ג'ארת' מרז: תיעוד הדמוקרטיה בגאנה

נולדתי בשוויץ וגדלתי בגאנה, מערב אפריקה. גאנה הרגישה בטוחה בשבילי כילד. הייתי חופשי, הייתי מאושר. שנות ה-70 המוקדמות סימנו תקופה של הצטיינות במוזיקה ואמנות בגאנה. אבל אז - עד סוף העשור, המדינה נפלה שוב לאי יציבות פוליטית וניהול כושל.

ב-1979, חזיתי בהפיכה הצבאית הראשונה. אנחנו הילדים נאספנו בבית חבר. זו היתה בקתה מוארת באור עמום. היתה טלוויזה חבוטה בשחור לבן מהבהבת ברקע, וראש מדינה וגנרל לשעבר, כוסה בעיניו ונקשר לעמוד. כיתת הירי כיוונה, ירתה -- הגנרל מת. זה שודר בשידור חי. ומיד לאחר מכן, עזבנו את המדינה, וחזרנו לשוויץ.

אם כן, אירופה באה כשוק בשבילי, ואני חושב שהתחלתי להרגיש את הצורך להשיל את עורי כדי להשתלב. רציתי להטמע כמו זיקית. אני חושב שזו היתה טקטיקה של השרדות. והיא עבדה, או כך לפחות האמנתי.

אז הנה אני ב-2008 תוהה מה קורה עם חיי. והרגשתי שתוייגתי כשחקן. תמיד שיחקתי את האפריקאי האקזוטי. שיחקתי את האפריקאי האלים, הטרוריסט האפריקאי. וחשבתי, כמה טרוריסטים אני מסוגל לשחק לפני שאהפוך לאחד בעצמי? והתביישתי באחר, באפריקאי שבי. ולמזלי החלטתי ב-2008 לחזור לגאנה, אחרי העדרות של 28 שנה. רציתי לתעד בסרט את הבחירות הנשיאותיות של 2008. ושם, התחלתי בחיפוש אחר עקבות ילדותי. ולפני שאפילו ידעתי, לפתע הייתי על במה מוקף באלפי אנשים מריעים במהלך עצרת פוליטית.

והבנתי, שכשעזבתי את ארצי, בחירות חופשיות והוגנות בסביבה דמוקרטית היו חלום. ועכשיו כשחזרתי, החלום הפך למציאות, אמנם מציאות שבירה. וחשבתי, האם גאנה חיפשה את הזהות של עצמה כמו שאני חיפשתי את זהותי? האם מה שקרה בגאנה היה מטאפורה למה שקרה בתוכי? וזה היה כאילו שדרך הסטנדרטים של החיים המערביים שלי, לא מיציתי את כל הפוטנציאל שלי. אני מתכוון, גם לא גאנה, למרות שממש ניסינו.

עכשיו ב-1957, גאנה היתה המדינה הראשונה מדרום לסהרה אשר קיבלה עצמאות. בסוף שנות ה-50, לגאנה וסינגפור היה את אותו תוצר לאומי גולמי. אני מתכוון, היום, סינגפור היא מדינת עולם ראשון וגאנה היא לא. אבל אולי זה היה הזמן להוכיח לעצמי, כן, זה חשוב להבין את העבר, זה חשוב להביט בו באור אחר, אבל אולי אנו צריכים להביט ביתרונות של התרבות שלנו ולבנות על היסודות הללו בהווה.

אז שם הייתי, 7 בדצמבר, 2008. תחנות ההצבעה נפתחו למצביעים ב-7 בבוקר, אך המצביעים, להוטים לקחת את גורלם הפוליטי בידיהם, התחילו לעמוד בתור ב-4 בבוקר. והם באו מקרוב, הם באו מרחוק, מפני שהם רצו שקולם ישמע. ושאלתי את אחד הבוחרים, אמרתי, "למי אתם עומד להצביע?" והוא ענה, "אני מצטער, אני לא יכול להגיד לך." הוא אמר שבחירתו היתה בליבו. ואני הבנתי, אלה היו הבחירות שלהם, והם לא התכוונו לתת לאף אחד לקחת אותם מהם.

אם כן, הסיבוב הראשון של הבחירות לא הביא מנצח ברור -- אז אף אחד לא הגיע לרוב מוחלט -- אז ההצבעה נכנסה לסיבוב שני שלושה שבועות מאוחר יותר. המתמודדים חזרו לדרכים; הם המשיכו בתעמולה. הרטוריקה של המועמדים השתנתה כמובן. המאבק היה בעיצומו. ואז הקלישאה באה לרדוף אותנו. היו טענות לאיומים בקלפיות, של תיבות הצבעה שנגנבו. תוצאות מנופחות התחילו להגיע וההמון החל לצאת משליטה. חזינו בהתפרצויות האלימות ברחובות. אנשים הוכו בברוטליות. הצבא החל לירות ברובים. אנשים ברחו בבהלה. היה תוהו ובוהו מוחלט. וליבי שקע, מפני שחשבתי - הנה אנחנו שוב. הנה עוד הוכחה שהאפריקאים לא מסוגלים לשלוט בעצמם. ולא רק זה, אני מתעד את זה -- מתעד את החסרונות התרבותיים שלי.

אז כשהד היריות שכך, הוא טבע במהרה בקול ההמון, ולא האמנתי למה ששמעתי. הם אמרו, "אנחנו רוצים שלום. אנחנו רוצים שלום." והבנתי שזה היה חייב לבוא מהאנשים. אחרי הכל, הם החליטו, והם עשו, אז הקולות שהיו בעבר מעוותים וחזקים, פתאום היו מלודיים. הקולות היו הרמוניים. אז זה היה יכול להתרחש. דמוקרטיה היתה יכולה להתרומם בצורה שקטה. זה יכל להתרחש, מתוך רצון ההמונים שלחצו עכשיו בעקשנות עם כל ליבם ורצונם לשלום.

עכשיו הנה השוואה מעניינת. אנחנו במערב, אנחנו מטיפים את הערכים, אורה הבוהק של הדמוקרטיה, שאנחנו הדוגמה הנוצצת לאיך זה צריך להעשות. אבל כשזה מגיע למעשה, גאנה מצאה את עצמה באותו המקום בו הבחירות בארצות הברית נעצרו בבחירות לנשיאות בשנת 2000 -- בוש מול גור. אבל במקום חוסר המוכנות של המועמדים לאפשר למערכת להמשיך ולתת לאנשים להחליט, גאנה כיבדה את הדמוקרטיה ואת אנשיה. היא לא השאירה את זה לבית המשפט העליון להחליט; האנשים החליטו.

עכשיו סיבוב ההצבעה השני גם הוא לא הביא מנצח ברור. אני מתכוון, זה היה כל כך קרוב. האחראי על הבחירות הודיע, עם הסכמת הצדדים, לפתוח בסיבוב הצבעה חוזר שני מה שמעולם לא קרה. אז האנשים הלכו שוב לקלפיות לקבוע את הנשיא שלהם, לא המערכת המשפטית. ונחשו מה, זה עבד. המועמד המובס העביר את השלטון ופינה את הדרך לגאנה לעבור למחזור דמוקרטי חדש. אני מתכוון, בזמן המכריע לצורך המוחלט בדמוקרטיה, הם לא השתמשו לרעה בכוחם. האמונה בדמוקרטיה אמיתית ובאנשים מושרשת עמוק, ומוכיחה שהאפריקאי מסוגל לשלוט בעצמו.

עכשיו הקרב המייגע למען גאנה ואפריקה לא הסתיים, אבל יש לי הוכחה שהצד השני של הדמוקרטיה קיים, ושאנחנו לא צריכים לקחת אותו כמובן מאליו. אני למדתי שמקומי הוא לא רק במערב או באפריקה, ואני עדיין מחפש את זהותי, אבל ראיתי את גאנה יוצרת דמוקרטיה בצורה טובה יותר גאנה לימדה אותי להביט באנשים בצורה אחרת ולהביט בעצמי אחרת. וכן, אנחנו האפריקאים יכולים.

תודה לכם.

(מחיאות כפיים)