ג'יימס הווארד קונסטלר מבתר את הפרברים

הכיעור שהוא חלק בלתי נפרד מהסביבה היומיומית שלנו באמריקה הוא אנטרופיה שנחשפה לעין קשה להגזים במידת הייאוש שאנו מעוררים באמצעות מקומות כאלו. ואני מבקש לשכנע אתכם שעלינו להשתפר אם ברצוננו בהמשכה של הציוויליזציה באמריקה. וזה, דרך אגב, לא עוזר. זה לא משפר את היום לאף אחד.

יש הרבה דרכים שבהן אפשר לתאר את זה, אני אוהב לקרוא לזה "שכונת המצוקה הלאומית לכלי רכב". אפשר לקרוא לזה התפשטות פרברית. אני חושב שמתאים לקרוא לזה הטעות הגדולה ביותר בהיסטוריה האנושית בהשקעת משאבים. אפשר לקרוא לזה תחלואי הטכנולוגיה ותופעות הלוואי של השיכונים המזויינים וזאת בעיה עצומה לכולנו. הבעיה הבולטת ביותר היא שאלו מקומות שאינם מעוררים איכפתיות. בואו נדבר על זה עוד קצת. תחושת מקום. היכולת ליצור מקומות בעלי משמעות ומקומות איכותיים ובעלי אופי תלויה לגמרי ביכולת להגדיר חלל באמצעות בניינים ולעשות שימוש באוצר המילים, הדקדוק התחביר, המקצב והתבניות של ארכיטקטורה כדי לספר לנו מי אנחנו.

למרחב הציבורי באמריקה יש שני תפקידים: זהו משכנה של התרבות שלנו וחיינו הציבוריים וזהו גם הביטוי הממשי של נחלת הכלל. וכשמדרדרים את המרחב הציבורי, מדרדרים בהכרח את איכות חיינו הציבוריים, ואת האופי והביטוי של החיים הפומביים והמשותפים שמתרחשים שם. באמריקה המרחב הציבורי בא לידי ביטוי בעיקר ברחובות, מפני שאין לנו ככרות של קתדרלות בנות 1,000 וככרות שוק שמקורן בתרבויות עבר. והיכולת להגדיר מרחב וליצור מקומות שמעוררים איכפתיות נובעת מתוך המרכיב התרבותי שאנו מכנים תרבות עיצוב החיים האזרחיים. זהו גוף ידע, שיטות, כישורים ועקרונות שזרקנו לפח אחרי מלחמת העולם השנייה והחלטנו שאיננו זקוקים לו עוד; החלטנו שנפסיק להשתמש בו. ואת התוצאות אנחנו יכולים לראות סביבנו. המרחב הציבורי צריך לספק לנו מידע לא רק על מיקומנו הגיאוגרפי, אלא גם על מיקומנו התרבותי. מאין באנו, איזה סוג של אנשים אנחנו, והוא צריך -- -- בעשותו כן, לספק לנו מבט חטוף למקום שאליו אנחנו הולכים כדי לאפשר לנו להתקיים בהווה שיש בו תקווה. ואם ישנו אסון, אסון עצום ונורא בנוגע למקומות שבנינו, בסביבה האנושית שייצרנו לעצמנו ב 50 השנים האחרונות, הרי שהוא שהסביבה הזאת אינה מאפשרת לנו לחיות בהווה שיש בו תקווה.

הסביבה האופיינית לחייינו נראית כך. זו במקרה חגורת האסטרואידים של הפסולת הארכיטקטונית שנמצאת שני מייל צפונית לעיר מגוריי וזכרו, כדי ליצור מקומות איכותיים ובעלי אופי צריך להיות מסוגל להגדיר מרחב. אז מה הביטוי ל זה במקרה שלפנינו? אם תעמדו במסלול ההמראה של וולמרט שרואים כאן ותנסו לראות את חנות "טרגט" שנמצאת כאן, לא תוכלו לראות אותה בגלל קימור כדור הארץ. (צחוק) זו דרכו של הטבע לומר לנו שהגדרת המרחב שלנו עלובה. כתוצאה מכך, המקומות הם כאלו שאף אחד לא רוצה להיות בהם. אלו מקומות שאינם מעוררים איכפתיות.

תשמעו, יש לנו היום בערך 38,000 מקומות שאינם מעוררים איכפתיות בארצות הברית. כשיהיו לנו מספיק מקומות כאלו, תהיה לנו מדינה שאינה ראויה להגנה. ואני רוצה שתחשבו על זה כשאתם חושבים על הבחורים והבחורות שנמצאים במקומות כמו עירק, שותתים דם בחולות. ותשאלו את עצמכם מהי מחשבתם האחרונה על הבית. אני מקווה שזאת לא שפת המדרכה בין צ'קי צ'ייז לחנות טרגט! מפני שבשביל זה לא שווה שאמריקאים ישתתו דם. (מחיאות כפיים) אנו זקוקים למקומות טובים יותר במדינה הזאת.

מרחב ציבורי. זה מרחב ציבורי טוב. זה מקום שמעורר איכפתיות. הוא מוגדר היטב. זהו בלי כל ספק חלל ציבורי באוויר הפתוח. יש בו משהו חשוב להפליא, יש לו, בקצוות, מה שקרוי קרום פעיל וחדיר. זאת דרך מגונדרת להגיד שיש בו חנויות, ברים, מסעדות, יעדים - - דברים יוצאים ממנו ונכנסים אליו. הוא חדיר. הבירה נכנסת ויוצאת, המלצריות נכנסות ויוצאות, וזה מפעיל את מרכז המקום והופך אותו למקום שאנשים רוצים לשהות בו. במקומות האלו בתרבויות אחרות אנשים מגיעים לשם מרצונם, מפני שהם מוצאים חן בעיניהם לא צריך יריד עבודת יד כאן כדי שאנשים יבואו הנה. (צחוק) אתם מבינים, לא צריך פסטיבל קוואנזה (חג אפרו-אמריקאי). אנשים פשוט באים כי נעים להיות שם. אבל ככה אנחנו עושים את זה בארצות הברית.

זה קרוב לוודאי הכשלון המהדהד ביותר של מרחב ציבורי באמריקה, שעוצב על ידי הארכיטקטים המובילים של ימינו, הארי קוב ואיי.אמ פיי: ככר העירייה בבוסטון. שטח ציבורי מדכא כל כך שאפילו השיכורים לא רוצים להגיע אליו. (צחוק) ואי אפשר לתקן אותו מפני שאיי.אמ פיי עדיין חי, ובכל שנה מתכנסת ועדה משותפת של הארוורד ואמ.איי.טי כדי לתקן את הככר ובכל שנה הם נכשלים מפני שהם לא רוצים לפגוע ברגשותיו של איי.אמ פיי.

זה הצד השני של הבניין. הוא קיבל את פרס העיצוב הבינלאומי ב 1966, אני חושב, משהו כזה. זה לא פיי וקוב, חברה אחרת עיצבה את זה. אבל אין מספיק פרוזאק בעולם כדי שאנשים ירגישו בסדר כשהם הולכים לצד הבניין הזה. זה הצד האחורי של בית העירייה של בוסטון, הבניין החשוב ביותר, המשמעותי ביותר באלבניה - סליחה - בבוסטון. ומה המסר שבוקע ממנו - מהו אוצר המילים והדקדוק שבוקעים מהבניין הזה ומה הוא אומר לנו על מי שהיננו?

למען האמת, הבניין ישתפר אם נקשט אותו בדיוקנאות פסיפס של סטלין, פול פוט, סאדאם חוסיין, וכל העריצים הגדולים האחרים של המאה ה 20 מפני שאז נוכל להגיד בכנות מה משדר לנו הבניין כלומר, שהוא בניין עריץ; שהוא רוצה שנרגיש כמו טרמיטים. (צחוק) זה בסדר גודל קטן יותר. הצד האחורי של מבנה ציבור בעיר שלי, סרטוגה ספרינגס, ניו יורק. ודרך אגב, כשהראתי את השקופית הזאת לקבוצת מועדון קיוואניס בעיר שלי, כולם הרימו את הראש בזעם מהעוף הצלוי שלהם. (צחוק) וצעקו לי "צילמת את זה ביום שירד גשם!" מפני שהם ראו בזה בעיית מזג אוויר. (צחוק)

זה בניין שעוצב כמו מכשיר די.וי.די, אתם רואים. (צחוק) שקע אודיו, שקע לחשמל ואתם יודעים שאלו פרוייקטים ארכיטקטונים משמעותיים לחברות, נכון? אתם יודעים שאנחנו שוכרים חברות כדי לעצב את הדברים האלו. ואפשר להבין בדיוק מה קרה בפגישת העיצוב בשלוש בבוקר. שמונה שעות לפני הדד ליין, ארבעה ארכיטקטים מנסים להגיש את הבניין הזה בזמן, כן? והם יושבים שם בשולחן ישיבות ארוך עם כל השירטוטים וההדמיות, וכל הקרטונים של טייק אוואי סיני זרוקים על השולחן ו- זאת אומרת, על מה בדיוק הם דיברו שם? (צחוק) כי אנחנו יודעים מה היתה המילה האחרונה, מה היה המשפט האחרון בפגישה. זה היה: על הזין. (צחוק) (מחיאות כפיים)

זה - זה המסר של הארכיטקטורה הזאת. המסר הוא: אנחנו שמים זין! אנחנו שמים זין. אז חזרתי לשם ביום הכי יפה בשנה, רק כדי אתם יודעים, רק כדי לבחון את זה. ולמען האמת אפילו הוא לא הולך לשם, כי זה לא מעניין מספיק את הלקוחות שלו אתם יודעים, הפורצים, השודדים. זה לא עשיר מספיק בפעילות ציבורית כדי להצדיק את ההגעה שלהם. אוקיי

התבנית החוזרת של רחוב ראשי בארצות הברית האמת היא שהתבנית של שיכונים במרכז העיר דומה למדי ברחבי העולם. זה לא מסובך בניינים בני שתי קומות ויותר, בנויים על שפת המדרכה כך שאנשים שהם, אתם יודעים, כל מיני אנשים יוכלו להיכנס לתוך הבניינים. למעלה אפשר לקיים פעילויות אחרות, כמו דירות, משרדים וכדומה. בקומת הקרקע מספקים את התנאים לפעילות הקרוייה קניות במונטריי לא שמעו על זה אם תפנו ימינה בצומת הראשית שמול בניין הכנסים הזה תראו צומת שיש לה ארבעה קירות חלקים בכל פינה. זה באמת לא ייאמן

בכל מקרה, ככה יוצרים ומרכיבים בניין עסקי במרכז העיר וזה מה שקרה בגלן פולס, ניו יורק, כשניסינו לעשות זאת שוב במקום שזה לא היה ככה אז דבר ראשון שהם עשו הם העלו את החנויות בחצי קומה כדי לעשות את זה ספורטיבי אוקיי. הם הרסו לגמרי את מערכת היחסים בין העסק והמדרכה שם נמצאים הולכי הרגל ההיפותטים (צחוק) כי הם כמובן לא יהיו שם לעולם, כל זמן שהדברים נראים ככה ואז בגלל שמערכת היחסים עם העסק הרוסה אנחנו דוחפים שיפוע לנכים מעל, ואז כדי שנרגיש טוב יותר אנחנו מדביקים מקדימה פלסטר טבעי וככה אנחנו עושים את זה אני קורא להם פלסטרים טבעיים מפני שבאמריקה הרעיון הוא שהתרופה לאורבניזם הרוס הוא הטבע והאמת היא שהתרופה לאורבניזם פצוע והרוס היא אורבניזם טוב, בניינים טובים לא רק ערוגות פרחים, לא רק קריקטורה של הרי סיירה נבאדה זה לא מספיק, אתם יודעים אנחנו צריכים לבנות בניינים טובים

לעצים ברחוב יש רק ארבע משימות וזה הכל לסמל את מרחב הולכי הרגל להגן על הולכי הרגל מפני כלי הרכב שבכביש לגונן על המדרכה מפני אור השמש ולרכך את קווי המתאר של הבניינים ובמקרה הטוב ביותר - לסוכך על הרחוב בתקרה קמורה וזה הכל. אלו ארבע המשימות של עצים ברחוב הם לא אמורים להיות קריקטורה של היערות הצפוניים הם לא אמורים להיות תפאורה ל"מוהיקני האחרון"

אחת הבעיות בכשלון הפרברים המחפיר היא שנהרסה ההבחנה שלנו בין הכפר לבין העיר, בין האורבני לחקלאי הם לא זהים ולא נרפא את הבעיות האורבניות אם נדחוף את הכפר לתוך העיר וזה מה שהרבה מאיתנו מנסים לעשות כל הזמן כאן אפשר לראות את זה בסדר גודל קטן, ספינת האם נחתה R2-D2 ו C-3PO יצאו ממנה כדי לבחון את סוג הקרקע כדי לראות אם יוכלו להתיישב על הכוכב הזה (צחוק)

הרבה מזה נובע מטראומת העיר התעשייתית האמריקאית שגרמה לנו לפתח סלידה עמוקה מכל רעיון העיר חיי העיר וכל מה שקושר אליה כך שמוקדם למדי, באמצע המאה ה -19 אפשר להבחין ברעיון שאנחנו זקוקים לתרופת-נגד נגד העיר התעשייתית והתרופה הזאת היא חיי כפר לכולם. אפשר לראות את ההתחלה בפרברים שצצו לצידי מסילות הרכבת וילות כפריות לצדי מסילות שאיפשרו לאנשים להנות ממנעמי העיר אך לחזור מדי ערב לכפר ותאמינו לי, באותם ימים לא היו שם וול-מארטס או סופרמרקטים כך שבאמת היה זה סוג של חיי כפר

אך מה שקרה, כמובן, הוא שב 80 השנים הבאות חלו מוטציות שהפכו את זה למשהו ערמומי למדי הם הפכו לקריקטורה של בתי כפר בקריקטורה של כפר וזה העינוי הפרברי שאין דנים בו ואחת הסיבות לגיחוך שבחיי הפרברים שכן הם לא מקיימים את ההבטחה שהם מבטיחים כבר חמישים שנה

ואלו הבתים האופייניים למקומות האלו בית שאין שום דבר מצדדיו מפני שהבית רוצה להצהיר, במופגן אני בקתת יער. אין שום דבר מצדדי אין לי עיניים בצידי הראש. אני לא רואה ואז יש את חזית הבית האחרונה החזית הקדמית שהיא למעשה קריקטורה של חזית בית מפני ש - שימו לב למרפסת אלא אם כן המתגוררים בבית הם גמדים, הרי שאף אחד לא משתמש בה זוהי למעשה תוכנית טלוויזיה המשדרת סביב השעון תוכנית שנקראת "אנחנו נורמלים" אנחנו נורמלים, אנחנו נורמלים, אנחנו נורמלים, אנחנו נורמלים, אנחנו נורמלים. אנא כבדו אותנו, אנחנו נורמלים, אנחנו נורמלים, אנחנו נורמלים.

אבל אנחנו יודעים מה קורה בבתים האלו. אנחנו יודעים שסקיפי הקטן מטעין שם את העוזי מתכונן לתחילת הלימודים (צחוק) אנחנו יודעים שהת'ר, אחותו בת ה 14 משתרללת בקומה העליונה כדי להשיג כסף לסמים שלה כי המקומות האלו, סביבות המחייה האלה מעוררות בילדים חרדות עצומות ודיכאון והם חסרי ניסיון בנטילת תרופות אז לעיתים קרובות הם לוקחים את הדבר הראשון שמגיע להם לידיים זה לא מספיק טוב בשביל אמריקאים אלו בתי הספר שאליהם אנחנו שולחים אותם בית ספר התיכון חניבעל לקטר, לאס ווגאס, נבדה זה באמת בית ספר! אבל בהחלט קיימת התחושה שאם תניח לכלואי המוסד הזה לצאת החוצה הם יחטפו רוכב אופנוע ויאכלו לו את הכבד כך שנעשה כל מאמץ אפשרי כדי להשאיר אותם בתוך הבניין שימו לב לנוכחות הטבע (צחוק)

נצטרך לשנות את ההתנהגות הזאת גם אם זה לא מוצא חן בעיננו אנחנו בפיתחו של עידן של שינוי בעולם, ובוודאי באמריקה עידן שיתאפיין בקץ ימי הנפט הזול וזה ישנה הכל מהקצה אל הקצה כריס ביקש ממני לא להאריך מדי, וכך אעשה אני רק רוצה לומר שלא תהיה כלכלה שנשענת על מימן תשכחו מזה. זה לא יקרה נצטרך לעשות משהו אחר במקום זה נצטרך להפחית, לשנות ולהגדיר מחדש פחות או יותר כל דבר שעושים כאן ואין לנו אפילו רגע אחד לבזבז נצטרך - נצטרך לחיות קרוב יותר למקום העבודה שלנו נצטרך לחיות קרוב יותר אחד לשני נצטרך לגדל יותר מזון, קרוב יותר לבית ימיו של סלט קיסר שנסע 3,000 מייל, קרבים לקיצם נצטרך - יש לנו מערכת רכבות שהיתה מביישת את הבולגרים! אנחנו צריכים להשתפר!

והיינו צריכים להתחיל בזה שלשום למזלנו האורבניסטים החדשים פעלו בעשרת השנים האחרונות וחפרו החוצה את כל המידע שנזרק לפח על ידי דור ההורים שלנו אחרי מלחמת העולם השנייה מפני שאנחנו נזדקק לזה כדי ללמוד איך לבנות מחדש את הערים שלנו נצטרך לחזור למערכת השיטות, העקרונות והכישורים האלו כדי ללמוד מחדש כיצד לייצר מקומות בעלי משמעות - מקומות בלתי נפרדים מסביבתם שמאפשרים - שהם עצמם אורגניזמים חיים במובן שהם כוללים את כל אברי חיינו הציבוריים וחיינו המשותפים באופן אינטרגלי

כך שמקומות המגורים שלנו יהיו הגיוניים הם יתוכננו מתוך קשר למקומות עסקים, תרבות וממשל נצטרך ללמוד מחדש את אבני הבניין של הדברים האלו הרחוב. השיכון. כיצד לעצב מרחב שיהיה באותה העת גדול וקטן החצר. הככר הציבורית וכיצד אפשר באמת ובתמים לנצל את השטח הזה אפשר לראות כמה רעיונות ראשונים להתאים מחדש, כמו פעם, כמה מהשטחים השערורייתים שיש לנו באמריקה הקניונים המתים. מה נעשה בהם? ובכן, למעשה רובם לא יישרדו הם לא יותאמו מחדש בשיטות של פעם הם יהפכו למגרשי הגרוטאות של העתיד

אבל חלק מהם נתקן ונתקן אותם על ידי כך שנכפה עליהם שוב מערכת של רחוב ובניינים ונתייחס שוב אל מגרש הבנייה כאל יחידת ההרחבה הבסיסית בפיתוח ואם יתמזל מזלנו התוצאה תהיה מרכזי ערים ושכונות שיתעוררו שוב לחיים בתוככי הערים והעיירות שלנו ואגב, העיירות והערים שלנו נמצאות היכן שהן נמצאות וגדלו היכן שגדלו מפני שהן נמצאות במקומות החשובים ורובן ימשיכו להיות שם למרות שככל הנראה גודלן ייקטן

יש לנו הרבה עבודה הסופר-מכונית לא תציל אותנו; תחליפי דלק לא יצילו אותנו אין שום כמות או צירוף של דלקים אלטרנטיבים שתאפשר לנו להמשיך להפעיל את מה שאנו מפעילים היום ובאותה הדרך נצטרך לעשות הכל אחרת לגמרי ואמריקה לא מוכנה אנחנו הולכים בשנתנו אל העתיד איננו מוכנים למה שמגיע אז אני דוחק בכם לעשות את כל מה שבידכם החיים באמצע המאה ה-21 יסובו סביב חיים מקומיים תתכוננו להיות שכנים טובים תתכונו למצוא עיסוק שהופך אתכם למועילים לשכונה שלכם ולשכנים

ודבר אחרון - דבר אחד מטריד אותי שנים רבות אבל אני חושב שהוא חשוב במיוחד לקהל שכאן אנא, אנא הפסיקו להתחייס אל עצמכם כאל "צרכנים", אוקיי? צרכנים שונים מאזרחים לצרכנים אין חובות, תחומי אחריות והתחייבויות כלפי אחיהם בני האדם וכל זמן שתשתמשו במילה הזאת צרכן בדיונים ציבוריים תורידו את רמת הדיונים שלנו ונמשיך לתעות בערפל וכך ניכנס לעתיד הקשה מאוד שמצפה לנו אז תודה רבה לכם אנא צאו ועשו מה שאתם יכולים כדי למלא את המדינה הזאת במקומות שמעוררים איכפתיות ומדינה שראוי להגן עליה (מחיאות כפיים)