יהושע קליין על התבונה של העורבים

כמה מכם ראו את "הציפורים" של אלפרד היצ'קוק? מישהו התחרפן מהסרט? יכול להיות שהוא ירצה לעזוב עכשיו. [צחוק] זוהי מכונת מכירה אוטומטית לעורבים. בימים האחרונים, רבים מכם שאלו אותי "איך הגעת לזה? איך התחלת לעשות את זה?" וזה התחיל, כמו הרבה רעיונות גדולים, או הרבה רעיונות שאי אפשר להפטר מהם במסיבת קוקטייל. לפני כ-10 שנים, השתתפתי במסיבת קוקטייל עם חבר. ישבנו לנו שם, והוא התלונן על העורבים שהשתלטו לו על החצר ועשו שם בלאגן. הוא אמר שחייבים לנסות לחסל את הדברים האלה. חייבים להרוג אותם כי הם עושים כזה בלאגן. אני אמרתי שזה טפשי. אולי אפשר לאלף אותם לעשות משהו מועיל. והוא אמר שזה בלתי אפשרי.

אני בטוח שאני בחברה טובה כשאני מאוד מתעצבן כשאומרים לי שמשהו בלתי אפשרי. וכך, ביליתי את 10 השנים הבאות בקריאה על עורבים בזמני הפנוי. [צחוק] אחרי 10 שנים, אשתי אמרה, "תשמע, אתה חייב לעשות את הדבר הזה שאתה מדבר עליו ולבנות את מכונת המכירה האוטומטית." אז בניתי אותה. אבל אחת הסיבות לכך שהנושא עניין אותי היא שהתחלתי לשים לב שאנחנו מאוד מודעים לכל המינים שעומדים להעלם מעל פני האדמה כתוצאה מהתפשטות ההתיישבות האנושית, אבל אף אחד לא שם לב לכל המינים שכן שורדים. ואני מדבר במיוחד על מינים סינאנתרופיים, שהם מינים שהסתגלו במיוחד לאקולוגיות אנושיות. מינים כמו עכברושים ומקקים ועורבים.

כשהתחלתי להתבונן בהם, גיליתי שהם היפר-הסתגלו. הם הפכו למומחים גדולים באיך לחיות איתנו. ובתמורה, אנחנו רק מנסים להרוג אותם כל הזמן. וכך, גרמנו להם להיות טפילים. נתנו להם סיבות לסגל לעצמם דרכים חדשות. כך, לדוגמא, עכברושים הם מתרבים מאוד תגובתיים. ומקקים, כמו שכל מי שניסה להפטר מהם יודע, פיתחו חסינות לרעלים שאנו משתמשים בהם. אז חשבתי, למה שלא נבנה משהו שיביא תועלת הדדית. נבנה משהו ששני הצדדים ירוויחו ממנו. נמצא דרך לבנות מערכת יחסים חדשה עם המינים האלה. וכך בניתי את מכונת המכירה האוטומטית.

אבל הסיפור של המכונה הזאת הוא קצת יותר מעניין אם יודעים יותר על עורבים. מתברר שעורבים לא רק שורדים בחברת בני אדם, למעשה הם משגשגים. הם נמצאים על פני כל כדור הארץ חוץ מהאזור הארקטי והקצה הדרומי של דרום אמריקה. בכל השטח הזה, רק לעיתים רחוקות אפשר למצוא אותם מתרבים במרחק גדול מ-5 קילומטרים מבני אדם. אז גם אם אנחנו לא חושבים עליהם הם תמיד בסביבה. ובאופן לא מפתיע, בהינתן הגידול באוכולסיה האנושית - יותר ממחצית מהאוכולסיה האנושית חיה בערים עכשיו, ומתוכם, תשע עשיריות מהגידול באוכלוסיה האנושית מתרחש בערים. אנחנו רואים ריבוי עצום באוכלוסית העורבים. ספירות של ציפורים מצביעות על כך שיתכן שנראה גידול מעריכי במספרים שלהם. אז זאת לא הפתעה גדולה.

אבל מה שהיה מעניין במיוחד זאת התגלית שהציפורים הסתגלו בדרך בלתי רגילה למדי. אציג בפניכם דוגמא לכך. זאת בטי. היא עורב ניו-קלדוני. העורבים האלה משתמשים בטבע במקלות כדי להוציא חרקים מתוך חתיכות עץ. כאן היא מנסה להוציא חתיכת בשר מתוך גליל. אבל לחוקרים היתה בעיה. הם פישלו והשאירו רק חוט מתכת. לא היתה לה הזדמנות לעשות זאת לפני כן. אתם רואים, זה לא כל כך מצליח. אז היא עברה הסתגלות.

לא התערבנו. היא לא ראתה את זה נעשה לפני כן אף אחד לא לימד אותה לכופף את החוט לוו. אף אחד לא הראה לה שזה יכול לקרות. היא עשתה זאת בעצמה. שימו לב שהיא אף פעם לא ראתה את זה נעשה. כן. [צחוק] כן. [מחיאות כפיים] זה החלק בו החוקרים מתחרפנים. [צחוק]

מתברר שגילינו יותר ויותר ממצאים שהעורבים מאוד חכמים. המוחות שלהם יחסיים באותו יחס כמו מוחות השימפנזים. יש הרבה סיפורים על חוכמתם. לדוגמא, בשבדיה עורבים מחכים שהדייגים ישליכו חכות דרך חורים בקרח. כשהדייגים מסתלקים, העורבים מושכים את החכות, ואוכלים את הדגים או את הפתיון. זה עסק די מטריד עבור הדייגים.

בכיוון אחר לגמרי באוניברסיטת וושינגטון, לפני כמה שנים ערכו ניסוי בו תפסו כמה עורבים בקמפוס. כמה סטודנטים תפסו ברשת כמה עורבים, הביאו אותם, שקלו אותם, מדדו אותם, ואז שחררו אותם. הם היו משועשעים כשגילו שבמשך כל השבוע בכל פעם שהסטודנטים האלה הסתובבו בקמפוס, העורבים האלה צווחו עליהם ורצו מסביבם והפכו את חייהם לבלתי נסבלים.

הם היו פחות משועשעים כשזה המשיך גם בשבוע הבא וגם בחודש הבא. וגם אחרי חופשת הקיץ. עד שסיימו את הלימודים ועזבו את הקמפוס. אני בטוח שהם מאוד שמחו להסתלק משם. כשחזרו אחרי כמה זמן, גילו שהעורבים עדיין זוכרים אותם. והלקח הוא - לא לעצבן עורבים. ועכשיו, סטודנטים באוניברסיטת וושינגטון שחוקרים את העורבים האלה חובשים פיאה ענקית ומסיכה גדולה. [צחוק] זה די מעניין.

אז אנחנו כבר יודעים שהעורבים מאוד חכמים. אבל ככל שחשבתי על זה יותר הבנתי שיש להם הסתגלות אפילו יותר חשובה.

וידיאו: עורבים נעשו מיומנים ביותר במציאת מחייתם בסביבות העירוניות החדשות. בעיר היפנית הזאת, הם מצאו דרך לאכול מאכל שבדרך כלל הם לא מסוגלים להסתדר איתו. הם מפילים אותו בין המכוניות. הבעיה עכשיו היא איך לאסוף את החתיכות בלי להידרס. חכה שהרמזור יעצור את התנועה, ואז אסוף את האגוז בביטחה.

[צחוק] [מחיאות כפיים] כן. די מעניין. הדבר המשמעותי הוא לא העובדה שעורבים משתמשים במכוניות כדי לפצח אגוזים. למעשה, זה כבר חלק מהשיגרה של העורבים. האירוע התרחש לפני כ-10 שנים בסנדאיי, בבית ספר לנהיגה בפרברי טוקיו. ומאז, כל העורבים בשכונה אימצו את ההתנהגות הזאת. ועכשיו, כל עורב בטווח 5 קילומטרים עומד על המדרכה ומחכה לאסוף את ארוחת הצהריים שלו.

כלומר, הם לומדים אחד מהשני. והמחקר מאשר זאת. הורים מלמדים את הדור הצעיר. הם למדו מחבריהם; הם למדו מאויביהם. אם יהיה לי זמן, אספר לכם על בגידה בין עורבים שמדגימה זאת בצורה יפה. הנקודה היא שהם פיתחו הסתגלות תרבותית. וכמו ששמענו אתמול, זוהי תיבת הפנדורה שגורמת בעיות לבני האדם, ואנחנו מתחילים לראות זאת ביחד איתם. הם מסוגלים במהירות ובגמישות רבה להסתגל לאתגרים חדשים ולמשאבים חדשים בסביבתם, וזה מאוד שימושי אם אתה חי בעיר.

אנו יודעים שיש המוני עורבים. גילינו שהם חכמים ושהם מלמדים זה את זה. כשכל זה התבהר לי, הבנתי שברור שצריך לבנות מכונת מכירה אוטומטית. אז זה מה שעשינו. זוהי מכונת מכירה אוטומטית לעורבים. היא משתמשת באימון סקינריאני כדי לעצב את התנהגותם ב-4 שלבים זה די פשוט. אנחנו שמים אותה בשדה, או בכל מקום בו יש הרבה עורבים, ומפזרים מטבעות ובוטנים בבסיס המכונה, העורבים מגיעים ואוכלים את הבוטנים ומתרגלים לכך שהמכונה נמצאת שם. הם מחסלים את כל הבוטנים. כשהם רואים שיש בוטנים על מגש ההאכלה הם מנתרים ומתכבדים. כשהם עוזבים, המכונה יורקת עוד מטבעות ובוטנים והחיים פשוט נפלאים אם אתה עורב. אתה יכול לחזור ולקחת לעצמך בוטן כרצונך.

כשהם מתרגלים, אנחנו מתקדמים לעורבים שחוזרים. הם כבר רגילים לרעש של המכונה, וממשיכים לחזור ולהוציא בוטנים מתוך ערימת המטבעות. כשהם ממש מאושרים מכל העניין אנחנו הורסים להם.

בשלב השלישי, אנחנו נותנים להם רק מטבע. וכמו כל מי שהתרגל למשהו טוב, זה ממש מעצבן אותם. אז הם מתנהגים כמו שהם מתנהגים בטבע כשהם מחפשים משהו - הם מטאטאים דברים הצידה עם המקור שלהם. המטבעות נופלות לתוך החריץ והם מקבלים בוטן. וכך זה נמשך כמה זמן. העורבים לומדים שהם צריכים להופיע, לחכות שהמטבע יצא, להכניס אותו לחריץ ולקבל את הבוטן שלהם.

כשהם מרגישים ממש טוב ונוח עם זה מתקדמים לשלב הסופי, בו הם מופיעים ולא קורה כלום. וכאן רואים את ההבדל בין עורבים ובין חיות אחרות. סנאים, לדוגמא, יופיעו, יחפשו את הבוטן, יסתלקו. יחזרו, יחפשו את הבוטן, יסתלקו. הם יעשו זאת אולי חצי תריסר פעמים לפני שישתעממו ואז יסתלקו וילכו לשחק בין המכוניות.

לעומת זאת, עורבים מופיעים ומנסים להבין מה קורה. הם יודעים שהמכונה הזאת התעסקה איתם במשך שלושה שלבי התנהגות שונים. [צחוק] הם מבינים שחייב להסתתר כאן עוד משהו. אז הם מנקרים פה ומחטטים שם. לבסוף, עורב אחד חושב על רעיון מבריק: "הי, מפוזרים כאן מטבעות מהשלב הראשון". הוא מנתר למטה, מרים מטבע ומפיל אותו לתוך החריץ. והנה יצאנו לדרך. העורב ההוא נהנה ממונופול זמני על בוטנים עד שגם חבריו מבינים איך לעשות זאת, ובזאת הושלמה משימתנו.

מה שמשמעותי בעיניי זה לא שאנחנו יכולים לאמן עורבים לאסוף בוטנים. מטבעות בשווי 216 מיליון דולר הולכים לאיבוד כל שנה אבל אני לא בטוח שאפשר לסמוך על התשואה להשקעה הזאת מהעורבים. אני חושב שאנחנו צריכים להסתכל קצת יותר רחוק. אני חושב שאפשר לאמן עורבים לעשות דברים נוספים. לדוגמא, למה שלא נאמן אותם לאסוף זבל אחרי אירועים באיצטדיונים? או למצוא רכיבים יקרים במכשירי אלקטרוניקה שנזרקו? או אולי לבצע חיפוש והצלה? הנקודה העיקרית עבורי היא שאפשר למצוא מערכות מועילות הדדית עבור המינים האלה. אפשר למצוא דרכים לפעול איתם בצורה הדדית באופן שלא כרוך בחיסול שלהם, אלא במציאת נקודת שיווי משקל איתם שתהווה איזון מועיל. תודה רבה. [מחיאות כפיים]