אירוון רדלנר מדבר על לשרוד התקפה גרעינית

אז, שאלה גדולה שאנחנו מתמודדים איתה עכשיו והתמודדנו איתה זה כמה שנים: האם אנחנו בסכנת מתקפה גרעינית? עכשיו, יש שאלה גדולה יותר שכנראה בעצם חשובה יותר מזאת, והיא השאלה האם ניתן להסיר אחת ולתמיד את האפשרות של מתקפה גרעינית, הסרת האיום לגמרי. ואני רוצה להציע שבמשך השנים מאז שפיתחנו נשק גרעיני לראשונה, ועד הרגע הזה ממש, חיינו בעצם בעולם גרעיני מסוכן שמאופיין בשני שלבים, שאעבור עליהם איתכם עכשיו.

קודם כל, פתחנו את עידן הגרעין ב- 1945. ארצות הברית פיתחה כמה נשקים אטומיים באמצעות "פרויקט מנהטן", והרעיון היה די פשוט: ננצל את הכח של האטום לסיים את מעשי הזוועה והאימה של מלחמת העולם השנייה הלא נגמרת שהיינו מעורבים בה באירופה ובים השקט. וב-1945 אנחנו היינו המעצמה הגרעינית היחידה. היו לנו כמה נשקים גרעיניים, שניים מהם הפלנו על יפן בהירושימה, ולאחר כמה ימים בנגסאקי, באוגוסט 1945, תוך כדי הריגת כ-250,000 אנשים ביניהן.

ולכמה שנים, היינו המעצמה הגרעינית היחידה על כדור הארץ. ברם, עד 1949, ברית המועצות החליטה שזה בלתי מקובל שרק אנחנו נהיה מעצמה גרעינית, והם התחילו להשתוות למה שארצות הברית פיתחה. ומ- 1949 ועד 1985 היתה תקופה יוצאת דופן בהצטברות מאגר נשק גרעיני שאף אחד לא היה יכול לתאר אז בשנות ה-40. אז עד 1985, כל פצצה אדומה כאן למעלה מסמלת אלף ראשי נפץ. לעולם היו 65,000 ראשי נפץ גרעיניים, ושבעה חברים במה שכונה אז "המועדון הגרעיני."

וזאת היתה תקופה יוצאת מהרגיל ואני אעבור איתכם על קצת מהמנטליות שאנחנו - אמריקאים ושאר העולם - חווינו. אבל אני רוצה רק לציין לכם ש-95% של הנשקים הגרעיניים בכל זמן שהוא מאז 1985 - והלאה, כמובן - היה חלק ממחסני הנשק של ארצות הברית וברית המועצות. אחרי 1985, ולפני פירוק ברית המועצות, התחלנו לפרק את הנשק מנקודת מבט גרעינית. התחלנו לצמצם והורדנו את מספר ראשי הנפץ הגרעיניים בעולם לסך הכל 21,000. קשה מאוד לעסוק במספר זה, כי מה שעשינו הוא שאנחנו, במרכאות, "הוצאנו מכלל שירות" חלק מראשי הנפץ. הם כנראה עדיין שמישים. אפשר "להחזיר אותם לכלל שירות," אבל בדרך שסופרים אותם, שהיא מסובכת עד מאוד, אנו חושבים שיש לנו כשליש מהנשקים הגרעיניים שהיו לנו קודם לכן. אבל גם, בפרק הזמן הזה, הוספנו שני חברים למועדון הגרעין: פקיסטן וצפון קוריאה.

אז אנחנו עומדים היום עם מחסן נשק גרעיני חמוש לגמרי בין הרבה מדינות בעולם, אבל עם מציאות אחרת לגמרי. אז אני הולך לדבר על סיפור איום גרעיני בשני פרקים. פרק א' הוא מ- 1949 עד ל-1991, כשברית המועצות התפרקה, ומה שהעסיק אותנו בשלב זה ובשנים האלו היה מרוץ נשק גרעיני בין המעצמות. הוא התאפיין בתיקו שביר מאוד בין מדינה למדינה. ובעקרון, חיינו את כל השנים האלו - ויש כאלו שטוענים שאנחנו עדיין חיים ככה - במצב של להיות על הסף, באופן מילולי, של אסון סוף הימים בסדר גודל עולמי. זה מדהים שהצלחנו לשרוד את כל זה.

היינו תלויים לגמרי באותן שנים על ראשי תיבות מפליא: MAD (באנגלית - שגעון) שמשמעותו: חורבן הדדי מובטח. כלומר הכוונה היתה שאם אתה... אם אתה תתקוף אותנו, אנחנו נתקוף אותך למעשה באותו זמן, והתוצאות הסופיות יהיו חורבן של המדינה שלך ושלי. אז האיום של החורבן שלי מנע ממני מלשגר התקפה גרעינית עליך. ככה חיינו. והסכנה בזו, כמובן, היא שטעות בקריאת צג מכ"ם היתה יכולה לגרום לשיגור מנגד, למרות שהמדינה הראשונה כלל לא שיגרה כלום. בפרק א' הזה, היתה רמת מודעות אזרחית גבוהה על הפוטנציאל של קטסטרופה גרעינית, ותמונה בל תמחה הוטמעה במוח הכללי שלנו שבעצם שואה גרעינית היתה גורמת לחורבן גלובלי מוחלט והיתה יכולה להתפרש, בדרך זו או אחרת, כסופה של ציביליזציה כפי שאנחנו מכירים אותה. אז זה היה פרק א'.

עכשיו הדבר המוזר הוא, שלמרות שידענו שתהיה מחיקת ציביליזציה כזאת, עסקנו, באמריקה, בסדרה - ובעצם גם בברית המועצות - בסדרה של תכנון מענה. זה היה ממש מדהים. אז הנחה מספר אחת היא שנחריב את העולם, ואז הנחה מספר שתיים היא, למה שלא נתכונן לזה? אז מה ש... מה שהצענו לעצמינו היה אוסף של כמה דברים. אני אעבור ברפרוף על כמה דברים, רק כדי... כדי להזכיר לכם. אם נולדת אחרי 1950, זה רק... תסתכלו על זה כבידור, אחרת, זה שביל הזכרונות.

זה היה ברט הצב. זה היה בעצם ניסיון ללמד את תלמידי בית הספר שאם אכן ניקלע לעימות גרעיני ומלחמה אטומית, אז רצינו שילדי בתי הספר שלנו ידעו בעצם להתכופף ולהתכסות. זה היה העקרון. אתה... יש עימות גרעיני בדרך אלינו, ואם תיכנס מתחת לשולחן, הכל יהיה בסדר.

(צחוק)

אני לא הצלחתי במיוחד בפסיכיאטריה בלימודי רפואה, אבל התעניינתי, ולדעתי זה היה הזייתי בצורה רצינית.

(צחוק)

שנית, אמרנו לאנשים לרדת למרתפים ולבנות מקלט נגד נשורת. אולי זה יהיה חדר עבודה כשלא היינו עסוקים במלחמה גרעינית, או אפשר להשתמש בו כחדר טלוויזיה, או כפי שהרבה צעירים גילו כמקום מאוד מאוד בטוח לקצת פרטיות עם החברה שלך. ובאמת - יש הרבה שימושים למקלטים. או שהיית יכול לקנות מקלט טרומי ויכולת פשוט לקבור אותו בתוך האדמה. עכשיו המקלטים בשלב זה... בא נגיד קנית אחד טרומי. זה היה עולה כמה מאות דולרים, אולי אפילו 500 אם רכשת אחד מאובזר, אבל לאיזה אחוז של אמריקאים היה אי פעם מקלט בביתם? איזה אחוז גרו בבית עם מקלט?

פחות משני אחוזים. בערך 1.4% מהאוכלוסיה, עד כמה שידוע, עשו משהו - או להכין מקום במרתף או ממש לבנות מקלט. הרבה בניינים - בניינים ציבוריים בכל רחבי המדינה - זה העיר ניו יורק - היו להם שלטים קטנים של ההגנה האזרחית, והרעיון היה שאתה תרוץ לאחד המקלטים האלו ותהיה מאובטח ובטוח מנשק גרעיני. ואחת האשליות הגדולות מכל הזמנים של הממשלה היתה דבר שקרה בימים הראשונים של של הסוכנות לניהול חירום הפדרלי - FEMA, כפי שמוכר היום - ומוכרת טוב מהתנהגותה לאחר (סופת ההוריקן) קטרינה. הנה ההודעה הגדולה הראשונה הפומבית. הם הציעו...והם... ובאמת יש כששה כרכים כתובים על זה... תוכנית חירום לפינוי ומיקום מחדש שהיתה בנויה על ההנחה שלארצות הברית יהיו שלושה עד ארבעה ימי התראה שהסובייטים הולכים לתקוף אותנו. אז המטרה היתה לפנות את ערי המטרה. אנחנו נעביר את האוכלוסיה מערי המטרה לאזורים הכפריים.

ואני אומר לכם, אני באמת מסרתי עדות בסנאט בנוגע לרעיון הלגמרי הזוי שנוכל לפנות אוכלוסיה, ושיהיה לנו התראה של שלושה או ארבעה ימים. זה היה פשוט מטורף. מתברר שהיה להם רעיון אחר מאחורי זה, למרות שהודיעו לציבור שזה היה להציל אותנו. הרעיון היה שנאלץ את הסובייטים לכוון מחדש את הנשק הגרעיני - מאוד יקר - ואולי להכפיל את מלאי הנשק להוציא לא רק את המטרה המקורית, אלא גם את היעדים אליהם האוכלוסיה פונתה. זה היה, כנראה, מה שעמד מאחורי כל זה. זה היה פשוט מאוד, מאוד מפחיד.

הנקודה העיקרית כאן היא שעסקנו בניתוק מוחלט מהמציאות. התוכניות של ההגנה האזרחית היו מנותקות מהמציאות שראינו במלחמה גרעינית כוללת. אז ארגונים כמו "רופאים לאחריות חברתית" ב-1979 התחילו להגיד את זה בפומבי. היו עושים גיחות הפצצה. היו הולכים לעיר שלך, והיו אומרים, "הנה מפה של העיר שלך. זה מה שיקרה אם נספוג פגיעה גרעינית." אז "אין סיכוי לתגובה רפואית או הכנה משמעותית למלחמה גרעינית כוללת." אז היינו צריכים למנוע מלחמה גרעינית אם רצינו לשרוד. הניתוק הזה מעולם לא נפתר. ומה שקרה הוא - כשאנחנו מגיעים לפרק ב' של עידן הסכנה הגרעינית, שהתחילה כבר ב-1945.

פרק ב' מתחיל ב-1991. כשברית המועצות התפרקה איבדנו למעשה את האויב הפוטנציאלי נגד ארצות הברית. זה לא נעלם לגמרי. אני אחזור לזה. אבל מ-1991 ועד היום, וזה מודגש על ידי ההתקפות של 2001, הרעיון של מלחמה גרעינית כוללת הצטמצם והרעיון של אירוע חד פעמי של טרור גרעיני הוא מה שיש לנו במקומו. למרות שהתרחיש השתנה בצורה משמעותית, העובדה היא שלא שינינו את התמונה במוחנו של מהי המשמעות של מלחמה גרעינית. אז אני תיכף הולך להגיד לכם מהן ההשלכות של זה. אז, מהו איום טרוריסטי גרעיני? ויש ארבעה מרכיבים לתאר את זה.

הראשון הוא שנשק גרעיני בעולם - במצבורים שהראיתי לכם במפות המקוריות - אינו בטוח באופן אחיד. והוא במיוחד לא בטוח בברית המועצות לשעבר, עכשיו ברוסיה. ישנם הרבה הרבה אתרים שמאחסנים את ראשי הנפץ ובעצם, הרבה אתרים שבהם קיימים חומרים בקיעים, כמו אורניום ופלוטוניום מועשרים, שהם במפורש לא בטוחים. הם ניתנים להשגה בקניה, גניבה או איך שתרצו. בא נגיד כך - ניתן להשיג אותם. מ-1993 ועד 2006 מנהלת האנרגיה האטומית הבינלאומית תיעדה 175 מקרים של גניבה גרעינית, ב-18 מתוכם היו מעורבים אורניום או פלוטוניום מעושרים, המרכיבים העיקרים לבניית נשק גרעיני. המאגר העולמי של אורניום מעושר הוא בין 1,300 בצד הנמוך לבין 2,100 טונות מעוקבים. יותר מ-100 מגה-טונות מזה מאוחסנים במתקנים רוסיים שאינם בטוחים במיוחד. כמה מזה דרוש, לדעתכם, לבנות פצצה בת 10 קילוטון? טוב, צריך בערך 35 קילוגרמים.

אז, מה שאני רוצה להראות לכם הוא מה דרוש להכיל 35 ק"ג של אורניום מועשר. זה לא פרסומת סמויה. זה רק... בעצם, אילו הייתי חברת קוקה קולה, זה היה מדאיג אותי לא מעט, אבל.. (צחוק) אבל כעקרון, זהו זה.

זהו מה שהיית צריך לגנוב או לקנות מתוך המאגר של 100 טונות מעוקבים שאינם בטוחים יחסית, כדי לבנות פצצה מהסוג שהשתמשו בו בהירושימה. עכשיו אולי תרצו להתעניין בפלוטוניום כחומר בקיע נוסף לשימוש בפצצה. לזה תצטרך בין ½4 ל- 6 ק"ג פלוטוניום. עכשיו, פלוטוניום - ½4 ל-6 ק"ג - זה. זה מספיק פלוטוניום ליצור נשק אטומי בסדר גודל של נגסאקי. עכשיו, אני כבר... אתם יודעים, אני ממש לא אוהב לחשוב על דברים כאלו אבל איכשהו קיבלתי עבודה שמחייבת אותי לחשוב על דברים כאלו, אז... הנקודה היא שאנחנו מאוד, מאוד לא בטוחים מבחינת פיתוח החומר הזה. הדבר השני הוא, מה בקשר לידע?

ויש פולמוס גדול בשאלה האם יש לארגוני הטרור הידע בעצם לבנות נשק גרעיני. טוב, יש הרבה ידע שם בחוץ. לא יאומן כמה ידע יש שם בחוץ. יש מידע מפורט איך להרכיב נשק גרעיני מחלקים. יש ספרים איך לבנות פצצה גרעינית. יש תוכניות ליצירת חוות טרור איפה שממש אפשר ליצור ולפתח כל המרכיבים ולהרכיב אותה. כל האינפורמציה זמינה למדי. אם יש לך תואר ראשון בפיזיקה; הייתי מציע - בעצם אין לי, אז אולי זה לא נכון - אבל משהו קרוב לזה יאפשר לך, עם המידע הזמין עכשיו, ממש לבנות נשק גרעיני.

המרכיב השלישי של איום טרור גרעיני הוא, מי באמת היה עושה דבר כזה? טוב, מה שאנחנו רואים היום הוא רמה של טרור שכוללת אנשים שהם מאוד מאורגנים. הם מאוד מסורים ומחויבים. הם ללא מדינה. מישהו פעם אמר, לאל-קאעידה אין "כתובת השולח", אז אם הם יתקפו אותנו בנשק גרעיני מה תהיה התגובה, ולמי נגיב? והם חסונים מפעולות תגמול מכיוון שאין תגמול אמיתי אפשרי שהיה משנה לכאן או לכאן, מכיוון שיש אנשים שמוכנים להקריב את חייהם כדי לגרום לנו הרבה נזק, ברור שכל הרעיון של "חורבן הדדי מובטח" לא יעבוד.

הנה סלימאן אבו ע'ית', וסלימאן היה סגן מרכזי של אוסמה בן לאדן. פעמים רבות הוא כתב בסגנון הזה: "יש לנו את הזכות להרוג ארבעה מיליון אמריקאים, שמתוכם יהיו שני מיליון ילדים." ואיננו צריכים לחפש מעבר לים למצוא אנשים המוכנים להזיק, שיהיו מה שיהיו סיבותיהם. מקווי וניקולס והמתקפה באוקלהומה סיטי בשנות ה-90 היתה דוגמה טובה של טרוריסטים מקומיים שגדלו כאן. מה אם היו משיגים נשק גרעיני? המרכיב הרביעי הוא שהמטרות האמריקאיות רבי-הערך הן נגישות, רכות ומרובות.

זה יהיה נושא לשיחה ביום אחר, אבל רמת ההיערכות שהשיגה ארצות הברית מאז ה- 11 לספטמבר, 2001 לקויה בצורה לא יאומן. מה שראיתם אחרי (סופת ההוריקן) קטרינה היא מדד טוב מאוד כמה שארצות הברית איננה מוכנה למתקפה רצינית מכל סוג. שבע מיליון מכולות נכנסות לארצות הברית כל שנה. בודקים רק 5% עד 7%... 5% עד 7%.

זהו אלכסנדר לבד שהיה גנרל שעבד עם ילצין, שדיבר על, והגיש לקונגרס, רעיון שהרוסים פיתחו פצצות מזוודה. הן היו עם תשואות נמוכות למדי: 0.1 עד 1 קילוטון - בהירושימה השתמשו ב-13 קילוטון בערך - אבל מספיק כדי לגרום נזק לא יאומן. ולבד הגיע לארצות הברית ואמר לנו שהרבה, הרבה... יותר מ-80 פצצות מזוודה הלכו לאיבוד. והם נראים ככה. הם מערכות די פשוטות. אתה מכניס את המרכיבים לתוך מזוודה. וזה הופך להיות מאוד נייד. ניתן להניח את המזוודה בתא המטען של המכונית שלך. אתה לוקח אותה לאן שאתה רוצה ואתה יכול לפוצץ אותה.

אתה לא רוצה לבנות פצצת מזוודה, ואתה במקרה משיג אחד מראשי הנפץ הגרעיניים שקיימים... זה הגודל של פצצת "הילד הקטן" שהופלה בהירושימה. זה היה באורך 3 מטרים, שקל 4000 ק"ג. אתה הולך לחברת ההשכרה המקומית ועבור 50 דולר בערך, אתה שוכר משאית שיש לה את הנפח הנכון ואתה לוקח את הפצצה שלך, ואתה שם אותה במשאית ואתה מוכן לתזוזה. זה יכול לקרות, אבל מהי המשמעות ומי היה שורד? אי אפשר להשיג מספר מדויק להסתברות כזאת, אבל מה שאני מנסה להגיד הוא שיש לנו את כל המרכיבים שזה יקרה. מי שמבטל את המחשבה שנשק גרעיני יכול להיות בשימוש טרוריסטים, משלה את עצמו.

אני חושב שיש הרבה אנשים בקהילה המודיעינית, הרבה אנשים שעוסקים בעבודה הזאת בכלל, חושבים שזה בלתי נמנע אם לא ננקוט בצעדים לנסות באמת לנטרל את הסיכון, כמו אמצעי מניעה טובים יותר, מניעה טובה יותר, תיקון יותר טוב... אתם יודעים, סריקות יותר טובות של מכולות שנכנסות לארץ וכדומה. יש הרבה מה לעשות כדי שנהיה יותר בטוחים. ברגע זה, אנחנו עלולים לראות התפוצצות גרעינית באחת הערים שלנו. אינני חושב שנראה מלחמה גרעינית כוללת בקרוב, אבל גם זו לא ירדה מהפרק לגמרי. יש עדיין די נשקים גרעיניים במחסנים של המעצמות להחריב את כדור הארץ כמה וכמה פעמים. ישנן נקודות הבזק בהודו ובפקיסטן, במזרח התיכון, בצפון קוריאה, מקומות אחרים שהשימוש בנשק גרעיני, במקור יהיה מקומי, יכול בקלות להגיע למצב שאנחנו עומדים מול מלחמה גרעינית כוללת. מאוד לא מרגיע.

אוקיי. בא נראה. אני בחזרה במשאית שלי ונסענו בגשר ברוקלין. אנחנו יורדים, ואנחנו מביאים את המשאית הזאת שכרגע ראיתם לאנשהו, כאן במרכז הפיננסי. זו פצצה 10 קילוטון, קצת קטן ממה שהשתמשו בהירושימה... ואני רוצה לסכם בהעברת קצת אינפורמציה, אני חושב... מבחינת "חדשות מעשיות". אז, קודם כל, זה יהיה נורא מעבר לכל דמיון. זה האולטימטיבי. ואם אתה במרחק 3/4 ק"מ מאיפה שהפצצה התפוצצה יש לך סיכוי של 90% שלא תשרוד. אם אתה בדיוק איפה שהפצצה מתפוצצת, פשוט תתאדה. וזה... אני אומר לכם... זה לא טוב...

(צחוק)

אתם מבינים זאת. שלושה ק"מ, יש לך סיכוי של 50% להיהרג, ובמרחק של עד 12 ק"מ - אני מדבר על להיהרג במקום - משהו בין 10 עד 20 אחוזים סיכוי להיהרג. הענין בקטע הזה הוא שחווית התפוצצות גרעינית היא... קודם כל, עשרות מיליוני מעלות צלסיוס במוקד כאן, איפה שזה מתפוצץ וכמות יוצאת מהרגיל של אנרגיה בצורת חום, קרינה אקוטית ותוצאות הפיצוץ עצמו. רוח דמוית-הוריקן ענקית וחורבן בניינים כמעט לגמרי בתוך העיגול הצהוב כאן. ומה שאני הולך להתמקד עליו, לקראת סיומי כאן, הוא, מה קורה לך אם אתה באזור הזה? אז, אם אנחנו מדברים על הימים ההם של מתקפת גרעינית כללית, אתה, כאן למעלה, מת באותה מידה כמו האנשים כאן. אז זאת היתה נקודה לא חשובה. הענין היום, ברם, הוא שיש הרבה מה לעשות עבורך, לאלו שהם כאן, אם שרדת את הפיצוץ הראשוני. יש לך, כשהפיצוץ קורה - ודרך אגב, אם זה פעם יעלה לדיון, על תסתכלו עליו.

(צחוק)

אם תסתכל עליו, תתעוור, זמנית או לצמיתות. אז אם יש דרך להימנע מזה, כמו להסיט את המבט לכיוון אחר, זה יהיה דבר טוב. אם תמצאו את עצמכם חיים, אבל אתם בקירבת מקום של נשק גרעיני, יש לך... שהתפוצצה... יש לך 10 עד 20 דקות, תלוי בגודל ובמיקומו המדויק, לברוח מדרכו לפני שמינון קטלני של קרינה יורד ישר מענן הפטריה שעולה. ב-10 עד 15 דקות האלו, כל שעליך לעשות... ואני מתכוון לזה ברצינות... הוא להתרחק כקילומטר וחצי מהפיצוץ ומה שקורה הוא... זה... אני הולך להראות לכם ענני נשורת. תוך 20 דקות, זה יורד ישר; תוך 24 שעות. קרינה קטלנית מתקדמת עם הרוחות הנושבות, וזה בעיקר בכיוון הזה: זה מתקדם לכיוון צפון מזרח.

ואם אתה בקירבת מקום, אתה צריך להימלט. אז... אתה מרגיש את הרוח... והרוח החזקה עכשיו שאתה מרגיש, ואתה תרצה ללכת בניצב לכיוון הרוח או בכיוון הרוח, אם בעצם יכולת להבחין איפה היה הפיצוץ שלפניך. עליך לצאת משם. אם לא תצא משם, תיחשף לקרינה קטלנית מהר מאוד. אם אינך יכול לצאת משם, אנחנו רוצים שתיכנס למקלט ותישאר שם. עכשיו, הכוונה של מקלט באזור עירוני היא שאתה או במרתף עמוק כמה שיותר או שאתה צריך להיות בקומה - בקומה גבוהה אם זו התפוצצות בגובה האדמה, שהיא תהיה, גבוהה מהקומה התשיעית. אז אתה צריך להיות בקומה העשירית או גבוהה יותר, או במרתף. אבל בעצם, אתה צריך לצאת מהעיר כמה שיותר מהר. ואם תעשה כך, אפשר בעצם לשרוד פיצוץ גרעיני.

במהלך הימים הבאים עד שבוע, יהיה ענן קרינה - שוב, המתקדם עם כיוון הרוח, ונוחת לעוד 25 או 30 ק"מ - במקרה הזה מעל לונג איילנד. ואם אתה נמצא באזור הנשורת הישיר כאן, אתה ממש צריך להיות במקלט או לצאת משם, וזה ברור. אבל אם אתה במקלט, אתה ממש יכול לשרוד. ההבדל בין לדעת אינפורמציה מה שצריך לעשות באופן אישי, לבין לא לדעת אינפורמציה יכול להציל את חייך, ויכול להיות ההבדל בין 150,000 ל- 200,000 חללים ממשהו כזה לבין חצי מיליון עד 700,000 חללים.

אז, תכנון מענה במאה ה-21 הינו אפשרי וחיוני. אבל ב-2008, אין עיר אמריקאית אחת שהכינה תוכניות אפקטיביות להתמודד עם אסון פיצוץ גרעיני. חלק מהבעיה הוא שהמתכננים למצבי חירום עצמם, באופן אישי, המומים מבחינה פסיכולוגית מהרעיון של אסון גרעין. הם משותקים. אתה אומר להם "גרעיני", והם חושבים לעצמם, "אלוהים, אנחנו אבודים. מה הטעם? הוא חסר תועלת." ואנחנו מנסים להגיד להם שזה לא חסר תועלת: אנחנו יכולים לשנות את שיעורי ההישרדות על ידי זה שנעשה כמה דברים מהשכל הישר.

אז המטרה כאן היא לצמצם חללים. ואני רק רוצה להשאיר אתכם עם כמה נקודות אישיות שאני חושב שיעניינו אתכם. המפתח לשרוד פיצוץ גרעיני הוא להימלט, ולא להיכנס לדרך הפגיעה. זה בעצם כל מה שאנחנו נגיד כאן. וכמה שתתרחק יותר, במרחק של זמן מהפיצוץ המקורי וכמה שיותר מרחק בינך ולאטמוספרה בחוץ, יותר טוב. אז הפרדה - בתקווה עם אדמה או בטון, או שתהיה במרתף - מרחק וזמן זה מה שיציל אותך.

אז הנה מה שעליך לעשות. קודם כל, כפי שאמרתי, אל תסתכלו בהבזק האור אם אפשר - אינני יודע אם תוכל להימנע מלעשות זאת. אבל בא נניח, באופן תיאורטי, שאפשר, אתה תרצה לעשות זאת. תרצו לשמור על פה פתוח כדי שתופי האוזניים לא יתפוצצו מהלחצים. אם אתה ממש קרוב למה שקרה, באמת כדאי להתכופף ולהתכסות כמו שברט אמר - ברט הצב. ותרצה להיכנס מתחת למשהו כדי שלא תיפצע או תיהרג מחפצים, אם זה אפשרי. תרצה להימלט מענן הפטריה של הנשורת המקורית, כפי שאמרתי, תוך דקות ספורות, לטובת מקלט ומרחק. תרצה להתקדם עם כיוון הרוח או בניצב לרוחות למרחש של קילומטר.

אתם יודעים, אם אתה בחוץ ורואה בניינים נחרבים בצורה איומה ולמטה בכיוון הזה פחות נהרסו פה, אז אתה יודע שזה היה שם, הפיצוץ, ואתה תלך לכיוון הזה, כל עוד שאתה הולך בניצב לכיוון הרוח. ברגע שאתה בחוץ ומתפנה, תרצה לכסות כמה שיותר מעורך, לכסות את הפה והאף, כל עוד שהכיסוי לא מפריע לך להתקדם ולעוף משם. ולבסוף, תרצה להיטהר כמה שיותר מהר. ואם אתה לובש בגדים, תתפשט, יקלחו אותך באיזשהו מקום ולפנות את הקרינה - החומר הרדיואקטיבי שאולי עליך. ואתה תרצה להישאר במקלט ל-48 עד 72 שעות לכל הפחות, אבל תחכה בתקווה - יהיה לך הרדיו המיכני ללא בטריות שלך, ותחכה לאנשים שיגידו לך מה לעשות מתי זה בטוח לצאת החוצה. זה מה שצריך לעשות.

לסיום, מלחמה גרעינית היא פחות סבירה מאי פעם, אבל בוודאי לא ירדה מהפרק לגמרי, ואי אפשר לשרוד אותה. טרור גרעיני הוא אפשרי, אולי אפילו סביר, אבל אפשר לשרוד אותו. וזה ג'ק גייגר, שהוא אחד מהגיבורים של קהילת הבריאות הציבורית בארה"ב. וג'ק אמר שהדרך היחידה להתמודד עם משהו גרעיני, בין אם זה מלחמה או טרור, הוא ביטול נשקים גרעיניים לגמרי. ואתה רוצה לעבוד על משהו, ברגע שתתקן את התחממות כדור הארץ. אני מפציר בכם לחשוב על העובדה שעלינו לעשות משהו בקשר למציאות הבלתי מקובלת, הבלתי אנושית של נשקים גרעיניים בעולמנו.

עכשיו, זה השקופית של ההגנה האזרחית האהובה עלי, ואני... (צחוק) אני לא רוצה להיות גס... אבל... זה... הוא כבר לא בתפקיד... לא ממש איכפת לנו, אוקיי. זה נשלח אליי ממישהו שהוא מעריץ של נהלי ההגנה האזרחית, אבל האמת היא שאמריקה עוברת תקופה מאוד קשה. לא היינו ממוקדים, לא עשינו מה שהיה עלינו לעשות, ועכשיו אנחנו מתמודדים עם האפשרות של גיהנום עלי אדמות. תודה.