לואיס פו על שינוי חשיבה בעקבות שחייה באוורסט

בשנה שעברה כשהייתי כאן, דיברתי אתכם על שחיה שעשיתי בקוטב הצפוני ולמרות שהשחיה הזאת הייתה לפני שלוש שנים אני זוכר זאת כאילו שזה היה אתמול אני זוכר שעמדתי על קצה הקרח לקראת הכניסה למים וחשבתי לעצמי שמעולם לא ראיתי אף מקום בכדור הארץ שהוא כה מפחיד. המים שחורים לחלוטין. הטמפרטורה של המים היא 1.7- מעלות צלזיוס או 29 פרנהייט. זה ממש קפוא במים האלה ואז עברה בראשי מחשבה: אם זה לא ילך כמו שצריך כמה זמן יקח לגופה הקפואה שלי לשקוע ארבעה קילומטרים וחצי לקרקעית האוקיינוס? ואז אמרתי לעצמי שעלי לסלק את המחשבה הזאת מראשי מהר ככל הניתן. והדרך היחידה בה אני יכול להכנס למים הקפואים האלה ולשחות קילומטר היא על ידי הקשבה לאייפוד שלי ולעורר את עצמי להקשיב לכל דבר החל מאופרה נהדרת ועד ל- Puff Daddy ואז לחייב עצמי למאה אחוז - אין שום דבר יותר חזק מהחלטה נחושה ואז ללכת לקצה הקרח ופשוט להכנס למים.

והשחייה הזאת לקחה לי 18 דקות וחמישים שניות. וזה הרגיש כמו 18 ימים. ואני זוכר את היציאה מהמים והידיים כל כך כאבו לי הסתכלתי על האצבעות שלי והן היו בגודל של נקניקיות בגלל ש - אתם יודעים, חלק נכבד מהגוף שלנו הוא מים וכשמים קופאים הם מתרחבים, כך שהתאים באצבעות שלי קפאו, התרחבו והתפוצצו. והמחשבה המיידית שהייתה לי כשיצאתי מהמים הייתה המחשבה הבאה: אני אף פעם, לעולם לא מתכוון לעשות שחיה נוספת במים קרים שוב בחיי.

בכל אופן, בשנה שעברה, שמעתי על ההימלאיה ועל המסת ה- - (צחוק) ועל המסת הקרחונים בגלל שינוי האקלים שמעתי על האגם הזה, אגם אימג'ה האגם הזה נוצר בשנים האחרונות בגלל המסת הקרחון הקרחון נעלם לכל אורכו בהר והשאיר במקומו את האגם הגדול הזה ואני ממש מאמין שמה שאנו רואים בהימאלאיה הוא שדה הקרב הגדול הבא על פני האדמה. כמעט שני ביליון אנשים - כלומר אחד מכל שלושה אנשים על פני כדור הארץ - מסתמך על מים מההימאלאיה וכשהאוכלוסיה גדלה מהר כל כך וכשאספקת המים מקרחונים אלה - בגלל שינוי האקלים - יורדת כל כך, אני חושב שיש לנו סיכון ממשי של חוסר יציבות. מצפון יש את סין, מדרום יש את הודו, פקיסטן, בנגלדש כל המדינות הללו.

לכן החלטתי לעלות להר האברסט, ההר הגבוה על פני כדור הארץ ולבצע משחה סימבולי מתחת לפיסגה של הר האברסט. אני לא יודע אם למישהו מכם הייתה את ההזדמנות להגיע להר האברסט, אבל זה ממש מבצע להגיע שם למעלה. 28 יאקים גדולים וחזקים סחבו את כל הציוד למעלה להר הזה לא היה לי רק את הספידו (בגד הים) שלי אלא היה צוות צילום גדול אשר שלח את כל הצילומים לכל העולם. הדבר האחר שהיה כה מאתגר בשחיה הזאת הוא לא רק הגובה. אני רציתי לעשות שחיה בגובה של 5,300 מטר מעל פני הים כך שזה ממש בשמיים. זה מאוד, מאוד קשה לנשום. יש לך מחלה גבהים. זה מרגיש כאילו שעומד מאחוריך איש עם פטיש שמכה בך בראש כל הזמן.

זה לא החלק הגרוע בכל העניין החלק הגרוע היה זה שהשנה הם החליטו לעשות מבצע ניקוי באברסט. אנשים רבים מתו על האברסט וזו השנה בה הם החליטו לעלות לשם ולהחזיר את כל הגופות של מטפסי ההרים ולהוריד אותם מן ההר. וכשאתה במעלה ההר בנסיון לעשות משהו שאף אדם לא עשה קודם, ולמעשה אף דג אין שם דגים השוחים בגובה 5,300 מטרים כשאתה מנסה לעשות זאת, ואז הגופות עוברות מולך, זה גורם לך להצטנע, ואתה גם מבין באופן מאוד ברור שהטבע הוא כל כך יותר עוצמתי מאיתנו.

והלכנו במעלה הזה, כל הדרך למעלה ובצד ימין שלנו נמצא קרחון קומבו הענק ולכל אורך הקרחון ראינו בריכות גדולות של קרח נמס. ואז הגענו לאגם הקטן הזה מתחת לפסגה של האברסט והכנתי את עצמי, באותה דרך בה תמיד הכנתי את עצמי, לשחייה הזאת שעמדה להיות כל כך קשה שמתי את האייפוד שלי, הקשבתי למוסיקה, הבאתי את עצמי למצב אגרסיבי ככל שניתן - אבל אגרסיביות מבוקרת - ואז זרקתי את עצמי בכוח רב לתוך המים.

שחיתי מהר ככל שיכולתי במאה המטרים הראשונים, ואז הבנתי מהר מאוד, שהייתה לי בעייה עצומה בידיים שלי. בקושי יכולתי לנשום. נאבקתי לאויר. ואז התחלתי להשתנק, וזה מהר גרם לי להקיא במים. וזה התרחש מהר כל כך ואז - אני לא יודע כיצד זה קרה - אבל צללתי לתוך המים למרבה המזל, המים היו די רדודים, והייתי מסוגל לדחוף את עצמי מתחתית האגם לצאת החוצה ולקחת עוד נשימת אויר ואז אמרתי לעצמי המשך, המשך. המשך. המשכתי עוד חמש או שש חתירות, ואז לא היה לי כלום בגוף, וירדתי לתחתית האגם. ואני לא יודע מהיכן השגתי את זה, אבל הצלחתי איכשהו למשוך עצמי למעלה ומהר ככל שאפשר להגיע לצד של האגם. שמעתי שנאמר כי טביעה היא המוות השקט ביותר שיכול להיות לך מעולם לא שמעתי כזאת שטות גמורה. (צחוק) זוהי ההרגשה הכי מפחידה ומעוררת פאניקה שיכולה להיות לך.

הבאתי את עצמי לצד האגם. הצוות שלי גרר אותי, ואז הלכנו מהר ככל שיכולנו למטה - למחנה שלנו. ושם, ישבנו, ועשינו תחקיר על מה לא הלך נכון שם על הר האברסט והצוות שלי אמר לי את זה באופן פשוט ישיר הם אמרו, לואיס, אתה צריך שינוי טקטי קיצוני אם אתה רוצה לעשות את השחיה הזאת. כל דבר שלמדת ב- 23 השנים של שחיה, אתה צריך לשכוח. כל דבר שלמדת כאשר שירתת בצבא הבריטי, על מהירות ואגרסיביות, צריך לשים בצד. אנחנו רוצים שתעלה לשם שוב בעוד יומיים קח את הזמן לנוח ולחשוב על דברים אנחנו רוצים שתעלה שוב להר בעוד יומיים, ובמקום לשחות מהר תשחה לאט ככל האפשר. במקום לשחות חתירה, תשחה חזה וזכור, אף פעם אל תשחה באגרסיביות זה הזמן לשחות עם ענווה אמיתית

וכך עלינו שוב להר יומיים מאוחר יותר, ועמדתי שם על קצה האגם והבטתי מעלה אל הר האברסט וזהו אחד ההרים היפים ביותר על פני כדור הארץ - ואמרתי לעצמי, פשוט עשה זאת לאט. ושחיתי לאורך האגם. אני לא יכול להתחיל לומר לכם כמה טוב הרגשתי כשהגעתי לצד השני.

אבל למדתי שני לקחים מאוד חשובים שם בהר האברסט ואני מודה לצוות הסבלים שלימדו אותי את זה הראשון הוא שרק בגלל שמשהו עבד בעבר כל כך טוב, לא אומר שזה יעבוד גם בעתיד ובאופן דומה, עכשיו, לפני שאני עושה כל דבר אני שואל את עצמי איזה סוג של דרך חשיבה אני צריך כדי להשלים משימה בהצלחה. ויישום של זה לעולם של שינוי אקלים, שהוא, בכנות, הר האברסט של כל הבעיות - רק בגלל שחיינו בדרך בה חיינו זמן כה רב, רק בגלל שצרכנו בדרך בה עשינו זאת זמן כה רב ואיכלסנו את כדור הארץ בדרך בה עשינו זאת לאורך זמן כה רב, עדיין אין זה אומר שאנחנו יכולים להמשיך בדרך בה אנו ממשיכים. סימני האזהרה נמצאים שם בכל מקום כשנולדתי, אוכלוסית העולם הייתה 3.5 ביליון אנשים עכשיו אנחנו 6.8 ביליון אנשים, ואנו צפוים להיות 9 ביליון אנשים עד 2050.

והלקח השני, השינוי הטקטי הקיצוני. ובאתי לכאן כדי לשאול אתכם היום: איזה שינוי טקטי קיצוני אתם יכולים לערוך ביחסים שלכם עם הסביבה, באופן שיבטיח שילדינו ונכדינו יחיו בעולם בטוח בעולם עם בטחון והכי חשוב, בעולם משתמר ואני מבקש מכם, בבקשה, כשאתם הולכים מכאן וחושבים על השינוי הטקטי הקיצוני שאתם יכולים לעשות, אשר יעשה את השינוי הגדול, ואז להתחייב במאה אחוז לעשות זאת. כיתבו על כך בבלוג, בטויטר, דברו על כך, והתחייבו במאה אחוז בגלל שמעט מאוד דברים הינם בלתי אפשריים להשגה אם אנו באמת מכוונים עצמנו לכך

אז תודדה רבה מאוד

(מחיאות כפיים)