ג'ניפר גראנהולם. הצעה לאנרגיה נקיה: מירוץ לפסגה!

הציגו אותי כאן כמושלת-לשעבר של מישיגן, אך למען האמת, אני מדענית. בסדר. מדעי המדינה. זה לא באמת נחשב, אך המעבדה שלי היתה מעבדת הדמוקרטיה שהיא מישיגן, וכמו כל מדען טוב, ערכתי ניסויים בנושאי מדיניות כדי לראות מה ישיג את התועלת הרבה ביותר עבור רוב האנשים. אבל היו 3 בעיות, 3 חידות שלא הצלחתי לפתור. ואני רוצה לשתף אתכם בבעיות אלה, וחשוב יותר, נראה לי שגיבשתי הצעה לפתרון.

הבעיה הראשונה שלא רק מישיגן, אלא כל מדינה מתחבטת בה: איך יוצרים מקומות עבודה טובים באמריקה בכלכלה גלובלית?

אשתף אתכם בכמה נתונים אמפיריים מן המעבדה שלי. נבחרתי ב-2002, וב-2003, בתום שנת הכהונה הראשונה שלי, קיבלתי שיחה מאחד מחברי הסגל שלי, שאמר, "מושלת, יש לנו בעיה רצינית. יש לנו קהילה קטנטונת בשם גרינוויל, מישיגן, אוכלוסיה: 8,000, והם עומדים לאבד את המעסיק העיקרי שלהם: חברה לייצור מקררים שמופעלת ע"י 'אלקטרולוקס',"

שאלתי, "כמה אנשים מועסקים ע"י 'אלקטרולוקס'?"

הוא ענה, "3,000 מתוך 8,000 תושבי גרינוויל."

כלומר, עיירה של חברה אחת. ו"אלקטרולוקס" עמדה לעבור למקסיקו.

אז אמרתי לו, "שישכחו מזה. אני המושלת. אנו יכולים לסדר את זה. נלך לגרינוויל יחד עם כל הקבינט שלי ונציע ל'אלקטרולוקס' הצעה שהיא לא תוכל לסרב לה."

אז הבאתי את כל הקבינט שלי, ונפגשנו עם כל התותחים של גרינוויל הקטנה-- ראש העיר, המנהל האדמינסטרטיבי של העיר, ראש הקולג' הקהילתי-- ולמעשה רוקנו את כיסינו והנחנו את כל האסימונים שלנו על השולחן, תמריצים, מה שתרצו, כדי לשכנע את "אלקטרולוקס" להישאר, וכשערמנו את ערימת האסימונים שלנו, הדפנו אותה על השולחן אל הנהלת "אלקטרולוקס". ובערימה היו דברים כמו אפס מיסוי לעשרים שנה, או שנעזור לבנות מפעל חדש עבור החברה, נעזור לממן אותו. ארגון עובדי הרכב, שייצג את הפועלים, אמר שיציע ויתורים חסרי-תקדים, ויקריב המון, רק כדי לשמור על מקומות העבודה האלה בגרינוויל.

אז הנהלת "אלקטרולוקס" לקחה את הערימה שלנו, את רשימת התמריצים שלנו, הם יצאו מהחדר, למשך 17 דקות, ואז חזרו ואמרו, "וואו, אלו ההצעות הכי נדיבות שקהילה כלשהי אי-פעם הציעה לנו במאמץ לשמור על מקומות העבודה. אבל אתם לא יכולים לעשות שום דבר מול העובדה שאנו יכולים לשלם 1.57 דולר לשעה בחוארז שבמקסיקו. אז אנו הולכים."

וזה מה שהם עשו. וכשהם הסתלקו, זה היה כאילו שבגרינוויל נפלה פצצה גרעינית. ולמען האמת, הם באמת פוצצו את המפעל. הבחור הזה כאן עוזב בסוף יום העבודה האחרון שלו. ובחודש שבו ירד המקרר האחרון מקו הייצור, עובדי "אלקטרולוקס" בגרינוויל שבמישיגן ארגנו אסיפה עצמאית שאותה כינו "הסעודה האחרונה". זה היה באוהל ארועים גדול בגרינוויל, ואני באתי לשם כי הייתי כל-כך מתוסכלת, כמושלת, שלא הצלחתי למנוע את בריחת מקומות העבודה האלה, ורציתי להתאבל יחד איתם, וכשנכנסתי לאולם, היו שם אלפי אנשים, זה היה אירוע רציני מאד. אנשים אכלו ארוחות שהביאו מהבית ליד שולחנות עגולים, ולהקה עצובה נינגה מוסיקה, או להקה ניגנה מוסיקה עצובה. ודאי גם וגם. [צחוק]

וניגש אלי גבר אחד, מקועקע, עם זנב סוס וכובע מצחיה, ואיתו שתי הבנות שלו, ואמר, "מושלת, אלו שתי בנותי." הוא אמר, "אני בן 48, עבדתי במפעל הזה 30 שנה. עברתי מהתיכון ישר למפעל. אבי עבד במפעל הזה," הוא אמר. "סבי עבד במפעל הזה. כל מה שאני יודע זה לייצר מקררים." והוא הביט בבנותיו, הניח יד אחת על חזהו, ואמר, "אז תגידי לי, מושלת, מי בכלל יקבל אותי לעבודה? מי בכלל יקבל אותי לעבודה?" ולא רק הוא שאל את השאלה הזו אלא כל מי שהיה באוהל, ולמען האמת, גם כל פועל בכל אחד מ-50,000 המפעלים שנסגרו בעשור הראשון של המאה הנוכחית. חידה מס' 1: איך יוצרים מקומות עבודה באמריקה, בכלכלה גלובלית?

מס' 2, בקיצור: איך פותרים את בעיית שינויי האקלים הגלובליים כשאין לנו בארץ הזאת אפילו מדיניות אנרגיה לאומית וכשנראה שהנורמה בקונגרס היא לחסום הצעות חוק? למעשה, נערך לאחרונה משאל שערך השוואה בין שיעור אישורי הקונגרס לבין מספר נושאים לא-נעימים נוספים, ונמצא ששיעור אישורי הקונגרס גרוע ממקקים, כינים, להקת "ניקלבק", טיפול שורש ודונלד טראמפ. [צחוק] אבל רגע, הבשורות הטובות הן שהוא לפחות טוב יותר ממעבדות סמים ומחלת הזיבה. [צחוק] יש לנו בעיה, חבר'ה.

אז זה גרם לי לחשוב, מה קורה פה? מה במעבדה הזו שיש לי בשטח, במעבדות הדמוקרטיה, מה קרה? מהם מרשמי המדיניות שגרמו לשינויים האלה, והתקבלו על דעת שתי המפלגות? אם אשאל אתכם, למשל, מה היתה המדיניות של ממשל אובמה שגרמה לשינויים מסיביים בכל הארץ, מה הייתם אומרים? אולי תאמרו, רפורמת הבריאות של אובמה, פרט לכך שאלה לא היו שינויים מבחירה. כידוע, רק חצי מהמדינות הצטרפו לכך. אולי נאמר "חוק ההשבחה הירוקה", אבל אלה לא דרשו שינויים במדיניות. מה שגרם לשינויי מדיניות מסיביים היה "המירוץ לפסגה" בתחום החינוך. מדוע? הממשל הציג דלי עם 4.5 מיליארד דולר ואמר למושלים בכל הארץ: "תתחרו על זה." ארבעים ושמונה מושלים השתתפו בתחרות, שכנעו מחוקקים ב-48 מדינות להעלות למעשה את התקנים עבור תלמידי תיכון כדי שכולם יצטרכו לעשות מכינות לקולג'. הצטרפו 48 מדינות, ויצרו מדיניות חינוך לאומית כעובדה בשטח.

אז חשבתי לעצמי, למה שלא נוכל לעשות משהו כזה, "מירוץ לפסגה" של משרות בתחום האנרגיה הנקיה? כי אחרי הכל, כשמסתכלים על ההקשר, 1.6 טריליון דולר הושקעו ב-8 השנים האחרונות ע"י המגזר הפרטי, גלובלית, וכל דולר מייצג מקום עבודה, לאן הולכים מקומות העבודה האלה? הם הולכים למקומות עם מדיניות, כמו סין. למעשה, ביקרתי בסין כדי לראות מה הם עושים, הם העלו מופע נוצץ ומושקע לכבוד הקבוצה בה הייתי, עמדתי בירכתי האולם במהלך אחת ההדגמות ליד אחד הפקידים הבכירים הסיניים, ובעוד אנו צופים, הוא אומר, "נו, מושלת. מתי לדעתך ממשל ארה"ב יגיע למדיניות אנרגיה לאומית?" אמרתי, "אוי, אלוהים-- קונגרס, חסימות, מי יודע?"

וזה מה שהוא עשה. הוא הסתובב ואמר, "אל תמהרו." כי הם רואים בפסיביות שלנו הזדמנות עבורם.

אז מה אם היינו מחליטים ליצור אתגר עבור המושלים בארץ הזו, והמחיר להשתתפות בתחרות הוא אותו סכום שהקבוצה הדו-מפלגתית אישרה בקונגרס עבור "המירוץ לפסגה" בחינוך. 4.5 מיליארד, זה נשמע הרבה, אבל בעצם זה פחות מעשירית האחוז של ההוצאה הפדרלית. זהו עיגול לטובת האוצר. אבל המחיר להצטרפות לתחרות יהיה-- אפשר פשוט להשתמש ביעד שהציב הנשיא. הוא רוצה שהקונגרס יאמץ תקן של אנרגיה נקיה של 80 אחוז עד 2030, במלים אחרות, שצריך להשיג 80% מהאנרגיה ממקורות נקיים עד שנת 2030. במקום זאת, מדוע לא לדרוש את זה מכל המדינות? תארו לעצמכם מה יכול לקרות, כי לכל אזור יש משהו להציע. קחו למשל מדינות כמו איווה ואוהיו-- שתי מדינות מאד חשובות מבחינה פוליטית, אגב-- קחו את שני המושלים האלה, והם יאמרו, "אנו ננהיג את האומה בייצור טורבינות רוח ואנרגיית רוח." או מדינות השמש, חגורת השמש: "אנו נהיה המדינות שיפיקו אנרגיה סולארית עבור הארץ." וג'רי בראון אולי יאמר, "אני אקים מערך תעשייתי בקליפורניה שיכול לייצר את הלוחות הסולאריים כדי שלא נקנה אותם מסין אלא נקנה אותם מארה"ב." בעצם, כל אזור בארץ יכול לעשות את זה. יש הרי הזדמנויות לאנרגיית רוח ושמש בכל רחבי הארץ. למעשה, אם תקחו רק את המדינות הצפוניות במערב, הן יכולות לעבוד על הצד הגיאו-תרמי, או לקחת את טקסס ולומר, שהיא תנהיג את האומה בפתרונות של רשת חשמל חכמה. במדינות שבמזרח התיכון שיש להן גישה ליערות ולפסולת חקלאית, הן יכולות לומר, אנו ננהיג את הארץ בתחום הביו-דלקים. בצפון-מזרח, אנו נוביל את האומה בפתרונות אנרגיה יעילים. לאורך החוף המזרחי, אנו נוביל את הארץ בתחום הרוח הימית. אפשר לקחת את מישיגן ולומר, אנו נוביל את האומה בייצור הקרביים של כלי רכב חשמליים, כמו סוללת הליתיום-יון. לכל אזור יש משהו להציע, ואם ניצור תחרות, זה יכבד את המדינות וגם את הממשל הפדרלי. תהיה ברירת הצטרפות. אולי נצליח להביא גם את טקסס ואת דרום-קרולינה, שלא הצטרפו ל"מירוץ לפסגה" של החינוך, אולי נצליח לצרף אפילו אותן. ומדוע? כי מושלים רפובליקניים וגם דמוקרטיים אוהבים לגזור סרטים. אנו רוצים להביא מקומות עבודה. זה מה שאני אומרת. וזה מטפח חדשנות ברמת המדינה באותן מעבדות דמוקרטיה.

כל מי שראה משהו שנוגע למדיניות בזמן האחרון, אולי יאמר, "יופי. רעיונות מעולים. אתם רציניים? הקונגרס יניח 4 וחצי מיליארד דולר על השולחן? הם הרי לא מסכימים על שום דבר." אז אפשר לחכות ולהעביר את זה בקונגרס, למרות שודאי תהיו מאד חסרי-סבלנות. או, לכל העריקים, אנו יכולים לעקוף את הקונגרס. לעקוף את הקונגרס. מה אם נקים מגזר פרטי שיאתגר את המושלים? מה אם כמה מהחברות והפרטיים בעלות הערך-נטו הגדול ביותר שנוכחים כאן ב-TED יחליטו לעשות יד אחת, רק כמה מכם, וליצור תחרות לאומית של מושלים, לקיים מירוץ לפסגה ולראות איך המושלים יגיבו? מה אם הכל יתחיל כאן, ב-TED? מה אם תהיו האנשים שהיו כאן כשפיצחנו את סוד איך יוצרים מקומות עבודה משתלמים באמריקה-- [מחיאות כפיים] ולהשיג מדיניות אנרגיה לאומית וליצור אסטרטגיה לאנרגיה לאומית מהשטח כלפי מעלה?

כי, חברי TED יקרים, אם אתם חסרי-סבלנות כמוני, אתם יודעים שהמתחרים הכלכליים שלנו, הארצות האחרות, משתתפות גם הן במשחק ואוכלות אותנו לארוחת הבוקר. ויש לנו ברירה: להשתתף במשחק, או לא. או שנהיה ליד השולחן או שנהיה על השולחן. אני לא יודעת מה איתכם, אבל אני מעדיפה להימנות על אלה שאוכלים.

תודה רבה לכולכם. [מחיאות כפיים]