ג'יימס באלוג: הוכחת אובדן קרח עד בתיעוד מדלג בזמן

רוב הזמן, אומנות ומדע בוהים זו מול זה מעבר לתהום של אי הבנה הדדית. ישנו בלבול גדול כאשר השניים מביטים זו אל זה. אומנות, כמובן, רואה את העולם דרך הנשמה, הרגשות -- תת המודע, לעיתים -- וכמובן האסטתי. מדע נוטה לראות את העולם דרך ההגיוני, הכמותי -- דברים אשר יכולים להמדד ולהיות מתוארים -- אבל הוא (המדע) נותן לאומנות הקשר מצויין של הבנה.

בסקר קרח העד, אנו מסורים להבאת שני חלקים אלה של ההבנה האנושית יחד, למיזוג של האומנות והמדע על מנת לסייע לנו להבין את הטבע ואת מערכת היחסים של האנושות עם הטבע טוב יותר. במיוחד, אני כאדם שהיה צלם טבע מקצועי כל חיי הבוגרים, אני באמונה איתנה כי לצילום, לוידאו, לסרט יש כוחות עצומים לעזור לנו להבין ולעצב את הדרך בה אנו חושבים על הטבע ועל עצמנו במערכת היחסים עם הטבע.

בפרוייקט הזה, התעניינו במיוחד, כמובן, בקרח אני מוקסם מהיופי שלו, מיכולתו להשתנות, לעבור עיצוב, ומהצורות המופלאות שהוא מגלף בעצמו. תמונות ראשונות אלו הן מגרינלנד. אבל לקרח יש משמעות נוספת. קרח הוא הכנרית במכרה הפחם הגלובלי. זהו המקום בו אנו יכולים לראות ולגעת ולשמוע ולהרגיש את שינוי האקלים בפעולה.

שינוי האקלים הוא באמת דבר לא מוחשי במרבית העולם. האם אתם מאמינים בו או לא, זה מבוסס על תחושתכם האם יורד יותר גשם או פחות גשם? האם ישנה התחממות או התקררות? מה המודלים הממוחשבים אומרים על זה, על ההוא ועל דברים אחרים? כל זה, תזרקו לצד. בעולם של הסביבות הארקטיות והאלפיניות, היכן שהקרח ישנו, זה אמיתי וזה נוכח. השינויים מתחוללים. הם נראים מאוד. הם ברי צילום. הם ברי מדידה.

95% מהקרחונים בעולם נסוגים או מתכווצים. זה מחוץ לאנטרקטיקה. 95% מהקרחונים בעולם נסוגים או מתכווצים, וזה כיוון שדפוסי המשקעים ודפוסי הטמפרטורה משתנים. אין ויכוח מדעי משמעותי על כך. זה נצפה, זה נמדד, זה מידע שלא ניתן להפריך. והאירוניה והטרגדיה הגדולות של זמנינו הן שחלק נרחב בציבור חושב שהמדע עדיין מתווכח על כך. המדע אינו מתווכח על כך. בתמונות הללו אנו רואים קרח מקרחונים עצומים, יריעות קרח שגילן מאות אלפי שנים נשברות לחתיכות, וחתיכה אחר חתיכה אחר חתיכה, קרחון אחר קרחון, הופכים לעליה גלובלית במפלס פני הים.

אז, לאחר שראיתי את כל זה במהלך 30 שנות קריירה, עדיין הייתי ספקן לגבי שינויי האקלים עד לפני כ-10 שנים, כיוון שחשבתי שהסיפור של שינויי האקלים מבוסס על מודלים ממוחשבים. לא הבנתי כי זה מבוסס על ראיות מוצקות של מה שהפליאו-אקלים -- אקלים התקופות הגיאולוגיות הקדומות -- היה, כפי שנרשם ביריעות הקרח, כפי שנרשם במשקעי האוקיינוסים, כפי שנרשם במשקעי באגמים, בטבעות העצים, ובהרבה דרכים נוספות למדידת טמפרטורה.

כשהבנתי ששינוי האקלים הוא אמיתי ואינו מבוסס על מודלים ממוחשבים, החלטתי שיום אחד אני אעשה פרוייקט בו אנסה להציג את שינוי האקלים דרך הצילום. וזה הוביל אותי לפרוייקט הזה. בתחילה, עבדתי על מטלה של נשיונל ג'אוגרפיק -- קונבנציונלי, תצלום יחיד, צילום סטילס. ואז יום משוגע אחד, קיבלתי את הרעיון שאני צריך -- לאחר שהמטלה הזו תסתיים -- קיבלתי את הרעיון שאני צריך לצלם בדילוגי זמן, שאני צריך למקם מצלמה או שתיים ליד קרחון ולתת להן לצלם כל 15 דקות, או כל שעה או מה שלא יהיה ולראות את התקדמות מתאר הנוף עם הזמן.

טוב, בתוך 3 שבועות, הפכתי בפזיזות את הרעיון הזה של צמד מצלמות המצלמות בדילוגי זמן ל-25 מצלמות המצלמות בדילוגי זמן. וששת החודשים הבאים של חיי היו הזמן הקשה ביותר בקריירה שלי, ניסיון לתכנן, לבנות ולפרוס בשטח 25 מצלמות המצלמות בדילוגי זמן. הן מופעלות על יד השמש. פאנלים סולריים מפעילים אותן. ההספק הולך לסוללות. יש מחשב בהתאמה אישית שאומר למצלמה מתי לצלם. וכל המצלמות הללו ממוקמות על סלעים בצידי הקרחונים, והן מביטות אל הקרחון ממשכני קבע, והן רואות את האבולוציה של מתאר הנוף. היו לנו רק מספר מצלמות החוץ על יריעות הקרח של גרינלנד. קדחנו חורים בקרח, ממש לעומק, מתחת לשכבה המפשירה, והיו כמה מצלמות שם בחוץ בחודש וחצי האחרונים, בערך. האמת היא, שיש עדיין מצלמה אחת שם ממש עכשיו. בכל מקרה, המצלמות מצלמות בערך פעם בשעה. חלקן מצלמות כל מחצית השעה, כל 15 דקות, כל 5 דקות.

הנה צילום בדילוגי זמן זמן של אחת מהיחידות בבנייה. (צחוק) אני באופן אישי הייתי אובססיבי לגבי כל אום, בורג ודיסקית בדברים המשוגעים האלה. ביליתי חצי מהזמן שלי בחנות חומרי הבניין המקומית במהלך החודשים בהם בנינו את היחידות המקוריות.

אנחנו עובדים ברוב האיזורים המכוסים קרחונים של חצי הכדור הצפוני. היחידות שלנו, המצלמות בדילוגי זמן, נמצאות באלסקה, ברכס הרוקי'ס, גרינלנד ואייסלנד, ויש לנו עמדות צילום מחזורי, אלה הם מקומות אותם אנו מבקרים על בסיס שנתי, בבריטיש קולומביה, באלפים ובבוליביה.

זו אחריות גדולה. אני עומד בפניכם הלילה כשגריר של כל הצוות שלי. ישנם הרבה אנשים העובדים על זה ממש עכשיו. יש לנו 33 מצלמות בחוץ כרגע. רק היו לנו 33 מצלמות שצילמו בערך לפני חצי שעה לכל אורך חצי הכדור הצפוני, רואות מה קרה. ובילינו הרבה זמן בשטח. זו הייתה כמות עצומה של עבודה. היינו בחוץ למשך שנתיים וחצי, ויש לנו עוד כשנתיים וחצי בהמשך.

זו היא רק מחצית מהעבודה שלנו. המחצית השנייה של העבודה שלנו הוא לספר את הסיפור לציבור בעולם. אתם יודעים, מדענים אספו מידע כזה לפרקים במשך כל השנים, אך רובו נשאר בתוך הקהילה המדעית. באופן דומה, הרבה מפרוייקטי האומנות נשארו בתוך הקהילה האומנותית, ואני מרגיש אחריות רבה דרך מנגנונים כמו TED, וכמו יחסינו עם ממשל אובמה בבית הלבן, עם הסנאט, עם ג'ון קרי, להשפיע על המדיניות כמה שניתן עם התמונות הללו גם כן. צילמנו סרטים. כתבנו ספרים. יש לנו עוד בדרך. יש לנו אתר ב-Google Earth ש-Google Earth היו נדיבים ונתנו לנו, וכן הלאה, כיוון שאנו מרגישים את הצורך לספר את הסיפור הזה, כיוון שזו הוכחה מיידית לשינוי אקלים המתרחש בזה הרגע.

עכשיו, פיסת מדע קטנה לפני שנגיע לתמונות. אם כולם בעולם המפותח היו מבינים את הגרף הזה, והיו מכניסים את אותו לתוך הראש שלהם, לא היה יותר ויכוח חברתי לגבי שינוי האקלים כיוון שזה הסיפור שנחשב. כל דבר אחר שאתם שומעים הוא רק תעמולה ובלבול. נושאי מפתח: זהו תיעוד של 400,000 שנים. התבנית המדוייקת הזו נראית חוזרת על עצמה כמעט מיליון שנים לפני ההווה. וכמה דברים הם חשובים.

מספר אחד: טמפרטורה ופחמן דו חמצני באטמוספירה עולים ויורדים בעיקרון בתיאום. אתם יכולים לראות לפי הקו הכתום והקו הכחול. הטבע באופן טבעי הרשה לפחמן הדו חמצני לעלות עד ל-280 חלקים למיליון. זה המחזור הטבעי. עולה ל-280 ואז צונח מסיבות רבות שאינן חשובות לדיון פה. אבל 280 זו הפסגה. כעת, אם תביטו אל הפינה הימנית העליונה של הגרף, אנחנו נמצאים ב-385 חלקים למיליון. אנו הרחק, הרחק מחוץ למנעד הנורמלי, הטבעי. לכדוה"א יש קדחת. במאה השנים האחרונות, הטמפרטורה של כדוה"א עלתה 1.3 מעלות פרנהייט, 0.75 מעלות צלזיוס, וזה הולך להמשיך לעלות כיוון שאנו ממשיכים לזרוק דלקים מאובנים אל האטמוספירה. בקצב של כ-2.5 חלקים למיליון לשנה. זו הייתה עלייה חסרת רחמים ועקבית.

אנחנו חייבים לעצור את זה. זה העיקר ויום אחד אני מקווה להציג אותו לאורך כיכר הטיימס בניו יורק ומקומות רבים נוספים. אך בכל מקרה, בחזרה לעולם של הקרח.

אנחנו עכשיו בקרחון 'קולומביה' באלסקה. זהו מבט של מה שנקרא פני הקרחון. זה מה שאחת מהמצלמות שלנו ראתה במהלכם של מספר חודשים. אתם רואים את הקרחון זורם מימין, צונח לתוך הים, המצלמה מצלמת כל שעה. אם תסתכלו במרכז על הרקע, תוכלו לראות את פני הקרחון מתנדנדים מעלה ומטה כמו יו-יו. זה אומר שהקרחון צף ואינו יציב, ואתם עומדים לראות את ההשלכות של הציפה הזו. על מנת לתת לכם מעט תחושה של קנה מידה פני הקרחון בתמונה זו הם בערך 100 מטר לגובה. זה 32 קומות. זה לא צוק קטן. זה כמו בניין משרדים גדול במרכז עירוני. פני הקרחון הם הקיר היכן שהקרח הנראה נשבר, אך בעצם, הוא מגיע מתחת לפני הים עוד כ-600 מטר. אז יש קיר של קרח בעומק של כ-600 מטר יורד אל הסלע שמתחתיו אם הקרחון ממוקם על סלע, וצף אם הוא לא.

הנה מה שה'קולומביה' עשה. זה בדרום מרכז אלסקה. זו הייתה תמונה אווירית שעשיתי יום אחד ביוני, לפני שלוש שנים. זו תמונה אווירית שעשינו השנה. זו הנסיגה של הקרחון. הנביעה המרכזית, הזרם הראשי של הקרחון מגיע מימין והיא מתקדמת בקצב מהיר במעלה הנביעה. אנחנו מתכננים להיות שם למעלה בעוד שבועות ספורים, ואנו צופים שהוא בטח נסוג עוד 800 מטר, אבל אם אני אגיע לשם ואגלה שהוא התמוטט והוא נמצא 8 ק"מ רחוק יותר, אני לא אהייה מופתע כלל.

עכשיו זה מאוד קשה לתפוס את קנה המידה של המקומות האלה, כיוון שהקרחונים -- אחד הדברים הוא שמקומות כמו אלסקה וגרינלנד הם עצומים, הם לא פני שטח רגילים -- אך כאשר הקרחונים נסוגים, הם גם מצטמקים, כמו אוויר המשוחרר מבלון. וכך, יש צורות בפני השטח, יש רכס בדיוק המרכז התמונה, מעל איפה שהחץ מופיע, שמראה לכם את זה, במעט. יש קו סימון שנקרא קו החיתוך מעל ההדמייה הקטנה שלנו באדום. זה משהו שאף צלם בעל כבוד עצמי יעשה לעולם -- אתה שם הדמייה מזוייפת בתמונה שלך, נכון? -- ובכל זאת אתה חייב לעשות זאת לפעמים על מנת לתאר את הנקודות. אבל, בכל מקרה, הצטמקות הקרחון מאז 1984 הייתה גבוהה יותר ממגדל אייפל, גבוהה יותר מבניין האמפייר סטייט.

כמות אדירה של קרח השתחררה מהעמקים הללו בזמן שהוא נסוג והצטמק, נעלם במעלה העמק. השינויים האלה בעולם האלפיני מאיצים. זה לא קבוע. במיוחד בעולם של קרח ימי, קצב השינוי הטבעי עוקף את התחזיות של השנים האחרונות, והתהליכים, או שהם מאיצים, או שהתחזיות היו נמוכות מדי מלכתחילה. אבל בכל מקרה, ישנם שינויים גדולים מאוד שמתרחשים ברגעים אלה ממש.

אז, הנה עוד תצלום בדילוגי זמן של 'קולומביה'. ואתם רואים היכן הוא הסתיים בימי באביב השונים, יוני, מאי ואז אוקטובר. עכשיו נפעיל את הדילוג בזמן. המצלמה הזו צילמה כל שעה. תהליך גיאולוגי בפעולה כאן. וכלום אומרים, בסדר, האם הם (הקרחונים) לא מתקדמים בחורף? לא. הוא נסוג גם בחורף כיוון שהוא קרחון שאינו בריא. לבסוף הוא משיג את עצמו, הוא מתקדם.

ואתם יכולים להביט בתמונות אלה שוב ושוב כיוון שיש כזו משיכה מוזרה, משונה את הדברים האלה אתם בדרך כלל לא יכולים לראות קמים לתחייה. דיברנו על "לראות זה להאמין" ולראות את הבלתי נראה ב-TED Global. זה מה שאתם רואים בעזרת המצלמות הללו. התמונות הופכות את הבלתי נראה לנראה. הסדקים העצומים האלה נפתחים. איי הקרח האדירים האלה מתנתקים -- ועכשיו הביטו בזה. זה היה בזמן האביב השנה -- התמוטטות ענקית. זה קרה בערך בתוך חודש, אובדן כל הקרח הזה.

אז כאן היינו לפני שלוש שנים, רחוק בצד שמאל, וכאן היינו לפני חודשים ספורים, בפעם האחרונה שהלכנו אל ה'קולומביה'. בכדי לתת לכם תחושה של קנה המידה של הנסיגה, ביצענו עוד הדמייה מזוייפת, עם אוטובוסי קומותיים בריטיים. אם תסדרו בשורה 295 כאלה עקב בצד אגודל, זה בערך כמה רחוק מאחור שזה היה. זו דרך ארוכה.

נמשיך לאיסלנד. אחד מהקרחונים האהובים עלי, ה'סולומהיוקו'. וכאן, אם תביטו, תוכלו לראות את הגבול נוסג. אתם יכולים לראות את הנהר הזה נוצר. אתם יכולים לראות אותו מצטמק. ללא תהליך הצילום לעולם לא הייתם רואים את זה, זה בלתי נראה. אתם יכולים לעמוד שם כל חייכם ולעולם לא הייתם רואים את זה, אבל המצלמה מקליטה את זה.

אז נחזיר את הזמן לאחור עכשיו. אנחנו הולכים אחורה בזמן כשנתיים. זה היכן שזה התחיל. והיכן שזה סיים לפני חודשים ספורים.

והלאה לגרינלנד. ככל שמסת הקרח קטנה יותר, כך היא מגיבה מהר יותר לשינוי האקלים. לגרינלנד לקח קצת זמן להתחיל להגיב להתחממות האקלים במאה החולפת, אבל היא החלה לדהור לפני כ-20 שנה. והייתה עלייה עצומה של הטמפרטורה שם למעלה.

זה מקום גדול. הוא כולו קרח. כל הצבעים הללו הם קרח והוא עולה לעובי של 3.2 ק"מ, רק כיפה ענקית שמגיעה מן החוף ועולה באמצע, קרחון אחד למעלה בגרינלנד ששופך אל האוקיינוס הגלובלי יותר קרח מאשר כל הקרחונים בחצי הכדור הצפוני ביחד הוא הקרחון 'אילוליסט'.

יש לנו כמה מצלמות על הגבול הדרומי של ה'אילוליסט', הצופות את פני הקרחון תוך כדי הנסיגה הדרמטית. הנה תיעוד בן שנתיים של איך שזה נראה. מסוק בחזית פני הקרחון בשביל קנה מידה, מגומד במהרה. פני הקרחון הם ברוחב 7.2 ק"מ, ובצילום הזה, כאשר אנו מושכים לאחור, אתם רואים רק כ-2.4 ק"מ. אז, דמיינו כמה הם גדולים וכמה קרח מסתער החוצה. פנים גרינלנד הוא לימין הוא זורם החוצה אל האוקיינוס האטלנטי משמאל. קרחונים, גדולים הרבה, הרבה, הרבה, הרבה יותר מהבניין הזה נוהרים אל הים.

רק הורדנו את התמונות האלו לפני כשבועיים, כפי שאתם יכולים לראות. 25 ביוני, אירוע התנתקות קרחון מפלצתי קרה. אני אראה לכם אחד מאלה בעוד רגע.

הקרחון הזה הכפיל את קצב הזרימה שלו ב-15 השנים האחרונות. הוא עכשיו מתקדם 38 מטר ביום, זורק את כל הקרח הזה אל האוקיינוס. הוא נוטה לנוע בפעימות הללו, בערך כל שלושה ימים, אבל בממוצע, 38 מטר ביום, פי שתיים מהקצב שלו לפי 20 שנה.

אוקיי. היה לנו צוות בשטח שצפה על הקרחון הזה, ותיעדנו את אירוע ההתנתקות הגדול ביותר שהוסרט מעולם. היו לנו תשע מצלמות בפעולה. זה מה ששתיים מהמצלמות ראו. התנתקות קרחון בגובה 120 מטר. גושי קרח עצומים מתגלגלים. אוקיי. כמה גדול זה היה? קשה לתפוס את זה. אז הדמייה שוב, לתת לכם תחושה של קנה מידה. נסיגה של 1.6 ק"מ ב-75 דקות לרוחב פני הקרחון, במקרה הספציפי הזה, ברוחב 4.8 ק"מ. הגוש היה בעומק קילומטר, ואם אתם משווים את הרוחב של פני הקרחון לגשר מצודת לונדון, בערך ברוחב של 20 גשרים. או אם אתם לוקחים השוואה אמריקנית, לבניין הקפיטול של ארה"ב ואם אורזים 3,000 בנייני קפיטול לתוך הגוש ההוא, זה יהיה שווה לכמה שהגוש ההוא גדול. 75 דקות.

עכשיו הגעתי למסקנה לאחר שביליתי הרבה זמן בעולם שינויי האקלים שאין לנו בעייה של כלכלה, טכנולוגיה ומדיניות ציבורית. יש לנו בעייה של תפיסה. המדיניות והכלכלה והטכנולוגיה הן סוגיות רציניות מספיק, אבל אנו באמת יכולים להתמודד איתן. אני משוכנע שאנחנו יכולים. אך מה שיש לנו זו בעיית תפיסה כיוון שלא מספיק אנשים באמת מבינים את זה עדיין. אתם קהל עילית, אתם מבינים את זה. למרבה המזל, הרבה מהפוליטיקאים המובילים ברוב המדינות בעולם הם קהל עילית שלרוב מבין את זה כעת. אבל אנו עדיין צריכים להביא הרבה אנשים יחד איתנו. וזה היכן שלדעתי, לאירגונים כמו TED, וכמו לסקר קרח העד יש השפעה מדהימה על התפיסה האנושית והם לוקחים אותנו איתם. כיוון שאני מאמין שיש לנו הזדמנות ממש עכשיו.

אנחנו כמעט על גבולו של משבר, אבל עדיין יש לנו הזדמנות להתמודד עם האגתר הגדול ביותר של הדור שלנו ושל, בעצם, המאה שלנו. זוהי קריאה מצויינת, מדהימה להתגייסות לעשות את הדבר הנכון למען עצמינו ולמען העתיד. אני מקווה שיש לנו את התבונה לתת למלאכים של הטבע הטוב יותר שלנו להתעלות אל האירוע ולעשות את מה שנדרש. תודה לכם.

(מחיאות כפיים)