ג'ף בזוס על החדשנות הבאה ברשת.

כשחושבים על התאוששות וטכנולוגיה, זה למעשה קל יותר אתם תראו כמה דוברים היום, אני יודע כבר שעומדים לדבר על דברים "שוברי עצמות" וכמובן, בטכנולוגיה זה אף פעם לא כך. אז זה נורא קל, יחסית, להתאושש מהר. אם אנחנו מסתכלים על מה שקרה באינטרנט -- עם כאלה חצי תריסר שנים מדהימות שקשה אפילו ליצר אנלוגיה מתאימה לזה. הרבה מהאופן שבו אנו מחליטים, מאיך שאנחנו אמורים להגיב לדברים ומה שאנחנו מצפים שיבוא בעתיד תלוי באיך שאנחנו שואבים את הדברים ואיך אנחנו מקטלגים אותם.

ולכן, אני חושב, האנלוגיה המפתה להתפוצצות הבועה שכרגע עברנו עם האינטרנט זו הבהלה לזהב. קל לחשוב על האנלוגיה הזאת כשונה מאוד מכמה מהדברים האחרים שהייתם בוחרים. דבר ראשון, שניהם מאוד אמיתיים. ב-1849, בבהלה לזהב, הם השתלטו על למעלה מ 700 מליון דולר שווי זהב מקליפורניה. זה היה מאוד אמיתי. האינטרנט גם הוא היה מאוד אמיתי. זוהי דרך אמיתית לבני אדם לתקשר אחד עם השני. זה עניין גדול. בועה ענקית, בועה ענקית. פיצוץ ענקי, פיצוץ ענקי. אם ממשיכים, בשני הדברים היה המון הייפ. אני לא צריך להזכיר לכם את כל ההייפ שהיה מעורב באינטרנט -- למשל GetRich.com.

אבל זה היה בדיוק אותו סיפור עם הבהלה לזהב. "זהב. זהב. זהב." שישים ושמונה אנשים עשירים ב-Steamer Portland. ערימות של מתכת צהובה. לכמה יש חמשת אלפים (דולרים). לאחרים יותר. חלק מצא 100,000$ כל אחד. אנשים התרגשו מאוד בקשר לזה כשהם קראו את הכתבות האלו. האלדורדו (עיר זהב מיתולוגית) של ארה"ב. הגילוי של מכרות זהב בלתי-נדלים בקליפורניה. ההקבלות בין הבהלה לזהב והבהלה לאינטרנט ממשיכות להיות חזקות. אז, אנשים עזבו את מה שהם עשו. ומה שקרה זה - הבהלה לזהב נמשכה שנים.

אנשים בחוף המזרחי ב-1849, כשהם רק התחילו לשמוע על החדשות הם חשבו, "אה, זה לא אמיתי." אבל הם המשיכו לשמוע על עוד אנשים שמתעשרים, ואז ב-1850 הם עדיין שומעים את זה. והם חושבים שזה לא אמיתי. בסביבות 1852, הם כבר מתחילים לחשוב, "האם אני האדם הטיפש בעולם בגלל שאני לא רץ לקליפורניה?" והם מתחילים להחליט שהם כן. אלה עניני של קהילה, אגב. קהילות מקומיות בחוף המזרחי התאגדו וצוותים שלמים של 10-20 אנשים נסעו ברחבי ארצות-הברית והקימו חברות. לרוב אלה לא היו ניסיונות של יחידים. אבל לא משנה מה, אם היית עורך דין או בנקאי, אנשים עזבו את מה שהם עושים, לא משנה אילו מיומנויות היו להם, ללכת לסנן זהב.

הבחור פה בשמאל, ד"ר ריצ'ארד בברלי קול, הוא חי בפילדלפיה ויצא דרך פנמה. הם היו לוקחים ספינה לפנמה, לאורך המיצרים, ואז לקחו עוד ספינה צפונה. הבחור הזה, ד"ר טולאנד, רכב בכרכרה מכוסה לקליפורניה. גם לזה יש הקבלות. רופאים עוזבים את העסקים שלהם. שניהם מאוד מצליחים - אחד רופא והשני מנתח. אותו הדבר קרה באינטרנט. יש לכם את DrKoop.com.

(צחוק)

בבהלה לזהב, אנשים ממש נטשו את הספינות. נמל סן פרנסיסקו היה עמוס בשיאו עם 600 ספינות כי ספינות היו מגיעות לשם וננטשות על ידי הצוותים, שיצאו לחפש זהב. אז היו שם למעשה 600 קפטנים ו-600 ספינות. הם הפכו את הספינות לבתי מלון, כי הם לא יכלו להשיט אותן יותר לשום מקום. היתה קדחת הדוט-קום. וקדחת הזהב. והיו כמה הגזמות פרועות שקדחת הדוט-קום יצרה, ואותו הדבר קרה. במבצר בסן פרנסיסקו באותו זמן היו 1,300 חיילים. חצי מהם נטש והלך לחפש לזהב. והם לא נתנו לחצי השני לצאת ולחפש את החצי הראשון כי הם פחדו שהם לא יחזרו.

(צחוק)

ואחד החיילים כתב הביתה, והנה אחד המשפטים שלו: "המאבק בין הדבר הנכון ו-6$ בחודש והדבר הלא נכון ו-75$ ליום הוא מאבק רציני." היתה להם רמת שחיקה איומה בבהלה לזהב. רמת שחיקה רעה מאוד. זה למעשה מבהלת הזהב בקלונדייק. זהו נתיב המעבר הלבן. הם העמיסו את הפרדות שלהם ואת הסוסים שלהם. והם לא תיכננו נכון. והם לא ידעו עד כמה רחוק יהיה עליהם ללכת והם העמיסו את הסוסים העמסת יתר בדברים ששקלו מאות רבות של קילוגרמים למעשה זה היה כל כך גרוע שרוב הסוסים מתו. לפני שהם יכלו להגיע למקום שאליו הלכו. הוא נקרא מחדש "נתיב הסוס המת"

ושר הפנים הקנדי בשעתו כתב: "אלפי סוסים עמוסים שוכבים מתים לאורך הדרך לעיתים בערמות מתחת לצוקים, עם אוכפים עמוסים וחבילות במקום שבו הם נפלו מהסלע למעלה, לעיתים בהמון סבוך,ממלאים את בורות הבוץ ומסמנים את הדרך לחיות האומללות המועמסות שעוד צועדות לרוב, צר לי לומר,מותשות אך עדיין חיות. עובדה שלא היינו מודעים לה, עד אחרי שהמסכנים והעלובים הופיעו מתחת לפרסות התהלוכה שלנו. ארובות העיניים הריקות של הבהמות המועמסות בכל מקום היו עדות לרבבות העורבים לאורך הנתיב חוסר האנושיות שהנתיב הזה היה עד לו שברון הלב והסבל שכה רבים עברו אינו ניתן לדמיון. הם בוודאות לא ניתנים לתיאור"

ואתם יודעים, ללא הריח שבוודאי ליווה זאת היה לנו אותו הדבר עם האינטרנט, שיעורי נפילות קשים מאוד. אני אנגן אחד מהם ואתם תזכרו אותו. זו פרסומת מסחרית שהוצגה בסופר-בול בשנת 2000

(וידאו): כלה מס' 1: אמרת שיש לך מבחר גדול של הזמנות פקיד: אכן יש לנו כלה מס' 2: אז מדוע יש לה את ההזמנה שלי? כרוז: מה שהוא דבר קטן לאחדים...כלה מס' 3: אתה שלי, איש קטן. כרוז: יכול להיות ביג דיל בשבילך בעל מס' 1: האם זוהי אשתך? בעל מס ' 2: לא לעוד 15 דקות כרוז:אחרי הכל,זהו יום מיוחד עבורך. החיים הם ארוע, הכרז על כך לעולם.

זה מאוד קשה לפענח עבור מה המודעה הזאת.

(צחוק)

אך הם בזבזו 3.5 מליון דולר בסופר בול של שנת 2000 כדי לפרסם את המודעה הזו. למרות שבאותו הזמן היה להם רווח שנתי של מליון דולר בלבד. עכשיו, כאן מתחילה ההשוואה שלנו לבהלה לזהב להסתעף, ואני סבור שבאופן משמעותי. בבהלה לזהב כאשר זה הסתיים זה הסתיים. הנה הברנש הזה: "ישנם הרבה אנשים בדואסון בזמן הזה שמרגישים בכנות, מאוכזבים. הם הגיעו ממרחק אלפי מיילים, במסע מסוכן, סיכנו חיים, בריאות ורכוש, השקיעו חודשים של עבודה, מן המאומצות שבן אנוש יכול לבצע וכשעלו הציפיות לשיאן הגיעו למטרה הנחשקת רק כדי לגלות את העובדה שאין כאן דבר בשבילם"

וזה היה, כמובן, הסיפור הנפוץ ביותר. משום שכשאתה כורה את פיסת הזהב האחרונה-- והם עשו זאת במהירות מרשימה. אני מתכוון,שאם אתם מסתכלים על הבהלה לזהב של שנת 1849 כל אזור הנהר האמריקני, תוך שנתיים-- כל אבן היתה הפוכה. ואחרי זה, רק חברות גדולות שהשתמשו בטכנולוגיות כרייה מתוחכמות יותר החלו להוציא את הזהב לשם. אז ישנה השוואה מוצלחת יותר שמאפשרת לכם להיות אופטימיים בצורה יוצאת דופן וההשוואה הזו היא תעשיית החשמל. וישנם הרבה קווי דמיון בין האינטרנט ותעשיית החשמל. עם תעשיית החשמל אתם למעשה חייבים-- אחד מהם הוא זה ששניהם כאילו רזים אופקיים, מאפשרים מימדים חוצי תעשיות שונות זה לא דבר ספציפי.

אך חשמל הוא גם דבר מאוד מאוד רחב אז אתה צריך לצמצם אותו. אתם יודעים, ניתן להשתמש בו כאמצעי בלתי רגיל להעברת כח. זה משאב בלתי רגיל לתיאום, הזרמת מידע בדרכים מאוד פרטניות. ישנם כמה דברים מענינים אודות החשמל. והחלק אודות מהפכת החשמל שאתמקד בו הוא סוג של תור הזהב של מכשירי החשמל. הקילר-אפ שהכינה את העולם למכשירי החשמל היתה נורת האור. אז נורת האור זה מה שחיווט את העולם. והם לא חשבו על מכשירי חשמל כשהם חיווטו את העולם. הם באמת חשבו על-- הם לא התקינו חשמל בתוך הבית. הם התקינו תאורה בתוך הבית. אך זה באמת, זה השיג את החשמל.זה לקח זמן רב.

זה היה ענק-כפי שניתן לצפות-הון ענק לבנייה. כל הרחובות נקרעו זוהי עבודה המתרחשת למטה, בחלק התחתי של מנהטן היכן שהם בנו כמה מתחנות הכח החשמליות והם קורעים לגזרים את כל הרחובות. חברת החשמל אדיסון, שלימים הפכה לאדיסון ג'נרל אלקטריק שהפכה לג'נרל אלקטריק, שילמה עבור כל החפירות הללו של הרחובות, זה היה יקר במיוחד. אך זה איננו ה--וזה איננו החלק שהכי דומה לרשת. משום שזכרו שהרשת עמדה על בסיס כל התשתית הכבדה הזאת שהועמדה בשל רשת הטלפוניה שנפרסה למרחקים ארוכים. אז כל הכבילה וכל התשתית הכבדה-- אני חוזר עכשיו, לסקור את חלק מהפיצוץ של הרשת בשנת 1994 כאשר היא גדלה ב -2300 אחוז לשנה. איך היא יכלה לגדול ב 2300 אחוז בשנה ב- 1994 כאשר אנשים לא ממש השקיעו ברשת? טוב, זה היה משום שתשתית כבדה הונחה כבר

אז נורת האור הניחה את התשתית הכבדה, ואז מכשירי החשמל הביתיים התחילו להתהוות. וזה היה ענק. הראשון היה המאוורר החשמלי-- זה היה המאוורר החשמלי של 1890. ומכשירי החשמל, תור הזהב של מכשירי החשמל ארך באמת תלוי איך רוצים למדוד את זה-- אך זה איפושהו בין 40 ל- 60 שנה. זה ארך המון זמן. זה מתחיל בערך ב- 1890. והמאוורר החשמלי היה להצלחה גדולה. המגהץ החשמלי גם כן הצלחה גדולה מאוד. דרך אגב, זוהי ההתחלה של תביעות האזבסט.

(צחוק)

יש אזבסט מתחת לידית שם. זהו שואב האבק הראשון, סקינר ואקיום משנת 1905 מחברת הובר. וזה שוקל 46 קילו נדרשו שני אנשים להפעילו בעלות של רבע מכונית. אז זה לא היה להיט מכירתי. זה היה מוצר של רוכשי גאדג'טים-- (צחוק) שואב האבק של סקינר מ 1905 אך 3 שנים לאחר מכן, ב1908, זה שקל 20 קילו. עכשיו, לא כל הדברים הללו היו מאוד מצליחים.

(צחוק)

זובי מכונת גיהוץ עניבות שמעולם לא תפסה בשוק. אנשים,אני מנחש,החליטו שהם לא יקמטו את העניבות שלהם. אלו גם כן לא תפסו שוק מעולם. מחמם הרגלים החשמלי ומיבש.אף פעם לא מכר בגדול. זה הגיע,כאילו, שישה צבעים שונים.

(צחוק)

אני לא יודע למה,אבל חשבתי, אתם יודעים, לפעמים זה פשוט לא הזמן הנכון להמצאה. אולי זה הזמן לתת לאחד הזה ניסיון נוסף אז חשבתי אנחנו יכולים לבנות לזה מודעה לסופר-בול אנחנו זקוקים לשותף הנכון. וחשבתי שזה באמת -- (צחוק) חשבתי שזה ממש יעבוד,לתת לזה ניסיון נוסף עכשיו המצנם היה ענק משום שהם נהגו להכין טוסטים על אש גלויה וזה דרש הרבה זמן ותשומת לב אני רוצה להצביע על דבר אחד. זה--חבר'ה אתם יודעים מה זה. הם עוד לא המציאו את השקע החשמלי עדיין. אז זה היה--זיכרו,הם לא חייוטו את בתיהם עבור חשמל. הם חיווטו אותם לתאורה. אז ה-- כך שהמכשירים שלכם יוכנסו לשקע. הם אהה--בכל חדר היה בעצם בית מנורה למעלה. והיתם תוקעים את זה שם.

למעשה,הייתם רואים את התקדמות הקרוסלה בדיסני. הייתם רואים את זה. הנה הכבלים נכנסים לתוך גוף התאורה הזה. כל מכשירי החשמל מתחברים שם. ורק הייתם צריכים לשחרר את נורת האור שלכם אם רציתם לחבר את מכשיר החשמל שלכם. הדבר הבא שבאמת היה גדול.ביג דיל אמיתי, היה מכונת הכביסה. עכשיו,זה היה חפץ לקנא ולחשוק בו. כולם רצו אחד מאותן מכונות כביסה חשמליות. בצד השמאלי, היו מי הסבון ויש שם מדחף--שהמנוע הזה מסובב וזה היה מנקה את הבגדים שלכם. וזהו מנגנון הסחיטה.אז היתם מוציאים את הבגדים מכאן, שמים אותם כאן, ואז היתם מעבירים את הבגדים דרך המכבש החשמלי הזה. וזה היה ביג דיל. היתם שומרים את הדבר הזה על המרפסת. זה היה קצת מבולגן וגם סוג של קושי. והיתם מעבירים חוט ארוך לתוך הבית היכן שהייתם יכולים להבריג את זה לתוך שקע התאורה.

(צחוק)

וזו בעצם נקודה חשובה במצגת שלי, משום שהם לא המציאו את מתג הכיבוי. זה יגיע מאוחר הרבה יותר-- מתג הכיבוי על מכשירים-- בגלל שזה לא היה הגיוני. אני מתכוון, לא הייתם רוצים שהדבר הזה יסתום את שקע התאורה. אז אתם יודעים, שכאשר סיימתם עם זה פשוט הברגתם את זה החוצה. זה מה שהייתם עושים, לא הייתם מכבים. כפי שאמרתי קודם, הם לא המציאו גם את השקע החשמלי אז מכונת הכביסה היתה מכשיר מסוכן במיוחד. וישנם -- כשאתם חוקרים את זה, ישנם תיאורים מבעיתים של אנשים ששערותיהם ובגדיהם היו נתפסים במכונות הללו. והם לא יכלו למשוך את החוט החוצה. משום שזה היה מוברג לתוך שקע תאורה בתוך הבית.

(צחוק) ולא היה מתג כיבוי, אז זה לא היה כל כך טוב והייתם חושבים שזה היה די טיפשי מצד אבותינוו לחבר דברים לתוך שקעי תאורה ככה. אבל,אתם יודעים,לפני שאני מרחיק לכת בהכפשת אבותינו, חשבתי שאראה לכם : זהו חדר הישיבות שלי. זו תסבוכת שלמה, אם אתם שואלים אותי. ראשית זה הותקן הפוך. שקע התאורה הזה-- צחוק אז החוט ממשיך ליפול אז הדבקתי אותו

(צחוק)

זה אמור--אל תתנו לי אפילו להתחיל.אבל זה לא הגרוע ביותר. ככה זה נראה מתחת לשולחן לי. צילמתי את התמונה הזו אך לפני יומיים. אז לא באמת ממש התקדמנו מאז 1908

(צחוק)

זה בלגן טוטאלי. ואתם יודעים,אנחנו חושבים שזה הולך ומשתפר, אך האם ניסיתם להתקין 802.11 (רשת אלחוטית) בעצמכם?

(צחוק)

אני מזמין אתכם לנסות. זה מאוד קשה. אני מכיר בעלי תואר שלישי במדעי המחשב-- התהליך הזה הביא אותם לבכי, ממש דמעות. וזה בהנחה שיש לך חיבור אינטרנט מהיר בביתך. נסה להביא אותם להתקין לך בבית. המנהדסים שעושים זאת בכל יום לא מסוגלים לעשות זאת. הם חייבים-- ברוב המקרים הם באים שלוש פעמים. וחבר אחד שלי סיפר לי סיפור. לא רק שהם הגיעו לשם ונאלצו לחכות, אלא שאז המהנדסים, כשלבסוף הגיעו לשם, בפעם השלישית, הם היו צריכים להתקשר למישהו. והם היו מאוד שמחים שלאיש היה טלפון עם רמקול שאם לא כן היה עליהם להיות במצב המתנה למשך שעה. כדי לדבר עם מישהו שיתן להם קוד גישה. אחרי שהם הגיעו לשם. אז אנחנו לא--אנחנו בעצמנו מבולגנים.

דרך אגב, אינטרנט מהיר הוא בלגן. אני מתכוון, זהו זוג של חוטים שזורים שמעולם לא תוכנן למטרה שלשמה נועד. אתם יודעים זה המכלול. אנחנו מאוד, מאוד פרימיטיבים.וזו בעצם הנקודה. משום,שאתם יודעים,כושר אילתור,אם אתם חושבים על זה במושגי הבהלה לזהב אז תהיו מדוכאים עכשיו. מכיוון שמטיל הזהב האחרון ילקח. אבל הדבר הטוב הוא שביזמות\חדשנות אין מטיל זהב אחרון. כל דבר חדש יוצר שתי שאלות חדשות ושתי אפשרויות חדשות.

ואם אתם מאמינים בזה, אז אתם מאמינים שהיכן שאנחנו-- זה מה שאני חושב: אני מאמין שהיכן שאנו נמצאים עם הבלגן המדהים ואני עדין לא מדבר על מימשק משתמש ברשת. אבל יש כל כך הרבה בלגן, כל כך הרבה דברים נוראיים, אנחנו בשלב מכונת הכביסה הרלי של 1908 עם האינטרנט. זה איפוא שאנו נמצאים.השיער שלנו לא נתפס בזה. אבל זו רמת הפרימיטיביות שאנו נמצאים בה. אנחנו ב 1908.

ואם אתם מאמינים בזה, אז דברים כאלו לא מטרידים אתכם. זוהי שנת 1996: "כל הדברים השליליים מתווספים לכדי הפיכת חווית האונליין לכזו שאינה שווה את הטרחה" 1998:"הטוסט של אמזון" ב- 1999 "הפצצה של אמזון" אמא שלי שונאת את התמונה הזאת.

(צחוק)

היא -- אבל אתם יודעים,אם אתם מאמינים שזוהי ממש, ממש ההתחלה אם אתם מאמינים שזו מכונת הכביסה הרלי מ- 1908. אז אתם אופטימיים יוצאי דופן. ואני כשלעצמי חושב שזה היכן שאנחנו. ואני חושב שישנה עוד חדשנות לפנינו מאשר יש מאחורינו. ובשנת 1917 סירס -- אני רוצה להגיד את זה במדויק. זו היתה הפרסומת שהם הריצו ב 1917 זה אומר:" שתמשו בחשמל שלכם ליותר מאור" ואני חושב שזה היכן שאנחנו. אנחנו ממש ממש בהתחלה. תודה רבה.