מארק פאגל: כיצד השפה שינתה את האנושות.

לכל אחד מכם יש את התכונה הכי עוצמתית, חתרנית ומסוכנת שהברירה הטבעית אי פעם המציאה. זהו חלק של טכנולוגיית שמע ניורולוגית אשר מחווט מחדש מוחות של אנשים אחרים. אני מדבר על השפה, כמובן, מכיוון שהיא מאפשרת לכם להחדיר מחשבה ממוחכם ישירות אל מוחו של אדם אחר, והם יוכלו לנסות ולעשות זאת גם לכם, מבלי שמי מכם ייאלץ לבצע ניתוח. במקום זאת, כאשר אתם מדברים, אתם למעשה משתמשים במעין סוג של טלמטריה שאינה כה שונה מהשלט הרחוק של הטלוויזיה שלכם. העניין הוא, שלהבדיל מהעובדה שהשלט מסתמך על פולסים של קרני אינפרא אדום, השפה שלכם מסתמכת על פולסים, פולסים עדינים, של צליל.

ובדיוק כמו שאתם משתמשים בשלט הרחוק בכדי לשנות את ההגדרות הפנימיות של הטלוויזיה שלכם כך שזה יתאים למצב רוחכם, אתם משתמשים בשפה שלכם בכדי לשנות את ההגדרות במוחו של מישהו אחר בכדי שזה יתאים לאינטרסים שלכם. שפות הן גנים המדברים, המשיגים את הדברים בהם הם מעוניינים. ורק תדמיינו את רמת הפליאה של תינוק כאשר הוא מגלה לראשונה, שפשוט דרך הוצאת קול, הוא יכול לגרום לאובייקטים לנוע בחדר כמו היה הדבר קסם, ואולי אפילו אל תוך פיו.

כעת, כוחן החתרני של שפות היה ידוע ומוכר לאורך הדורות בצנזורה, בספרים שלא יכולתם לקרוא, ביטויים בהם לא הורשתם להשתמש, ומילים שהיה אסור לומר. למעשה, סיפור מגדל בבל בתנ"ך הוא משל ואזהרה על כוחה של השפה. לפני הסיפור הזה, בני האדם הקדומים פיתחו את המחשבה היהירה שדרך השימוש בשפתם בכדי לעבוד בצוותא, הם יוכלו לבנות מגדל שייקח אותם את כל הדרך אל השמיים. ואלוהים, הכועס על ניסיון זה לחמוס את כוחו, הורס את המגדל, ואז בכדי להבטיח שהמגדל לעולם לא ייבנה מחדש, הוא מפזר את האנשים על-ידיי כך שהוא נותן להם שפות שונות -- הוא מבלבל אותם על-ידיי כך שהוא נותן להם שפות שונות. והדבר מוביל לאירוניה המופלאה כי השפות שלנו קיימות בכדי למנוע מאיתנו לתקשר אחד עם השני. אפילו כיום, אנחנו יודעים שיש מילים שאנחנו לא יכולים להשתמש בהם, ביטויים שאנחנו לא יכולים לומר, מכיוון שאם נאמר אותם, ייתכן ויתנכלו לנו, נאסר, או אפילו נהרג. וכל זה ממשב של אוויר. היוצא מהפיות שלנו.

כעת, כל הרעש סביב אחת מהתכונות שלנו אומר לנו שיש בזה משהו השווה הסבר. וזה איך ולמה התפתחה התכונה המרשימה הזו, ולמה היא התפתחה רק במין שלנו? זה מעט מפתיע שבכדי לקבל תשובה לשאלה הזו, עלינו להסתכל על שימוש בכלים בקרב שימפנזים. השימפנזים האלו משתמשים בכלים, ואנחנו רואים בזאת סימן לאינטליגנציה שלהם. אך אם הם באמת אינטליגנטים, למה הם משתמשים במקל בכדי להוציא טרמיטים מהאדמה במקום להשתמש באת חפירה? ואם הם באמת אינטליגנטים, מדוע הם פותחים אגוזים עם אבן? למה שלא ילכו לחנות וייקנו שקית של אגוזים שמישהו אחר כבר פתח בשבילם? למה לא? זה מה שאנחנו עושים.

הסיבה לכך שהשימפנזים לא עושים זאת היא החוסר במה שפסיכולוגים ואנתרפולוגים מכנים למידה חברתית. נראה כי חסרה להם היכולת ללמוד מאחרים על-ידיי העתקה או חיקוי, או פשוט דרך צפייה. כתוצאה, הם לא יכולים לשפר רעיונות של אחרים או ללמוד מטעויות של אחרים -- להרוויח מחוכמתם של אחרים. וכך הם פשוט עושים את אותו הדבר שוב ושוב ושוב. למעשה, אנחנו יכולים ללכת למיליון שנה ולחזור, והשימפנזים הללו עדיין יעשו את אותו הדבר עם אותם מקלות עבור הטרמיטים ואותן אבנים לפתיחת האגוזים.

עכשיו, זה יכול להישמע שחצני, או אפילו מלא היבריס. כיצד אנחנו יודעים זאת? בגלל שזה בדיוק מה שאבותינו, ההומו ארקטוס, עשו. הקופים הזקופים האלו התפתחו בסוואנה של אפריקה לפני כשני מיליון שנים, והם יצרו את גרזני היד המופלאים הללו שהתאימו נהדר לכף ידך. אך אם נסתכל על תיעוד המאובנים, אנחנו רואים שהם השתמשו באותם גרזני יד שוב ושוב ושוב למשך מיליון שנים. ניתן לעקוב אחרי זה דרך תיעוד המאובנים. אם ננחש כמה זמן חי ההומו ארקטוס, ומה היה משך הדור שלהם, זה בערך כ- 40,000 דורות של הורים וילדים, ואנשים הצופים מהצד, בהם גרזן היד לא השתנה. זה אפילו לא בטוח שלקרובים אלינו גנטית, הניאנדרטאלים, היתה למידה חברתית. בהחלט, הכלים שלהם היו יותר מורכבים מאשר אלו של ההומו ארקטוס, אך גם הם הראו מעט מאוד שינוי במהלך 300,000 השנים שהמינים האלה, הניאנדרטאלים, חיו ביורו-אסיה.

אוקיי, אז מה שזה אומר לנו זה, שבניגוד לממירה הישנה, "קוף רואה, קוף עושה," ההפתעה היא למעשה שכל שאר החיות באמת לא יכולות לעשות את זה -- לפחות לא הרבה. ואפילו בתמונה הזו יש תחושה שיש בה משהו מבויים -- משהו הלקוח מהקרקס של בארנום וביילי.

אך בהשוואה אליהם, אנחנו יכולים ללמוד. אנחנו יכולים ללמוד על-ידיי צפייה באנשים אחרים או דרך העתקה או חיקויי של מה שהם עושים. אז אנחנו יכולים לבחור, מבין מגוון רחב של אפשרויות, את האפשרות הטובה ביותר. אנחנו יכולים להרוויח מרעיונות של אחרים. אנחנו יכולים לבנות על סמך החוכמה שלהם. וכתוצאה, הרעיונות שלנו אכן מצטברים, והטכנולוגיה שלנו מתקדמת. וההסתגלות התרבותית המצטברת הזו, כך אנתרפולוגים קוראים להצטברות של רעיונות, היא אחראית לכל דבר סביבכם במהלך חיי היום יום העמוסים והשוקקים שלכם. כלומר, העולם השתנה מכל קנה מידה שאנחנו היינו מזהים אפילו לפני 1,000 או 2,000 שנים. וכל זה בגלל ההסתגלות התרבותית המצטברת. הכיסאות עליהם אתם יושבים, האורות כאן באולם, המיקרופון שלי, האייפד והאייפוד שאתם נושאים איתכם, כל אלו הם תוצאה של ההסתגלות התרבותית המצטברת.

רבים אומרים כי הסתגלות תרבותית מצטברת או למידה חברתית, סיימו את תפקידם, סוף סיפור. המין שלנו יכול ליצור דברים, לכן שגשגנו כפי שאף מין אחר לא שגשג. אנחנו יכולים אפילו ליצור את "חומר החיים" -- כמו שאמרתי, כל הדברים סביבנו. אך למעשה, מסתבר שלפני 200,000 שנים בערך, כאשר המין שלנו עלה לראשונה ורכש את הלמידה החברתית, זו היתה רק תחילת הסיפור שלנו, ולא סופו של הסיפור. מכיוון שרכישת הלמידה החברתית יצרה דילמה חברתית ואבולוציונית, שהתוצאה שלה, ניתן לומר, תכריע לא רק את עתיד הפסיכולוגיה שלנו, אלא את עתיד העולם כולו. והדבר החשוב ביותר הוא, שזה יספר לנו מדוע יש לנו שפה.

והסיבה שהדילמה עלתה היא מכיוון שלמידה חברתית היא למעשה גניבה חזותית. אם אני יכול ללמוד מצפייה בך, אני יכול לגנוב את רעיונותייך הטובים ביותר, ואני יכול להרוויח מהמאמצים שלך, מבלי שאצטרך להשקיע את הזמן או האנרגיה שהשקעת בנסיונך לפתח אותם. אם אני אוכל לראות באיזה פיתיון אתה משתמש לדייג, או שאוכל לראות כיצד אתה מסתת את גרזן היד שלך בכדי לשפר אותו, או אם אני עוקב אחרייך חרש חרש לחלקת הפטריות שלך, אני יכול להרוויח מהידע שלך, ומחוכמתך ומכישורייך, ואולי אפילו אוכל לתפוס את הדג ההוא לפנייך. למידה חברתית היא למעשה גניבה חזותית. ובכל מין שרוכש אותה, זה יהיה חכם מצידך להחביא את רעיונותייך הטובים ביותר, כדי שלא יגנבו אותם ממך.

וכך לפני כ- 200,000 שנים, המין שלנו התעמת עם המשבר הזה. והיו לנו למעשה שתי אפשרויות להתמודד עם הקונפליקטים שגניבה חזותית העלתה. אחת האפשרויות הייתה לסגת לקבוצות משפחתיות קטנות. מכיוון שאז היתרונות של הרעיונות והידע שלנו יעברו אל הקרובים שלנו. לו היינו בוחרים באפשרות הזו, מתישהו לפני כ - 200,000 שנים, סביר להניח שעדיין היינו חיים כמו שחיו הניאנדרטאלים כאשר הגענו לראשונה לאירופה לפני 40,000 שנים. וזה משום שבקבוצות קטנות ישנם פחות רעיונות, ישנם פחות חידושים. ולקבוצות קטנות יש נטייה רבה יותר לתאונות או למזל רע. אז אם היינו בוחרים במסלול הזה, אז השביל האבולוציוני שלנו היה מוביל לתוך היער -- והיה קצר ללא ספק.

האפשרות השנייה שיכולנו לבחור הייתה לפתח מערכת תקשורת שתאפשר לנו לחלוק רעיונות ולעבוד בשיתוף פעולה עם אחרים. בחירה באפשרות הזאת משמעה שמאגר גדול בהרבה של ידע מצטבר וחוכמה יהיה זמין לכל פרט בהשוואה לזה שהיה נוצר במשפחה יחידה או באדם יחיד. ובכן, אנחנו בחרנו באפשרות השנייה, והשפה היא התוצאה.

השפה התפתחה בכדי לפתור את המשבר של גניבה חזותית. שפה היא חלק מטכנולוגיה חברתית המעצימה את יתרונות שיתוף הפעולה -- בשביל להגיע להסכמה, בשביל לעשות עיסקאות ובשביל לתאם את הפעילויות שלנו. ואתם יכולים לראות כי בחברה מתפתחת שהתחילה לרכוש שפה, חוסר בשפה היה משול לציפור ללא כנפיים. כשם שהכנפיים פותחות את ספירת האוויר לשימוש הציפורים, השפה פתחה את ספירת שיתוף הפעולה לשימוש בני האדם. ואנחנו לוקחים את זה כמובן מאליו, מכיוון שאנחנו מין שמרגיש בנוח עם השפה.

אבל עליכם להבין שאפילו הפעולות הפשוטות ביותר של סחר שאנחנו עוסקים בהן תלויות לחלוטין בשפה. ובכדי לראות מדוע, חשבו על שני מקרים משלב מוקדם באבולוציה שלנו. בואו נדמיין שאתם טובים מאוד בהכנת ראשי חצים, אך גרועים בהכנת בסיס החץ עם נוצות התעופה. שני אנשים אחרים מצטיינים בהכנת בסיס החץ, אך גרועים בהכנת ראשי החצים. אז מה שאתם עושים זה -- אחד מהאנשים האלה לא רכש עדיין שפה. ובואו נאמר שהשני מצטיין בכישורי השפה.

אז מה שאתם עושים יום אחד זה לקחת את ערמת ראשי החצים, ואתם הולכים לאותו אחד שאינו יכול לדבר היטב, ואתם מניחים את ראשי החצים מולו, בתקווה שהוא יבין את הרעיון שאתם רוצים לסחור בראשי החצים שלכם בתמורה לחצים מוגמרים. אך הוא מתבונן בערמת ראשי החצים, במחשבה שהם מתנה, לוקח אותם, מחייך והולך. עכשיו אתם רודפים אחרי האיש בתנועות ידיים, ומתפתחת התכתשות והוא דוקר אתכם עם אחד מראשי החצים שלכם. אוקיי, עכשיו תריצו שוב את הסצנה הזו כשאתם מתקרבים לזה שיש לו שפה. אתם מניחים את ראשי החצים ואומרים: "אני רוצה להחליף את ראשי החצים הללו בחצים מוגמרים. אני אתחלק איתך 50\50." והבחור אומר "בסדר. נראה טוב בעיניי. נעשה את זה." כעת העבודה נגמרה.

ברגע שיש לנו שפה, אנחנו יכולים לנסח רעיונות ולשתף פעולה בכדי להשיג שגשוג כמוהו לא יכולנו לקבל לפני שרכשנו את השפה. וזו הסיבה מדוע המין שלנו שגשג בכל רחבי העולם בזמן ששאר החיות יושבות להן מאחורי סורגים בגני החיות, נמקות. זו הסיבה מדוע אנו בונים חלליות וקתדרלות בזמן ששאר העולם תוקע מקלות לתוך האדמה כדי להוציא טרמיטים. טוב. אם המבט הזה על השפה וערכה והיכולת לפתור את בעיית משבר הגניבה החזותית הוא נכון, אז כל מין שרוכש שפה אמור להראות התפוצצות של יצירתיות ושגשוג. וזה בדיוק מה שמראים לנו תיעודי הארכיאולוגים.

אם תסתכלו על אבותינו הקדמונים, הניאנדרטאלים וההומו ארקטוס, אבותינו הקרובים ביותר, הם מוגבלים לאיזורים קטנים בעולם. אך כאשר המין שלנו עלה לפני כ- 200,000 שנים, זמן כלשהו אחרי זה יצאנו במהרה מאפריקה והתפזרנו בכל קצוות תבל, מאכלסים כמעט כל בית גידול על פני כדור-הארץ. בעוד שמינים אחרים מוגבלים למקומות שהגנים שלהם הותאמו. עם למידה חברתית ושפה, יכולנו לשנות את הסביבה כך שתתאים לצרכינו. וכך שגשגנו כפי שאף חיה אחרת לא עשתה. השפה היא באמת התכונה החזקה ביותר שאי פעם התפתחה. זוהי התכונה הכי שימושית שיש לנו להסבת אדמות חדשות ומשאבים לעוד אנשים והגנים שלהם מכל מה שהברירה הטבעית אי פעם המציאה.

השפה היא באמת הקול של הגנים שלנו. בגלל שפיתחנו את השפה, עשינו משהו מוזר, אפילו חריג. בזמן שהתפזרנו ברחבי הכדור, פיתחנו אלפי שפות שונות. כיום, ישנם כ 7,000-8,000 שפות שונות שמדוברות בעולם. כעת אתם יכולים לומר, ובכן, זה אך טבעי. בזמן שאנחנו מסתעפים, כך יקרה גם לשפות שלנו. אך התהייה הגדולה והאירונית היא שהצפיפות הכי גדולה של שפות שונות על כדור-הארץ נמצאת במקום בו האנשים קרובים מאוד זה לזה.

אם נלך לפפואה גינאה החדשה, נוכל למצוא בערך 800 עד 1,000 שפות אנושיות נבדלות, שפות אנושיות שונות, מדוברות על האי הזה בלבד. ישנם מקומות על האי הזה בהם אתם יכולים לפגוש בשפה חדשה כל 3 עד 5 קילומטרים. כעת, מדהים ככל שזה נשמע, פגשתי פעם איש מפפואה, ושאלתי אותו האם באמת הדבר יתכן. והוא אמר לי, "או לא. הם הרבה יותר קרובים זה לזה." וזה נכון; ישנם מקומות על האי הזה בהם אתם יכולים לפגוש בשפה חדשה במרחק של פחות משלוש קילומטר. והדבר נכון גם לגבי כמה איים אוקיאנים מרוחקים.

וכך נדמה כי אנו משתמשים בשפה שלנו, לא רק לשיתוף פעולה, אלא גם לייצור טבעות צפופות סביב קבוצות המשתפות איתנו פעולה ולבסס זהויות, ואולי להגן על הידע והחוכמה והכישורים מציתותים חיצוניים. ואנחנו יודעים זאת מכיוון שכאשר אנחנו חוקרים קבוצות שפה שונות ומקשרים אותן עם התרבויות שלהן, אנחנו רואים כי ההבדל בשפות מאט את זרימת הרעיונות בין קבוצות. הן מאטות את זרימתן של הטכנולוגיות. והן אפילו מעכבות את זרימת הגנים. עכשיו, אני לא יכול לדבר בשמכם, אך נדמה שזו הסיבה שאנחנו לא עושים סקס עם אנשים איתם אנחנו לא יכולים לדבר. (צחוק) אבל עכשיו אנחנו צריכים לנגוד זאת, כנגד הראייה ששמענו עליה שאולי היו לנו כמה התמזמזויות גנטיות מפוקפקות עם הניאנדרטאלים ועם הדניסובנים.

(צחוק)

אוקי, הנטייה שיש לנו, הנטייה הטבעית לכאורה שיש לנו, להתבודד, להתרחק מהאחר, מתנגשת עם עולמנו המודרני. התמונה המדהימה הזו היא לא מפת העולם. למעשה, זוהי מפת קשרי חברויות בפייסבוק. וכאשר אתה מציב את אותם קשרי חברות לפי קווי האורך והרוחב שלהם, זה מצייר לנו מפה של העולם. עולמנו המודרני מתקשר עם עצמו ואחד עם השני יותר מאשר עשה זאת אי פעם בעבר. והתקשורת הזו, הקישוריות הזו סביב העולם, הגלובליזציה הזו מעלה כעת בעיה. משום שאותן שפות שונות מהוות מחסום, כמו שזה עתה ראינו, למעבר מוצרים ורעיונות וטכנולוגיות וחוכמה. והן מהוות מחסום לשיתוף פעולה.

ואין מקום בו אנו רואים זאת בבירור יותר מאשר באיחוד האירופי, בו חברות 27 מדינות המדברות ב- 23 שפות רשמיות. האיחוד האירופי מבזבז למעלה ממיליארד יורו כל שנה בתרגום לאותן 23 שפות רשמיות. זה משהו בסביבות 1.45 מיליארד דולרים על עלויות תרגום בלבד. חישבו על האבסורדיות של המצב הזה. אם 27 אנשים מ- 27 מדינות חברות ישבו סביב שולחן, וידברו ב- 23 השפות שלהם, חישוב פשוט יראה לכם שתזדקקו לצבא של 253 מתרגמים בכדי להתכונן לכל האפשרויות הזוגיות. האיחוד האירופי מעסיק צוות קבוע של כ- 2,500 מתרגמים. ובשנת 2007 לבדה -- אני בטוח כי ישנם נתונים מעודכנים יותר-- משהו באיזור ה- 1.3 מיליון דפים תורגמו לאנגלית בלבד.

כך שאם שפה היא באמת הפתרון לגניבה חזותית, אם השפה באמת סוללת את הדרך לשיתוף הפעולה שלנו, הטכנולוגיה שהמין שלנו המציא בכדי לקדם זרימה חופשית של החלפת רעיונות, בעולמנו המודרני, אנחנו ניצבים אל מול שאלה. והשאלה הינה האם בעולם המודרני, הגלובלי הזה אנחנו באמת יכולים להרשות לעצמנו את כל השפות השונות הללו.

כלומר, הטבע לא מכיר שום מצב אחר בו תכונות שוות פונקציונאלית מתקיימות בו-זמנית. אחת מהן תמיד מניעה את האחרת להכחדה. ואנו רואים זאת בצעדה הקשה אל עבר ההאחדה. ישנן דרכים רבות מאוד למדוד דברים -- לשקול אותם ולמדוד את אורכם -- אך השיטה המטרית מנצחת. ישנן דרכים רבות מאוד למדוד את הזמן, אך שיטה מוזרה המבוססת על 60 הידועה כשעות ודקות ושניות היא כמעט כלל עולמית. ישנן דרכים רבות של החתמה על דיסקים ועל DVD, אך כולן עוברות האחדה גם כן. ואתם יכולים בוודאי לחשוב על עוד דוגמאות בחיי היום יום שלכם.

וכך עולמנו המודרני כעת מציב אותנו אל מול בעיה. וזו אותה בעיה שעומדת בפני האיש הסיני הזה, אשר שפתו מדוברת על-ידי יותר אנשים בעולם מאשר כל שפה אחרת, ועדיין הוא יושב ליד הלוח שלו, ומתרגם ביטויים סיניים לביטויים בשפה האנגלית וזה מעלה בפנינו את האפשרות שבעולם בו אנו רוצים לקדם שיתוף פעולה וחליפין, ובעולם שייתכן והוא תלוי יותר מאי פעם בשיתוף פעולה בכדי לשמר ולקדם את רמות השגשוג שלנו, מעשיו מרמזים לנו שזה אולי בלתי נמנע שאנחנו צריכים להתמודד עם הרעיון שגורלנו הוא להיות עולם אחד עם שפה אחת.

תודה רבה.

(מחיאות כפיים)

מאט רידלי: מארק, שאלה אחת. סוואנטה מצא כי הגן FOXP2, שנראה כי הוא מקושר עם השפה, היה גם שותף באותה צורה בניאנדרטלים כמו אצלנו. האם יש לנו איזשהו רעיון כיצד יכולנו לנצח את הניאנדרטאלים אם גם להם הייתה שפה?

מארק פאגל: זוהי שאלה טובה מאוד. אז רבים מכם יכירו את הרעיון שישנו גן הנקרא FOXP2 שנדמה שהוא מקושר בכמה דרכים במוטוריקה העדינה המקושרת עם השפה. הסיבה בגללה אני לא מאמין שזה אומר לנו שלניאנדרטאלים הייתה שפה היא -- ישנה אנלוגיה פשוטה: פרארי הן מכוניות שיש להן מנועים. למכונית שלי יש מנוע, אבל היא אינה פרארי. עכשיו התשובה הפשוטה לזה תהיה שגנים לבד לא, לגמרי לבדם, קובעים את התוצאה הסופית של דבר מסובך כל-כך כמו שפה. מה שאנחנו יודעים על הגן הזה FOXP2 ועל הניאנדרטאלים הוא שייתכן והיה להם שליטה מוטורית עדינה על הפה שלהם -- מי יודע. אך זה לא בהכרח אומר לנו שהייתה להם שפה.

מאט רידלי: באמת תודה רבה לך.

(מחיאות כפיים)