הווארד ריינגולד על שיתוף פעולה

אני כאן לגייס אתכם לעזור בעיצוב מחדש של הסיפור על איך בני אדם ויצורים אחרים מבצעים את העבודה. הנה הסיפור הישן. כבר שמענו עליו קצת. ביולוגיה היא מלחמה בה רק החזק שורד. עסקים ואומות מצליחים רק על ידי הבסה, השמדה, ושליטה בתחרות.

פוליטיקה סובבת סביב ניצחון הצד שלך בכל מחיר. אבל אני חושב שאנחנו יכולים לראות את תחילת ההיווצרות של סיפור חדש. זהו סיפור שמתפרס לאורכם של מספר תחומים שונים, ובו שיתוף פעולה, עשייה משותפת ותלות הדדית מורכבת מהווים תפקיד חשוב יותר. והתפקיד המרכזי - אך לא החשוב ביותר - של תחרות והישרדות החזק, מתגמד מעט על מנת לעשות מקום.

התחלתי להרהר על מערכת היחסים בין תקשורת, מדיה, ועשייה משותפת כשכתבתי את "חכמת ההמונים", ונוכחתי לגלות שגם לאחר שסיימתי את הספר, המשכתי לחשוב על זה. למעשה, אם מסתכלים לאחור, מדיה של תקשורת אנושית, והדרכים בהן אנחנו מאורגנים מבחינה חברתית, התפתחו הדדית כבר זמן רב. בני אדם חיו הרבה, הרבה יותר מבערך 10,000 השנים של האבולוציה החקלאית הממוסדת.

בקבוצות משפחתיות קטנות, ציידים צדים ארנבות, מלקטים אוכל. מושג העושר בימים האלו היה מספיק אוכל בשביל להישאר בחיים. אך בשלב מסויים הם התאגדו יחדיו כדי לצוד טרף גדול יותר. ואנחנו לא יודעים בדיוק כיצד הם עשו זאת. למרות שהם בטוח פתרו את בעיות העשייה המשותפת. ההגיון אומר שאתה לא יכול לצוד ממותות כשאתה נלחם בקבוצות האחרות.

ושוב, אין לנו שום דרך לדעת, אבל זה ברור שצורה חדשה של עושר בטח הגיחה. יותר חלבון ממה שמשפחה של צייד יכולה לאכול לפני שהוא הרקיב. אז זה העלה שאלה חברתית שאני מאמין, הביאה להיווצרות מבנים חברתיים חדשים. האם האנשים שאכלו את בשר הממותה היו חייבים משהו לציידים ומשפחותיהם? ואם כן, איך הם הגיעו להסכמים? שוב, אנחנו לא יכולים לדעת, אבל אנחנו יכולים להיות די בטוחים שהייתה מעורבת צורה מסויימת של תקשורת בסמלים.

כמובן, עם החקלאות הגיעה הציביליזציה הגדולה הראשונה, הערים הראשונות שנבנו מבוץ ולבנים, האימפריות הראשונות. היו אלה המנהלים של האימפריות האלו שהחלו להעסיק אנשים שיעקבו אחר חוב החיטה, והצאן, והיין והמסים שהיו חייבים להם על ידי יצירת סמלים, סמלים על חימר בזמן ההוא.

לא הרבה לאחר מכן, הומצא הכתב. והכלי העוצמתי הזה היה שמור, במשך אלפי שנים, לאליטת המנהלים אשר עקבו אחרי חשבונות האימפריות. ואז, טכנולוגיית תקשורת נוספת איפשרה מדיה חדשה. העיתונות המודפסת הצטרפה, ובתוך כמה עשורים, מיליוני אנשים נהייו יודעי קרוא וכתוב. ומתוך אוכלוסיות של יודעי קרוא וכתוב, נוצרו צורות חדשות של עשייה משותפת בתחומי הידע, דת ופוליטיקה. ראינו מהפכות מדעיות, הרפורמציה הפרוטסטנטית, כינון דמוקרטיות חוקתיות במקומות שהן לא היו אפשריות לפני כן. זה לא נוצר על ידי העיתונות הכתובה, אך התאפשר בשל העשייה המשותפת שנוצרה מהכתב. ושוב, צורות חדשות של עושר הגיחו.

עכשיו, מסחר זה עתיק. שווקים הם ישנים כמו צמתים. אבל קפיטליזים, כפי שאנחנו מכירים אותו, הוא רק בן כמה מאות שנים, התאפשר בעקבות התארגנויות שיתופיות וטכנולוגיות, כמו בעלות משותפת על חברה באמצעות אחזקת מניות, ביטוח קיבוצי, רישום כפול בהנהלת חשבונות.

עכשיו, כמובן, התוכנות שמאפשרות זאת מבוססות על האינטרנט. ובעידן ה"רבים לרבים", כל שולחן עבודה עכשיו הוא עיתונות כתובה, תחנת שידור, קהילה או שוק. האבולוציה מאיצה. לאחרונה, הכח הזה משתחרר מכבליו ומנתר אל מחוץ לשולחנות העבודה. ומאוד, מאוד מהר אנחנו עומדים לחזות בנתח נכבד מהאוכלוסיה, אם לא רובה, מהלך כשהוא אוחז, נושא, או לובש מחשבי-על מקושרים במהירויות גבוהות יותר ממה שאנו מחשיבים היום כפס רחב.

עכשיו, כשהתחלתי לבדוק את עניין העשייה המשותפת, הספרות העיקרית בנושא מבוססת על מה שסוצילוגים מכנים "דילמות חברתית". ויש כמה מעשיות ידועות של דילמות חברתיות. אני הולך לדבר על שניים מהם: דילמת האסיר והטרגדיה של נחלת הכלל.

עכשיו, כשדיברתי על זה עם קווין קלי, הוא הבטיח לי שכולם בקהל הזה יודעים פחות או יותר את הפרטים של דילמת האסיר. אז אני רק הולך לעבור על זה מאוד, מאוד מהר. אם יש לכם שאלות נוספות לגבי זה, שאלו את קווין קלי מאוחר יותר.

דילמת האסיר היא למעשה סיפור שמתבסס על מטריצה מתמטית שנגזרה מתורת המשחקים בשנים המוקדמות של החשיבה על מלחמה גרעינית: שני שחקנים שלא היו יכולים לסמוך זה על זה. רק אגיד ואומר שכל עסקה לא בטוחה היא דוגמא טובה לדילמת האסיר. איש עם הסחורה, איש עם הכסף, מכיוון שאינם יכולים לסמוך זה על זה, לא יבצעו החלפה. אף אחד מהם לא רוצה להיות הראשון, אחרת הוא יידפק. אבל שני הצדדים מפסידים, כמובן, בגלל שהם לא משיגים את מה שהם רוצים. אם הם רק היו יכולים להסכים, אם הם רק היו יכולים להפוך את דילמת האסיר למטריצת תמורה אחרת, שנקראת "ציד האייל", הם היו יכולים להמשיך.

לפני 20 שנה, רוברט אקסלרוד השתמש בדילמת האסיר בחקירה של השאלה הביולוגית: אם אנחנו כאן בגלל שאבותינו היו מתחרים עזים כל כך, איך בכלל יש דבר כזה שיתוף פעולה? הוא יזם טורניר מחשבים כדי שאנשים יציעו אסטרטגיות לדילמת האסיר וגילה, למרבה הפתעתו, שאסטרטגיה מאוד, מאוד פשוטה ניצחה. היא ניצחה בטורניר הראשון, ואפילו אחרי שכולם ידעו שהיא ניצחה, היא ניצחה בטורניר השני. זה ידוע בתור "מידה-כנגד-מידה".

משחק כלכלי נוסף שאולי לא מוכר כמו דילמת האסיר, הוא משחק האולטימטום. וזה גם חקירה מאוד מעניינת של הנחותינו לגבי הדרך בה אנשים מבצעים עסקאות כלכליות. המשחק משוחק כך. יש שני שחקנים. הם מעולם לא שיחקו את המשחק לפני כן. הם לא ישחקו את המשחק שוב. הם לא מכירים אחד את השני. והם, למעשה, בחדרים נפרדים. מציעים 100 דולרים לשחקן הראשון ומבקשים ממנו להציע חלוקה: 50-50, 90-10. מה שהשחקן רוצה להציע. או שהשחקן השני מקבל את החלוקה, משלמים לשני השחקים והמשחק נגמר. או שהוא דוחה את החלוקה, אף אחד לא מקבל את הכסף והמשחק נגמר.

עכשיו, הנחת היסוד של כלכלה נאו-קלאסית גורסת שזה לא הגיוני לדחות דולר בגלל שמישהו שאתה לא מכיר, בחדר אחר, הולך לקבל 99. אולם באלפי ניסיונות עם סטודנטים אמריקאים, אירופיים, ויפנים, אחוז משמעותי ידחה כל הצעה שאינה קרובה ל - 50-50. ולמרות שהם עברו סינון, ולא ידעו על המשחק, ומעולם לא שיחקו את המשחק לפני כן, נראה שמציעים ידעו את זה באופן מולד בגלל שההצעה שממוצעת הייתה קרובה ל - 50-50 באופן מפתיע.

עכשיו, החלק המעניין מגיע לאחרונה כאשר אנתרופולגיים החלו לקחת את המשחק הזה לתרבויות אחרות וגילו, להפתעתם, שחקלאים באמזונס או רועי צאן נודדים במרכז אסיה, או תריסר תרבויות שונות - לכל אחת היה באופן קיצוני מושג שונה למה הוגן. מה שמלמד כי במקום הקיום של חוש הגינות מולד, איכשהו הבסיס של העסקאות הכלכליות שלנו יכול להיות מושפע מהמוסדות החברתיים שלנו - בין אם אנו יודעים זאת ובין אם לא.

המעשייה הידועה השנייה של דילמות חברתיות היא "הטרגדיה של נחלת הכלל". גארט הארדין השתמש בה בכדי לדבר על פיצוץ אוכלוסין בשלהי שנות השישים. הוא השתמש בטרגדיה של נחלת הכלל, לפיה כל אדם, פשוט על ידי הגדלה מירבית של העדר שלו, הוביל לרעיית יתר ולדלדול של המשאב. הוא הסיק את המסקנה העגומה משהו לפיה בני אדם יעשקו באופן בלתי נמנע כל משאב משותף כאשר הם אינם מוגבלים בשימוש בו.

עכשיו, אלינור אוסטרום, מדענית פוליטית, שאלה ב - 1990 את השאלה המעניינית שכל מדען טוב צריך לשאול, והיא, האם זה באמת נכון שאנשים תמיד יעשקו את נחלות הכלל? אז היא יצאה ובדקה כל מידע שהייתה יכולה למצוא. היא בדקה אלפי מקרים של אנשים שחולקים מקווי מים, משאבי יערות, מדגים, וגילתה שכן, מקרה אחר מקרה, בני אדם חיסלו את נחלות הכלל שהם היו תלויים בהן. אבל היא גם גילתה מקרים רבים בהם אנשים התחמקו מדילמה האסיר. למעשה, הטרגדיה של נחלת הכלל היא דילמת האסיר רבת-משתתפים. והיא אמרה שאנשים הם אסירים רק אם הם מחשיבים עצמם ככאלה. הם התחמקו על ידי יצירת מוסדות לעשייה משותפת. והיא גילתה, וזה מאוד מעניין לדעתי, שבקרב המוסדות האלו שעבדו, היו מספר עקרונות מבניים משותפים. ונראה שהעקרונות האלה היו חסרים במוסדות שלא עובדים.

אני עובר מהר מאוד על מספר תחומים. בבילוגיה, הרעיונות של סימביוזה, ברירה קבוצתית, פסיכולוגיה אבולוציונית - ודאותם נמצאת במחלוקת. אבל אין עוד באמת ויכוח רציני לגבי העובדה שהתארגנויות שיתופיות התקדמו מתפקיד משני לתפקיד מרכזי בביולוגיה, מרמת התא אל רמת האקולוגיה. ושוב, הרעיונות שלנו של יחידים כיצורים כלכליים התהפכו. אינטרס אישי הגיוני הוא לא תמיד הגורם השולט. למעשה, אנשים יפעלו להעניש בוגדים, אפילו במחיר פגיעה בעצמם.

ולאחרונה, בדיקות נוירופיזיולוגיות הראו שאנשים שמענישים בוגדים במשחקים כלכליים קיימת פעילות במרכזי התגמול במוחות שלהם. מה שהוביל מדען אחד להכריז שייתכן ועונש אלטרואיסטי הוא הדבר שמחזיק חברות ביחד.

עכשיו, דיברתי על איך צורות חדשות של תקשורת ומדיה חדשה בעבר עזרו ליצירת צורות כלכליות חדשות. מסחר זה עתיק. שווקים הם ישנים מאוד. קפיטליזם מהזמן האחרון. סוציאליזם הגיח כתגובה לכך. ועדיין אנחנו עדים לשיח דליל ביותר לגבי איך אולי תגיח הצורה הבאה. ג'ים סוראוויקי ציין בקצרה את המאמר של יוחאי בנקלר בנושא קוד פתוח, כשהוא מצביע על צורה חדשה של תוצרת: תוצרת "עמית לעמית". אני פשוט רוצה להעיר את תשומת לבכם לכך שאם בעבר, צורות חדשות של שיתוף פעולה שהתאפשרו הודות לטכנולוגיות חדשות יוצרות צורות חדשות של עושר, אנחנו אולי מתקדמים אם כך לצורה כלכלית נוספת שהיא שונה באופן ניכר מהקודמות.

בואו נסתכל בקצרה על כמה עסקים. IBM, כמו שאתם יודעים, SUN ,HP - חלקם הם מהמתחרים החזקים ביותר בעולם ה-IT - משתמשים בקוד פתוח, מספקים להמונים תיק עבודות של הפטנטים שלהם. Eli Lilly - חלק, שוב, מהתחרות העזה בעולם התרופות - יצרה שוק של פתרונות לבעיות בתחום התרופות. טויוטה, במקום להתייחס לספקים שלה כשוק, מתייחסת אליהם כרשת ומאמנת אותם לייצר טוב יותר, אפילו שהם מאמנים אותם לייצר טוב יותר למתחרים שלהם. עכשיו, אף אחד מהחברות האלו לא עושה זאת מתוך אלטרואיזם. הן עושות את זה בגלל שהן מבינות ששיתוף פעולה מסוים הוא אינטרס אישי שלהן.

ייצור על פי קוד פתוח הראה לנו שתוכנה ברמה עולמית, כמו Linux ו- Mozilla, יכולות להיווצר בלי המבנה הבירוקרטי של החברה, וגם בלי התמריצים של השוק כפי שהכרנו אותם. Google מעשיר את עצמו על ידי העשרת אלפי בלוגרים באמצעות AdSense. Amazon פתח את ממשק תכנות היישומים שלו ל - 60,000 מפתחים, כמות עצומה של חנויות Amazon. הם מעשירים אחרים, לא מתוך אלטרואיזם, אלא כדרך להעשיר את עצמם. Ebay פתר את דילמת האסיר ויצר שוק - שבצורה אחרת לא היה מתקיים - על ידי יצירת מנגנון של משוב אשר הופך את דילמת האסיר לציד האייל.

במקום "שנינו לא נוכל לסמוך אחד על השנים כך שאנחנו חייבים לבצע מהלכים לא אופטמליים", זה "תוכיח לי שאתה אמין, ואשתף פעולה". ויקיפדיה נעזרה באלפי מתנדבים כדי ליצור אנציקלופידה בחינם עם מיליון וחצי מאמרים ב - 200 שפות תוך כמה שנים בלבד.

ראינו ש - ThinkCycle איפשר לארגונים חוץ ממשלתיים במדינות מתפתחות להציף בעיות אותן פותרים סטודנטים לעיצוב ברחבי העולם, כולל משהו שמשמש עכשיו להקלה על בעת צונאמי. זה מנגנון להשבת נוזלים לקורבנות חולירע שהוא כל כך קל לשימוש שאפשר להכשיר אנאלפבתים להשתמש בו. BitTorrent הופכת את כל מי שמוריד מהאינטרנט למעלה לאינטרנט, עושה את המערכת ליותר יעילה ככל שמשתמשים בה יותר.

מיליוני אנשים תרמו את המחשבים שלהם כשהם לא משתמשים בהם כדי להתחבר יחדיו דרך האינטרנט לכדי קבוצת מחשבי-על שמסייעת לפתור את בעיית קיפול החלבון בשביל מחקרים רפואיים. זה Folding at Home בסטנפורד. לפצח קודים. לחפש חיים בחלל החיצון.

אני לא חושב שאנחנו יודעים מספיק עדיין. אני לא חושב שאפילו התחלנו לגלות מה הם עקרונות היסוד. אבל אני חושב שאנחנו יכולים להתחיל לחשוב עליהם. ואין לי מספיק זמן לדבר על כולם. אבל תחשבו על אינטרס אישי. זה הכל נוגע לאינטרס אישי שמסתכם ביותר מזה. באל סלבדור, שני הצדדים שנסוגו ממלחמת האזרחים שלהם נקטו צעדים שהוכחו כזהים לאסטרטגייה של דילמת האסיר.

בארצות הברית, בפיליפינים, בקניה, ברחבי העולם, אזרחים אירגנו לבדם הפגנות פוליטיות וקמפיינים לעידוד הצבעה תוך שימוש במכשירים ניידים ומסרונים. האם תכנית אפולו של שיתוף פעולה אפשרית? לימוד על-תחומי של שיתוף פעולה? אני מאמין שהתמורה תהיה גדולה מאוד. אני חושב שאנחנו צריכים להתחיל לפתח מפות של השטח הזה כך שנוכל לדבר על זה בכל התחומים. ואני לא אומר שהבנת שיתוף פעולה הולכת לגרום לנו להיות אנשים טובים יותר. ולפעמים אנשים משתפים פעולה על מנת לעשות דברים רעים. אבל אני כן אזכיר לכם שלפני כמה מאות שנים, אנשים ראו את אהוביהם מתים ממחלות שהם חשבו שקרו בעקבות חטא או זרים או רוחות רעות.

דקארט אמר שאנחנו צריכים דרך חדשה לגמרי של חשיבה. כשהשיטה המדעית סיפקה דרך חדשה לגמרי של חשיבה וביולוגיה הראתה שמיקרו-אורגניזם גרם למחלות, סבל הוקל. אילו צורות של סבל יכולות להיות מוקלות, אילו צורות של עושר יכולות להיווצר אם היינו יודעים קצת יותר על שיתוף פעולה? אני לא חושב שהשיח העל-תחומי הזה יקרה באופן אוטומטי. זה יצריך מאמץ. אז אני מגייס אתכם לעזור לי להתניע את פרוייקט שיתוף הפעולה. תודה. (מחיאות כפיים)