אל-זי גראנדרסון: המיתוס של סדר-היום ההומואי

כשהייתי בן 16 בערך אני זוכר שזיפזפתי בבית בין הערוצים בחופש הגדול וחיפשתי סרט בערוץ אייץ'-בי-או-- כמה מכם זוכרים את "שמתי ברז למורה"? סרט גדול, נכון? ראיתי על המסך את מתיו ברודריק וחשבתי לי, "אחלה! הנה פריס ביולר! אצפה בזה!" זה לא היה פריס ביולר. סליחה, מתיו ברודריק, אני יודע שעשית סרטים נוספים, אבל כך אני זוכר אותך. אתה פריס. אבל אז לא עשית דברים "פריסיים" אלא דברים הומואיים.

הוא שיחק בסרט בשם "סיפור אהבה ב-3 פרקים." שהיה מבוסס על מחזה שעסק במלכת דראג שמחפשת אהבה. אהבה וכבוד-- בכך עסק כל הסרט.

ותוך כדי הצפייה בסרט, אני תופס שהוא עוסק בי. לא עניין מלכת הדראג-- אני לא מסתפר בשביל אף אחד-- אלא העניין ההומואי החיפוש אחר אהבה וכבוד, החלק שעוסק במציאת מקומך בעולם. ואני צופה, ורואה את הסצנה החזקה הזו, שגרמה לי לבכות והיא נותרה תקועה לי בראש ב-25 השנה האחרונות. ויש שם הקטע שבו הדמות הראשית, ארנולד, אומר לאימו כשהם רבים מי הוא ואיזה מין חיים הוא חי.

"יש רק עוד דבר אחד שכדאי שתביני. לימדתי את עצמי תפירה, בישול, שרברבות, נגרות רהיטים, אני אפילו טופח לעצמי על השכם כשצריך, וכל זה כדי שלא אצטרך לבקש שום דבר מאחרים. אני לא זקוק לשום דבר מאחרים, פרט לאהבה וכבוד, ומי שלא יכול לתת לי את שני אלה, אין לו מקום בחיי."

אני זוכר את הסצנה הזו כאילו זה היה אתמול. הייתי בן 16. בכיתי. הייתי בארון. וצפיתי בשני האנשים האלה, פריס ביולר ועוד אחד שלא הכרתי רבים על אהבה. כשלבסוף הגעתי בחיי לנקודה מסוימת שבה יצאתי מהארון וקיבלתי את מי שאני והייתי מאושר למדי, למען האמת. הייתי "עליז" מאושר, וזה נראה לי בסדר כי עליז פירושו מאושר. הבנתי שיש רבים שאינם עליזים כמוני-- עליזים במובן אושר, ולא במובן של הימשכות לבני אותו מין. למעשה שמעתי שיש המון שנאה וכעס והמון תסכול והמון פחד נגד מי שאני ונגד סגנון החיים ההומואי.

אז אני מנסה להבין מה זה "סגנון החיים ההומואי" ושומע שוב ושוב את הביטוי הזה, "סגנון חיים", "סגנון חיים", "סגנון חיים" שמעתי אפילו פוליטיקאים שאומרים שסגנון החיים ההומואי הוא איום גדול יותר על הציוויליזציה מאשר הטרור. ואז נבהלתי. כי חשבתי, שאם אני בתור הומו עושה משהו שישמיד את הציוויליזציה, כדאי שאמצא מה זה, ואפסיק עם זה מיד. [צחוק]

אז בחנתי את חיי במבט נוקב, וגיליתי כמה דברים מטרידים מאד. -סגנון החיים ההומואי המרושע ביותר- [צחוק] וברצוני לשתף אתכם בדברים המרושעים האלה, החל מהבקרים שלי. אני שותה קפה. ולא רק שאני שותה קפה, אני מכיר עוד הומואים ששותים קפה. אני נתקע בפקקים-- פקקים רעים ומרושעים. לפעמים אני נתקע בתור בשדה התעופה.

אני מביט סביב ואומר, "אוי ואבוי, תראו את כל ההומואים האלה! כולנו לכודים בתור הארוך הזה ומנסים לעלות למטוס! אלוהים אדירים. סגנון החיים הזה שלי הוא כזה מרושע!"

אני מסדר ומנקה. זה לא החדר של בני. אצלו יש יותר בלגן. ובגלל שיש לי ילד בן 15, אני רק מבשל ומבשל ומבשל. יש כאן הורים לבני טיפש-עשרה? אנו רק מבשלים עבור החבר'ה האלה-- הם אוכלים 2, 3, 4 ארוחות ערב- זה מגוחך! זהו סגנון החיים ההומואי.

ואחרי שאני מבשל ומסדר ועומד בתור ונתקע בפקקים, בן-זוגי ואני נפגשים, ומחליטים שעכשיו נרביץ בילוי מטורף. [צחוק] בד"כ אנו הולכים לישון לפני שאנו יודעים מי הודח מ"כוכב נולד". אנו נאלצים לחכות לבוקר כדי לדעת מי נשאר בתחרות כי אנו יותר מדי עייפים מכדי לחכות לזה. זהו סגנון חיים הומואי מרושע ביותר. כדאי שתנוסו על נפשותיכם ההטרוסקסואליות. [מחיאות כפיים]

כשבן-זוגי סטיב ואני התחלנו לצאת, הוא סיפר לי סיפור על פינגווינים. ובהתחלה לא ידעתי מה כוונתו. הוא היה קצת עצבני כשסיפר לי זאת, אבל הוא אמר לי שכאשר פינגווין מוצא שותף שאיתו/ה הוא רוצה לבלות את שארית חייו, הוא מגיש לו/לה חלוק נחל, חלוק נחל מושלם. ואז הוא הכניס יד לכיס שלו ונתן לי את זה. הבטתי בזה וחשבתי, איזה יופי.

והוא אמר, "אני רוצה לבלות איתך את שארית חיי."

אז אני תמיד עונד את זה כשאני עושה משהו שגורם לי עצבנות, לא יודע, למשל, הרצאה ב-TEDx. אני עונד את זה כשאני רחוק ממנו לזמן ממושך. ולפעמים אני עונד את זה סתם ככה.

כמה אנשים מאוהבים יש כאן? יש כאן מישהו מאוהב? ייתכן שאתם הומואים. [צחוק] כי גם אני מאוהב, וברור שזה חלק מסגנון החיים ההומואי שמפניו הזהרתי אתכם. [מחיאות כפיים] כדאי שתספרו על זה לבני זוגכם, ואם גם הם מאוהבים, אולי גם הם הומואים. כמה מכם רווקים? יש כאן רווקים? אולי גם אתם הומואים, כי אני מכיר גם כמה הומואים רווקים. נורא מפחיד, סגנון החיים ההומואי הזה. זה מרושע ביותר ואין לזה סוף! זה מתקדם ומתקדם ומאיים להטביע את העולם!

זה באמת מטומטם, לא? בגלל זה אני שמח שהנשיא אובמה יצא ואמר [מחיאות כפיים] שהוא תומך-- [מחיאות כפיים] שהוא תומך בשוויון הנישואים. זהו יום נפלא בדברי-ימי ארצנו; זהו יום נפלא בדברי-ימי העולם לשמוע בפועל נשיא מכהן שאומר, מספיק עם זה-- קודם כל לעצמו, ואחר לכל שאר העולם. זה נפלא.

אבל דבר אחד מטריד אותי מאז שהוא העיר לאחרונה את ההערה הזו: מתברר שזה רק צעד נוסף של הפעילים ההומואיים וחלק מסדר-היום ההומואי. ואני מוטרד משום שאני הומו מוצהר כבר די הרבה זמן, השתתפתי בכל האירועים, עזרתי לגייס מימון, כתבתי על הנושא, אך טרם קיבלתי עותק של סדר-היום ההומואי. [צחוק] שילמתי בזמן את דמי החבר, [צחוק] צעדתי במצעדי הומואים ומצעדי גאווה, עשיתי הכל, ועדיין לא ראיתי עותק של סדר-היום ההומואי. זה נורא מתסכל ואני מרגיש נטוש, כאילו לא הייתי מספיק הומו.

אבל אז קרה משהו נפלא: יצאתי לקניות, כהרגלי, ונתקלתי בעותק לא-חוקי של סדר-היום ההומואי הרשמי.

אמרתי לעצמי, "אל-זי, זמן רב כל-כך הסתירו ממך את זה, אז כשתעמוד לפני הקהל הזה, תבשר להם את הבשורה. תפיץ את סדר-היום ההומואי כדי שאיש לא יתהה יותר: מהו בדיוק סדר-היום ההומואי? מה ההומואים האלה מתכננים? מה הם רוצים?"

אז מבלי להרבות בדברים, גבירותי ורבותי, קבלו את-- אבל תיזהרו, כי זה מרושע-- העותק הרשמי של סדר-היום ההומואי. -סדר-היום ההומואי- [מוסיקה] סדר-היום ההומואי, רבותי! [מחיאות כפיים] הריהו לפניכם! עיכלתם את זה? סדר-היום ההומואי.

אחדים מכם יכנו את זה, אולי, חוקת ארצות הברית. גם אתם קוראים לזה ככה? חוקת ארה"ב היא סדר-היום ההומואי. ההומואים האלה, אנשים כמוני, רוצים יחס של אזרחים מלאים וכל זה כתוב בפשטות גמורה. נפלתי מהרגליים כשראיתי את זה, כאילו, מה, זה סדר-היום ההומואי? למה לא קראתם לזה פשוט "החוקה" כדי שאדע על מה אתם מדברים? לא הייתי כל-כך מבולבל וכועס. אבל הנה זה. סדר-היום ההומואי. נוסו על נפשותיכם ההטרוסקסואליות.

האם ידעתם שבכל המדינות שבהן אין חלקים כהים אנשים שהם הומואים, לסביות, בי-סקסואליים או טרנסג'נדרים יכולים להיזרק מדירותיהם בגלל שהם הומואים, לסביות, בי-סקסואליים או טרנסג'נדרים? זו הסיבה היחידה הנחוצה לבעל הבית כדי לסלק אותם, כי אין שום הגנה מפני אפליה של להט"בים. האם ידעתם שבמדינות שאין בהן חלקים כהים אפשר לפטר אתכם אם אתם הומואים, לסביות, בי-סקסואליים או טרנסג'נדרים? לא על סמך איכות עבודתכם, לא בגלל ותק או בגלל שאתם מסריחים, מספיק שאתם הומואים, לסביות, בי-סקסואליים או טרנסג'נדרים. וכל זה סותר את סדר-היום ההומואי, המוכר גם כ"חוקת ארה"ב". במיוחד התיקון הקטנטן הזה:

"שום אומה לא תחוקק או תאכוף חוק שיגביל את זכויותיהם או את חסינותם של אזרחי ארצות הברית."

אני מסתכל עליך, צפון-קרוליינה, אבל את לא מסתכלת על חוקת ארה"ב. זהו סדר-היום ההומואי: שוויון. שום זכויות מיוחדות, פרט לזכויות שכבר נכתבו ע"י האנשים האלה-- האליטיסטים האלה, אם תרצו. משכילים, לבושים היטב, [צחוק] יש שיאמרו: לבושים בצורה מפוקפקת. [צחוק] ובכל זאת, אבות האומה, נכון? האנשים שלדעתנו ידעו מה הם עושים כשכתבו את החוקה-- סדר-היום ההומואי, אם תרצו. כל זה סותר את מה שהם עשו.

ולכן חשבתי שהכרחי שאציג בפניכם עותק זה של סדר-היום ההומואי. כי חשבתי שאם אציג זאת באופן מצחיק, לא תרגישו מאויימים. ואם אהיה קצת חצוף, לא תקחו את זה ברצינות. אך כשמביטים על המפה ורואים את מישיגן, מדינתנו-- חוקי לפטר אנשים בגלל שהם הומואים, לסביות, בי-סקסואליים או טרנסג'נדרים, וחוקי לסלק אנשים מבתיהם בגלל שהם הומואים, לסביות, בי-סקסואליים או טרנסג'נדרים, מבינים שכל השיח הזה סביב נישואין שוויוניים לא עוסק בכך שלקחו ממישהו את זכויותיו, אלא בהכרה בזכויות שכבר ניתנו לו. ואנחנו רק מנסים להישאר בתחום הזכויות שכבר נקבעו, שכבר הסכמנו עליהן. יש אנשים שחיים בפחד מכך שיאבדו את עבודתם ולכן אינם מראים לאיש מי הם באמת כאן, אצלנו בבית. וזה לא רק בצפון-קרוליינה זה חוקי בכל המדינות האלה.

אם יותר לי להתפאר לרגע, יש לי ילד בן 15 מהנישואים שלי. יש לו ממוצע ציונים 100. הוא מייסד בביה"ס מועדון ויכוחים חדש בענייני מדיניות. הוא אצן מבטיח; הוא מחזיק כמעט בכל השיאים בתחרויות הריצה שלו בחטיבת הביניים. הוא מתנדב. הוא מתפלל לפני האוכל. הייתי רוצה לחשוב, בתור אביו-- והוא גר בעיקר אצלי-- שיש לי איזה קשר לכל זה. הייתי רוצה לחשוב שהוא ילד טוב, בחור צעיר ואחראי. הייתי רוצה לחשוב שזה מוכיח שאני אבא טוב. אבל אם הייתי הולך היום למדינת מישיגן, ומנסה לאמץ אדם צעיר שגר בבית-יתומים, היו פוסלים אותי מסיבה אחת ויחידה: כי אני הומו. לא משנה מה שכבר הוכחתי ולמה הלב שלי מסוגל. רק בגלל מה שמדינת מישיגן אומרת שאני, רק בגלל זה אני פסול לכל סוג של אימוץ. ולא רק אני, אלא כה רבים מתושבי מישיגן, אזרחי ארה"ב, שלא מבינים מדוע מה שהם הרבה יותר חשוב מאשר מי שהם.

הסיפור הזה חוזר על עצמו שוב ושוב, ושוב ושוב בדברי הימים של ארצנו. פעם היה זמן שבו לבני-אדם שחורים לא יכלו להיות אותן הזכויות. לבני-אדם שהיו במקרה נשים לא היו אותן זכויות. הן לא יכלו להצביע. היה זמן שבו, אם נחשבת לנכה, המעסיק היה יכול לפטר אותך, לפני שנחקק חוק שוויון זכויות הנכים. אנו שוב ושוב עושים את זה.

וכיום אנחנו ב-2012, עם סדר-היום ההומואי, סגנון החיים ההומואי, ופתאום אני לא אבא טוב ולאנשים לא מגיע שיוכלו להגן על משפחותיהם בגלל מה שהם, במקום שיתייחסו למי שהם. אז כשתשמעו בעתיד את הביטויים "סגנון חיים הומואי" ו"סדר-יום הומואי", אני מעודד אתכם לעשות 2 דברים: האחד, זיכרו את חוקת ארה"ב, והשני, תביטו בבקשה שמאלה, תביטו ימינה. האדם שלידכם הוא אח, היא אחות, וצריך להתייחס אליהם באהבה ובכבוד. תודה רבה.