות הוידאו רמזים אחרים. ראינו מעקות ייחודיים שיכולנו להשתמש בהם. הסתכלנו על אבני-השפה. הן הטילו צללים דרומה, כך יכולנו לומר שהגשר עובר מזרח-מערב מעל הנהר. היו לו אבני-שפה בשחור-לבן. כאשר מסתכלים על נהר עצמו, ניתן לראות שיש אבן בטון בצד המערבי. יש שם כתם של דם. זהו דם בנהר. כך שהנהר זורם מדרום לצפון. זה מה שזה אומר לי. וגם, כאשר מסתכלים הרחק מהגשר, יש גוש דשא בצד השמאלי של הגדה, והנהר מצר ברוחבו.

אז הולכים ל-Google Maps, ומתחילים לבדוק כל גשר בנפרד. ניגשים לסכר שדיברנו עליו ומתחילים פשוט לעבור על כל חציה של הכביש מעל הנהר, מדלגים על הגשרים שאינם מתאימים. אנו מחפשים אחד החוצה מזרח-מערב. מגיעים לחמה. עוברים את כל הדרך מהסכר לחמה ואין שום גשר. לכן מתקדמים קצת הלאה. עוברים לתצוגת לווין, מוצאים גשר אחר ואז הכל מתחיל להסתדר. הגשר נראה כאילו הוא חוצה את הנהר ממזרח למערב. זה יכול להיות הגשר שלנו. עושים עליו זום. מתחילים לראות שיש לו הפרדה, זה אומר הוא גשר דו-מסלולי. ויש לו את אבני-השפה בשחור-לבן שראינו בוידאו, כאשר אנו מקליקים על זה, ניתן לראות שמישהו העלה תמונות שילוו את המפה וזה דבר מאוד שימושי. אנו מקליקים על התמונות. התמונות מתחילות להציג לנו פרטים נוספים שאנו יכולים להצליב עם הוידאו. הדבר הראשון שאנחנו רואים הוא אבני-השפה בצבע שחור-לבן אשר מקלות עלינו כי ראינו אותן קודם. אנו רואים את המעקה הייחודי שראינו את האנשים משליכים מעליו את הגופות. אנו ממשיכים לעבור על התמונה עד שאנו בטוחים שזהו הגשר שלנו.

אז מה כל זה אומר לי? עליי לחזור לשלושת מקורותיי ולבדוק מה הם אמרו לי: אחד שאמר שהגשר לא קיים, אחר אמר שהגשר לא בחמה, ובחור אחד שאמר, "כן, הגשר קיים, אבל אני לא בטוח לגבי מיפלס המים.". מספר שלוש נראה כהכי אמיתי באופן פתאומי. היינו מסוגלים לגלות זאת באמצעות כמה כלי אינטרנט חינמיים תוך ישיבה בחדרון במשרד בדבלין בתוך 20 דקות. וזה חלק מההנאה. אף על-פי שהאינטרנט פועל כמו זרם אדיר, יש שם כל-כך הרבה מידע שקשה מאוד לנפות וכל יום זה הולך ונהיה קשה יותר. אם משתמשים בכלים בחוכמה, ניתן למצוא מידע מדהים. בהינתן כמה רמזים, יכולתי קרוב לוודאי לגלות הרבה דברים אשר לא תאהבו שאני מגלה על רובכם בקהל.

אבל מה שזה אומר לי שבזמן נתון, כאשר יש שפע של מידע מכפי שהיה אי-פעם, קשה יותר לסנן ושיש לנו כלים יותר חזקים. יש כלי אינטרנט חינמיים המאפשרים לנו, המסייעים לנו לעשות סוג כזה של חקירה. יש לנו אלגוריתמים חכמים יותר מאי-פעם, ומחשבים מהירים יותר מאשר אי-פעם בעבר.

אבל כאן צריך לשים לב. אלגוריתמים הם כללים כתובים. הם בינאריים. הם כן או לא, שחור או לבן. האמת אף פעם לא בינארית. האמת היא ערך. האמת היא רגשית, היא משתנה, ומעל לכל, היא אנושית. לא משנה כמה מהירים המחשבים שלנו, לא משנה כמה מידע יש לנו, לעולם לא תהיה לנו האפשרות לוותר על האדם במשימה לחיפוש האמת, כי בסופו של דבר, חיפוש האמת זו תכונה אנושית ייחודית. תודה רבה. (מחיאות כפיים)