הקטור רואיז מחבר את העולם

אתם יודעים, אחד הדברים שהייתי רוצה להגיד מראש הוא שאני נמצא כאן באמת בטעות. כלומר, לא ב TED, אבל אני נמצא בנקודה זו בחיי, באמת בזכות אוסף של צירופי מקרים שהייתי באמת מחשיב אותם כטעות. אבל מה שהייתי רוצה לדבר איתכם עליו כיום הוא אולי הדרך בה אנו נוכל להשתמש בטכנולוגיה כדי לגרום לטעויות כאלו לקרות לעיתים קרובות יותר. כי אני באמת מאמין, כאשר אני מביט לאחור על כיצד אני מצאתי את עצמי בתוך טעות כזו שהטכנולוגיה שיחקה בה תפקיד משמעותי.

אז מה שהייתי רוצה לעשות היום הוא לספר לכם קצת על עצמי, כיוון שהייתי רוצה להכניס להקשר את מה שאני אספר לכם. ואני חושב שתראו מדוע שתי התשוקות הגדולות של חיי כיום הן ילדים וחינוך. וברגע שאכניס את זה להקשר, ארצה לספר לכם מעט על טכנולוגיה: מדוע אני מאמין שהטכנולוגיה היא מאפשר כביר; כלי רב עוצמה שיכול לעזור לנו לגשת לאתגרים הללו. אחר כך, על היוזמה שכריס הזכיר, שהחלטנו להשיק ב AMD לה אנו קוראים 1550 ואז אחזור אל ההתחלה, ואספר לכם מעט יותר, ובתקווה אשכנע אתכם, שאני מאמין כי בעולם כיום, חשוב מאוד שלמובילי התעשייה לא רק יהיה רעיון לגבי מה עסקיהם מייצגים אלא שתהיה להם תשוקה לגבי דבר מה שהוא משמעותי באמת.

אז עם כל זה, קודם כל תנו לי לספר לכם, אני אחד מחמישה ילדים. אני הבכור, השאר נשים. כך שגדלתי במשפחה של נשים. למדתי רבות איך להתמודד עם הצד הזה של העולם. (צחוק) וכמו שאתם מסוגלים לדמיין, אם תצליחו לצייר את התמונה הבאה: נולדתי בכפר קטן במקסיקו, בסביבה ענייה מאוד לצערי, ולהורי לא היתה השכלה על-תיכונית. אבל התמזל מזלי לרכוש כזו, וכך גם לארבע אחיותי. זה מראה לכם את החשיבות שהורי ייחסו לחינוך. הורי היו קנאים בכל הקשור ללמידה, ואני אחזור לכך מאוחר יותר.

אך אחד הדברים שחשף אותי בשלב מוקדם ללימוד, ולסקרנות עצומה שהוחדרה בי כילד, הייתה הטכנולוגיה שרואים כאן -- הפטיפון. אבי מצא אותה במגרש הגרוטאות, והצליח לתקן אותה ולגרום לה לעבוד. ובדרך פלא עד היום הזה, בכנות איני מבין איך הוא היה כה מודע למה שמתרחש היום בעולם -- אבל, על ידי כך שהזמין אותי לשבת איתו כשהייתי רק ילד, ועל ידי ניגון תקליטים של מוצרט בפטיפון, והוא היה אומר לי כיצד מוצרט היה הרומנטי מבין כל המלחינים הקלאסיים, וכיצד קלייר דה לונה (אור ירח), מהאהובות עליו, הייתה בשבילי חשיפה אמיתית למוסיקה קלאסית. הוא הסביר לי על יוהאן שטראוס, וכיצד הוא המציא את הוולס שנהיה כה מפורסם מסביב לעולם. וסיפר לי גם מעט על היסטוריה, כאשר השמיע את האוברטורה 1812 של צ'ייקובסקי על הפטיפון הקטן, והוא סיפר לי על רוסיה ועל כל הדברים שהתרחשו ברוסיה באותה התקופה ומדוע המוסיקה הזאת, בדרכים מסוימות, ייצגה חתיכה קטנה מההיסטוריה. ואפילו בתור ילד, הוא הצליח להחדיר בי סקרנות רבה. ואולי לכם המוצר הזה לא נראה כמו טכנולוגיה מתקדמת, אבל אם תדמיינו את התקופה בו כל זה התרחש -- אלו היו אמצע שנות הארבעים -- זו היתה בהחלט, על פי השקפתו, חתיכת טכנולוגיה מתקדמת.

אז אחד הדברים שקריטי לנו לנסות לזקק מתוך החוויה הזו, הוא שבנוסף לכך, אנשים שואלים אותי ואומרים, "נו, איך התייחסו אליך הוריך כשהיית ילד?" ואני תמיד עונה שהם היו נורא קשוחים איתי. ולא קשוחים במובן שרב האנשים חושבים עליו, כשההורים שלכם צועקים עליכם או מכים אתכם מדי פעם. הם היו קשוחים במובן שכאשר אני גדלתי, אמי ואבי תמיד אמרו לי, חשוב מאוד שתזכור שני דברים. קודם כל, כשאתה הולך לישון בלילה, עליך להביט לאחור על היום שחלף ולהרגיש שהיום תרמת משהו, ושעשית כל מה שיכולת על מנת לעשות זאת בצורה הטובה ביתר. והדבר השני שהם תמיד אמרו: ואנו בוטחים בך, שלא משנה איפה אתה או לאן תלך, אתה תמיד תעשה את הדבר הנכון. עכשיו, אני לא יודע כמה מכם אי פעם עשיתם זאת עם ילדיכם, אבל אם כן, בבקשה תבטחו בי, זהו הלחץ הגדול ביותר שאתם יכולים להפעיל על ילד, להגיד -- (צחוק) -- אנו בוטחים בך לעשות את הדבר הנכון. כשיצאתי עם חברי לשתות בירה, תמיד הייתי מודע לאותן מילים -- (צחוק)

--ומאוד זהיר. אחד הדברים שקרו עם טכנולוגיה הוא שהיא יכולה לעזור רק אם היא מועילה, כמובן, אבל גם נגישה, ובמחיר סביר. ובעולם כיום, תועלת, נגישות ומחיר סביר אינם קיימים בהכרח בהרבה טכנולוגיות שמיוצרות כיום. אז, אחת התשוקות בחברה שלנו, וכיום אחת התשוקות הפרטיות שלי, היא להיות מסוגל לעבוד באמת קשה כדי להפוך את הטכנולוגיה למועילה, נגישה וסבירה במחירה. ובשבילי, זה ממש, ממש קריטי.

כיום, הטכנולוגיה השתנתה רבות מאז ימי הפטיפון. אתם יודעים, כיום יש לנו, כמובן, מחשבים חזקים בצורה יוצאת דופן. דבר עצום שאנשים כיום מכנים כתוכנת על הוא האינטרנט. למרות שאם לדבר בכנות, אנחנו לא מאמינים שהאינטרנט הוא אכן תוכנת על. מה שבו אנו כן מאמינים הוא שהאינטרנט, אם לומר זאת בכנות, הוא חיבור בין אנשים ורעיונות. האינטרנט הוא רק הממשק בו האנשים והרעיונות מתקשרים. והכח בחיבור האנשים והרעיונות יכול להיות די מדהים. וכך, אנו מאמינים כי דרך כל אותם שינויים שהתרחשו, אנו ניצבים כיום מול הזדמנות עצומה. אם נוכל קשר את האנשים והרעיונות בצורה יותר אינטנסיבית -- ולמרות שראיתם שפע, ואינספור מוצרים אשר נכנסים כיום לשוק, הדגש בשבילי הוא כמה מתוך אותם המוצרים מסוגלים לספק לאנשים קישוריות, בצורה שימושית, נגישה, באופן נוח, ובנוסף לכך במחיר סביר, כך שללא קשר למצבו הכלכלי של אדם, תהיה בידיו האפשרות לממן טכנולוגיה כזו.

אז, אנו אמרנו שהיינו רוצים,, לאפשר זאת. היינו רוצים ליצור יוזמה. ולפני מספר שנים ב AMD העלינו את הרעיון, מה אם ניצור את היוזמה שאנו קוראים לה 1550, שם אנו נשאף, שעד שנת 2015, חצי מהעולם יהיה מחובר לאינטרנט כך שאנשים ורעיונות יוכלו לתקשר. ידענו שלא נוכל לעשות זאת לבדנו, ובשום דרך לא התכוונו שישתמע שאנחנו ב AMD נעשה זאת לבד. תמיד הרגשנו כי הדבר הזה יוכל לקרות בעזרת שותפות עם ממשלות, התעשייה, מוסדות השכלה, שפע של חברות ובכנות אפילו מתחרים. אז זאת בהחלט יוזמה שאפתנית, אם תרצו לחשוב על כך בצורה זו, אבל אנחנו הרגשנו שהיינו צריכים לקחת הימור רציני בשנים הבאות, זה היה נועז מספיק ואמיץ מספיק כדי לאלץ את כולנו לחשוב על דרכים לעשות דברים בצורה שונה. ואני אחזור לכך בעוד דקה, כיוון שאני חושב שהתוצאות עד כה היו מדהימות, ואני יכול רק לצפות להתרגש נורא לגבי מה שאני חושב שהולך לקרות בשמונה השנים הקרובות, כאשר נגיע ליוזמה של 2015.

איפה אנחנו כיום? זה שנה בעקבות שנה. זה מגיע מחברינו בGapminder.com. אלו מכם שעוד לא הציצו אל האתר שלהם, כדאי לכם. זה מאוד מרשים. ואתם יכולים לראות איך חדירת האינטרנט השתנתה לאורך השנים. וכאשר קיבלנו את המוצג הזה אמרנו נו טוב, איפה אנחנו ביחס למטרה שהצבנו לקראת 2015, הדבר שנהיה בולט מורכב משלושה חלקים. אחד הוא העולם המערבי, המוגדר בעיקרון על פי מערב אירופה וארצות הברית, ביצע התקדמות חסרת תקדים. הקישוריות בחלקים הללו של העולם היא באמת פנומנלית וממשיכה להתפתח.

ואם לדבר ברצינות, אנו חושבים כי אפשר בהחלט להגיע ל 100%,, אפילו לפני מסגרת הזמן של 2015. בחלקים אחרים של מדינות מתפתחות, כמו הודו וסין, ההתקדמות הייתה טובה -- הייתה יציבה, הייתה טובה. אבל במקומות אשר אינם מפותחים, מקומות כמו אפריקה, דרום אמריקה ומקומות אחרים בעולם, ההתקדמות הייתה די איטית. למעשה, לא מזמן ביקרתי בדרום אפריקה. הייתה לי ההזדמנות לקיים דיון עם הנשיא מבקי, ואחד הדברים שעליהם דיברנו הוא, מה מונע מיעד הקישוריות להתקדם מהר יותר? ואחת הסיבות היא, בדרום אפריקה, המחיר החודשי לפס-רחב עומד על 100 דולרים. זה בלתי אפשרי, אפילו בארצות הברית, לשלם על מחיר כזה, כדי לאפשר את האפשרות לקישורית שאנו שואפים להגיע אליה. אז, דיברנו על דרכים בהם יהיה אפשרי ליצר שיתוף פעולה על מנת להוריד את מחיר הטכנולוגיה. אז, כשאתם מסתכלים על התרשים הזה, אתם מסתכלים על הסוף -- זהו תרשים לוגריתמי בציר האופקי -- אתם מסתכלים על הסוף: יש לנו דרך ארוכה מאוד על מנת להגיע ל2015 עם היעד של 50 אחוז. אבל אנחנו נלהבים בחברה שלנו; אנחנו חדורי תושיה. אנחנו באמת חושבים שזהו תהליך פנומנלי של דברים, שדוחף אותנו לעשות דברים בצורה שונה, ואנו מצפים ליום בו נוכל באמת, לעבוד עם כל כך הרבה שותפים מסביב לעולם, על מנת להגיע אל המטרה.

עכשיו, אחד הדברים שהייתי רוצה להסביר לגבי 1550, שאני חושב שהוא קריטי, הוא כי לא מדובר בצדקה. זהו בהחלט פרויקט עסקי. בואו ניקח פלח קטן, מהעולם הלא מקושר, ונקרא לו שוק החינוך. כשאנו מסתכלים על ילדים בגיל בית הספר היסודי, יש לנו מאות על גבי מאות של מיליוני ילדים מסביב לעולם שיוכלו להפיק יתרונות עצומים מלהיות מחוברים לאינטרנט. כך שכאשר אנו רואים זאת, אנו רואים הזדמנות לקיים עסק שיפנה לצרכים של אותו פלח. וכאשר אנו התחלנו את היוזמה, ממש מההתחלה אמרנו זאת בבירור: לא מדובר בצדקה. זהו באמת פרויקט עסקי, כזה שפונה לפלח מאתגר ביותר של השוק. כיוון שמה שלמדנו בשלוש השנים האחרונות הוא שפלח השוק הזה, בין אם מדובר בחינוך או במדינות תת-מפותחות, לא משנה, שזהו פלח שדורש איכות גבוהה ביותר,אמינות גבוהה ביותר, מחיר נמוך ביותר וגישה, והרבה אתגרים שבכנות, מבלי לעשות אותם, יהיה קשה מאוד להבין, ואני אסביר זאת בעוד דקה.

זאת יוזמה שממוקדת בפתרונות אנושיים פשוטים ונגישים. מה שאנו מתכוונים בכך הוא, אתם יודעים, בכנות, המחשב האישי הומצא ב1980 בערך פחות או יותר, וב20 וכמה שנים, הוא לא השתנה. זהו עדיין, ברב המקומות, קופסה אפורה או שחורה, והיא גם נראית אותו הדבר. ושוב בכנות -- ואני יודע שלפעמים אני מעליב חלק מלקוחותי כשאני אומר, ואני באמת מתכוון לזה -- אם הייתם מסירים את השם של המחשב, יהיה קשה מאוד לשפוט מי ייצר אותו, כיוון שהם כולם מאוד מסחריים אך עדין כולם שונים. כך שלא הייתה עדיין גישה שהאדם במרכזה שהייתה פונה לפלח זה של השוק, אז אנחנו באמת מאמינים שזה קריטי לחשוב עליו.

זה מזכיר לי המון שיחות ששמענו הבוקר, על אותו מכשור לחדר ניתוח שהיה מותאם בדיוק בשביל אפריקה. אנחנו מדברים על משהו מאוד דומה גם כאן. שמבוסס על גישה רגישה-אזורית. הדבר אליו אני מתכוון בכך הוא שבאזורים מסוימים בעולם, הממשלה משחקת תפקיד מפתח בפיתוח הטכנולוגיה. באזורים אחרים, היא לא. באזורים אחרים בעולם, יש לנו תשתית שמאפשרת לתעשייה לקחת חלק פעיל. בחלקים אחרים אין. ואז אנחנו צריכים להיות רגישים לאיך הטכנולוגיה יכולה להתפתח להתחיל לפעול באותם האזורים. והחלק האחרון, שהוא מאוד חשוב -- וזאת הדעה שבה אנחנו מחזיקים, שלא רבים שותפים לה, שבה נדמה כי אנחנו עומדים לבדנו, -- היא שאנחנו באמת מאמינים כי ההצלחה הגדולה ביותר ליוזמה הזו יכולה לבוא על ידי אימוץ מערכות מקומיות, מובנות, אשר פועלות מקצה לקצה.

מה שאני מתכוון בכך הוא, ותרשו לי להשתמש בדוגמה הבאה, מדינת דרום אפריקה, בגלל שהייתי בה לא מזמן,, ועקב כך אני קצת מכיר חלק מהאתגרים שיש להם. זאת מדינה עם 45 מיליון אנשים. זאת כלכלה מתעוררת. היא מתחילה לצמוח בצורה מדהימה. יש להם מטרה של הורדת המחיר של הקישוריות. יש להם חברת מחשבים המייצרת מחשבים בדרום אפריקה. הם מפתחים סביבות ללימודי תוכנה באוניברסיטאות. איזה מקום אידאלי ליצירת סביבה שיכולה לבנות את התוכנה ואת החומרה שלה זקוקים בבתי הספר שלהם. ולהפתעתי, למדתי בדרום אפריקה שיש להם 18 ניבים לשוניים, תמיד חשבתי שיש להם רק שניים -- אנגלית ואפריקאית -- אבל מסתבר שיש להם 18 ניבים לשוניים. ועל מנת לעמוד בצרכים של מערכת החינוך המסורבלת, זה יכול להתבצע רק מבפנים. אני לא חושב שפלח זה של השוק יכול להיות מטופל על ידי חברות המונחתות ממקום אחר בעולם, שפשוט ישליכו את המוצר וימכרו אותו לשוק. אז אנו מאמינים שבאזורים אלו של העולם איפה שהאוכלוסיה גדולה, וישנה תשתית המסוגלת לספק אותה, המערכות המקומיות, המקושרות מתחילה ועד הסוף, הן מאוד קריטיות להצלחתו.

זאת תמונה של כיתה שציידנו במחשבים במקסיקו, מדינת הולדתי. הכיתה הספציפית הזו ממקומת במדינת מיצ'ואקאן אלו מכן שאולי מכירים את מקסיקו -- מיצ'ואקון היא מדינה צבעונית מאוד. ילדים מתלבשים בביגוד מאוד צבעוני, זה נפלא לראות את הכוח שיש לזה בידיהם של ילדים, במחשב. ואני חייב להגיד לכם שזה כל כך קל להעריך את ההשפעה שיש לגישה לטכנולוגיה וקישוריות על חייהם והשכלתם של אותם הילדים. לא מזמן פתחנו מעבדת למידה בבית ספר בווסט קייפ בדרום אפריקה, בבית ספר הקרוי על שמו של נלסון מנדלה, וכשרואים את הפנים ואת הפעילויות של אותם הילדים עקב יכולתם לגשת למחשבים, זה פשוט פנומנלי. ולא מזמן, הם כתבו לנו מכתבים, וסיפרו לנו כמה הם נלהבים מההשפעה שזה יצר על חייהם, על חלומותיהם לגבי השכלה, על יכולותיהם, פשוט פנומנלי.

פרסנו עכשיו 30 טכנולוגים שונים ב18 מדינות שונות, והצלחנו לחבר מיליוני אנשים במאמץ להמשיך ללמוד מה פלח השוק הספציפי צריך ודורש. ואני חייב להגיד לכם כי למרות שמיליונים לא נשמע הרבה במונחים של מיליארדים שצריך עוד לחבר אותם, זאת התחלה. ואנו לומדים המון. ואנו לומדים כמות ידע עצומה לגבי מה אנחנו מאמינים כי פלח שוק צריך על מנת שיהיה אפקטיבי.

דוגמא אחת לכך היתה לפטופ לכל ילד. חלקכם מכירים את היוזמה. זהו שיתוף פעולה בין MIT וקבוצה של חברות -- גוגל מעורבת, רד הט (הפצת לינוקס) --וAMD היא שחקן מפתח. האלקטרוניקה מאחורי לפטופ לכל ילד מבוססת טכנולוגיה של AMD, זהו המעבד. אבל על מנת לתת לכם טעימה לגבי עד כמה קבוצה של אנשים יכולה להיות יצירתית, אחת המטרות של לפטופ לכל ילד היא להגיע ל10 שעות חיי סוללה. כיוון שהורגש כי יום לימודי ייערך שמונה שעות, והיית רוצה שלילד תהיה האפשרות להשתמש בלפטופ לפחות ליממה אחת ללא הצורך בטעינה חוזרת. מהנדסים עשו קברת דרך עצומה בפיתוח בתחום זה, וזמן הסוללה במוצר זה עומד כיום על 15 שעות -- רק בזכות עבודה חדשנית רבה שאנשים עשו בגלל היותם נלהבים לעשות זאת אנו מצפים שכל זה ייפרס לקראת סוף השנה הנוכחית, ואנחנו מאוד נלהבים מהאפשרויות שזה יציע בתחומי החינוך. זהו מוצר מפוקס מאוד המכוון במדויק לשוק החינוך, לא רק במדינות מתפתחות, אבל אפילו במדינות מפותחות גם כן, כיוון שיש חלקים בארצות הברית איפה זה יכול גם כן לגרום להשפעה עצומה על היכולת לגרום לחינוך להיות מהנה יותר ויעיל יותר.

אנחנו גם יצרנו שיתוף פעולה עם TED בפרויקט זה, עם "אדריכלות למען האנושות", ועם זוכה פרס TED קמרון סינקלר, יש לנו תחרות שפרסמנו לקהילת האדריכלות למצוא את העיצוב הטוב ביותר למעבדת מחשבים לאזורים מתפתחים. ואנחנו מאוד מתרגשים לקראת האפשרות להיות חלק מכך, ולא מסוגלים לחכות לראות מה יצא מתוך הפעילות המרתקת הזה.

הרשו לי לחזור אל ההתחלה, כדי לסיים את ההצגה הזו. אני אגיד לכם כי אחד הדברים שאני מרגיש שמאוד קריטי לנו בתעשייה, בעסקים, להיות מלאי תשוקה לגבי פתרון בעיות אלו. אני לא חושב שמספיק לשים אותם בטבלה, להביט במספרים ולהגיד, כן, זהו עסק טוב. אני באמת מאמין שאתם חייבים להיות להוטים לזה.

ואחד הדברים שלמדתי, גם, מהוריי -- ואספר לכם סיפור משעשע קטן -- במיוחד מאבי. ולקח לי זמן מה להבין אותו, אבל הוא אמר לי, כשהלכתי לקולג', הוא אמר, "אתה הראשון במשפחה שהולך לקולג'. וחשוב מאוד שתבין שבשביל שהציביליזציה תוכל להתקדם, כל דור חייב להיות טוב יותר מקודמו. ומשום כך,זאת ההזדמנות שלך להיות טוב יותר מהדור שלי." בכנות, אני לא בטוח שבאמת הבנתי את מה שהוא אמר לי באותו הזמן. הייתי להוט לצאת לקולג', למצוא בנות, וללמוד, ובנות, וללמוד. אבל אז סיימתי את הקולג' והתאהבתי. סיימתי את לימודי. החלטתי להתחתן. וביום חתונתי, אבי הגיע אלי שוב ואמר," אתה יודע, אני הולך להזכיר לך שוב, שכל דור חייב להיות טוב יותר מקודמו. אתה חייב להיות בעל טוב משאני הייתי, בגלל שכך מתבצעת הקידמה." ועכשיו הוא החל להישמע הגיוני. בגלל שידעתי איזה בעל נהדר הוא היה, ועכשיו הוא שוב החל להפעיל לחץ עלי, כמו שהיה עושה כשהייתי ילד קטן. ואז מספר שנים מאוחר יותר, נולד לי ילד, ילדי הראשון, ושוב, אבי הגיע לבית החולים, ושנינו בהינו בזכוכית, רואים את כל הילדים מהצד השני, והוא אמר, "אני אזכיר לך שוב, על כל דור להיות טוב יותר, עליך להיות אב טוב יותר משאני הייתי." ואז נפל עלי האתגר העצום שהונח עלי, בגלל שהוא היה אב מעולה. אבל מה שחשוב הוא שהוא החדיר בי תשוקה לקום בכל יום בבוקר ולרצות להיות טוב יותר, באמת לקום ולחשוב על תפקידי בחיים לא רק להיות המנכ"ל של חברת Fortune 500. אלא שיום אחד אוכל להביט לאחור, והמקום הוא באמת טוב יותר בעזרת תרומות קטנות שכל אחד מאיתנו יכול לעשות. תודה רבה לכם. (מחיאות כפיים)