ג'ון מיידה על הפשטות

על הפשטות. איזו דרך נהדרת לפתוח. ראשית כל, התבוננתי במגמה הזו, שמביאה לנו ספרים כמו "זה-וזה להדיוטות." הידעתם שספרים אלה, "זה-וזה להדיוטות."? בתי אמרה לי שהם מאד דומים לי, כך שזו בעיה. [צחוק] חיפשתי באמזון.קום ספרים נוספים כמו זה. אתם יודעים, יש גם משהו שקרוי "המדריך השלם לאידיוט"? נוצר מין מודל עסקי סביב להיות טיפש. אנו אוהבים שהטכנולוגיה גורמת לנו להרגיש רע, משום מה.

אך אני באמת אוהב זאת, אז כתבתי ספר בשם "חוקי הפשטות". הייתי במילאנו בשבוע שעבר, לרגל השקת הספר באיטליה זהו מעין ספר העוסק בשאלות - שאלות בנוגע לפשטות. מעט מאד תשובות. גם אני תוהה, מהי פשטות? האם זה טוב או רע? האם המורכבות עדיפה? אינני בטוח.

אחרי שכתבתי את "חוקי הפשטות", התעייפתי מאד מעניין הפשטות, כמו שאתם מתארים לעצמכם ובחיי האישיים, גיליתי שחופשה היא מיומנותו החשובה ביותר של כל משיגן-על. מקום העבודה יגזול את חייכם, אך אין הוא מסוגל לקחת מכם את חופשתכם - תיאורטית. [צחוק]

אז בקיץ שעבר ירדתי ל"קייפ" כדי להסתתר מהפשטות, והלכתי ל"גאפ" כי יש לי רק מכנסיים שחורים. וקניתי לי מכנסי חאקי קצרים, נדמה לי ולרוע המזל כל הפרסום שלהם היה "שמור על פשטות". [צחוק] פתחתי איזה מגזין, והפרסום של "ויזה" היה, "לעסקים נחוצה פשטות." אני מפתח צילומים, ו"קודאק" אומרת, "שמור על פשטות". אז הרגשתי קצת מוזר מכך שהפשטות כאילו עוקבת אחרי.

אז הדלקתי טלוויזיה, ואני לא מרבה לצפות בה, אבל אתם בטח מכירים אותה - פריס הילטון, מסתבר. ויש לה תכנית, "החיים הפשוטים." אז צפיתי בה. היא לא מאד פשוטה, היא קצת מבלבלת. [צחוק] אז חיפשתי תוכנית אחרת לצפות. ואני פותח את מדריך הצפייה, ובערוץ הבידור, "החיים הפשוטים" מאד פופולרית. הם מקרינים אותה שוב ושוב ושוב. [צחוק] זה היה בעצם טראומטי.

אז רציתי שוב לברוח, ויצאתי אל המכונית שלי, ובקייפ קוד יש דרכים אידיליות- וכולנו כאן יודעים לנהוג. וכשאתם נוהגים, התמרורים האלה חשובים מאד. זהו תמרור פשוט מאד שאומר "דרך" ו-"דרך מתקרבת". אני בד"כ נוהג לבדי, ואז אני רואה את התמרור הזה [צחוק] אז חשבתי שהמורכבות חזרה לפתע לתקוף אותי, אז חשבתי, "אה, פשטות - חשוב מאד."

ואז חשבתי, "פשטות - איך זה ייראה בחוף הים?" אילו השמיים היו 41% אפור, הם לא היו שמיים מושלמים?" כוונתי לשמיים של פשטות. אך במציאות השמיים נראו כך; שמיים נפלאים ומורכבים.

עם כל הורוד והכחול. אי אפשר שלא לאהוב את המורכבות. אנו יצורי אנוש; אנו אוהבים דברים מורכבים. אנו אוהבים מערכות יחסים. אנו מורכבים מאד. לכן אנו מאד אוהבים זאת.

אני נמצא במקום הקרוי "מעבדת מדיה". אולי כמה מכם שמעו על המקום הזה. הוא תוכנן ע"י איי.אמ. פיי, מטובי האדריכלים המודרניסטיים. מודרניזם משמעו קופסה לבנה, וזוהי קופסה לבנה מושלמת. [צחוק] ואחדים מכם הם יזמים, וכולי וכולי. בחודש שעבר הייתי ב"גוגל", והקפיטריה שלהם, בחיי... לכם כאן בעמק הסיליקון יש דברים כמו אופציות. אתם מבינים, אנו באקדמיה מקבלים תארים, המון תארים.

בשנה שעברה ב-TED אלה היו תארי. (היו לי המון תארים). יש לי תואר ברירת-מחדל של אבא לחבורת בנות. השנה ב-TED, אני שמח לדווח שיש לי תארים חדשים נוסף על התארים הקודמים שלי. עוד "מנהל-שותף למחקר". וגם זה קרה, כך שיש לי כעת חמש בנות. [צחוק] זאת התינוקת שלי ריינה. תודה לכם. כך שחיי בעצם הרבה יותר מורכבים בגלל התינוקת. אבל זה בסדר. נישאר נשואים. אני חושב.

אבל - כשהייתי ילד - גדלתי בבית חרושת לטופו בסיאטל. רבים מכם ודאי לא אוהבים טופו כי לא טעמתם טופו טוב, אך טופו הוא מזון טוב. זהו מזון פשוט מאד. קשה מאד להכין טופו. כילד, קמנו ב-1 בבוקר ועבדנו עד 6 בערב, 6 ימים בשבוע אבי, בדומה לאנדי גרוב, פאראנואיד בנוגע למתחרים. לעיתים קרובות, 7 ימים בשבוע. עסק משפחתי פירושו העסקת הילדים.

כך היה גם במשפחתי. אז אהבתי ללכת לבית הספר. בית הספר היה נהדר, ואולי העובדה שהייתי שם עזרה לי להגיע למעבדת המדיה, אינני יודע. [צחוק] תודה לכם. אך מעבדת המדיה היא מקום מעניין, וזה חשוב לי כי בתור סטודנט, הייתי מתלמד במדעי המחשב, וגיליתי את העיצוב בשלב מאוחר יותר בחיי.

והיתה גם מיוריאל קופר. מי מכיר את מיוריאל קופר? נכון שהיתה מדהימה? מיוריאל קופר. היא היתה משוגעת. והיתה גם TED-ית, בדיוק, והיא הראתה לנו - היא הראתה לעולם איך להחזיר למחשב את יופיו. והיא אדם מאד חשוב בחיי, כי היא זו שאמרה לי לעזוב את אמ.איי.טי וללכת לבי"ס לאמנות. זו היתה העצה הכי טובה שקיבלתי. הודות לה הלכתי לבי"ס לאמנות. היא נפטרה ב-1994, ו-אמ.איי.טי שכרו אותי כדי שאכנס לנעליה, אבל זה כה קשה. אכן אדם מדהים, מיוריאל קופר.

כשהייתי ביפן - למדתי בבי"ס לאמנות ביפן - הייתי במצב טוב, כי איכשהו הייתי קשור עם פול ראנד. אחדים מכם מכירים את פול ראנד, המעצב הגרפי הכי גדול - סליחה - בעולם. המעצב הגרפי הגדול פול ראנד: עיצב את הלוגו של אי.בי.אם, של "ווסטינגהאוז" - הוא בעצם אמר: "אני עיצבתי את הכל." וגם איקו טנאקה היה עבורי מורה רוחני חשוב מאד - הפול ראנד של יפן. עיצב את רוב הסמלים היפניים החשובים. כמו הסמלים של "איסי מיאקי" ו-"מוג'י".

כשיש לך מורים רוחניים - ואתמול, כארים עבדול ג'באר דיבר על מורים רוחניים, כשיש אנשים כאלה בחיים שלך- הבעיה איתם, שכולם מתים. זה עצוב, אבל במובן מסוים גם משמח, כי אתה יכול לזכור אותם בצורתם הטהורה. לדעתי, המורים שאנו פוגשים תורמים לאנושיות שלנו. כשמתבגרים, ונבהלים מכך, וכל זה, המורים הרוחניים מרגיעים אותנו. אני אסיר תודה למורי הרוחניים, ובטוחני שכך גם כולכם.

כי מאד קשה להיות אנושי באמ.איי.טי. ה"טי" לא מסמלת "אנושיות" אלא "טכנולוגיה". ולכן תמיד תהיתי בנוגע לעניין האנושי הזה. אז תמיד חיפשתי בגוגל את המילה "אנושי", כדי לראות כמה תוצאות אקבל. ב-2001 קיבלתי 26 מיליון תוצאות, ולמילה "מחשב", כי מחשבים הם קצת נגד בני האדם,

היו 42 מליון תוצאות. הבה ואעשה קטע כמו אל גור. אז אם משווים את זה, ככה, היחס של מחשב-נגד-האדם - עקבתי אחרי זה בשנה האחרונה - היחס מחשב-אדם השתנה במשך השנה האחרונה. זה היה בערך 2:1. עכשיו בני האדם סוגרים את הפער. יופי לנו, בני האדם! אנו משיגים את המחשבים. זה מעניין גם בהיבט של הפשטות. אם משווים מורכבויות לדברים פשוטים, גם כאן יש מעין סגירה של הפער. כך שיש לדעתי זיקה בין בני אדם לפשטות.

עלי להתוודות: אינני אדם של פשטות. ביליתי את כל הקריירה המוקדמת שלי ביצירת דברים מורכבים. המון דברים מורכבים. כתבתי תוכנות ליצירת גרפיקה מורכבת כמו זו. היו לי לקוחות ביפן שייצרתי להם דברים מאד מורכבים כאלה ותמיד הרגשתי רע בקשר לכך, במובן מסוים. אז הסתתרתי במימד זמן: בניתי דברים במימד זמן גרפי. עשיתי את סדרת לוחות השנה האלה עבור "שיסיידו". זהו לוח שנה מ-1997 בנושא פרחים. וזה לוח שנה על זיקוקים. משגרים את המספר לחלל, כי היפנים מאמינים שכאשר רואים זיקוקים זה מצנן, משום מה. בגלל זה יש להם זיקוקים בקיץ. תרבות מאד שונה. ולבסוף, זה לוח שנה בנושא סתיו, מכיוון שיש לי בחצר המון עלים, אז אלה בעצם העלים שבחצר שלי.

אז עשיתי המון דברים כאלה. היה לי מזל שהגעתי לפני שאנשים עשו דברים כאלה, אז עשיתי כל מיני דברים כאלה שמשגעים את הראייה. אני די מצטער על כך. מחר פאולה אנטונלי תרצה כאן. אני אוהב את פאולה. יש לה ממש עכשיו תצוגה ב"מומה" וכמה מהעבודות המוקדמות האלה תלויות ב"מומה". אם אתם בניו-יורק, בבקשה לכו לראותן.

אך היתה לי בעיה כי אני יוצר את כל הדברים המעופפים האלה ואנשים אומרים, "הו, אני מכיר את עבודתך, אתה זה שעושה ממתקי עיניים." וכשאומרים לך דבר כזה, אתה מרגיש מוזר. "ממתקי עיניים" - קצת מזלזל, לא? אז אני אומר, "לא, אני עושה בשר עיניים." [צחוק] ובשר עיניים הוא משהו שונה, משהו סיבי יותר, בעל עוצמה, אולי. מהו בעצם בשר עיניים?

למען האמת, התעניינתי בתוכנות מחשב כל חיי. למעשה, תוכנות מחשב הן עצים, וכאשר יוצרים אמנות עם תוכנות מחשב, נוצרת מעין בעיה. כאשר אתה יוצר אומנות בעזרת תוכנת מחשב, אתה תמיד על העץ, והפרדוקס הוא שכדי ליצור אמנות מצויינת, אתה לא רוצה להיות על העץ. אז, זה בעצם די מסובך.

על מנת לרדת מהעץ, חזרתי להשתמש במחשבים הישנים שלי. לקחתי אותם לטוקיו ב-2001, כדי ליצור אובייקטים ממוחשבים. הנה דרך חדשה להדפיס על המחשב הישן שלי. אי אפשר להדפיס הרבה בצורה הזו. גיליתי גם שעכבר שעובד בטכנולוגית אינפרא-אדום, מגיב לתזוזות על המסך ומתחיל לזוז בצורה עצמאית, מכונה שמציירת עצמאית. ופעם לקחתי את מחשב המקינטוש הישן המגש יוצא החוצה, בדחיפה, נראה מסוכן אז חשבתי: "מעניין, מה אם אנסה לדמות התרסקות של מכונית?" ויצרתי בדיקת התרסקות. [צחוק] ובעצם מדדתי את ההשפעה. סוגי דברים כאלה ביצעתי כדי לנסות להבין מה מטרתם. [צחוק]

זמן קצר לאחר מכן, התרחש אירוע ה-9/11 (אסון התאומים), שגרם לי לדכדוך. חששתי ממה שיקרה לאמנות העכשווית שתדבר על דברים רעים, אז רציתי לחשוב על משהו שמח, התמקדתי באוכל-- לדוגמה קילופי קלמנטינה. ביפן, נוהגים לקלף את הקלמנטינה מבלי לפצל את הקליפה. מי עוד נוהג כך? חבר'ה, אתם מפספסים אם עדיין לא ניסיתם. זה נהדר, וגיליתי שאפשר ליצור פסלים מן הקליפה, בצורות שונות. אם מייבשים אותן במהירות, ניתן ליצור פילים, פרים וכדומה, אשתי לא אהבה את הרעיון, בגלל שהעלו עובש, הייתי חייב להפסיק.

אז חזרתי למחשב, וקניתי חמישה טוגנים גדולים, סרקתי אותם. חיפשתי איזשהו רעיון, קונספט בנושא אוכל, וכתבתי תוכנה, שתמקם טוגנים בצורה אוטומטית. בתור ילד, הייתי שומע את השיר, "שמיים נרחבים יפהפיים, גלי דגן ענבריים," אז יצרתי תמונה של גלי ענבר. מין שדה תירס של המערב-התיכון, עשוי מטוגנים.

בתור ילד, הייתי הכי שמן בכיתה, אהבתי "צ'יטוס", אני אוהב "צ'יטוס", טעים. אז רציתי ליצור עם "צ'יטוס". לא הייתי בטוח איך להתחיל. המצאתי מברשת-צ'יטוס. זוהי דרך מאוד פשוטה לצייר עם "צ'יטוס". [צחוק] גיליתי שצ'יטוס חומר טוב ליצירה ואז התחלתי לחשוב, "מה ניתן ליצור מן הצ'יטוס?"

ואז התחלתי לשחק עם טוגנים וגם עם בייגלה. ניסיתי להגיע לצורה מסויימת, ובסוף הצלחתי ליצור 100 פרפרים מצ'יפס. מבינים? [צחוק] וכל פרפר-צ'יפס מורכב מחלקים שונים. אנשים שואלים אותי איך ליצור את המחושים. לפעמים מוצאים שערה באוכל; כן זה השיער שלי. זה בסדר, השיער שלי נקי.

אני מרצה בעל קביעות, זאת אומרת, שבעצם אין לי עוד חובה לעבוד. זהו מודל עסקי משונה. אני יכול לבוא לעבודה בכל יום להדק חמש פיסות נייר, ופשוט לבהות בהן, בעוד אני שותה את הלאטה שלי. סוף הסיפור. [צחוק] אבל הבנתי, שהחיים עשויים להיות מאוד משעממים, אז חשבתי על החיים, ולפתע הבחנתי במצלמה שלי -- המצלמה הדיגיטלית שלי לעומת המכונית שלי -- זהו דבר מאוד מוזר. המכונית כל כך גדולה, המצלמה קטנה, ואף על פי כן, חוברת הוראות השימוש של המצלמה הרבה יותר גדולה. זה לא נראה הגיוני. [צחוק]

אז, הייתי ב"קייפ", וכתבתי את המילה "פשטות", ושם גיליתי, באופן מפתיע ומוזר, גיליתי שצירוף האותיות "MIT", אתם מכירים את המילה? צירוף האותיות נמצא במילה "פשטות" וגם ב"סיבוכיות". קצת מפחיד, הלא כך? אז חשבתי שאולי אעשה זאת במשך עשרים השנים הבאות, פחות או יותר.

וכתבתי את הספר הזה, "חוקי הפשטות"-- זהו ספר קצר ופשוט. ישנם עשרה חוקים ושלושה מפתחות. לא אעבור עליהם כאן, בשביל זה קיים הספר, ולכן הוא גם נמצא ברשת, חינם. אבל החוקים הם כמו סושי במובן מסויים: ישנם סוגים שונים. היפנים טוענים, כי הסושי מאתגר. סושי שמכיל קיפוד ים הוא הכי מאתגר, כך גם מנה מספר עשר -- למעשה, אנשים שונאים את מנה עשר, כמו את מנת קיפוד הים. שלושתם קלים לאכילה, כך גם הצלופח, מבושל ומוכן לאכילה. אז תהנו מהסושי מאוחר יותר, ביחד עם ״חוקי הפשטות״. הייתי רוצה לפשט בשבילכם אותם. כי בעצם על זה מדובר; עלי לפשט את העניין.

אז, אם אני מפשט את ״חוקי הפשטות״, יש את העניין של ״עוגיה לעומת כביסה״. כל מי שיש לו ילדים יודע שאם תציע לילד עוגייה גדולה או עוגייה קטנה, איזה עוגייה הוא ייקח? את העוגייה הגדולה. תוכל לטעון שהעוגייה הקטנה מכילה שוקולד ״גודייבה״, זה לא יעזור. הוא רוצה את העוגייה הגדולה. לעומת זאת אם תציע לילד לבחור בין שתי ערימות כביסה לקיפול, ערימה קטנה או גדולה, באיזו מהן יבחרו?

באופן מוזר, לא את הערימה הגדולה. אז, אני חושב שזה פשוט עד כדי כך. אתם יודעים, כשאתם רוצים עוד, זה מפני שאתם נהנים מכך; כשאתם רוצים פחות, זה מפני שזה קשור לעבודה. וככה, אפשר להגיד, שפשטות היא לחיות את החיים עם יותר הנאה ופחות כאב. מעין מקרה פשוט של יותר-לעומת-פחות. כי בעיקרון הם תמיד קשורים האחד לשני. כתבתי את הספר כי רציתי לקבל מושג על החיים. אני אוהב את החיים. אוהב להיות חי. לראות דברים. אז אני, בפשטות, חושב שהחיים הם שאלה גדולה, כי מנסים כל הזמן לעשות את החיים פשוטים יותר.

אני פשוט אוהב לראות את העולם. העולם הוא מקום מדהים. ב-TED אנחנו רואים הרבה דברים שונים בבת אחת. ונשאר לי רק להנות מכל מה שיש לעולם להציע. כמו כל מה שאתם רואים, בכל פעם שאתם מתעוררים. איזה אושר לחוות את כל מה שיש לעולם להציע. הכל, מלובי מוזר של מלון, עטיפת ניילון על החלון שלכם, ואפילו הרגע שבו, על השביל הסלול בשחור לפני הבית שלי, את העש הלבן, שמת בשמש.

וככה, הכל הביא אותי להבנה שמרתק להיות כאן, כי החיים הם סופיים. הנתונים הבאים ניתנו לי ע"י מנכ"ל "שיסיידו". הוא מומחה בשינויים המתרחשים עם הגיל. הציר האופקי מסמן את הגיל -- גיל 12, 24, 74, 96 -- זהו מידע רפואי כלשהו. אז יכולת המוח עולה עד גיל 60, ואז, אחרי גיל 60, מתחילה לדעוך. זה מדכא במובן מסויים.

אם תסתכלו על הכוח הפיסי שלכם. אתם יודעים, אני נמצא עם הרבה סטודנטים חדשים ושחצנים ב- MIT, ואני אומר להם, "הו, הגוף שלכם באמת מתחזק, אבל בסוף שנות העשרים-אמצע השלושים שלכם, התאים, הם מתים." טוב. לפעמים זה גורם להם לעבוד קשה יותר. ואם יש לך חזון, חזון זה דבר מעניין. מגיל פעוט, וככל שמתבגרים, החזון הולך ומשתפר, ואולי בסוף גיל הנעורים, תחילת שנות העשרים, מחפשים בני זוג, והחזון שלנו מתמקד בזה. [צחוק]

האחריות החברתית היא דבר מעניין. אז ככל שמתבגרים, אולי, יהיו לכם ילדים. וכשהילדים מסיימים לימודים, והאחריות שלכם כלפיהם כבר לא קיימת -- גם זה טוב מאוד.

אבל אם מישהו מכם ישאל, "מה בעצם עולה? האם אכן משהו עולה? מהו החלק החיובי בענין?" אני חושב שכמות החוכמה עולה. אני אוהב את בני השמונים-תשעים האלו. יש להם כל-כך הרבה מחשבות, וכל-כך הרבה חכמה, ואני חושב -- ה-TED הזה, הגעתי לכאן. וזאת כבר הפעם הרביעית, והגעתי לכאן בשביל החוכמה, אני חושב. כל האפקט של TED, מעלה, איכשהו, את החוכמה שלך. ואני כה שמח ואסיר תודה להיות פה. זוהי חוויה מדהימה גם בשבילי.