ג'ימי דרומונד: בואו נעשה "מיקור-המונים" ליעדי העולם

אז תרשו לי להתחיל בלקחת אתכם אחורה בזמן, אל מעמקי הזיכרון שלכם לשנה שאולי הכי ציפיתם לה בחייכם, ובוודאי השנה שהכי ציפו לה בכל ההיסטוריה האנושית: שנת 2000. זוכרים את זה? Y2K, בועת ה"דוט-קום", התלבטנו קשות בשאלה לאיזו מסיבה ללכת כשמחוגי השעון יראו חצות, לפני שהשמפניה תגמר, והיו אז גם ניצנים של כמיהה שרבים, נדמה לי, חשו בה, שלמילניום, שלשנת 2000 תהיה יותר משמעות, יותר מסתם שתיים עם כמה אפסים.

ובכן, באופן מדהים, לשם שינוי, מנהיגי העולם באמת עמדו בציפיות של רגע המילניום הזה ואז בשנת 2000 הסכימו יחד על כמה דברים די יוצאי דופן: מטרות מלאות חזון, מדידות, ארוכות טווח שנקראו "יעדי הפיתוח של המילניום".

עכשיו, אני משוכנע שלכולכם שמור עותק של היעדים הללו מתחת לכרית, או לצד המיטה, אבל אם במקרה זה לא כך, והזיכרון שלכם צריך קצת רענון, ההסכם שהושג אז הולך ככה: מדינות מתפתחות הבטיחו להפחית לפחות בחצי את העוני הקיצוני, הרעב, והתמותה ממחלות, כמו גם כמה יעדים נוספים, עד 2015, ומדינות מפותחות הבטיחו לסייע להן להצליח בזה על-ידי שמיטת חובות, הגברת סיוע חכם, ורפורמת סחר.

ובכן, אנחנו מתקרבים ל- 2015, אז כדאי שנבחן, מה מצבינו ביחס ליעדים הללו? אבל אנחנו צריכים גם להחליט, האם אנחנו בעד יעדים גלובליים כאלו? יש אנשים שלא. ואם אנחנו בעד זה, אנחנו חייבים להחליט איך אנחנו רוצים להמשיך ביחס ליעדים הללו. מה העולם רוצה לעשות ביחד? אנחנו צריכים להחליט על תהליך שבאמצעותו נחליט.

ובכן, אני בהחלט חושב שהיעדים האלו ראויים להוות בסיס ושצריך להביא להשגתם, והנה רק כמה נימוקים לכך. שותפויות מדהימות בין הסקטור הפרטי, מנהיגים פוליטיים, פילנתרופים ופעילים מדהימים שצמחו מתוך ההמון בכל רחבי העולם המתפתח, אבל גם 250,000 בני אדם צעדו ברחובות אדינבורו, ממש מחוץ לבניין הזה למען קמפיין למלחמה בעוני Make Poverty History

וכל אלו יחד, השיגו את התוצאות האלו: הגדילו את מספר האנשים שנוטלים תרופות נוגדות רטרו וירוסים, תרופות איידס מצילות חיים; הפחיתו כמעט בחצי את התמותה ממלריה; חיסנו כל-כך הרבה ש- 5.4 מיליון חיים יינצלו. וכל זה יחד, יוביל לתוצאה שמספר הילדים שמתים בכל שנה קטן בשני מיליון, בשנה שעברה, בהשוואה לשנת 2000. זה אומר ש- 5,000 ילדים ביום ניצלו ממוות, פי עשרה שלא מתו בכל יום, בזכות כל השותפויות האלו. אז אני חושב שזו הוכחה חיה ומופלאה לקידמה שיותר אנשים צריכים לדעת על זה, אבל האתגר של להעביר הלאה חדשות טובות מהסוג הזה הוא כנראה נושא להרצאה אחרת ב- TEDTalk. בכל מקרה, לעת עתה, לכל מי שלקח חלק בהשגת התוצאות הללו - תודה. אני חושב שזה מוכיח שהיעדים הללו ראויים.

אבל יש עדיין הרבה עניינים לא גמורים. עדיין, 7.6 מיליון ילדים מתים בכל שנה ממחלות שניתן למנוע ולרפא אותן, ו- 178 מיליון ילדים סובלים מתת תזונה שמגיעה עד כדי הפרעות צמיחה, ביטוי נוראי שמשמעותו ליקויים פיזיים וקוגניטיביים לכל החיים. אז יש עוד הרבה מאוד מה לעשות בנושא היעדים שלנו.

ומצד שני, הרבה אנשים חושבים שיש דברים שהיו צריכים להיכלל בהסכם המקורי שאז לא הסכימו עליהם ושעכשיו יש לכלול אותם כמו יעדי פיתוח ברי-קיימא, משטרי פיקוח על משאבים טבעיים, נגישות להזדמנויות, לידע, צדק, לחימה בשחיתות. כל אלו ניתנים למדידה ויכולים להיכלל ביעדים הבאים.

אבל העניין המרכזי כאן הוא, מה אתם חושבים שצריך להיכלל ביעדים החדשים? מה אתם רוצים? האם מרגיז אתכם שלא דיברתי על שוויון מגדרי או על חינוך? האם גם אלו צריכים להיכלל בחבילת היעדים?

ולמען האמת, זו שאלה טובה, אבל יצטרכו להיות כאן הרבה ויתורים קשים והחלטות קשות, אז כדאי לקוות שהתהליך שבאמצעותו העולם יחליט על היעדים החדשים האלו יהיה לגיטימי, נכון?

ובכן, בעודנו מתכנסים כאן באדינבורו, טכנוקרטים שמונו על-ידי האו"ם וכמה ממשלות, עם כוונות טובות, עסוקים בתכנון חבילת יעדים חדשה, ונכון לעכשיו הם עושים את זה באותה שיטה מיושנת משנות המאה ה-20 המאוחרות, מלמעלה למטה, בתהליך סגור של האליטה.

אבל, כמובן, מאז, האינטרנט והתקשורת הסלולארית, יחד עם פורמטי תוכניות הריאליטי הרבות נפוצו בכל העולם. אז מה שהיינו רוצים להציע הוא שנשתמש בהם כדי להביא למעורבותם של אנשים מכל העולם במעשה ראשון בהיסטוריה: משאל-עם והתייעצות חובקי עולם ממש שבהם לכול אחד בכל מקום יש קול שווה בפעם הראשונה בהחלט.

אני מתכוון, זה יהיה פספוס אדיר של הזדמנות היסטורית אם לא נעשה זאת, בהינתן שזה אפשרי, לא כך? מדובר פה על מאות מיליארדי דולרים של סיוע מהכסף שלכם עשרות מיליוני חיים, או מתים, מוטלים על הכף, ואני טוען, שגם הביטחון והעתיד שלכם ושל משפחותיכם מוטל על הכף.

אז, אם אתם איתי, הייתי אומר שישנם שלושה צעדים חיוניים בקמפיין הזה של "מיקור-המונים": איסוף, קישור והתחייבות.

אז קודם כל, אנחנו צריכים שבליבת הקמפיין הזה יהיו נתונים מסקרים. בואו נגיע לכל מדינה שתאפשר לנו להיכנס, נשאל 1001 אנשים מה הם רוצים שיהיו היעדים הבאים, תוך מאמץ מיוחד להגיע לעניים ביותר, אלו ללא גישה לטכנולוגיה מודרנית, ובואו נוודא שהשקפותיהם יהיו במרכז היעדים הבאים.

ואז, אנחנו צריכים לייצר "סקר בסיס" של נתוני הסקר כדי להבטיח שנוכל לפקח ולקדם את היעדים בהמשך. ליעדים המקוריים לא היתה באמת "סקר בסיס" של נתונים, ואנחנו נצטרך להיעזר ביכולות להתמודדות עם כמות נתונים גדולה לאורך כל התהליך הזה כדי להבטיח שנוכל באמת לפקח על ההתקדמות.

ואז אנחנו צריכים להתחבר להמון הרחב. ופה אנחנו רואים את התפקיד של קואליציה חסרת תקדים של ענקי המדיה החברתית והגופים שפרצו, חברות תקשורת, פורמטי תוכניות ריאליטי, חברות משחקים, טלקומוניקציה, כולם יחד במעין גרסה שלהם לרגע של "אנחנו העולם" האם הם יכולים להתאחד ולעזור למתג מחדש את "יעדי הפיתוח של המילניום" כ"יעדי הפיתוח של דור המילניום"? ואם רק חמישה אחוזים מחמש המיליארד ויותר שכיום מחוברים יעירו הערה, וההערה הזו תהפוך למחויבות, אנחנו יכולים לגייס כוח של 300 מיליון איש בכל העולם שיעזרו לממש את היעדים האלו.

אם יהיה בידינו אוסף המידע הזה, והקהל המקושר הזה, בהתבסס על הניסיון שלנו בקמפיינים ובהשפעה על מנהיגי העולם להתחייב, אני חושב שמנהיגי העולם אכן יתחייבו לרוב ההמלצות שהגיעו מ"מיקור-המונים".

אבל השאלה האמיתית היא, דרך התהליך הזה האם נהפוך כולנו למחויבים לזה? ואם כן, האם אנחנו מוכנים להתעקש, לפקח ולספק משוב, לוודא שההבטחות האלו באמת מניבות תוצאות?

ובכן, יש כאן כמה דוגמאות מופלאות שאפשר מהן להתרחב, רובן פיילוטים באפריקה, למעשה. יש את פרויקט " Open Data Kenya" שמחולל מידע גיאוגרפי ועושה "מיקור-המונים" למידע לגבי מיקומם של הפרויקטים השונים, ומידע האם הם מניבים תוצאות. לעיתים קרובות, הם לא במקום הנכון. ו"אושהידי" שמשמעותו "עדים" בסוואהילי, שמחולל מידע גיאוגרפי ועושה "מיקור-המונים" למידע במקרי חירום מורכבים כדי לעזור למקד את ההיענות. אלו הם כמה מהדברים המלהיבים ביותר בפיתוח ובדמוקרטיה, שבהם אזרחים בקצה הרשת עוזרים לאלץ להפוך את התהליך לפתוח כדי לוודא שההבטחות הגדולות לסיוע והדברים המעורפלים שם למעלה באמת יגיעו לאנשים בתחתית ויהפכו את הפירמידה הזו. הפתיחות הזו, אילוץ הפתיחות הזו, היא המפתח, ואם זה לא היה לגמרי שקוף ממילא, אני אהיה פתוח: לי יש אג'נדה שקופה לגמרי.

מגמות ארוכות טווח מצביעות על כך שהמאה הזו תהיה מקום קשה לחיות בו, עם גידול באוכלוסייה, עליה ברמות הצריכה, ומאבקים על רקע משאבי הטבע המדלדלים. ותסתכלו על מצבה של הפוליטיקה הגלובלית היום. תסתכלו על "פסגת כדור הארץ בריו" רק מהשבוע שעבר, או ועידת ה- G20 במקסיקו, גם כן מהשבוע שעבר. שתיהן, אם להיות כנים, כשלון. מנהיגי העולם שלנו, הפוליטיקה הגלובאלית שלנו, נכון לעכשיו לא מצליחה להביא תוצאות. הם זקוקים לעזרה שלנו. הם צריכים את חיל הפרשים, וחיל הפרשים הזה לא יגיע מהחלל החיצון. זה חייב להגיע מאיתנו, ואני רואה את התהליך הזה של החלטה באופן דמוקרטי במבנה של מלמטה-למעלה על אילו דברים העולם רוצה לעבוד ביחד כאמצעי אחד חיוני שבאמצעותו אנחנו יכולים לגייס את הכוח מתוך ההמון כדי באמת לבנות את קהל הבוחרים שיביא להמרצה מחדש של הממשל הגלובלי במאה ה- 21.

התחלתי בשנת 2000. הרשו לי לסיים בשנת 2030.

הרבה אנשים לגלגו על קמפיין גדול שעשינו לפני כמה שנים קראנו לו "Make Poverty History". בעיני רבים זה היה רעיון נאיבי, וזה נכון, זה היה רק סלוגן על חולצה שעבד באותו רגע. אבל תראו. המצב האמפרי של התקיימות מ- 1.25 דולר נמצא במגמת ירידה, ותראו לאן הוא יגיע עד 2030. הוא מתקרב לאפס. כמובן, הקידמה בסין ובהודו והפחתת העוני שם היו המפתח לזה, אבל לאחרונה גם באפריקה, שיעורי העוני פוחתים. זה יהיה קשה יותר ככל שנתקדם לכיוון האפס, ככל שהעניים יהיו יותר ויותר ממוקמים במדינות שבריריות, שנמצאות אחרי קונפליקטים, או אולי במדינות בעלות הכנסה בינונית ששם לא באמת אכפת מאלו שנדחקו לשוליים. אבל אני משוכנע, שעם קמפיין פוליטי נכון ועם חדשנות טכנולוגית יצירתית שעובדים ביחד יותר ויותר כגוף אחד, אני חושב שנצליח ביעד הזה וביעדים אחרים.

תודה.

(מחיאות כפיים)

כריס אנדרסון: ג'ימי, הנה שאלה שמבלבלת אותי. לו היתה היום תקרית שבה מאה ילדים נהרגו באיזו טרגדיה, או נאמר מאה ילדים היו נחטפים ואז ניצלים ע"י הכוחות המיוחדים, כלומר, זה היה מככב בכל החדשות כל השבוע, נכון? ואתה הראית עכשיו, כאחד המספרים שלך שם, ש- 5,000...זה המספר הנכון?

ג'ימי דרמונד: מתים פחות בכל יום

כ.א.: 5,000 ילדים פחות שמתו בכל יום. כלומר, הכול מתגמד, מתגמד כל מה שנמצא בכותרות היום, וזה בלתי נראה. זה בטח משגע אותך.

ג'.ד.: אכן, ויש אצלנו במדינה ויכוח גדול על רמות סיוע, למשל, וסיוע כשלעצמו הוא לא כל הפתרון. אף אחד לא חושב כך. אבל, אתה יודע, אם אנשים היו רואים את התוצאות של הסיוע החכם, כלומר, הם היו משתגעים מזה. הלוואי ו- 250,000 האנשים שבאמת צעדו מחוץ לבניין הזה ממש היו יודעים על התוצאות האלו. כרגע הם אינם יודעים, וזה היה נהדר לו מצאנו דרך להעביר את זה בצורה טובה יותר, כי לא מצאנו. בתחום היצירתיות, נכשלנו בהעברת ההצלחות האלו עד כה. לו מאמצים כאלו יכלו רק להכפיל את התהודה שלהם ולהגביר אותה ברגעים הנכונים, אני יודע בוודאות שהיינו מקבלים מדיניות טובה יותר. ועידת ה- G20 במקסיקו לא הייתה חייבת להיות כישלון. ריו, אם למישהו אכפת מנושאי סביבה, לא הייתה חייבת להיות כשלון, בסדר? אבל הכינוסים האלו ממשיכים, ואני יודע שאנשים הופכים סקפטיים יותר וציניים לגבי ועידות גלובליות כאלו וההבטחות שאף פעם לא מקוימות, אבל למעשה, החלקים הקטנים שכן מקוימים, עושים שינוי, ומה שהפוליטיקאים צריכים זה יותר אישור מהציבור.

כ.א.: אבל לא לגמרי פיצחתם עדיין את המכניזם של האינטרנט וכו' שבאמצעותו זה יכול לקרות. כלומר, אם לאנשים שכאן שהתנסו כבר בשימוש בפלטפורמות פתוחות...אתה מעניין לדבר איתם השבוע ולנסות לקדם את זה.

ג'.ד.: בהחלט. כ.א.: בסדר, אז אני חייב להגיד, אם הכינוס הזה הוביל באיזה שהוא אופן לקידום הרעיון הזה, זה רעיון אדיר, ואם אתה תוביל את זה הלאה, זה באמת נפלא, אז תודה לך. ג'.ד.: אשמח לעזרתכם.

כ.א.: תודה לך, תודה.

(מחיאות כפיים)