ג'יימס סטוורידיס: מחשבותיו של אדמירל מהצי על ביטחון בין-לאומי

אני הולך לדבר מעט על ביטחון ב-"קוד פתוח", כיוון שאנחנו מוכרחים להשתפר בביטחון במאה ה-21 הזו.

הרשו לי להתחיל ולומר, בואו נסתכל אחורה למאה ה-20, ונקבל איזשהו מושג על סוג הביטחון שעבד בשבילנו אז.

זהו וורדון, שדה-קרב בצרפת קצת צפונית למטה נאט"ו שבבלגיה. בווורדון, ב-1916, במהלך 300 ימים נהרגו 700,000 איש, בערך 2,000 ביום.

אם נגלול את זה קדימה - ביטחון של המאה ה-20 - למלחמת העולם השנייה, אתם רואים את הקרב על סטאלינגרד, 300 ימים, 2 מיליון הרוגים.

נתקדם למלחמה הקרה, ואנו ממשיכים לנסות ולבנות קירות. אנו מתקדמים מלוחמת החפירות של מלחמת העולם הראשונה לקו מגינו של מלחמת העולם השנייה, ואז אנו מגיעים למלחמה הקרה, מסך הברזל, חומת ברלין. קירות לא עובדים.

התיזה שלי עבורנו היום היא, במקום לבנות קירות על מנת ליצור ביטחון, עלינו לבנות גשרים. זהו גשר מפורסם באירופה. הוא נמצא בבוסניה-הרצגובינה. זה הגשר שמעל נהר הדרינה, שהיה נושאו של רומן פרי עטו של איבו אנדריץ', שמדבר על איך בחלק המאוד בעייתי ההוא של אירופה והבלקן, היתה לאורך הזמן בנייה מאסיבית של קירות. לאחרונה, בעשור האחרון, אנו מתחילים לראות את הקהילות הללו מתחילות, בחשש, להתקרב אחת לשנייה.

אני הייתי טוען, שוב, שביטחון בקוד-פתוח מדבר על קישור של הבין-לאומי, הבין-סוכנותי, האישי-ציבורי, ואיחוד שלהם יחד עם תקשורת אסטרטגית בעיקר על ידי רשתות חברתיות.

אז הרשו לי לדבר מעט על למה אנחנו צריכים לעשות את זה, כיוון שהמשאבים נחלת הכלל העולמיים שלנו נמצאת תחת מתקפה בדרכים שונות, ואף אחד ממקורות האיום על משאבי נחלת הכלל העולמיים לא ייפתר על ידי בניית קירות.

עכשיו אני מלח, כמובן. זוהי אוניה, אוניית נוסעים, שחותכת דרך האוקיינוס ההודי. מה לא בסדר בתמונה הזו? יש לה חוטי תיל דוקרניים מצדדיה. זה על מנת למנוע משודדי-ים לתקוף אותה. שוד ימי הוא איום מאד פעיל סביב העולם כיום. זה באוקיינוס ההודי. יש פעילות רבה של שוד-ים גם במיצרי מלאקה. יש פעילות רבה במפרץ גינאה. אנו רואים את זה באזור הקריביים. זוהי פגיעה בשווי 10 מיליארד דולר בשנה במערכת התובלה העולמית. בזמן הזה לפני שנה, היו 20 כלי שיט, 500 אנשי ים שהוחזקו בני-ערובה. זוהי התקפה על נחלת הכלל. עלינו לחשוב כיצד להתמודד עם התקפה זו.

נעבור לסוג אחר של ים, הים הקיברנטי. הנה תצלומים של שני גברים צעירים. ברגע זה הם בכלא. הם ביצעו הונאת אשראי שהניבה להם יותר מ-10 מיליארד דולר. זה חלק מהפשע המקוון שהוא פגיעה של 2 טריליון דולר בשנה בכלכלה העולמית. שני טריליון בשנה. זה כמעט כמו התמ"ג של בריטניה. בים הקיברנטי הזה, שאנו יודעים בסופו של דבר שהוא חלק בסיסי של פתיחות רדיקלית, נמצא גם הוא תחת איום.

דבר נוסף שמדאיג אותי לגבי משאבי נחלת הכלל הוא האיום של סחר לא חוקי, על ידי העברת סמים, אופיום, שכאן מגיעים מאפגניסטן דרך אירופה לתוך ארצות-הברית. אנחנו מודאגים מקוקאין שמגיע מצפון רכס האנדים. אנו דואגים מהמעבר של נשק בלתי-חוקי וסחר לא חוקי. אולי מעל לכל אנו דואגים מסחר בבני-אדם והמחיר הנורא שלו. סחר לא חוקי עובר בעיקר דרך הים אבל גם בחלקים אחרים של נחלת הכלל.

זהו תצלום, והלוואי ויכולתי לומר לכם שזוהי פיסת ציוד מאד היי-טקית של הצי האמריקאי בה אנו משתמשים על מנת לעצור סחר לא חוקי. החדשות הרעות הן, זוהי חצי-צוללת שמשומשת על ידי קרטל סמים. היא נבנתה בג'ונגלים של דרום-אמריקה. תפסנו אותה עם הרפסודה הלא משוכללת הזו - (צחוק) - והיא נשאה ששה טונות של קוקאין. צוות של ארבעה. ציוד תקשורת מתוחכם. סחר לא חוקי שכזה, בסמים, בבני-אדם, בנשק, חס וחלילה בנשק להשמדה המונית, הוא חלק מהאיום על נחלת הכלל.

בואו נחבר הכל באפגניסטאן כיום. זהו שדה פרגים באפגניסטאן. שמונים עד תשעים אחוזים מהפרגים, האופיום וההרואין העולמיים, מגיעים מאפגניסטאן. אנחנו רואים שם גם טרור, כמובן. זהו המקום ממנו יצא אל-קאעידה. אנחנו גם מגלים התקוממות חזקה שם. כך שהדאגה הזו מטרור גם היא חלק מנחלת הכלל, ואיתה עלינו להתמודד.

אז הנה אנחנו, המאה ה-21. אנחנו יודעים שכלי המאה ה-20 שלנו לא יעבדו. מה כדאי לנו לעשות?

אני טוען שלא נוכל לספק ביטחון רק באמצעות קני רובים. לא נוכל לספק ביטחון רק באמצעות קני רובים. נצטרך להפעיל כוח צבאי. כאשר נעשה זאת, נהיה חייבים לעשות זאת היטב, ובמיומנות.

אבל הרעיון שלי הוא, שביטחון קוד-פתוח עוסק בקישור בין-לאומי, בין-סוכנותי, אישי-ציבורי, דרך הרעיון של התקשרות אסטרטגית דרך האינטרנט.

הרשו לי לתת לכם כמה דוגמאות איך זה עובד לטובה. זוהי אפגניסטאן. אלו חיילים אפגאניים. הם כולם אוחזים בספרים. אולי תגידו "זה מוזר. חשבתי שקראתי שהשכבה הדמוגרפית הזו באפגניסטאן, גברים צעירים ונשים וצעירות בשנות ה-20 וה-30 שלהם, היא ברובה אנאלפביתית".

ואתם תצדקו.

שמונים וחמישה אחוזים אינם יכולים לקרוא כשהם מתגייסים לכוחות הביטחון של אפגניסטאן. למה? כיוון שהטאליבן מנע חינוך במהלך התקופה שהגברים והנשים הצעירים האלה היו לומדים לקרוא.

השאלה אם כך היא מדוע הם כולם עומדים שם ואוחזים בספרים? התשובה היא שאנחנו מלמדים אותם לקרוא בקורסים לקריאה וכתיבה שניתנים על-ידי נאט"ו בשיתוף עם גורמים בסקטור הפרטי, בשיתוף עם סוכנויות לפיתוח. לימדנו הרבה יותר מ-200,000 אנשי ביטחון אפגאנים לקרוא ולכתוב ברמה בסיסית.

ברגע שאתם יכולים לקרוא ולכתוב באפגניסטאן, אתם לרוב תשימו עט בכיסכם. בטקסים, כאשר צעירים אלו מסיימים את הסמכתם, הם לוקחים את העט הזה, ובגאווה רבה שמים אותו בכיסם. זה נקרא להביא יחדיו סוכנויות בין-לאומיות - ישנן 50 מדינות המעורבות במשימה הזו - בין-סוכנותי - סוכנויות הפיתוח הללו - ואת האישי-ציבורי, לקחת על עצמם סוג כזה של ביטחון.

עכשיו, כמובן שאנו מלמדים אותם גם יכולות לחימה, אבל אני טוען, שביטחון קוד-פתוח משמעו יצירת קשרים בדרכים שייצרו אפקט ביטחוני לטווח ארוך.

הנה דוגמא נוספת. זוהי ספינת מלחמה של הצי האמריקאי. שמה Comfort (נוחות). יש גם ספינה אחות ששמה Mercy (רחמים). הן ספינות בתי-חולים. זו, ה"נוחות", פועלת ברחבי אזור הקריביים ולאורך חופה של אמריקה הדרומית ומטפלת בחולים. בשייט טיפוסי הם יבצעו 400,000 טיפולים. היא אינה בדיוק מאויישת בחיילים אלא בשילוב של ארגונים הומניים: "אופריישיון הופ", "פרויקט סמייל". ארגונים אחרים שולחים מתנדבים. רופאים בין-סוכנותיים מגיעים. הם כולם חלק מזה.

כדי לתת לכם דוגמא אחת להשפעה שיכולה להיות לזה, הילד הקטן הזה, בן שמונה, הלך עם אמו במשך יומיים כדי להגיע למרפאת עיניים שהוקמה על-ידי ה"נוחות". כאשר התאימו לו, לעיניו קצרות הראייה במיוחד, הוא פתאום הביט ואמר, "מאמא, וויאו אל מונדו". "אמא, אני רואה את העולם". תכפילו את זה ב-400,000 טיפולים, שיתוף הפעולה הזה של האישי-ציבורי עם כוחות ביטחון, ואתם מתחילים לראות את העוצמה של יצירת ביטחון בדרך אחרת.

כאן אתם רואים שחקני בייסבול. אתם יכולים לזהות את שני החיילים האמריקאים בתמונה הזו? אלה הם שני הגברים הצעירים שמשני צדי הילדים הצעירים הללו. זהו חלק מסדרת מרפאות בייסבול, איתן בדקנו שיתוף פעולה בין מייג'ור ליג בייסבול, מחלקת המדינה, שמארגנת את הצד הדיפלומטי של זה, שחקני בייסבול צבאיים, שהם חיילים אמיתיים עם יכולות אמיתיות אבל לוקחים חלק במשימה הזו, והם מקימים מרפאות לכל אורך אמריקה הלטינית והקריביים, בהונדורס, בניקרגוואה, ובכל המדינות במרכז אמריקה והקריביים בהן בייסבול הוא כל כך פופולרי, וזה יוצר ביטחון. זה מספק מושאים לחיקוי עבור גברים צעירים ונשים צעירות על כושר ועל החיים, שהייתי טוען שעוזרים ליצור ביטחון עבורנו.

צד נוסף בשיתוף הפעולה הזה הוא תמיכה במקרי אסון. זהו מסוק של חיל האויר האמריקאי שפועל לאחר הצונאמי ב-2004 בו נהרגו 250,000 איש. בכל אחד מהאסונות הגדולים הללו - הצונאמי ב-2004, 250,000 הרוגים, רעידת האדמה הקשמירית בפקיסטאן ב-2005, 85,000 הרוגים, רעידת האדמה בהאיטי, כ-300,000 הרוגים, ולאחרונה השילוב הנורא של רעידת אדמה וצונאמי שהכה ביפן ובתעשייה הגרעינית שלה - בכל אחד מהמקרים האלו, אנו רואים שיתופי-פעולה בין שחקנים בין-לאומיים, בין-סוכנותי, אישי-ציבורי העובדים ביחד עם כוחות הביטחון כדי להגיב לסוג כזה של אסון טבעי. אלו הם דוגמאות של הרעיון הזה של ביטחון בקוד-פתוח.

אנחנו מחברים זאת יותר ויותר על ידי דברים שכאלו. עכשיו אתם רואים את זה וחושבים לעצמכם, "אה, אדמירל, אלו בוודאי כבלי תקשורת ימיים או אולי כבלים מסיבים אופטיים" לא. זהו מיצג גרפי של העולם על פי טוויטר. טוויטים מיוצגים בסגול. בירוק מיקומים. הסינתזה היא בלבן. זהו המיצג המושלם לסקר האוכלוסיה הגדול, שש האומות הגדולות בעולם בסדר יורד: סין, הודו, פייסבוק, ארצות-הברית, טוויטר ואינדונזיה. (צחוק)

למה אנחנו מעוניינים להכנס לרשתות האלו? למה אנחנו רוצים להיות מעורבים? דיברנו קודם על ה"אביב הערבי", והכוח של כל זה. אני אתן לכם דוגמא נוספת, והיא איך אתם מעבירים את המסר הזה.

נתתי הרצאה כזו בלונדון לפני כמה זמן בדיוק על זה. אמרתי, כפי שאני אומר לכולכם, אני בפייסבוק. תתחברו איתי. הקהל צחק קצת. היתה כתבה שהוגשה על-ידי AP (ארגון חדשות) בשידור. היא נקלטה בשני מקומות בעולם: בפינלנד ובאינדונזיה. הכותרת היתה: אדמירל בנאט"ו צריך חברים. (צחוק) תודה רבה. (מחיאות כפיים) וזה נכון. (צחוק)

והסיפור היה זרז, בבוקר המחרת היו לי מאות בקשות חברות בפייסבוק מאנשים מאינדונזיה ומפינלנד, שברובם אמרו "אדמירל, שמענו שאתה צריך חבר, אה, ודרך-אגב, מה זה נאט"ו?" (צחוק)

אז.... (צחוק)

כן, אנחנו צוחקים, אבל זו הדרך בה אנו מעבירים את המסר, והעברת המסר היא הדרך בה אנו מחברים בין-לאומי, בין-סוכנותי, אישי-ציבורי, ואת הרשתות החברתיות הללו, על מנת ליצור ביטחון.

עכשיו, הרשו לי לגעת בנושא עצוב. זוהי תמונה של חייל בריטי אמיץ. הוא במשמר הסקוטי. הוא שומר בהלמנד, בדרום אפגניסטאן. שמתי אותו פה כדי להזכיר לנו, לא הייתי רוצה שאיש ייצא מהחדר הזה בחושבו שאיננו זקוקים לכוחות צבאיים מוכשרים ובעלי יכולת שיכולים ליצור אפקט צבאי אמיתי. זהו לב ליבו של מי שאנחנו ומה שאנחנו עושים, ואנחנו עושים זאת על מנת לשמור על החופש, חופש הדיבור, וכל הדברים שאנו מחשיבים בחברות שלנו.

אבל, אתם יודעים, החיים אינם מתג חשמלי. אתם לא צריכים כוח צבאי שהוא או בקרב קשה או בתוך הבסיסים.

אני טוען שהחיים הם נגד משתנה. עליכם לסובב זאת פנימה, וכשאני חושב על הדרך בה אנו יוצרים ביטחון במאה ה-21 הזו, יהיו מקרים בהם נפעיל כוח במלחמה או משבר, אבל יהיו מקרים רבים, כפי שדיברנו כיום, בהם הכוחות הצבאיים שלנו יוכלו לקחת חלק ביצירה של ביטחון בין-לאומי, בין-סוכנותי, אישי-ציבורי, של המאה ה-21, שמחובר עם תקשורת מוצלחת.

אסכם בכך שאומר שמוקדם יותר היום שמענו על וויקיפדיה. אני משתמש בוויקיפדיה כל הזמן כדי לחפש מידע, וכפי שכולכם יכולים להעריך, וויקיפדיה אינה מיוצרת על-ידי 12 אנשים מבריקים הסגורים בחדר וכותבים מאמרים. וויקיפדיה, בכל יום, היא עשרות אלפי אנשים שמכניסים מידע, ובכל יום מיליוני אנשים מחלצים את המידע הזה משם. זהו דימוי מושלם לעובדה הבסיסית שאף אחד מאתנו אינו חכם כמו כולנו החושבים ביחד. שום איש אחד, שום ברית אחת, שום אומה אחת, אף אחד מאיתנו אינו חכם כמו כולנו יחדיו חושבים ביחד.

החזון המוגדר של וויקיפדיה הוא פשוט מאד: עולם בו כל אדם יכול לחלוק באופן חופשי את סך כל הידע. הרעיון שלי עבורכם הוא שעל-ידי שילוב הבין-לאומי, הבין-סוכנותי, האישי-ציבורי, התקשורת האסטרטגית, ביחד, במאה ה-21 הזו, אנו יכולים ליצור את סך כל הביטחון.

תודה. (מחיאות כפיים)

תודה רבה. תודה. תודה. (מחיאות כפיים)