ג'ארד דיאמונד: מדוע תרבויות מתמוטטות

חושבני שכל אחד מאיתנו התעניין, במועד זה או אחר, בתעלומות הרומנטיות של כל אותן תרבויות שקרסו, כגון המקרה הקלסי של המאיה ביוקטן, תושבי אי-הפסחא, האנסאזי, תרבות הסהר הפורה, אנגקור ואט, זימבבווה הגדולה, וכן הלאה. ובעשור או שניים האחרונים, הראו לנו הארכיאולוגים שהיו בעיות סביבתיות ביסוד מרבית ההתמוטטויות בעבר. אך היו גם המון מקומות בעולם בהם מתפתחות תרבויות מזה אלפי שנים, ללא שום סימן לקריסה חמורה. למשל, יפן, יאווה, טונגה וטיקופאה. כך שברור שתרבויות באיזורים מסוימים שבירות יותר מבאחרים. איך נוכל להבין מה הופך תרבויות מסוימות לשבירות יותר מאחרות? ברור שהבעיה רלוונטית למצבנו כיום, כי גם היום יש כמה תרבויות שכבר קרסו כמו סומליה, רואנדה ויוגוסלביה לשעבר. היום ישנן גם תרבויות שאולי קרובות להתמוטטות,

כמו נפאל, אינדונזיה וקולומביה. ומה בנוגע לנו? מה נוכל ללמוד מהעבר, שיכול לסייע לנו למנוע הידרדרות או קריסה כמו בתרבויות-עבר כה רבות? ברור שהתשובה לשאלה זו לא תהיה גורם יחיד. אם מישהו יאמר לכם שיש רק גורם אחד שמסביר את התמוטטותה של חברה, אתם יודעים מיד שהוא אידיוט. זהו נושא מורכב. אבל איך נוכל למצוא הגיון במורכבויות הנושא הזה? דרך ניתוח קריסות של תרבויות, יצרתי תכנית-עבודה בת 5 נקודות: רשימת דברים שאני בודק כדי להבין התמוטטויות. אדגים את תכנית 5 הנקודות בעזרת מקרה היכחדות החברה הנורדית של גרינלנד. מדובר בחברה אירופית עם עבר מתועד, כך שאנו יודעים הרבה על העם ועל מניעיו. ב-984 לספירה יצאו הויקינגים לגרינלנד ויישבו אותה, וסביב 1450 הם גוועו ונעלמו: החברה קרסה, וכולם מתו עד אחד.

מדוע הם מתו? ברשימת 5 הנקודות שלי הסעיף הראשון הוא לבחון את ההשפעה האנושית על הסביבה: אנשים הורסים בשוגג את בסיס המשאבים בהם הם תלויים. ובמקרה של הנורדים הויקינגיים, הם גרמו בשוגג לסחף קרקע ולבירוא יערות, מה שהיווה בעיה מיוחדת עבורם, מפני שהם נזקקו ליערות לייצור פחם וברזל, והם סיימו את דרכם כחברה אירופית של תקופת-הברזל שבעצם לא יכולה לייצר לעצמה ברזל. הסעיף השני הוא שינויי האקלים האקלים יכול להיעשות חם, קר, יבש או לח יותר. במקרה של הויקינגים בגרינלנד, האקלים התקרר בסוף המאה ה-13 ובמיוחד במאה ה-14. אך אקלים קר אינו בהכרח קטלני, כי האינואיטים, האסקימוסים שחיו אז בגרינלנד, שגשגו יותר באקלימים קרים. אז מדוע לא קרה כך עם הנורדים של גרינלנד?

הסעיף השלישי ברשימה שלי הוא יחסי השכנות עם תרבויות ידידותיות שיסייעו לתמוך בחברה שלך, ובהעדר תמיכה ידידותית זו, הדבר עלול לתרום לקריסת החברה. במקרה של הנורדים של גרינלנד, הם ניהלו סחר עם ארץ-האם, נורבגיה, והסחר הידלדל, חלקית עקב היחלשותה של נורבגיה, וחלקית בגלל הקרח בים שבין גרינלנד ונורבגיה.

הסעיף הרביעי הוא יחסים עם חברות עוינות. אויבי הנורדים של גרינלנד היו האינואיטים, האסקימוסים שחיו גם בגרינלנד, ושיחסיהם עם הנורדים הידרדרו. וידוע לנו שהאינואיטים הרגו נורדים, ואולי חשוב יותר, חסמו את הגישה לפיורדים החיצוניים, שהנורדים היו תלויים בהם לדיג כלבי-ים, בתקופה קריטית בשנה.

ולבסוף, הסעיף החמישי ברשימה שלי הוא הגורמים הפוליטיים, הכלכליים והתרבותיים בחברה, שתורמים יותר או פחות לסבירות שהחברה תבין ותפתור את בעיותיה הסביבתיות. במקרה של הנורדים בגרינלנד, הגורמים התרבותיים שהיקשו עליהם לפתור את בעיותיהם, היו מחויבותם לחברה נוצרית שהשקיעה רבות בבניין קתדרלות, היותם חברה מעמדית-תחרותית בעיקר, והבוז שרחשו לאינואיטים, מהם סירבו ללמוד. אז כך תכנית חמשת החלקים נוגעת להתמוטטות, ולבסוף להכחדת

הנורדים של גרינלנד. מה בנוגע לחברה של ימינו? בחמש השנים האחרונות לקחתי את אשתי וילדי לדרום-מערב מונטנה, היכן שעבדתי בצעירותי בקציר. ובמבט ראשון מונטנה נראית כסביבה הקדמונית והבתולית ביותר בארה"ב. אך מתחת לפני השטח מונטנה סובלת מבעיות חמורות. אם לעבוד לפי הרשימה, השפעות האדם על הסביבה; כן, זה חמור במונטנה. בעיות רעילות מפסולת מכרות גרמו לנזק של מיליארדי דולרים. בעיות של עשבי-בר והדברתם עלו למונטנה קרוב ל-200 מיליון דולר בשנה. אבדו לה שטחים חקלאיים עקב המלחת מי-תהום, בעיות של ניהול הייעור ובעיות של שריפת-יערות. סעיף שני ברשימתי הוא שינויי אקלים. כן, האקלים במונטנה הולך ונעשה חם ויבש יותר, אך החקלאות שם במיוחד תלויה בהשקיה במי-שלגים, וכשהשלג נמס, לדוגמה, עם היעלמות קרחוני הפארק הלאומי "גלשייר", אלו בשורות רעות לחקלאות-השלחין של מונטנה.

מס' 3 ברשימה שלי: יחסים עם גורמים ידידותיים שיכולים לתמוך בחברה. היום במונטנה, יותר ממחצית ההכנסה במונטנה לא באה מהתפרנסות בתוך מונטנה, אלא מחוץ למדינה: העברות כספים מביטוח לאומי, השקעות וכדומה, מה שהופך את מונטנה פגיעה לשאר ארה"ב.

ארבע: גורמים עוינים. בני מונטנה סובלים מאותן הבעיות שיש לכל האמריקאים מבחינת הרגישות לבעיות, שמקורן בגורמים עוינים בחו"ל, מה שמשפיע על אספקת הנפט שלנו, ופיגועי טרור. והסעיף האחרון ברשימתי: כיצד הגישות הפוליטיות, הכלכליות, החברתיות והתרבותיות משתלבות כאן. אנשי-מונטנה מחזיקים בערכים נושנים שכנראה מפריעים להם כיום לפתור את בעיותיהם. מסורת ארוכת-שנים של כריתת-עצים, מכרות וחקלאות, והעדר גמור של תקנות ממשלתיות. ערכים שעבדו היטב בעבר, אך נראה שאינם פועלים היטב היום.

כך שאני בוחן סוגיות אלה של קריסה בהמון תרבויות-עבר וגם בחברות רבות בנות-ימינו. האם עולות מסקנות כלליות כלשהן? איכשהו, כפי שאמר טולסטוי, שכל נישואין אומללים הם סיפור שונה, כל חברה קורסת או בסיכון היא שונה: הפרטים שונים. אך עם זאת, יש כמה קווים משותפים העולים מהשוואות אלה בין תרבויות-עבר שקרסו או לא קרסו, לבין תרבויות בסיכון היום. אחת ההקבלות המעניינות עוסקת במקרים רבים במהירות ההתמוטטות, אחרי שהתרבות הגיעה לשיאה. יש חברות רבות שאינן יורדות בהדרגה, אלא נבנות, מתעשרות, צוברות עוד כוח, ותוך זמן קצר, עשורים ספורים אחרי השיא שלהן, הן קורסות. לדוגמה, תרבות השפלה הקלסית של המאיה ביוקטן החלה לקרוס בתחילת המאה ה-8, ממש כמה עשורים אחרי שהמאיה בנו את גדולי המונומנטים שלהם, והאוכלוסיה היתה בשיאה.

או כמו התמוטטות הגוש הסובייטי, שהתרחשה תוך 2 עשורים, אולי עשור אחד, מאז התקופה שבה האיחוד הסובייטי היה בשיא כוחו. ניתן להשוות זאת לגידול מושבת חיידקים בצלוחית-פטרי. קריסות מהירות אלה צפויות במיוחד כשקיימת אי-התאמה בין המשאבים הזמינים לבין צריכתם, או אי-התאמה בין המתווה הכלכלי והיכולת הכלכלית. בצלחת-פטרי, המושבה גדלה. אם היא מוכפלת מידי דור, ו-5 דורות לפני הסוף 15/16 חלקים מצלוחית הפטרי ריקים, ובדור הבא 3/4 ריקים, ובדור שלאחריו היא חצי ריקה. תוך דור אחד אחרי שהצלוחית היתה עדיין חצי-ריקה, היא כבר מלאה. המזון תם והמושבה קורסת. אז זו תופעה שחוזרת הרבה, שחברות מתמוטטות זמן קצר לאחר שהגיעו לשיא כוחן.

מבחינה מתמטית, המשמעות היא שאם אתם מודאגים לגבי חברה כלשהי בת-ימינו, עליכם להתבונן לא בערך של הפונקציה המתמטית ובעושר עצמו, אלא להביט בנגזרת הראשונה ובנגזרות השניות של הפונקציה. זה כיוון כללי אחד. כיוון כללי שני הוא שיש הרבה גורמים סביבתיים, לרוב סמויים, שהופכים תרבויות מסוימות לשבירות יותר מאחרות, ורבים מהם אינם מובנים היטב. למשל, מדוע באוקינוס השקט, מכל אלפי האיים, דווקא אי-הפסחא הפך להיות המקרה המזעזע ביותר של בירוא-יערות מוחלט? הסתבר שהיו כ-9 גורמים סביבתיים, כמה מהם סמויים למדי, שפעלו נגד תושבי אי-הפסחא, וביניהם נשורת וולקנית, קו הרוחב, ירידת גשמים. אולי הסמוי בגורמים הוא, שהתברר שנוכחות גדולה של חומרים מזינים, המגינים על סביבות איים באוקינוס השקט, מקורה בנשורת של אבק יבשתי שמגיע ממרכז אסיה. מכל האיים שם, לאי-הפסחא מגיע הכי מעט אבק מאסיה, שעשוי לשקם את פוריות אדמתו. אך זהו גורם שאפילו לא זכה להערכתנו עד 1999.

כך שכמה תרבויות, מסיבות סביבתיות סמויות, שבירות יותר מאחרות. ולבסוף, הכללה נוספת. בגלל שאני מעביר בימים אלה קורס באוניברסיטת קליפורניה, לסטודנטים ללימודי הסמכה, על קריסת תרבויות זו, מה שבאמת מטריד אותם הוא, איך לעזאזל לא ראו חברות אלה מה הן מעוללות לעצמן? איך יכלו תושבי אי-הפסחא לברא את סביבתם? מה הם אמרו כשכרתו את עץ הדקל האחרון? האם לא ראו מה הם עושים? איך יכלו התרבויות שלא לתפוס את השפעתן על סביבתן ולעצור מבעוד מועד? ואני מצפה שאם התרבות האנושית שלנו תימשך, כי-אז במאה הבאה אנשים אולי ישאלו, איך לעזאזל האנשים של היום, ב-2003, לא ראו את הדברים הברורים שהם עושים ונקטו צעדים? זה נראה לא-ייאמן במבט לאחור. ובעתיד ייראה לא-ייאמן מה שאנו עושים כיום. לכן ניסיתי לפתח מערכת היררכית של שיקולים, מדוע תרבויות אינן מצליחות לפתור את בעיותיהן -- מדוע אינן מצליחות להבין את הבעיות, ואם הבינו, מדוע אינן מצליחות לבולמן? ואם לא הצליחו לבולמן, מדוע אינן מצליחות לפתור אותן?

בתחום זה אציין רק שתי הכללות. מתכון אחד לצרה, ההופך את ההתמוטטות לסבירה, הוא כשיש ניגוד אינטרסים בין האינטרס קצר-הטווח של האליטות מקבלות-ההחלטות, ובין האינטרס ארוך-הטווח של החברה בכללה, בפרט אם האליטות מסוגלות לבודד עצמן מפני ההשלכות של מעשיהן. כאשר מה שטוב לטווח הקצר עבור האליטה, רע לחברה בכללה, יש סיכון ממשי שהאליטה תפעל באופן שעתיד למוטט את החברה בטווח הרחוק. לדוגמה, בין הנורדים של גרינלנד, שהיו חברה מעמדית-תחרותית, מה שהמנהיגים באמת רצו היה עוד תומכים, עוד כבשים ועוד משאבים כדי להתעלות על מנהיגי השבטים השכנים, וזה הוביל את המנהיגים לעשות מה שקרוי "השחתת הארץ", ניצול-יתר של הארץ, כפיית תלות על החקלאים-האריסים. וזה הגביר את כוחם של המנהיגים בטווח הקצר, אך הביא לקריסת החברה בטווח הארוך.

אותן סוגיות ניגוד-אינטרסים קיימות בחריפות כיום בארה"ב. בפרט מכיוון שמקבלי ההחלטות בארה"ב מסוגלים לעתים קרובות לבודד עצמם מפני התוצאות ע"י התגוררות במתחמים מגודרים, שתיית מים מבוקבקים וכו'. ובתוך השנתיים האחרונות, נעשה ברור שהאליטה בעולם העסקים הבינה נכון שביכולתה לקדם את האינטרסים קצרי-הטווח שלה בעשיית דברים שטובים עבורם, אך גרועים לכלל החברה, כמו לשאוב מ"אנרון" כמה מיליארדי דולרים וגם מעסקים אחרים. הם צודקים למדי בכך שדברים אלה טובים עבורם בטווח הקצר, אף שהם רעים עבור כלל החברה בטווח הארוך. כך שזאת מסקנה כללית אחת, מדוע תרבויות מקבלות החלטות גרועות: ניגודי-אינטרסים.

וההכללה השניה שברצוני לציין, היא שקשה במיוחד לחברה לקבל, ציטוט, "החלטות טובות", כשקיים קונפליקט בין ערכים מושרשים, שטובים בנסיבות רבות אך גרועים בנסיבות אחרות. לדוגמה, הנורדים של גרינלנד, בסביבה קשה זו, היו מלוכדים משך ארבע וחצי מאות סביב אדיקותם הדתית המשותפת וגיבושם החברתי החזק. אך שני דברים אלה -- האדיקות הדתית והלכידות החברתית -- גם הקשו עליהם בסוף להשתנות וללמוד מהאינואיטים. או היום, אוסטרליה. אחד הדברים שאיפשרו לאוסטרליה לשרוד באותו מוצב-חוץ נידח של תרבות אירופה במשך 250 שנה, היה זהותם הבריטית. אך כיום, מחויבותם לזהות הבריטית מפריעה לאוסטרלים מבחינת הצורך שלהם להסתגל למעמדם באסיה. כך שקשה במיוחד לשנות נתיב כשהדברים שמכניסים אותך לצרה הם גם מקור כוחך.

מה תהיה כיום התוצאה? כולנו מכירים עשרות סוגים של פצצות-זמן מתקתקות שפועלות בעולם המודרני. פצצות-זמן שאורך פתילן הוא החל מכמה עשרות שנים, ושל כולן - לא יותר מ-50 שנה, וכל אחת מהן יכולה לחסלנו. פצצות-הזמן של המים, של האדמה, של שינויי האקלים, של מינים פולשים, תקרת הפוטוסינתזה, בעיות האיכלוס, רעלים, וכן הלאה -- יש כ-12 כאלה ברשימה. ובעוד פצצות-זמן אלה -- שלאף אחת מהן אין פתיל ארוך מ-50 שנה, ולמרביתן פתיל של עשרות-שנים בודדות -- במקומות מסוימים, לכמה מהן פתיל הרבה יותר קצר. בקצב בו אנו מתקדמים כיום, הפיליפינים יאבדו את הגישה ליערות ברי-כריתה תוך 5 שנים. ואילו איי שלמה רחוקים רק שנה אחת מאובדן היערות ברי-הכריתה שלהם, ענף היצוא העיקרי שלהם. זה עומד להיות חמור מבחינת כלכלת איי שלמה. מרבים לשאול אותי, ג'ארד, מה הדבר החשוב ביותר שעלינו לעשות בקשר לבעיות הסביבתיות של העולם? תשובתי היא, שהדבר החשוב ביותר שעלינו לעשות הוא לשכוח מההנחה שיש איזשהו דבר אחד ויחיד שהכי חשוב שנעשה: יש עשרות דברים, שכל אחד מהם עלול לחסלנו, ועלינו לטפל בכולם, כי אם נפתור 11 בעיות וניכשל בפתרון הבעיה ה-12, אנו בצרה. לדוגמה, אם נפתור את בעיות המים, האדמה והאיכלוס, אך לא נפתור את בעיית הרעלים, נהיה בצרה.

העובדה היא שנתיבנו הנוכחי אינו נתיב בר-קיימא, וכהגדרה, המשמעות היא שלא ניתן לכלכל אותו. התוצאה עתידה להתברר בתוך כמה עשורים. משמע שאלה מאיתנו באולם זה, שגילם פחות מ-50 או 60 יזכו לראות איך ייפתרו הסתירות הללו, ואלו מאיתנו שגילם יותר מ-60 אולי לא יזכו לראות את הפתרון, אך אין ספק שילדינו ונכדינו יראו אותו. הפתרון ילבש אחת משתי הצורות הבאות: או שנפתור פצצות-זמן בלתי מקיימות אלה בדרכי נועם ומתוך בחירה, ע"י נקיטת צעדי-תיקון, או שהקונפליקטים האלה ייפתרו בדרכים לא-נעימות ולא מתוך בחירה -- דהיינו, מלחמה, מחלות או רעב. אך מה שבטוח הוא שנתיבנו שאינו בר-קיימא, עתיד להיפתר כך או אחרת בתוך כמה עשרות שנים. במלים אחרות, מאחר ונושא מפגשנו הוא ברירות, יש לנו ברירה. האם זה אומר שעלינו להיעשות רואי-שחורות והמומים? מסקנתי היא הפוכה.

הבעיות הגדולות של העולם כיום אינן כלל מעבר לשליטתנו. האיום הגדול ביותר איננו אסטרואיד שיתרסק כאן, כשבנוגע לכך איננו יכולים לעשות דבר. אלא שכל האיומים הגדולים שמולנו הם בעיות שאנו לבדנו יצרנו. ומאחר שאנו יצרנו את הבעיות, בכוחנו גם לפתור אותן. כלומר, זה לגמרי בכוחנו להתמודד עם בעיות אלה. מה יכול כל אחד מאיתנו לעשות בפועל? לאלה מכם שמתעניינים בברירות אלה, יש המון דברים שתוכלו לעשות. יש הרבה דברים שאיננו מבינים, וחשוב שנבין, ויש המון דברים שאנו כבר מבינים, אך איננו עושים לגביהם דבר, ועלינו להתחיל לעשות. תודה רבה. [מחיאות כפיים]