מרגרט גולד סטיוארט: כיצד "יו-טיוב" מתייחס לזכויות יוצרים

אם אתם נמצאים בקהל היום, או אולי אתם צופים בהרצאה הזו בזמן ובמקום אחר, אתם שותפים למערכת יחסי-הגומלין של הזכויות הדיגיטליות. בין אם אתה אמן, טכנולוג, עו"ד או מעריץ, דרך הטיפול בזכויות יוצרים משפיעה ישירות על חייך. ניהול זכויות כבר איננו סוגיה פשוטה של בעלות. זוהי רשת סבוכה של מערכות יחסים וחלק מרכזי בנוף התרבותי שלנו. "יו-טיוב" דואגת מאוד לזכויותיהם של בעלי התוכן. אבל כדי לתת להם אפשרויות פעולה בנושאים כמו העתקות, עריכות ועוד, אנו צריכים ראשית לזהות כאשר חומר מוגן מועלה לאתר שלנו.

בואו נצפה בסרטון ספציפי כדי שתראו כיצד זה פועל. לפני שנתיים, מוסיקאי בשם כריס בראון הוציא את הקליפ הרשמי לשירו "לנצח." מעריצה ראתה את הקליפ בטלוויזיה, הקליטה אותו במצלמת הטלפון הנייד שלה, והעלתה אותו ל- "יו-טיוב". בגלל ש"סוני מיוזיק" רשמה את הקליפ של כריס בראון במערכת זיהוי התוכן שלנו, תוך שניות מהניסיון להעלות את החומר, ההעתק זוהה, ונתן ל"סוני" להחליט מה לעשות הלאה.

אבל איך אנחנו יודעים שהסרטון של המשתמשת היה העתק? ובכן, זה מתחיל בכך שבעלי התוכן שולחים נכסים למאגר הנתונים שלנו, יחד עם מדיניות שימוש שמנחה אותנו כיצד לפעול כאשר אנו מוצאים התאמה. אנו משווים כל העלאה עם כל קבצי הייחוס במאגר שלנו. מפת החום הזו תראה לכם כיצד המוח של המערכת פועל. כאן אנו יכולים לראות את הקובץ המקורי בעת השוואתו לתוכן שיצר המשתמש. המערכת משווה כל רגע בקובץ אחד לשני כדי לבדוק התאמה. זה אומר שאנחנו יכולים לזהות התאמה גם אם ההעתק משתמש רק בחלק מהקובץ המקורי, מריץ אותו בהילוך איטי ופגע באיכות הקול והתמונה. אנחנו עושים את זה בכל פעם שסרטון מועלה ל- "יו-טיוב". וזה מסתכם בלמעלה מ-20 שעות וידאו בכל דקה. כאשר אנו מוצאים התאמה, אנחנו מיישמים את המדיניות שבעל התוכן קבע.

וההיקף והמהירות של המערכת הם באמת עוצרי נשימה. אנחנו לא מדברים רק על כמה קליפים בודדים. אנחנו מדברים על למעלה ממאה שנים של וידאו בכל יום, בין העלאות חדשות לסריקת זכויות יוצרים שאנחנו מבצעים בקביעות על כל התוכן באתר. וכאשר אנחנו משווים את מאה שנות הוידאו האלה, אנחנו משווים אותן למיליוני קבצי הייחוס במאגר הנתונים שלנו. זה יהיה כמו 36 אלף איש שצופים ב- 36 אלף מסכים מידי יום ביומו, אפילו בלי לקחת הפסקת קפה.

מה אנחנו עושים כאשר אנו מוצאים התאמה? למעשה, רוב בעלי הזכויות, במקום לחסום, יאפשרו להעתק להתפרסם. ואז הם נהנים מהחשיפה, מהפרסום ומהמכירות שכרוכות בכך. זוכרים את הקליפ של כריס בראון, "לנצח"? ובכן, היו לו כמה רגעי תהילה בהתחלה ואז צלל במצעדים. וזה נראה כמו סוף הסיפור. אבל מתישהו בשנה שעברה, זוג צעיר התחתן. זהו קליפ החתונה שלהם. ייתכן שראיתם אותו.

(מוסיקה)

מה שמדהים כאן הוא, אם מוסיקת הכניסה לחתונה היתה כ"כ כיפית, אתם יכולים לשער כמה כיפית היתה קבלת הפנים? אני מתכוונת, מיהם האנשים האלה? הייתי מתה ללכת לחתונה הזו.

אז קליפ החתונה הקצר שלהם צבר מעל 40 מיליון צפיות. ובמקום לחסום, "סוני" איפשרה לקליפ הזה לעלות. והם הצמידו לו פרסומת שמקשרת אותו אל "איי- טיונס" והשיר, שגילו 18 חודשים, חזר למקום הרביעי במצעדים של iTunes. אז "סוני" מרוויחה כסף משני הדברים. וג'יל וקווין, הזוג המאושר, חזרו מירח הדבש שלהם וגילו שהסרטון שלהם הופץ ברשת בטירוף. הם מצאו את עצמם בכמה תוכניות אירוח. וניצלו זאת בתור הזדמנות להשפיע. הסרטון היווה מקור השראה לתרומות ביותר מ- 26 אלף דולר למען קץ לאלימות במשפחה. ו"הריקוד הראשון בחתונה של ג'יי-קיי" נהיה כה פופולרי שרשת "אן-בי-סי| עשו עליו פרודיה בתכנית סיום העונה של "המשרד." מה שמדגים, שזוהי מערכת יחסי-גומלין תרבותית. מפני שלא מדובר רק בחובבים ששואלים מאולפנים גדולים, אלא שלפעמים האולפנים הגדולים שואלים בחזרה.

דרך העצמת אפשרויות הבחירה, אנו יכולים ליצור תרבות של הזדמנויות. וכל מה שהיה צריך כדי לעשות את השינוי זה לאפשר בחירה דרך זיהוי זכויות יוצרים. אז למה אף אחד לא פתר את הבעיה הזו עד כה? מפני שזוהי בעיה גדולה, מסובכת ומבולגנת. זה לא נדיר שלקליפ יחיד יהיו מספר בעלי זכויות יוצרים. ישנן חברות התקליטים. יש מפיצי מוסיקה רבים. והם יכולים להשתנות ממדינה למדינה. וישנם מקרים רבים בהם נערכו כמה עבודות ביחד. אז אנחנו צריכים לטפל בתביעות רבות על אותו סרטון.

מערכת זיהוי התוכן של "יו-טיוב" נותנת מענה לכל המקרים הללו. אבל המערכת פועלת רק בזכות שיתוף הפעולה של בעלי הזכויות. אם יש לכם תוכן שאחרים מעלים ל- "יו-טיוב", עליכם להירשם במערכת זיהוי התוכן, ואז תינתן לכם אפשרות הבחירה באשר לדרך השימוש בתוכן שלכם. חישבו היטב על המדיניות שלכם באשר לאותו תוכן. באמצעות חסימת כל השימושים החוזרים, אתם תחמיצו צורות חדשות של אמנות, קהלים חדשים, דרכי הפצה חדשות והכנסות חדשות.

אבל לא מדובר רק בכסף וחיקויים. רק תסתכלו על כל השמחה המופצת הודות לדרך ניהול זכויות מתקדם וטכנולוגיות חדשות. ואני חושבת שכולנו יכולים להסכים ששמחה היא בהחלט רעיון ראוי להפצה.

תודה לכם (מחיאות כפיים)