ג'ק הורנר: לבנות דינוזאור מתרנגולת

כשגדלתי במונטנה היו לי שני חלומות רציתי להיות פליאונטולוג (חוקר מאובנים וצורות חיים קדומות), פליאונטולוג של דינוזאורים, ורציתי שיהיה לי דינוזאור מחמד. וכך, זה מה ששאפתי אליו כל חיי. היה לי הרבה מזל בתחילת הקריירה שלי. התמזל מזלי למצוא דברים. לא הייתי מאוד טוב בלקרוא דברים. למעשה, אני לא קורא הרבה משום דבר. יש לי דיסלקציה קשה. וקריאה היא הדבר הקשה ביותר שאני עושה. אבל במקום זאת, אני יוצא החוצה ואני מוצא דברים. ואז אני פשוט מרים דברים. אני פשוט מתאמן בלמצוא כסף ברחוב. (צחוק) ואני משוטט בגבעות. ומצאתי כמה דברים.

והיה לי מספיק מזל למצוא דברים כמו הביצים הראשונות שנמצאו בחצי הכדור המערבי, ותינוקות דינוזאורים בקינים שלהם, עוברי הדינוזאורים הראשונים, ומאספי עצמות גדולים. וזה קרה באותו הזמן שבו אנשים רק התחילו להבין שהדינוזאורים לא היו הלטאות הגדולות, ירוקות וטיפשות שהאנשים חשבו עליהם כל כך הרבה שנים. אנשים החלו להבין שהדינוזאורים היו מיוחדים.

וכך בזמנו, יכולתי להעלות כמה רעיונות מעניינים יחד עם עמיתיי. יכולנו ממש לומר שהדינוזאורים -- בהתבסס על הראיות שהיו לנו -- שהדינוזאורים בנו קינים, וחיו במושבות, ודאגו לצאצאים שלהם, הביאו אוכל לתינוקות שלהם ונדדו בעדרים ענקיים. אז אלה היו דברים ממש מעניינים. המשכתי הלאה למצוא עוד דברים ולגלות שהדינוזאורים היו למעשה מאוד חברתיים. מצאנו הרבה ראיות לכך שהדינוזאורים השתנו מהרגע שהיו צעירים עד שנהיו לבוגרים. ההופעה שלהם הייתה שונה -- וכך זה בכל החיות שמנהלות חיי חברה. בקבוצות חברתיות של בעלי חיים הצעירים נראים שונה מהבוגרים. הבוגרים יכולים לזהות את הצעירים, הצעירים יכולים לזהות את הבוגרים. וכך אנו מציירים תמונה טובה יותר של איך דינוזאור נראה. והם לא רק רדפו אחרי ג'יפים כל היום.

(צחוק)

אבל זה העניין החברתי שלדעתי משך את מייקל קרייטון. והספר שלו, הוא דיבר על היצורים החברתיים. וכשסטיבן ספילברג, כמובן, מתאר (בסרטו) את הדינוזאורים האלה כיצורים מאוד חברתיים. הנושא של הסיפור הזה הוא לבנות דינוזאור, וכך אנו חוזרים לאותו חלק מתוך "פארק היורה". מייקל קרייטון באמת היה אחד מבין הראשונים שדיברו על להחיות דינוזאורים מחדש. אתם יודעים את הסיפור, נכון? כלומר, אני מניח שכולם ראו את "פארק היורה".

אם אתה רוצה ליצור דינוזאור, אתה יוצא החוצה, מוצא לעצמך חתיכה של שרף מאובן -- שידוע בשם ענבר -- שיש בו איזה חרק מוצץ דם בתוכו, כמה טובים, ואתה לוקח את החרק שלך וקודח אליו פנימה ושואב החוצה מעט דנ"א, מפני שברור שכל החרקים שמצצו דם באותו הזמן מצצו החוצה דנ"א של דינוזאורים. ואתה לוקח את הדנ"א חזרה למעבדה ואתה משכפל אותו. ואני מניח שאתה מזריק אותו אולי לביצת יען, או משהו בסגנון. ואתה ממתין, ואז, הפלא ופלא, קופץ לו החוצה תינוק דינוזאור קטן. וכולם שמחים על זה. (צחוק) והם שמחים שוב ושוב. הם ממשיכים לעשות זאת; הם פשוט ממשיכים לעשות את הדברים האלה. ואז, אז, אז, ואז... אז הדינוזאורים, בהיותם חברתיים, מיישמים את החברתיות שלהם. והם מתקבצים יחד, והם עושים קנונייה. וכמובן, זה מה שעושה את הסרט של ספילברג -- דינוזאורים תחמנים שרודפים אחרי אנשים.

אני מניח שכולם יודעים שאם באמת היתה לכם חתיכה של ענבר והיה בתוכו חרק, והייתם קודחים בו, ומצליחים להוציא משהו מהחרק הזה, ומשבטים אותו שוב ושוב ושוב, הייתם מקבלים חדר מלא יתושים. (צחוק) (מחיאות כפיים) וכנראה גם כמה מהעצים האלה.

אז אם אתם רוצים דנ"א של דינוזאור, אני אומר - לכו לדינוזאור. וזה מה שעשינו. ב-1993 כשהסרט יצא, קיבלנו מענק מקרן המדע הלאומית על מנת לנסות ולהפיק דנ"א מדינוזאור. ובחרנו בדינוזאור משמאל, טירנוזאורוס רקס, שהיה ממצא מאוד יפה. ואחת מתלמידות הדוקטורט שלי לשעבר, ד"ר מרי שווייצר, היה לה הרקע הנדרש כדי לעשות משהו כזה. והיא התבוננה בעצם הזו של הטי. רקס, אחת מעצמות הירך, והיא מצאה מבנים מאוד מעניינים שם בפנים. הם מצאו גופים שנראו אדומים מעוגלים כאלה. והם נראו לכל העולם כמו תאי דם אדומים. והם נמצאים בתוך מה שנראה כמו תעלות דם שעוברות דרך העצם. והיא חשבה, ובכן, למה לא? והיא דגמה חלק מהחומר מתוך העצם. וזה לא היה דנ"א; היא לא מצאה דנ"א. אבל היא מצאה הם (heme), שזה התשתית הביולוגית של המוגלובין. וזה היה ממש מגניב. זה היה מעניין. זה היה -- הנה יש לנו הם בן 65 מיליון שנה. וניסינו, וניסינו ולא ממש הצלחנו להוציא מזה שום דבר נוסף.

וכך עברו כמה שנים, ואז התחלנו את פרוייקט "הל קריק". ופרוייקט "הל קריק" היה מאמץ אדיר למצוא מה שיותר דינוזאורים ככל שידנו משגת, בתקווה שנמצא כמה דינוזאורים שיש בהם עוד חומר. ושם במזרח מונטנה יש הרבה מקום, הרבה שטחים פתוחים, ולא הרבה אנשים. ואנחנו יכולים לצאת לשם ולמצוא הרבה דברים. ומצאנו הרבה דברים. מצאנו הרבה טירנוזאורוסים, אבל מצאנו טירנוזאור אחד מסוים, וקראנו לו בי. רקס. ואת הבי. רקס מצאנו מתחת אלפי מטרים מעוקבים של סלע. וזה לא היה טי. רקס מאוד שלם, וזה לא היה טי. רקס מאוד גדול, אבל זה היה בי. רקס מאוד מיוחד. ואני ועמיתיי חתכנו לתוכו, ויכולנו לקבוע, על ידי התבוננות בקווי גידול, כמה קווים בתוכו, שהבי. רקס מת בגיל 16. אנו לא ממש יודעים כמה שנים חיו דינוזאורים, בגלל שעוד לא מצאנו את הזקן ביותר. אבל האחד הזה מת בגיל 16.

הבאנו דוגמאות למרי שווייצר, והיא יכלה לקבוע שהבי. רקס היה למעשה נקבה בהתבסס על רקמות פנימיות שנמצאו בתוך העצם. הרקמות הפנימיות הן מפעל הסידן, מאגר הסידן, למעשה, שמשמש חיה שנמצאת בהריון, ציפור שנמצאת בהריון. אז הנה נמצא מאפיין שמקשר ציפורים ודינוזאורים. אבל מרי המשיכה הלאה. היא לקחה את העצם, וזרקה אותה לחומצה. כולנו יודעים שעצמות הן מאובנות, ואם תזרוק אותם לתוך חומצה, לא אמור להישאר דבר. אבל משהו נשאר. נשארו שם כלי דם. הם היו כלי דם גמישים, ושקופים. והנה נמצא האיבר הרך הראשון מתוך דינוזאור. זה היה יוצא דופן. אבל היא גם מצאה אוסטיאוציטים (תאי עצם), שהם התאים שמרכיבים את העצמות. ונסיון אחר נסיון, לא הצלחנו למצוא דנ"א, אבל היא מצאה ראיות לקיומם של חלבונים.

וחשבנו אולי -- ובכן, חשבנו אולי שהחומר מתפרק וקורס אחרי שמוציאים אותו מתוך הקרקע. חשבנו שאולי הוא מתבלה מאוד מהר. אז בנינו מעבדה מאחורי משאית טריילר 18 גלגלים, וממש הבאנו את המעבדה לשדה היכן שיכולנו להשיג ממצאים טובים. ומצאנו. השגנו חומר טוב יותר. התאים נראו יותר טוב. כלי הדם נראו יותר טוב. מצאנו חלבוני קולגן (סחוס). זה היה חומר נהדר. אבל זה לא דנ"א של דינוזאור. אז גילינו שדנ"א של דינוזאור, וכל סוג של דנ"א, פשוט מתפרק מהר מדי. לא תהיה לנו אפשרות לעשות מה שעשו ב-"פארק היורה". לא נהיה מסוגלים לעשות דינוזאור בהתבסס על דינוזאור.

אבל ציפורים הן דינוזאורים. ציפורים הן דינוזאורים חיים. אנחנו ממש מסווגים אותם (ביולוגית) כדינוזאורים. אנחנו קוראים להם עכשיו דינוזאורים לא מעופפים ודינוזאורים מעופפים. אז הדינוזאורים הלא מעופפים הם היצורים הגדולים המגושמים האלה שנכחדו. דינוזאורים מעופפים הם הציפורים המודרניות שלנו. אז אנחנו בכלל לא צריכים "לייצר" דינוזאור; בגלל שכבר יש לנו אותם.

(צחוק)

אני יודע, אתם גרועים כמו הילדים מכיתה ו'. (צחוק) הילדים מכיתה ו' מסתכלים על זה ואומרים, "לא." (צחוק) "אתה יכול לקרוא לזה דינוזאור, אבל תסתכל על הולוסירפטור: הולוסירפטור מגניב." (צחוק) "התרנגולת לא." (צחוק) אז זאת הבעיה שלנו. כפי שאתם יכולים לדמיין. התרנגולת היא דינוזאור. אני באמת מתכוון לזה. אתם לא יכולים להתווכח עם זה. בגלל שאנחנו אלה שמסווגים, וככה סיווגנו אותם. (צחוק) (מחיאות כפיים) אבל ילדי כיתה ו' דורשים את זה. "תקן את התרנגולת." (צחוק) אז על זה באתי לדבר איתכם: איך אנחנו מתכוונים לתקן תרנגולת.

אז יש לנו כמה דרכים שבהן אנחנו ממש יכולים לתקן את התרנגולת. בגלל שהאבולוציה עובדת, יש לנו כמה כלים אבולוציוניים. נקרא להם כלי התאמה ביולוגיים. יש לנו השבחה. ואנחנו יודעים שההשבחה עובדת. התחלנו עם יצור דמוי זאב וקיבלנו את המלטזי (כלב). אני מתכוון, זה -- זה בהחלט שינוי גנטי. או אחד אחר מתוך מיני הכלבים הקטנים המצחיקים. יש לנו השתלה גנטית. השתלה גנטית היא גם ממש מגניבה. זה כשאתה לוקח גן מתוך חיה אחת ותוקע אותו באחרת. ככה אנשים יוצרים דגים זוהרים. לוקחים גן זרחני מתוך אלמוג או מדוזה ותוקעים אותו בדג זברה, ו-- פוףף -- הם זוהרים. וזה די מגניב. וכמובן הם עושים מזה הרבה כסף. עכשיו הם עושים גם ארנבים זוהרים וכל מיני דברים אחרים זוהרים. אני מניח שנוכל ליצור תרנגולת זוהרת. (צחוק) אבל לא נראה לי שזה יספק את הילדים מכיתה ו'.

אבל יש משהו אחר. יש מה שאנו קוראים הפעלת גנים רדומים. והפעלת גנים רדומים היא למעשה -- גן רדום הוא מאפיין שיצור ירש מאבותיו. שמעתם שלפעמים ילדים נולדים עם זנבות, וזה בגלל שזו תכונה שירשנו מאבותינו. וכך יש כמה התעוררויות של גנים רדומים כאלה שיכולות להתרחש. נחשים לפעמים נולדים עם רגליים. והנה דוגמא. הנה תרנגולת עם שיניים. עמית שלי בשם מת'יו הריס מאוניברסיטת וויסקונסין במדיסון מצא דרך לעורר את הגן לשיניים, וכך הוא יכול היה להפעיל את גן השיניים ולייצר שיניים בתרנגולות. אז זה מאפיין טוב. אפשר לשמור אותו. אנו יודעים שאפשר להשתמש בו. אנחנו יכולים ליצור תרנגולת עם שיניים. זה מתקרב. זה יותר טוב מתרנגולת זוהרת.

(צחוק)

חבר, עמית שלי, ד"ר הנס לארסון באוניברסיטת מקגיל, מתבונן בגנים רדומים. והוא חוקר אותם על ידי התבוננות בהיווצרות העוברית של ציפורים ובחינה של האופן שבו הם מתפתחים והוא מתעניין באיך הציפורים איבדו את הזנב שלהן. הוא גם מתעניין בהפיכתה של הזרוע, היד, לכנף. הוא גם מחפש את הגנים הללו. ואני אמרתי, "טוב, אם תוכל למצוא אותם, אני יכול פשוט להפוך אותם ולייצר את מה שאני צריך בשביל ילדי כיתה ו' האלה." והוא הסכים. וזה מה שאנחנו בוחנים.

אם תסתכלו בידיים של דינוזאור, הולוסירפטור, יש לו יד מגניבה כזו עם טופרים. ארכיאופטריקס, שהוא ציפור, ציפור פרימיטיבית, עדיין יש לו יד מאוד פרימיטיבית. אבל כמו שאתם יכולים לראות, היונה, או תרנגולת או כל דבר אחר, ציפור אחרת, יש לה מין יד מוזרה כזו, בגלל שהיד היא כנף. אבל הדבר המגניב הוא הוא, אם תתבוננו בעובר, כשהעובר מתפתח היד נראית ממש כמו היד של הארכיאופטריקס. יש לה את שלוש האצבעות. אבל יש גן שפועל ומאחה אותן יחד. אז הגן הזה הוא מה שאנחנו מחפשים. אנו רוצים לעצור את הפעולה של הגן הזה, מלאחות את האצבעות יחד, כדי שנוכל לקבל תרנגולת שבוקעת החוצה עם יד שיש בה 3 אצבעות, כמו הארכיאופטריקס. ואותו הדבר תקף לגבי זנבות. לציפורים יש למעשה זנבות לא מפותחים. ואנחנו יודעים שבעובר, כשהיצור מתפתח, יש לו זנב ארוך יחסית. אבל גן נכנס לפעולה וסופג חזרה את הזנב, נפטר ממנו. אז זה הגן הנוסף שאנחנו מחפשים. אנחנו רוצים לעצור את הזנב מלהיספג.

אז מה שאנחנו מנסים באמת לעשות הוא לקחת את התרנגולת שלנו, לשנות ולהתאים אותה ולעשות ממנה תרנגולוזאורוס. (צחוק) זו תרנגולת שנראית מגניבה יותר. אבל זה רק הבסיס. אז זה באמת מה שאנחנו עושים. ואנשים תמיד אומרים, "למה לעשות את זה? למה ליצור את הדבר הזה? איזה טוב יצא מזה?" ובכן, זו שאלה טובה. למעשה, אני חושב שזו דרך נהדרת ללמד ילדים על ביולוגיה אבולוציונית וביולוגיה התפתחותית וכל מיני דברים אחרים. ואני ממש חושב, שאם קולונל סנדרס (מ-KFC) היה זהיר בניסוח שלו, הוא יכול היה לפרסם מנה נוספת. (צחוק)

בכל מקרה -- כשהתרנגולוזאורוס שלנו יבקע, הוא יהיה, כמובן, נער הפוסטר, או מה שאולי תכנו, נערת השער (chick), לטכנולוגיה, בידור, ועיצוב.

תודה רבה.

(מחיאות כפיים)