מרק פורסייט: מהו סנוליגוסטר? שיעור קצר בדיבור פוליטי

אחת המילים האהובות עלי בכל מילון אוקספורד היא "סנוליגוסטר." רק בגלל שהיא נשמעת כל כך טוב. והפירוש של סנוליגוסטר הוא "פוליטיקאי לא ישר." למרות שהיה עורך עיתון מהמאה ה19 שהגדיר את זה יותר טוב כשאמר, "סנוליגוסטר הוא בחור שמחפש משרה בלי קשר למפלגה, פלטפורמה או עיקרון, וכשהוא מנצח, מגיע לשם רק בכוח של הנחה טקנופילית אדירה."

(צחוק)

עכשיו אין לי מושג מה זה "טקנופילי". משהו שקשור למילים, אני מניח. אבל זה מאוד חשוב שהמילים הן במרכז הפוליטיקה, וכל הפוליטיקאים יודעים שהם צריכים לנסות ולשלוט בשפה.

רק ב1771, לדוגמה, הפרלמנט הבריטי הרשה לעיתונים לדווח את המילים המדוייקות שנאמרו בחדר הדיונים. וזה היה למעשה תלוי לגמרי באומץ של בחור עם שם מיוחד והוא בראס (פליז) קרוסבי, שהתנגד לפרלמנט. והוא הושלך למגדל לונדון ונכלא, אבל הוא היה אמיץ מספיק, הוא היה אמיץ מספיק כדי ללכת נגדם, ובסופו של דבר היתה לו תמיכה ציבורית רחבה כל כך שהוא זכה. ורק כמה שנים מאוחר יותר מופיע התיעוד הראשון של השימוש במונח "אמיץ כבראס." רוב האנשים חושבים שזה קשור למתכת. זה לא. זה קשור לאיש שפעל לחופש העיתונות.

אבל כדי להראות לכם באמת איך מילים ופוליטיקה מתקשרים, אני רוצה להחזיר אתכם לארצות הברית, מיד אחרי שהם השיגו את העצמאות. והם היו צריכים לעמוד מול השאלה של איך לקרוא לג'ורג' וושינגטון, המנהיג שלהם. הם לא ידעו. איך קוראים למנהיג של מדינה רפובליקנית?

וזה היה דיון בקונגרס שנמשך זמן רב. והיו כל מיני הצעות על השולחן, שאולי היו מצליחות. כלומר, חלק מהאנשים רצו לקרוא לו צ'יף מגיסטר וושינגטון, ואנשים אחרים, הוד מעלתו ג'ורג' וושינגטון, ואחרים, מגן החרויות של אנשי ארצות הברית של אמריקה וושינגטון. לא כ"כ קליט. חלק מהאנשים פשוט רצו לקרוא לו מלך. הם חשבו שזה בדוק ומנוסה. והם אפילו לא היו מלוכניים שם, היה להם את הרעיון שיכול להיות מלך נבחר לתקופה קבועה. ואתם יודעים, זה יכול היה לעבוד.

וכולם השתעממו לגמרי למעשה, מפני שהוויכוח המשיך שלושה שבועות. קראתי יומן של סנאטור מסכן, שפשוט חזר כל הזמן, "עדיין בנושא הזה." והסיבה לעיכוב ולשעמום היתה שבית הנבחרים היה נגד הסנאט. בית הנבחרים לא רצה שוושינגטון ישתכר מכוח. הם לא רצו לקרוא לו מלך למקרה שזה יתן לו רעיונות, או ליורש שלו רעיונות.

אז הם רצו לתת לו את התואר הכי צנוע, קטן, פתטי שהם יכלו לחשוב עליו. והתואר הזה היה "נשיא." נשיא. הם לא המציאו את התואר. הוא היה קיים לפני כן, אבל זה רק אמר "מישהו שמנהל ישיבה". זה היה כמו נציג חבר המושבעים. ולא היה לזה הרבה יותר כבוד מהמונח "מנהל עבודה" או "אחראי." היו נשיאים לפעמים של מועצות קולוניאליות קטנות וחלקים של ממשל, אבל זה היה באמת תואר כלומי.

ולכן הסנאט התנגד לזה. הם אמרו, זה מגוכח, אתם לא יכולים לקרוא לו נשיא. הבחור צריך ללכת לחתום על הסכמים ולפגוש מכובדים זרים. ומי יקח אותו ברצינות אם יהיה לו את התואר הקטן והמטופש כמו נשיא ארצות הברית של אמריקה?

ואחרי שלושה שבועות של דיון, בסופו של דבר הסנאט לא התקפל. במקום הם הסכימו להשתמש בתואר "נשיא" בינתיים, אבל הם גם רצו שזה יהיה מובן לחלוטין שהם לא הסכימו עם זה מבחינה של כבוד לדעות ולהתנהגות של אומות מתורבתות, בין אם תחת צורות שלטון רפובליקאיות או מונארכיות, שנהוג שם לצרף, דרך משרד ראש בית המשפט, תארים של כבוד -- לא נשיא מחורבן -- וזה בתקשורת עם אומות נכריות, הוד מלכותו של אנשי ארצות הברית לא יהיה נתון בסכנה של להראות יחודי, כלומר, אנחנו לא רוצים להראות כמו אידיוטים מוזרים.

עכשיו אתם יכולים ללמוד שלושה דברים מעניינים מזה. ראשית -- וזה האהוב עלי -- ככל שאני הצלחתי למצוא, הסנאט מעולם לא אימץ את התואר נשיא. ברק אובמה, הנשיא אובמה, נמצא שם על זמן שאול, רק מחכה שהסנאט יקפוץ לפעולה. הדבר השני שאפשר ללמוד הוא שכשממשלה אומרת שזה מצב זמני -- (צחוק) -- אתם עדיין יכולים לחכות 223 שנה מאוחר יותר.

אבל הדבר השלישי שאתם יכולים ללמוד, וזה הדבר החשוב ביותר, זו הנקודה שאני רוצה להשאיר אתכם איתה, זה שהתואר, נשיא ארצות הברית של אמריקה, לא נשמע כזה צנוע בימינו, נכון? משהו שנוגע ליותר מ 5000 ראשים גרעיניים שעומדים לרשותו והכלכלה הכי גדולה בעולם וצי מל"טים וכל הדברים האלה. המציאות וההיסטוריה עטפו את התואר בגדלות. וכך הסנאט זכה בסוף. הם קיבלו את התואר ואת הכבוד. וגם, הדאגה השניה של הסנאט, המראה של יחודיות -- ובכן, זו היתה יחודיות אז. אבל עכשיו, אתם יודעים לכמה אומות יש נשיא? מאה ארבעים ושבע. הכל בגלל שהם רצו להישמע כמו הבחור שיש לו 5000 ראשי קרב גרעיניים, וכו'.

וכך, בסופו של דבר, הסנאט זכה ובית הנבחרים הפסיד, מפני שאף אחד לא ירגיש כל כך צנוע כשנאמר להם שהם עכשיו נשיא ארצות הברית של אמריקה. וזה השיעור החשוב שאני חושב שאתם יכולים לקחת, וזה שאני רוצה להשאיר אתכם איתו. פוליטיקאים מנסים לבחור מילים ולהשתמש במילים כדי לעצב את המציאות ולשלוט במציאות, אבל למעשה, המציאות משנה מילים הרבה יותר ממה שמילים משנות את המציאות.

תוזה רבה לכם.