ג'וליה סוייני עורכת את "השיחה"

יש לי בת, מולאן. וכשהיא היתה בת שמונה, בשנה שעברה, היא כתבה עבודה לבית הספר, או שהיו לה שיעורי בית על צפרדעים. והיינו באיזו מסעדה. והיא אמרה, "אז, בעצם, צפרדעים מטילות ביצים והביצים הופכות לראשנים, והראשנים הופכים לצפרדעים".

ואני אמרתי, "טוב, אני לא ממש בעניין של התרבות צפרדעים. אבל אלה הנקבות, נדמה לי, שמטילות את הביצים. ואז הזכרים מפרים אותן. ואז הם הופכים לראשנים ולצפרדעים".

ואז היא אמרה, "מה? רק לנקבות יש ביצים?"

ואני אמרתי, "כן".

והיא ממשיכה, "ומה זו ההפריה הזו?"

אז אמרתי משהו כמו: "אה, זה המרכיב הנוסף את יודעת, שצריך כדי לקבל צפרדע חדשה מאמא צפרדע ומאבא צפרדע".

והיא אמרה, "אה, וככה זה גם אצל בני אדם?"

ואני חשבתי, "טוב, הנה זה מתחיל." לא ידעתי שזה יכול לקרות כ"כ מהר, כבר בגיל שמונה. ניסיתי להיזכר במה שאומרים כל ספרי ההדרכה, וכל מה שיכולתי לזכור היה, "יש לענות רק על מה ששואלים. אל תספקי כל מידע נוסף". אז אמרתי, "כן".

אז היא שאלה, "ואיפה, איפה נשים אנושיות, איפה הן מטילות את הביצים שלהן?"

אז אמרתי, "ובכן, מעניין שאת שואלת את זה. אנו פיתחנו בריכה משלנו. יש לנו בריכה משלנו בתוך הגוף ואנו מטילות את הביצים שלנו שם. אין לנו צורך לדאוג בקשר לביצים אחרות או משהו בסגנון. הבריכה הזו היא רק שלנו. וכך זה קורה".

והיא שואלת, "אז איך הביצים מופרות?"

ואני אמרתי, "ובכן, גברים, באמצעות הפין שלהם, הם מפרים את הביצים ע"י פליטת זרע. והזרע עובר דרך הפות של האשה".

ובדיוק אכלנו, והלסת שלה פשוט נפלה, והיא אומרת, "אמא! כאילו מאיפה שעושים בשירותים?"

ואני אמרתי, "אני יודעת. אני יודעת". (צחוק) כך התפתחנו. אני יודעת שזה נראה מוזר. זה בערך כמו לשים מפעל טיפול בשפכים צמוד ללונה-פארק. מיקום גרוע. אבל ...

היא כאילו, "מה?" ושואלת, "אבל אמא, גברים ונשים אף פעם לא יכולים להיות ערומים ביחד, אמא. אז איך זה יכול לקרות בכלל?"

אז אני חובשת את כובע המרגרט מיד שלי. "בני אדם, גברים ונשים מפתחים קשר מיוחד, וכשהם הרבה יותר גדולים, הרבה, הרבה יותר גדולים ממך, ומרגישים משהו מאוד מיוחד, אז הם יכולים להיות ערומים ביחד".

והיא אמרה, "אמא, יצא לך כבר לעשות את זה?"

ואני אמרתי, "כן".

והיא אמרה, "אבל אמא, את לא יכולה להביא ילדים". כי היא יודעת שאימצתי אותה ושאני לא יכולה להביא ילדים.

אז אמרתי, "כן".

והיא אמרה, "טוב, לפחות את לא צריכה לעשות את זה שוב".

ואני אמרתי, "..."

ואז היא שאלה, "אבל מה קורה כאשר גבר ואישה נמצאים ביחד? כאילו, איך הם יודעים שהזמן הגיע? אמא, כאילו הגבר פשוט אומר, 'עכשיו הזמן להוריד את המכנסיים שלי?'"

(צחוק)

ואני אמרתי, "כן". (צחוק) "נכון מאוד. כך בדיוק זה קורה".

ואחר כך, כשנסענו הביתה, היא הביטה מהחלון, והמשיכה, "אמא, מה אם שני אנשים פשוט נפגשים ברחוב, כאילו גבר ואשה, וישר הם מתחילים לעשות את זה. יכול לקרות משהו כזה?"

אני אמרתי, "או, ממש לא. בני האדם הם מאוד פרטיים. הו, לא".

והיא המשיכה, "ומה אם היתה כאילו מסיבה. והיו שם כאילו מלא בנות ובנים. וחבורה של גברים ונשים פשוט מתחילים לעשות את זה, אמא? יכול לקרות משהו כזה?"

ואני אמרתי, "הו, לא, לא. אנחנו לא עושים את זה ככה."

ואז הגענו הביתה, וראינו את החתול. והיא שואלת, "אמא, איך חתולים עושים את זה?"

ואני אומרת, "אה, אותו דבר. אותו דבר בעקרון".

והיא נתפסה בעניין הזה של הרגליים. "אבל איך זה עובד עם הרגליים, אמא. אני לא מבינה את הקטע של הרגליים". והיא אומרת, "אמא, הם לא יכולים לעשות שפגט".

ואני אמרתי, "אני יודעת, אבל הרגליים ..." כאילו, "יש פתרון לעניין של הרגליים".

והיא אומרת, "אבל אני פשוט לא מצליחה להבין את זה".

אז אמרתי, "את יודעת, בואי ניגש לאינטרנט, ואולי נוכל לראות ..." כלומר בויקיפדיה או משהו כזה.

אז אנחנו מתחברות, ומחפשות חתולים מזדווגים. ולמרבית הצער, יש המון סרטוני זיווגים של חתולים ביוטיוב. וצפינו בהם, ואני הייתי אסירת תודה, כי היא היתה כולה, "וואו! זה כזה מדהים". והיא ממשיכה, "ומה לגבי כלבים?" אז חיפשנו כלבים מזדווגים אתם יודעים, אנו צופות בזה, והיא כולה מהופנטת.

ואז היא שואלת, "אמא, את חושבת שיכולים להיות באינטרנט, גם בני אדם מזדווגים?" (צחוק) ופתאום הבנתי שאחזתי בידה של בת השמונה שלי, ולקחתי אותה ישר לתוך פורנו באינטרנט.

והבטתי אל תוך הפנים הבוטחת והאוהבות האלה, ואמרתי, "הו, לא. זה אף פעם לא יקרה".

תודה לכם.

(מחיאות כפיים)

תודה לכם.

(מחיאות כפיים)

תודה לכם. אני כ"כ שמחה להיות כאן.