ג'ון הרדי: חלום בית הספר הירוק שלי

אני גדלתי בכפר קטן מאד בקנדה ואני לא מאובחן בתור דיסלקט היה לי ממש קשה בבית ספר למעשה אמי אמרה לי בסופו של דבר שאני הייתי הילד הקטן בכפר שבכה כל הדרך לבית ספר. אני ברחתי. עזבתי כשהייתי בן 25 ועברתי לבאלי. ושם פגשתי את אישתי המדהימה סינתיה, ואנחנו יחד מעל 20 שנה, בנינו עסק תכשיטים מדהים. זה היה ממש אגדה ואז פרשנו. ואז היא לקחה אותי לראות סרט שאני באמת לא רציתי לראות. הוא הרס את חיי--- (צחוק) "האמת המטרידה" ומר גור. יש לי ארבעה ילדים, ואפילו אם רק חלק ממה שהוא אומר נכון, לא הולכים להיות להם את אותם החיים שהיו לי. ואני החלטתי באותו הרגע שאני אבלה את שארית חיי בלעשות מה שאוכל בכדי לשפר את האפשרויות שלהם. אז הנה העולם, והנה באלי. זהו אי קטן--- 60 על 90 מייל. יש בו תרבות הינדו שלמה. סינתיה ואני הינו שם. היו לנו חיים נפלאים שם, והחלטנו לעשות משהו יוצא דופן. החלטנו לתת בחזרה באופן מקומי.

והנה זה: זה נקרא בית הספר הירוק אני יודע שזה לא נראה כמו בית ספר, אבל זה משהו שהחלטנו לעשות, וזה ירוק ירוק באופן קיצוני. בכיתות אין קירות המורים כותבים על לוחות עשויים במבוק. השולחנות לא מרובעים. בבית הספר הירוק הילדים מחייכים--- דבר לא רגיל בבית ספר, במיוחד לא בשבילי. ואנחנו מתרגלים הוליזם. ובשבילי זה רק הרעיון שאם הילדה הקטנה הזאת מסיימת את בית הספר כאדם שלם, הסיכוי הם שהיא תדרוש עולם שלם--- עולם שלם--- לחיות בו. הילדים שלנו מבלים 181 ימים ללכת לבין ספר הנמצא בתוך קופסה. האנשים שבנו את בית הספר שלי הם אותם האנשים שבנו את הכלא ואת בית המשוגעים מאותם החומרים בדיוק. ככה שאם האדון הזה היה מקבל חינוך הוליסיטי, הוא היה יושב שם? האם היו לו יותר אפשרויות בחיים?

לכיתות יש אור טבעי. הו יפהיפיות הן עשויות מבמבוק. הרוח עוברת דרכן. וכשרוח טבעית לא מספיקה. הילדים פורסים בועות, אבל לא הבועות שאתם מכירים. הבועות האלה עשוית מכותנה טבעית וגומי מעץ הגומי. אז באופן בסיסי הפכנו את הקופסה לבועה. והילדים האלה יודעים ששינוי אקלים נטול כאבים אולי לא יהיה חלק מהעתיד שלהם. אנחנו משלמים את החשבון בסוף החודש, אבל האנשים שבאמת הולכים לשלם את החשבון הם הנכדים שלנו. אנחנו חייבים ללמד את הילדים שהעולם הוא לא חסין מפני הריסה. הילדים האלה קישקשו על השולחנות שלהם, ועקב כך הם נרשמו לעוד שני קורסים. הראשון נקראה שיוף, והשני נקרא לעשות וקס מחדש. אבל מאז שזה קרה הם הבעלים של השולחנות. הם יכולים לשלוט בעולם שלהם.

אנחנו מחוברים לרשת ואנחנו לא גאים בזה. אבל חברה מדהימה לאנרגיה אלטרנטיבית מפריז. מורידה אותנו מהרשת בעזרת תאים סולאריים. והדבר הזה זאת המערבולת השני שנבנתה בעולם, בעזרת נפילה של 2.5 מטר בנהר. כשהטורבינות מתחילות לעבוד, הן מיצרות 8000 וואט של חשמל, יום ולילה. ואתם יודעים מה אלה. אין איפה להוריד את המים. וכל עוד שאנחנו לוקחים את הפסולת שלנו ומערבבים אותה עם כמויות גדולות מאד של מים--- אתם ממש חכמים פשוט תעשו את החשבון. כמות האנשים כפול כמות המים. אין מספיק מים. אלה הם שרותי קומפוסט. ואף אחד בבית הספר לא רוצה לדעת עליהם, בייחוד לא המנהל. והם עובדים, אנשים משתמשים בהם, אנשים בסדר. זה משהו שאתם צריכים לחשוב עליו. מעט דברים לא עבדו. חלונות הגג היפייפיים מקנווס וגומי נאכלו ע"י השמש בתוך שישה חודשים. נאלצנו להחליף אותם בפלסטיק ממוחזר. המורים הכניסו לוחות PVC ענקיים לתוך הכיתות, אז היו לנו כמה רעיונות טובים. לקחנו שמשה של רכב ישן, שמנו מאחור נייר ויצרנו את החלופה הראשונה ללוח לבן.

בית הספר הירוק יושב במרכז דרום באלי, על שטח של 0.8 ק"מ רבוע. של גינה שופעת. יש נחל מקסים שעובר דרך השטח, ואתם יכולים לראות שם איך הצלחנו לחצות את הנהר. פגשתי אבא יום אחד, שנראה קצת מטורף. אמרתי "ברוך הבא לבית הספר הירוק". והוא אמר, "טסתי במטוס 24 שעות". ואני שאלתי "למה?" והוא אמר, "היה לי חלום פעם על בית ספר ירוק, וראיתי תמונה של בית הספר הזה, אז עליתי על מטוס. ובאוגוסט אני מביא את הבנים שלי." זה היה דבר נפלא. אבל יותר מזה, אנשים בונים בתים ירוקים מסביב לבית ספר הירוק, ככה שהילדים שלהם יוכלו ללכת לבית ספר בשבילים. האנשים האלה מביאים את התעשיות הירוקות שלהם ובתקווה מסעדות ירוקות לבית הספר הירוק. זה נהפך להיות קהילה. זה נהיה מודל ירוק. אחנו חייבים להסתכל על הכל. אין מוצרים פטרוכימים בכבישים אין כבישים אלה הם סלעים וולקנים המונחים ביד. אין מדרכות. המדרכות עשוית חצץ, הן מוצפות שיש גשם, אבל הן ירוקות.

זה הבאפלו של בית הספר. הוא מתכנן לאכול את הגדר הזאת בתור ארוחת ערב. כל הגדרות בבית הספר הירוק הן ירוקות. וכשילדי הגן הזיזו את השער שלהם לאחרונה, הם גילו שהגדר שלהם עשויה מטפיוקה. הם לקחו את שורשי הטפיוקה למטבח חתכו אותם דק ועשו מהם צ'יפס טעים. נוף. הצלחנו לשמור על הגן שהיה שם ממשיך ממש עד הקצה של כל אחת מהכיתות. הורדנו אותם בעדינות. עשינו מקום לחבר'ה האלה שהם החזירים השחורים האחרונים בבאלי. והפרה של בית הספר מנסה להבין איך להחליף את מכסחת הדשא על מגרש המשחקים.

הגברות הצעירות האלו חיות בתרבות האורז, אבל הן יודעות משהו שמעט מאד מאנשי תרבות האורז יודעים, הן יודעות לשתול אורז אורגני, הן יודעות לשמור עליו, הן יודעות לקצור אותו ואיך לבשל אותו. הן חלק ממחזור האורז. והכישורים האלה יהיו חיוניים בשביל העתיד שלהן. הבחור הצעיר הזה קוטף ירקות אורגניים. אנחנו מאכילים 400 בכל יום ארוחת צהריים. וזה לא ארוחה רגילה, אין גז. נשים מקומיות מבשלות אוכל על תנורי נסורת ומשתמשות בסודות שרק הסבתות שלהן ידעו. האוכל נהדר.

בית הספר הירוק הוא מקום לחלוצים, מקומי וגלובאלי. וזה סוג של מיקרוקוסמוס של העולם הגלובאלי. הילדים הם מ 25 מדינות. כשאני רואה אותם יחד, אני יודע שהם עובדים על איך לחיות בעתיד. בית הספר הירוק נכנס לשנה השלישית עם 160 ילדים זה בית ספר שבו אתה כן לומד לקרוא--- אחד המועדפים עלי-- לכתוב--אני הייתי גרוע בזה-- חשבון. אבל אתה לומד גם דברים אחרים. אתה לומד בניה בבמבוק. אתה מתרגל אומניות באליות עתיקות. זה נקרא האבקות בוץ בשדות האורז. הילדים אוהבים את זה. האימהות עדיין לא משוכנעות.

(צחוק)

עשינו הרבה דברים שערוריתיים בחיים שלנו, ואמרנו, אוקי , מקומי. מה זה אומר מקומי? מקומי אומר ש 20 אחוז מאוכלוסיית בית הספר חייבת להיות מבאלי. וזאת הייתה באמת התחייבות רצינית. ואנחנו צדקנו. ואנשים באים לקראתנו מכל העולם בכדי לתמוך בקרן מלגות לתלמידים מבאלי, בגלל שהילדים האלה יכולים להיות המנהיגים הירוקים הבאים של באלי. המורים מגוונים כמו התלמידים. והדבר המדהים הוא שמתנדבים פשוט מופעים. בחור אחד הגיע מג'אווה עם סוג חדש של חקלאות אורגנית. ואישה באה מאפריקה עם מוזיקה. וביחד המורים והמתנדבים מחוייבים באמת ליצור דור חדש של מנהיגים ירוקים גלובאלים. אפקט בית הספר הירוק--- אנחנו לא יודעים מהו. אנחנו צריכים מישהו שיבוא ללמוד את זה. אבל מה שקורה, הילדים שלנו שלומדים אחרת--- דיסלקטים--- אנחנו שינינו את השם שלהם לפרולאקטיס--- מסתדרים נהדר בכיתות היפות יפות האלה. וכל הילדים פורחים.

ואיך עשינו את כל זה? על דשא ענק. זה במבוק. הוא יוצא מהאדמה כמו רכבת. הוא צומח גבוה כמו עץ קוקוס בתוך חודשיים. ושלוש שנים מאוחר יותר ניתן לקצור אותו בכדי לבנות מבנים כמו זה. הוא צפוף וחזק כמו עץ טיק. והוא יחזיק כל גג. כשהארכיטקטים באו, הם הביאו לנו את הדברים האלה, ואתם בטח ראיתם דברים כאלה. הקופסה הצהובה הזו נקראה קומפלקס הניהול. (צחוק) אנחנו מעכנו את זה, עשינו חושבים מחדש, אבל בעיקר פשוט קראנו לזה בשם אחר-- הלב של בית הספר. וזה שינה את הכל לעד. זה בצורה של בורג כפול. יש מבנה הנהלה ובעיקר הרבה דברים אחרים.

והבעיה של לבנות את זה--- כשהעובדים הבאלנים ניסרו ערמות ארוכות של פלטות. הם הסתכלו עליהם ואמרו "מה זה?" אז בנינו מודלים גדולים. ואז הינדסנו אותם בעזרת מהנדסים. ונגר באלני כמו זה מדדו אותם בעזרת סרגלי הבמבוק שלהם, בחרו את הבמבוק ובנו את הבניינים תוך כדי שימוש בטכניקות עתיקות, בעיקר ביד. זה היה בלגן אמיתי. ונגרים מבאלנים רוצים להיות מודרנים כמונו, אז הם השתמשו בפיגומים ממתכת בכדי לבנות מבנים מבמבוק. וכשהפיגומים ירדו, הבנו שיש לנו קתדרלה קתדרלה לירוק, וקתדרלה לחינוך ירוק. ללב בית הספר יש שבעה קילומטרים של במבוק בתוכו. מרגע שסיימנו עם היסודות, בתוך שלושה חודשים היה לנו גג ורצפה זה אולי לא מבנה הבמבוק הגדול בעולם, אבל אנשים רבים מאמינים שהוא היפה מכולם.

האם זה אפשרי בקהילה שלך? אנחנו מאמינים שכן. בית הספר הירוק הוא מודל שנבנה לעולם. זה מודל שבנינו בבאלי. ואתה פשוט חייב לעקוב אחרי החוקים הפשוטים האלה: היה מקומי, תן לסביבה להוביל ותחשוב על איך הנכדים שלך יבנו בעתיד.

אז מר גור, תודה רבה. הרסת את חיי, אבל נתת לי עתיד מדהים. ואם אתם מעוניינים להיות מעורבים בסיום של בית הספר הירוק ובבניה של 50 נוספים מסביב לעולם, בבקשה בו לראות אותנו.

תודה רבה

(מחיאות כפיים)