היתר ברוק: המלחמה שלי לחשוף שחיתות ממשלתית

לפני שנים רבות, העולם היה משפחה גדולה בעלת תפקוד לקוי. ניהלו אותה הורים חשובים וחזקים, והאנשים היו חסרי ישע שובבים וחסרי תקווה אם מישהו מהילדים הפוחזים יותר פקפק בסמכות ההורים, היו גוערים בהם. אם הם נכנסו לשוטט בחדרי ההורים, או אפילו למגירות הסודיות שלהם, הם נענשו, ואמרו להם שלטובתם אל להם להיכנס לשם שוב.

אז יום אחד, הגיע אדם לעיר עם קופסאות על קופסאות של מסמכים סודיים שנגנבו מחדרי ההורים. "הסתכלו מה הם החביאו מכם," הוא אמר. הילדים הסתכלו ונדהמו. היו שם מפות ופרוטוקולים של ישיבות שבו הוריהם לכלכו אחד על השני. הם התנהגו ממש כמו ילדים. וגם עשו שגיאות, ממש כמו ילדים. ההבדל היחידי היה השגיאות שלהם היו בתוך התיקיות הסודיות. טוב, היתה ילדה בעיר, והיא לא חשבה שאלה צריכות להיות תיקיות סודיות, או שאם הן היו, צריך היה להיות חוק שיאפשר לילדים גישה. ואז, היא התחילה לדאוג שכך יהיה.

טוב, אני הילדה בסיפור, והמסמכים הסודיים שבהם הייתי מעונינת היו ממוקמים בבנין זה, הפרלמנט הבריטי, והנתונים שרציתי לשים את ידי עליהם היו קבלות ההוצאות של חברי הפרלמנט. חשבתי שזו היתה שאלה בסיסית שיש לשאול אותה בדמוקרטיה. (מחיאות כפיים) זה לא היה כאילו שביקשתי לדעת את הקוד למקלט אטומי, או משהו כזה, אבל מידת ההתנגדות שקיבלתי מבקשה זו של "חופש המידע", היה אפשר לחשוב שביקשתי משהו כזה.

אז נאבקתי במשך כחמש שנים כדי לעשות זאת, וזו היתה אחת ממאות רבות של בקשות שהגשתי, לא -- אני לא -- היי, ראו, אני לא יצאתי, בכנות, לעורר מהפיכה בפרלמנט הבריטי. זו לא היתה הכוונה שלי. אני פשוט ביקשתי בקשות אלו כחלק ממחקר עבור הספר הראשון שלי. אבל זה הסתיים במאבק משפטי מתמשך מאד זה וכך מצאתי את עצמי לאחר 5 שנים של מאבק נגד הפרלמנט בפני 3 שופטים בולטים מאד של בית המשפט העליון מחכה לפסיקתם באם הפרלמנט היה צריך לשחרר את הנתונים האלה, או לא. ועלי לאמר לכם, לא הייתי מלאת תקווה, משום שהיכרתי את הממסד, חשבתי שהם תמיד דבקים זה בזה. שאני חסרת מזל.

טוב, נחשו מה? זכיתי. הידד. (מחיאות כפיים)

טוב, זה לא בדיוק הסיפור, משום שהבעיה היתה שהפרלמנט עיכב ועיכב את שחרור הנתונים, ואז הם ניסו לשנות את החוק באופן רטרואקטיבי כך שזה שוב לא יחול עליהם. חוק השקיפות שהם העבירו קודם לכן שחל על כל אחד אחר. הם ניסו להשאיר זאת כך שזה לא יחול עליהם. מה שהם לא הביאו בחשבון היה הדיגיטציה משום שזה אומר שכל אותן קבלות נייר עברו סריקה אלקטרונית, וזה היה פשוט מאד למישהו פשוט להעתיק את כל מסד הנתונים, להעלות אותו על דיסק, ואז פשוט לשוטט להנאתו מחוץ לפרלמנט, מה שהם עשו, ואז הם הציעו את הדיסק הזה למרבה במחיר, שהיה הדיילי טלגרף, ואז, כולכם זוכרים, היו שבועות על שבועות של גילויים, הכל החל מסרטי פורנו ופקקי אמבטיה ומטבחים חדשים ומשכנתאות שמעולם לא שילמו עבורם. התוצאה הסופית היתה ש-6 שרים התפטרו, הדובר הראשון מזה 300 שנה של הבית הוכרח להתפטר, ממשלה חדשה נבחרה על מנדט של שקיפות, 120 חברי פרלמנט התפטרו בבחירות האלו, ועד עכשיו, 4 חברי פרלמנט ושני לורדים ריצו תקופות מאסר בגין הונאה כך, תודה (מחיאות כפיים)

ובכן, אני מספרת לכם את הסיפור הזה מכיוון שזה לא היה ייחודי לבריטניה. זו היתה דוגמא של התנגשות בין תרבויות שמתרחשת בכל העולם בין "חובשי הפאות" ו"גורבי הגרביים" המחזיקים במשרה ציבורית שחושבים שהם יכולים לשלוט בנו מבלי יותר מדי חטטנות מצד הציבור, ואז לפתע מתעמתים עם ציבור שלא מרוצה יותר מהסידור הזה. ולא רק לא מרוצה ממנו, כעת, לעיתים יותר קרובות חמוש במידע הרשמי עצמו

כך שאנחנו צועדים לקראת דמוקרטיזציה של המידע, והייתי בתחום זה במשך זמן רב למדי. הודאה די מביכה: אפילו כשהייתי ילדה, היו לי ספרי ריגול קטנים אלה, והייתי, כזה, רואה מה שכל אחד היה עושה בשכונה שלי ומתעדת את זה. אני חושבת שזו היתה אינדיקציה די טובה לגבי הקריירה העתידית שלי כעיתונאית חוקרת, ומה שראיתי מכך בגלל שהיתה לי גישה לשדה המידע במשך כל כך הרבה זמן הוא שזה היה די עניין של נישה ואז זה הפך להיות מגמה רווחת. כל אחד, במידה הולכת וגוברת ברחבי העולם רוצה לדעת מה עושים האנשים בעמדת כוח. הם רוצים לאמר בהחלטות שנעשות בשמם ועם כספם זו דמוקרטיזציה של מידע שאני חושבת שזו נאורות של המידע, ויש לזה הרבה מאד מהעקרונות של עידן הנאורות הראשון. זה על חיפוש אחר האמת, לא מפני שמישהו אומר שזה נכון, "מפני שאני אומר כך." זה הנסיון למצוא את האמת שמבוססת על מה שאתה יכול לראות ולנסות. דבר זה בעידן הנאורות הראשון, הוביל לשאלות אודות זכות המלכים, הזכות הקדושה של מלכים לשלוט בבני אדם, או שנשים יהיו כפופות לגברים, או שהכנסייה היתה דברו הרשמי של האל.

כמובן שהכנסייה לא היתה מאוד מאושרת מכך והם ניסו לדכא זאת, אבל הם לא הביאו בחשבון את הטכנולגיה, ואז הגיע הדפוס, שפתאום איפשר לרעיונות אלו להתפשט בזול, הרחק ומהר ואנשים היו נפגשים בבתי קפה, דנים ברעיונות האלה, מתכננים מהפכה

בזמננו יש לנו דיגיטציה. זה פושט את כל המסה הפיזית מהמידע שלנו, אז עכשיו זה כמעט אפס עלות להעתיק ולחלוק מידע. מכבש הדפוס שלנו הוא האינטרנט. בתי הקפה שלנו הם הרשתות החברתיות שלנו. אנו נעים לעבר מה שהיינו חושבים עליו כעל מערכת מקושרת באופן מלא. ועלינו לקבל החלטות גלובליות במערכת זו. החלטות בנושא מזג האוויר, המערכות הפיננסיות, על משאבים, וחישבו על כך -- אם אנחנו רוצים לקבל החלטה חשובה בנושא רכישת בית, אנחנו לא סתם ככה עושים זאת. כלומר, אני לא יודעת איך אתם, אבל אני רוצה לראות הרבה בתים לפני שאשקיע כל כך הרבה כסף בזה. ואם אנחנו חושבים על מערכת כספים, אנחנו זקוקים לקלוט הרבה מידע. זה פשוט בלתי אפשרי לאדם אחד לקלוט את כל הכמות, הנפח של האינפורמציה, ולנתח אותה כדי לקבל החלטות נכונות.

כך, שבגלל זה אנחנו רואים דרישה גוברת זו לנגישות למידע. זו הסיבה שאנו מתחילים לראות יותר חוקים לגילוי נאות שנחקקים, לדוגמא, בנושא הסביבה, ישנה ועידת אורהוס. שהיא דירקטיבה אירופית שמקנה לאנשים זכות חזקה מאד לדעת, כך אם חברת המים שלכם מזרימה מים לנהר שלכם, מי ביוב לתוך הנהר, יש לכם זכות לדעת על כך. בנושאי מימון, יש לך כעת יותר זכות לדעת מה קורה, כך שיש לנו חוקים שונים בנושאים של מתן שוחד, תקנות כספיות, גילוי נאות מוגבר, כך שניתן כעת לעקוב אחר נכסים מעבר לגבול. וזה נעשה קשה יותר להסתיר נכסים, הימנעות ממס, אי שיוויון בתשלומים. אנחנו מתחילים ללמוד יותר ויותר אודות מערכות אלו.

וכולן נעות לעבר מערכת מרכזית זו, מערכת מחוברת באופן מלא זו, כולם חוץ מאחת. אתם יכולים לנחש איזו? זו השיטה שתומכת בכל השיטת האחרות הללו. זו השיטה שבעזרתה אנו מארגנים ומפעילים כוח ושם אני מדברת על פוליטיקה, כי בפוליטיקה, אנו מוצאים עצמנו שוב באותה שיטה, הירארכיה מלמעלה למטה. וכיצד זה אפשרי שניתן לעבד בשיטה זו את כמות המידע הנדרשת ? טוב, זה פשוט לא ניתן. זהו זה. ואני חושבת שזה במידה רבה מה שעומד מאחורי המשבר של לגיטימציה בממשלותינו השונות עכשיו.

אז סיפרתי לכם מעט על מה שעשיתי לנסות ולגרור את הפרלמנט, בועטת וצורחת לתוך המאה ה-21, ואני פשוט עומדת לתת לכם כמה דוגמאות של הדברים שאנשים אחדים שאני מכירה עושים.

אז זהו אדם ששמו סב בייקון. הוא מתכנת מחשבים, והוא בנה אתר שנקרא אלאווטלי, והוא, פלטפורמה לחופש המידע. הוא אתר של קוד-פתוח, עם תיעוד, והוא מאפשר להגיש בקשה לחופש-מידע, לשאול את הגוף הציבורי שלכם שאלה, כך שזה מונע את כל הטרדה הכרוכה בכך, ואני יכולה לומר לכם שהגשת בקשות אלו כרוכה בהרבה טרדה, אז זה מסלק את כל הטרחה, ועליך רק להקליד את השאלה שלך, לדוגמה, לכמה קציני משטרה יש רישום פלילי? הוא שולח את זה אל האדם הנכון, אומר לך מתי תקופת המבחן מגיעה לסיומה, הוא עוקב אחר כל ההתכתבות, הוא מפרסם אותה, וזה יהפוך לארכיון של ידע ציבורי. כך שזה קוד-פתוח וניתן להשתמש בו בכל מדינה שבה קיים סוג כלשהו של חוק לחופש המידע. כך שיש רשימה המדינות השונות ששם זה קיים, ואז יש עד כמה שעומדון להצטרף. אז אם מישהו מכם שם בחוץ אוהב את הרעיון הזה ויש חוק כזה במדינה שלכם, אני יודע שסב ישמח לשמוע מכם אודות שיתוף פעולה, והכנסת דבר זה למדינה שלכם.

זוהי בריגיטה יוונסדוטיר. היא חברת פרלמנט איסלנדית. וחברת פרלמנט לגמרי יוצאת דופן באיסלנד, היא הייתה אחת המפגינים שהיו מחוץ הפרלמנט כאשר כלכלת המדינה התמוטטה, ולאחר מכן היא נבחרה על מנדט רפורמה, והיא מהווה כעת את חוד החנית של פרויקט זה. זוהי יוזמת מדיה מודרנית איסלנדית, והם כבר השיגו מימון כדי להפוך אותו לפרוייקט פרויקט מדיה מודרני בינלאומי, וזה לקחת את כל החוקים הטובים ביותר ברחבי העולם בנושא חופש הביטוי, ההגנה של חושפי-שחיתויות, הגנה מפני לשון הרע, הגנה על מקור, ונסיון להפוך את איסלנד למפלט של פרסום. זהו מקום שבו הנתונים שלך יכול להיות חופשיים, כך שכשאנו חושבים במידה הולכת וגוברת כיצד כיצד ממשלות רוצה להשיג גישה לנתוני משתמש, מה שהם מנסים לעשות באיסלנד היא להפוך את זה לחוף-מבטחים ששם זה יכול לקרות.

בתחום שלי של תחקיר עיתונאי, אנחנו גם צריכים להתחיל לחשוב באופן גלובלי, אז זהו אתר שנקרא לוח מחוונים חוקר. ואם אתם מנסים לעקוב אחר נכסים של רודן, לדוגמה, חוסני מובארק, אתם יודעים, שהוא רק מנתב החוצה מזומנים מהמדינה שלו כאשר הוא יודע שהוא בצרה, ומה שאתה רוצה לעשות לחקור, דרושה לך גישה רישומי מסד הנתונים של חברות רבות .ככל שניתן ברחבי העולם. אז זהו אתר אינטרנט שמנסה לרכז את כל מסדי הנתונים במקום אחד כך שאתה יכול להתחיל לחפש אותם, אתם יודעים, קרובי משפחתו, חבריו, ראש שירותי הבטחון שלו. ניתן לנסות ולגלות איך הוא הוא יוציא נכסים ממדינתו.

אבל שוב, כאשר מדובר בהחלטות בעלות ההשפעה הרבה ביותר, אולי, החשובות ביותר שמתקבלות על מלחמות וכו' שוב אנו לא יכולים פשוט להגיש בקשה לחופש המידע. זה באמת קשה. אז אנחנו עדיין צריכים להסתמך על דרכים לא חוקיות של קבלת מידע, באמצעות הדלפות. לכן, כאשר הגארדיאן עשה חקירה זו אודות מלחמת אפגניסטן, אתה יודעים, הם לא יכולים ללכת להכנס לתוך משרד הביטחון ולבקש את כל המידע. אתם יודעים, הם פשוט לא הולכים לקבל את זה. אז זה הגיע מהדלפות של עשרות אלפי הודעות שנכתבו על ידי חיילים אמריקאים על מלחמת אפגניסטן, ודלפו, ולאחר מכן הם היו מסוגלים לעשות חקירה זו.

חקירה גדולה למדי אחרת היא בנושא דיפלומטיה עולמית. שוב, כל זה מבוסס סביב דליפות, 251,000, כבלים דיפלומטים של ארה"ב, והייתי מעורבת בחקירה זו כי קיבלתי הדלפה זו דרך הדלפה מוויקיליקר ממורמר שבסופו של דבר הלך לעבוד בגארדיין. אז אני יכולה לספר לכם ממקור ראשון איך זה הרגיש להיות נגישה לדליפה זו. זה היה מדהים. זאת אומרת, זה היה מדהים. זה הזכיר לי את הסצנה ההיא מ-"הקוסם מארץ עוץ". אתם יודעים לאיזו אני מתכוונת? כשהכלב הקטן טוטו רץ למקום שבו נמצא הקוסם, ומושך לאחור, הכלב מושך את הווילון לאחור -- "אל תסתכלו מאחורי המסך. אל תסתכלו על האיש שמאחורי המסך." זה היה בדיוק כך, כי מה שהתחלת לראות הוא שכל המדינאים הגדולים האלה, הפוליטיקאים המאוד מנופחים, היו בדיוק כמונו. כולם קיטרו אחד על השני. זאת אומרת, באופן רכילותי למדי, אותם כבלים. טוב, אבל חשבתי שזו היתה נקודה מאד חשובה שכולנו צריכים להבין, אלה הם בני אדם בדיוק כמונו. אין להם כוחות מיוחדים. הם לא קוסמים. הם לא ההורים שלנו. מעבר לכך, מה שמצאתי הכי מרתק היה רמת השחיתות האנדמית שראיתי על פני כל המדינות השונות, ובמיוחד שהיתה ממוקדת סביב מרכז הכוח, סביב פקידי ציבור שמעלו בכספי הציבור למען התעשרותם האישית, והורשו לעשות זאת בגלל החשאיות הרשמית.

אז הזכרתי את וויקיליקס, כי בוודאי מה יכול להיות פתוח יותר מאשר פרסום כל החומר? כי זה מה שג'וליאן אסאנג' עשה . הוא לא היה מרוצה עם הדרך שהעיתונים פרסמו זאת כדי להיות בטוחים וחוקיים. הוא זרק את הכל שם. וזה הסתיים עם אנשים פגיעים באפגניסטן שנחשפו. זה גם אמר שלרודן הבלרוסי ניתנה רשימה שימושית של כל הפעילים הפרו-דמוקרטים במדינה זו שדיברו עם ממשלת ארה"ב. האם זו פתיחות רדיקלית? אני אומרת שלא, כי בשבילי, מה שזה אומר, זה לא אומר לוותר על כוח, אחריות, חובה לתת דין וחשבון, זה בעצם להיות שותפים עם כוח. זה אודות שיתוף אחריות, שיתוף דין וחשבון. כמו כן, העובדה שהוא איים לתבוע אותי כי יש לי דליפה מהדליפות שלו, חשבתי שזה הראה סוג של חוסר עקביות מדהים באידיאולוגיה, למען האמת, גם כן. (צוחקת)

הדבר השני הוא שכוח מפתה מאוד, וחייבות להיות לך שתי איכויות אמיתיות, אני חושבת, כאשר אתה בא לשולחן, כאשר אתה מתעסק עם כוח, מדבר על כוח, בשל סגולתה המפתה. צריך שתהיה לכם ספקנות וענווה. ספקנות, כי אתה תמיד חייב להיות מאתגר. אני רוצה לראות מדוע אתם--אתם פשוט אומרים זאת? שזה לא מספיק טוב. אני רוצה לראות יותר הוכחות מדוע זה כך. וענווה כי אנחנו כולנו בני אדם. כולנו עושים טעויות. ואם אין לכם ספקנות וענווה, אזי לאחר מכן זה מסע קצר באמת ללכת מרפורמטור לאוטוקרט, ואני חושב שאתם רק צריכים לקרוא את "חוות החיות" כדי לקבל את המסר כיצד הכוח משחית אנשים.

אז מה הפתרון? הוא, אני מאמינה, לכלול בתוך שלטון החוק זכויות למידע. כרגע הזכויות שלנו חלשות מאוד. בהרבה מדינות, יש לנו חוקי סודות רשמיים, כולל בבריטניה כאן. יש לנו חוק סודות רשמיים ללא מבחן האינטרס הציבורי. אז זה אומר שזה פשע, אנשים נענשים, באופן די קשה בהרבה מקרים, עבור פרסום או מסירת מידע רשמי. כעת, האם זה לא יהיה מדהים, ובאמת, זה מה שאני רוצה שכולכם תחשבו, אם היה לנו חוק חשיפה רשמי שפקידי ציבור היו נענשים אם נמצא שהם הרחיקו או החביאו מידע שהיה באינטרס הציבורי? אז כך, --. כן! פוזת הכוח שלי. (מחיאות כפיים) (צוחקת) הייתי רוצה שנעבוד לקראת זה.

אז זה לא רק חדשות רעות. אני מתכוונת, בהחלט יש התקדמות על הקו, אבל אני חושבת שמה שאנו מוצאים זה ככל שאני מתקרבים יותר למרכז הכוח, כך הוא נעשה מעורפל יותר, וסגור יותר. אז רק השבוע שמעתי את נציב משטרת המטרופוליטן של לונדון מדבר על למה המשטרה צריכה נגישות לכל התקשורת שלנו, לרגל אחרינו ללא כל פיקוח שיפוטי, והוא אמר שזה עניין של חיים ומוות. הוא באמת אמר, שזה עניין של חיים ומוות. לא היתה ראייה. הוא לא הציג הוכחות לכך. זה היה פשוט, "כי אני אומר זאת. תצטרכו לסמוך עלי. קחו זאת באמונה". ובכן, אני מצטערת, אנשים, אבל אנחנו חוזרים לכנסייה שלפני עידן הנאורות ואנחנו צריכים להילחם נגד זה.

אז הוא דיבר על החוק בבריטניה שהוא הצעת חוק נתוני התקשורת, קטע שערורייתי לחלוטין של חקיקה. באמריקה, יש לך את חוק ההגנה והשיתוף של מודיעין הסייבר. שוקלים שימוש במזל"טים כעת למעקב מקומי. יש לך את בניין סוכנות הביטחון הלאומי מרכז מרגלים הענק ביותר בעולם. הוא פשוט כביר- גדול פי חמישה מהקפיטול, שבו הם עומדים לעצור ולנתח תקשורת, תנועה, ונתונים אישיים כדי לנסות להבין מיהו עושה-הצרות בחברה.

ובכן, כדי לשוב אל הסיפור המקורי שלנו, ההורים נבהלו. הם נעלו את כל הדלתות. הם כבר ציידו את הבית עם מצלמות טלווייה במעגל סגור. הם צופים בכולנו. הם חפרו מרתף, ובנו מרכז ריגול כדי לנסות ולהפעיל אלגוריתמים ולחשב מי מאתנו בעייתיים, ואם מישהו מאיתנו מתלונן על כך, אנחנו נעצרים באשמת טרור. ובכן, האם זה סיפור אגדה או סיוט מהחיים? לכמה סיפורי אגדות יש סוף טוב. ולחלק לא. אני חושבת שכולנו קראנו את "אגדות האחים גרים",שהם אכן, מאד עגומים (גרים באנגלית.) אבל העולם אינו אגדה, והוא יכול להיות אכזרי יותר ממה שאנחנו מוכנים להודות. באותה מידה, הוא יכול להיות יותר טוב מאשר גרמו לנו להאמין, אבל כך או כך, אנחנו צריכים להתחיל לראות אותו בדיוק כפי שהוא, עם כל הבעיות שלו, כי רק על-ידי כך שרואים אותו עם כל הבעיות שלו שנהיה מסוגלים לתקן אותן ולחיות בעולם שבו אנחנו יכולים כולנו לחיות באושר ועושר לעולמי עד. (צוחקת) תודה רבה. (מחיאות כפיים) תודה. (מחיאות כפיים)