קארן ארמסטרונג - הבה נחייה את "כלל הזהב"

שנים הייתי מתוסכלת כיוון שכהיסטוריונית חוקרת דת הפכתי למודעת למרכזיות של החמלה (רחמים) בכל מסורות החכמה של העולם. כל אחת מהן הצמיחה את הגרסה שלה למה שאנו מכנים "כלל הזהב". לעיתים הוא מופיע בגרסה חיובית - "התייחס לאחרים כפי שאתה רוצה שיתייחסו אליך". ובאופן חשוב באותה מידה קיימת גם הגרסה השלילית - "אל תעשה לאחרים את ששנוא עליך". התבונן ללבך גלה מהו הדבר המסב לך כאב. ואז סרב, בכל מציאות שיכולה להיות להשפיע את הכאב הזה על אדם אחר.

ואנשים מדגישים את החשיבות של החמלה, לא רק בגלל שזה נשמע נכון אלא בגלל שזה עובד. אנשים מצאו שכשהם מיישמים את כלל הזהב כפי שאמר קונפוציוס "כל היום וכל יום", לא רק כשאלה של עשיית מעשה טוב לאותו יום ואז חזרה לחיים של תאוות בצע והתעסקות בעצמך, אלא לעשות זאת כל היום ובכל יום, אז אתה מסיט את עצמך ממרכז העולם שלך, מעמיד שם אחר במקומך, וכך אתה מותמר. תהליך זה מביא אותך לנוכחות של מה שאנו מכנים אלוהים, נירוונה, ראמה, טאו. מהות הנמצאת מעבר למה שאנו מכירים כקיום קשור-האגו שלנו.

אבל אתה יודע שלא תוכל לדעת אותה למשך זמן רב, שהיא היתה חלק מרכזי מאד בחיים הדתיים. מפני שלמעט יוצאי דופן נפלאים לעיתים קרובות כשאנשים דתיים נפגשים, כשמנהיגים דתיים נפגשים, הם מתווכחים על הלכות קשות להבנה או שהם מכנסים מועצות של שנאה או מטיפים נגד הומוסקסואליות או תופעה דומה. לעיתים קרובות אנשים לא רוצים להיות רחמנים. אני רואה לעיתים כשאני נואמת בפני כינוס של אנשים דתיים שפניהם עוטים הבעה מרדנית מפני שלעיתים קרובות אנשים רוצים להיות צודקים במקום חומלים. וזה כמובן מביס את המטרה של התרגיל.

למה הייתי כה אסירת תודה ל-TED? כי הם משכו אותי בעדינות מתוך הלימוד הממוקד בספרים שלי והביאו אותי אל המאה ה-21, תוך שהם מאפשרים לי לדבר אל קהל רחב בהרבה מכפי שאי פעם דמיינתי. מפני שאני חשה דחיפות בקשר לכך. אם לא נצליח ליישם את כלל הזהב בכל העולם, כך שנתייחס לכל בני האדם, בכל מקום ומכל גזע ממנו הם באים כאילו שהם חשובים כמונו אני בספק אם יהיה לנו עולם חי להעביר לידי הדור הבא.

משימת זמננו אחת המשימות הכבירות ביותר בעת הזו, היא לבנות חברה חובקת עולם, כפי שאמרתי, שבה בני אדם יוכלו לחיות יחדיו בשלום. והדתות, שאמורות היו לתרום תרומה עקרית לכך, נתפסות כחלק מהבעיה. כמובן שלא רק אנשים דתיים מאמינים בכלל הזהב. זה הוא המקור של כל המוסר, הפעולה היצירתית הזו של הזדהות רגשית, להעמיד את עצמך במקומו של האחר.

נראה לי שיש לנו ברירה. אנו יכולים לבחור להחצין, או להדגיש את נקודות המבט ההלכתיות והלא סובלניות של אמונתנו, אנו שאנו יכולים לחזור אל הרבנים, רבי הילל, בן זמנו של ישו, אשר, כאשר התבקש על ידי עובד אלילים לסכם את כל החכמה היהודית באודו עומד על רגל אחת, אמר:"'מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך, זו (תמצית) כל התורה והשאר פירוש הוא" (תלמוד בבלי, שבת לא/א )

והרבנים והאבות הראשונים של הכנסיה שאמרו כי כל פרשנות של כתבי הקודש המטפחת שנאה ובוז פסולה. עלינו להחיות את הרוח הזו. וזה לא יכול לקרות על ידי אנרגיה של אהבה שתרד עלינו לפתע. עלינו לגרום לכך לקרות, ואנו יכולים לעשות זאת עם אמצעי התקשורת המודרניים ש-TED מציעים לנו. כבר עתה אני נרגשת עד עומק ליבי מתגובתם של כל שותפינו.

בסינגפור יש לנו קבוצה המתכננת להשתמש באמנה כדי לרפא מחלוקות שמתהוות בחברה הסינגפורית, וכמה חברי פרלמנט רוצים ליישם אותה בפוליטיקה. מתוכננת תערוכת אמנות במלזיה שבה אמנים מובילים מתכוונים להזמין אנשים, אנשים צעירים, ולהראות להם שהחמלה נמצאת גם בשורשן של כל האומנויות. סביב כל אירופה, הקהילות המוסלמיות מקיימות אירועים ושיחות בהם דנים במרכזיות של החמלה באיסלאם ובכל הדתות.

זה לא יכול להיעצר שם. זה לא יכול להיעצר עם השיגור. הוראה דתית, זהו המקום בו פנינו לדרך שגויה, מתרכזים רק באמונה בדוקטרינות סתומות. הוראה דתית חייבית תמיד להוביל לפעולה. ובכוונתי לפעול לכך עד יום מותי. ואני רוצה להמשיך עם השותפים שלנו לעשות שני דברים - לחנך ולהמריץ חשיבה חומלת. חינוך מפני שאנו נטשנו את החמלה. לעיתים קרובות אנשים חושבים שחמלה משמעותה להצטער בשביל מישהו. אבל כמובן שאינך יכול להבין חמלה אם תסתפק רק בחשיבה עליה. עלייך לנקוט בפעולה.

אני רוצה שהם יערבו את התקשורת כי התקשורת היא הכרחית כדי לעזור למוסס חלק מהדעות הסטריאוטיפיות שיש לנו לגבי אנשים אחרים, שמפרידות בינינו לבין האחרים. אותו הדבר נכון גם לגבי מחנכים אני רוצה שצעירים יקבלו את התחושה של הדינמיות, המרץ והאתגר הקיימים בסגנון חיים חומל. שימו לב שנדרש לנו מידע מעמיק, לא רק הרגשה מתוקה.

ברצוני לקרוא לאנשי האקדמיה לחקור את רעיון החמלה (רחמים) במסורותיהם ובמסורות אחרות בעולם. ואולי יותר מכל, לעודד רגישות לגבי דיבור חסר רחמים. ולכן בגלל שלאנשים יש את האמנה הזו, ללא קשר לאמונתם או להיעדר האמונה שלהם, הם מרגישים מועצמים כדי לקרוא תיגר על דיבור חסר חמלה, הערות מבזות ממנהיגיהם הדתיים, מנהיגיהם הפוליטיים, ממובילי התעשיה. מפני שאנו יכולים לשנות את העולם, קיימת בתוכנו היכולת.

לא עלה במחשבתי להציע את האמנה ברשת. הייתי תקועה בעולם הישן של חבורת מומחים היושבים יחד בחדר ומפיקים עוד הצהרה מסתורית. ו-TED הציגו בפני דרך חדשה לגמרי של מחשבה, ושל הצגת רעיונות. כי זה מה שכל כך יפה ב-TED. בחדר הזה, כל המומחיות הקיימת כאן, אם נחבר אותה כולנו ביחד נוכל לשנות את העולם. כמובן שלעיתים נראה שאי אפשר להתגבר על הבעיות.

אבל ברצוני לצטט, לסיום אמרה המיוחסת למחבר בריטי, מאוקספורד שאינני נוטה לצטט לעיתים קרובות, סי. אס. לואיס. הוא כתב קטע שנתקע בשכלי מאז שקראתי אותו בהיותי תלמידת בית ספר. זהו קטע מספרו "ארבעת האהבות". הוא כתב, שהוא מבחין בין אהבה ארוטית, כששני אנשים, נועצים מבט, מוקסמים, האחד לתוך עיני השני ואז הוא משווה זאת לחברות. כששני אנשים עומדים זה בצד זה, או יותר נכון, כתף ליד כתף, כשעיניהם קבועות במשימה משותפת.

איננו חייבים להתאהב האחד בשני, אבל אנו יכולים להיות חברים. ואני משוכנעת, הרגשתי זאת בעצמה רבה תוך כדי הדיונים שלנו ב-Vevey (עיירה בשוייץ), אז כשאנשים בעלי תפיסות שונות התכנסו יחד, עובדים זה לצד זה למען מטרה משותפת, הבדלים נמסו ולמדנו מהי ידידות. ואנו לומדים לחיות יחד ולהכיר אחד את השני. תודה לכם. (מחיאות כפיים)