הרווי פיינברג: האם אנו מוכנים לניאו-אבולוציה?

עד כמה הייתם רוצים להיות טובים יותר ממה שהנכם? נניח שהייתי אומר שבשינויים מעטים בלבד בגנים שלכם, עשוי להיות לכם זיכרון טוב יותר -- מדויק יותר, חד ומהיר יותר. או אולי הייתם רוצים להיות כשירים יותר, חזקים יותר, עם סיבולת רבה יותר. האם תרצו להיות מושכים יותר ובעלי ביטחון עצמי רב יותר? מה לגבי האפשרות לחיות חיים ארוכים יותר בבריאות טובה? או אולי אתם מאלו שתמיד השתוקקו ליצירתיות רבה יותר. מה תרצו במידה הרבה ביותר? איזה תרצו, במידה ויכולתם לבחור רק אחד? (אדם מהקהל: יצירתיות.) יצירתיות. כמה אנשים היו בוחרים ביצירתיות? הרימו ידיים. תנו לי לראות. בודדים. כנראה שפחות או יותר כמספר האנשים היצירתיים כאן. זה טוב מאוד. כמה היו מעדיפים זיכרון? יותר במידה לא קטנה. מה לגבי כושר גופני? מעט פחות. מה לגבי אריכות ימים? אה, הרוב. זה נותן לי הרגשה טובה מאוד כרופא. לו יכולתם לקבל כל אחד מאלו, העולם היה שונה מאוד. האם זה דימיוני בלבד? או אולי זה אפשרי?

אבולוציה היתה נושא נצחי כאן בכנס TED, אבל אני רוצה לתת לכם היום את נקודת המבט של רופא אחד על הנושא. הגנטיקאי הגדול של המאה ה20, ט.ג. דובז'נסקי, אשר היה גם חבר בכנסייה הרוסית אורתודוקסית, כתב פעם מאמר שכותרתו "דבר בביולוגיה אינו מתקבל על הדעת אלא לאור האבולוציה." כעת אם אתם מאלו שאינם מקבלים את העדויות לאבולוציה ביולוגית, זהו זמן טוב עבורכם לכבות את מכשירי השמיעה שלכם, לנתק את מתקן התקשורת האישי שלכם -- אני מרשה לכם -- ואולי להביט שוב בספרה של קת'רין שולץ על טעייה, כיון ששום דבר משארית ההרצאה לא יתקבל על דעתכם כלל וכלל. (צחוק) אבל במידה ומתקבלת על דעתכם אבולוציה ביולוגית, שיקלו זאת: האם היא מתייחסת רק לעבר או האם היא מתייחסת לעתיד? האם היא מתייחסת לאחרים, או האם היא מתייחסת אלינו?

זהו מבט אחר על עץ החיים. בתמונה הזו, יצרתי שיח בעל מרכז המתפשט לכל הכיוונים, כיוון שבמידה ותביטו בקצוות של עץ החיים, כל מין שמתקיים בקצות ענפים אלו הצליח במושגים אבולוציוניים: הוא שרד, הוא הפגין כשירות לסביבתו. החלק האנושי של ענף זה, הרחק בקצה אחד, הוא, כמובן, זה שאנו מעוניינים בו ביותר. אנו מתפצלים מאב משותף לשימפנזה המודרנית לפני כשש או שמונה מיליון שנים. בתוך המרווח, היו אולי 20 או 25 מינים שונים של הומוניאידים. חלקם הופיעו ונעלמו. אנחנו נמצאים כאן כבר כ 130,000 שנה. זה עשוי להראות מרוחק למדי מחלקים אחרים של עץ החיים, אבל בעיקרו, המכניזם הבסיסי של התאים שלנו דומה למדי.

האם אתם תופסים שאנחנו יכולים לנצל ולהפקיע את המנגנון של חיידק מצוי על מנת לייצר את החלבון של אינסולין אנושי המשמש לטיפול בסוכרת? זה לא דומה לאינסולין האנושי, זה אותו החלבון אשר כימית אינו ניתן להבחנה לעומת מה שמופרש מהלבלב שלכם. ואם אנחנו מדברים על חיידקים, האם אתם קולטים שכל אחד מאיתנו נושא עימו בבטנו יותר חיידקים מכמות התאים שישנם ביתר גופינו? אולי פי 10 יותר. אני מתכוון חישבו על כך, כאשר אנטוניו דמאסיו שואל לגבי הדימוי העצמי שלכם, האם אתם חושבים על החיידקים? הבטן שלנו היא סביבה מכניסת אורחים יוצאת מהכלל עבור חיידקים אלו. היא חמה, חשוכה, לחה, היא נוחה להפליא. ואתם תספקו את כל התזונה שהם עשויים לרצות ללא כל מאמץ מצידם. אלו באמת החיים הטובים עבור החיידקים, מלווים בהפרעה מזדמנת של הריצה הכפויה והלא מכוונת אל היציאה החוצה. אבל מלבד זאת, אתם מהוים סביבה נפלאה עבור חיידקים אלו, בדיוק כפי שהם חיוניים לחייכם. הם מסייעים בעיכול של חומרי תזונה חיוניים. והם מגינים עליכם כנגד מחלות מסוימות.

אבל מה יקרה בעתיד? האם אנו נמצאים במעין שיווי משקל אבולוציוני כמין? או האם נועדנו להפוך למשהו שונה -- אולי אפילו משהו מותאם טוב יותר לסביבה? עכשיו בואו ניקח צעד אחורה בזמן אל המפץ הגדול, לפני 14 מיליארד שנה -- כדור הארץ, מערכת השמש, בערך לפני ארבע וחצי מיליארד שנה -- הסימנים הראשונים של אבות החיים , אולי לפני שלושה עד ארבעה מיליארד שנה על פני כדור הארץ -- היצורים מרובי התאים הראשונים, אולי רק לפני 800 או מיליארד שנה -- ואז המין האנושי, מופיע סוף סוף ב 130,000 השנים האחרונות. בסימפוניה הבלתי גמורה העצומה הזו של היקום, החיים על פני כדור הארץ הם כמו פרק קצר ממלכת החיות, כמו פרק יחיד וחיי האדם, תו קטן וחינני. זה היה אנחנו. וזה גם מהווה את החלק הבידורי של הרצאה זו, כך שאני מקווה שנהנתם ממנו.

(צחוק)

עכשיו, כאשר הייתי תלמיד השנה הראשונה בקולג', השתתפתי בשיעור הביולוגיה הראשון שלי. נדהמתי מהאלגנטיות והיופי של הביולוגיה. התאהבתי בכוחה של האבולוציה, והבנתי משהו מאוד בסיסי: במרבית הקיום של חיים ביצורים חד תאיים, כל תא פשוט מתחלק, וכל האנרגיה הגנטית של התא הזה מצויה בשני תאי הבת. אולם מעת שמופיעים היצורים מרובי התאים, דברים מתחילים להשתנות. רבייה מינית נכנסת לתמונה. וחשוב מאוד, עם כניסת הרבייה המינית שמעבירה הלאה את הגנום, שאר הגוף הופך מיותר. למעשה, ניתן לומר שהמוות הבלתי נמנע של הגוף שלנו מופיע בזמן האבולוציוני באותו רגע כמו רבייה מינית.

כעת עלי להודות, כאשר הייתי תלמיד שנה ראשונה בקולג', חשבתי, בסדר, מין/מוות, מין/מוות, מוות או מין -- זה נשמע מתקבל על הדעת בזמנו, אבל עם כל שנה חולפת, גדלו בי הספקות, הבנתי את התחושות של ג'ורג' ברנס, שעדיין מופיע בלאס וגאס כבר מזמן בשנות ה 90 שלו. ולילה אחד, ישנה דפיקה בדלת חדר בית המלון שלו. הוא עונה לדלת. עומדת לפניו נערת מופע בלבוש מינימאלי. מביטה בו ואומרת, "אני כאן למין סוטה" "בסדר גמור," אומר ג'ור'ג, "אני אקח את התה"

(צחוק)

הבנתי כרופא שעבדתי לקראת מטרה שהיא שונה ממטרת האבולוציה -- לאו דווקא סותרת, פשוט שונה. ניסיתי לשמר את הגוף. ניסיתי לשמור עלינו בריאים. רציתי לשחזר בריאות ממחלה. רציתי עבורנו חיים ארוכים ובריאים. מהות האבולוציה היא העברת הגנום הלאה לדור הבא, הסתגלות והשרדות דור אחר דור. מנקודת מבט אבולוציונית, אתם ואני דומים לטילי האצה מתוכננים לשגר מטען גנטי אל מסלול ההקפה הבא ואז לצלול אל תוך הים. אני חושב שכולנו נבין את ההרגשה שוודי אלן ביטא כאשר אמר, "אני לא רוצה להשיג אלמותיות דרך עבודתי. אני רוצה להשיגה בכך שלא אמות."

(צחוק)

אבולוציה לא בהכרח מעדיפה את זה שחי לאורך הזמן הרב ביותר. היא לא מעדיפה בהכרח את הגדול ביותר או החזק ביותר או המהיר ביותר, ואפילו לא את הנבון ביותר. אבולוציה מעדיפה את היצורים שמותאמים בצורה הטובה ביותר לסביבתם. זה המבחן היחידי להישרדות והצלחה. בתחתית האוקיינוס, חיידקים שהם אוהבי חום ומסוגלים לשרוד בפתח ארובת קיטור חם אשר אחרת היה מייצרת, לו חיו שם דגים, דגים מבושלים בואקום, אף על פי כן, הצליחו להפוך אותה לסביבה מסבירת פנים עבורם.

אז מה זה אומר, כשאנו חוזרים ומביטים למה שקורה באבולציה, ואנו חושבים שוב אודות המקום של בני אדם באבולוציה, ולמעשה אנו מביטים קדימה לשלב הבא, הייתי אומר שישנם מספר אפשרויות. הראשונה היא שלא נתפתח. הגענו למעין שיווי משקל וההצדקה לכך תהיה, ראשית, בעזרת הרפואה, הצלחנו לשמר גנים רבים שבמצב אחר היו ממויינים החוצה ומוסרים מן האוכלוסיה. ושנית, אנו כמין עצבנו את הסביבה שלנו במידה כה רבה שהצלחנו לגרום לכך שהיא תתאים עצמה אלינו כמו שאנו מותאמים אליה. ודרך אגב אנו מהגרים ומסתובבים ומתערבבים ביננו כה הרבה שאינך יכול יותר שיהיה לך הבידוד הנדרש עבור התרחשות של אבולוציה.

אפשרות שניה היא שתהיה אבולוציה מהסוג המסורתי, טבעית, שנאכפת על ידי כוחות הטבע. והטיעון כאן יהיה שגלגלי האבולוציה טוחנים לאט, אבל הם נחרצים. וככל הנוגע לבידוד, כאשר אנו כמין ניישב כוכבים מרוחקים, יווצר הבידוד והשינויים הסביבתיים שיכולים לייצר אבולוציה בדרך טבעית.

אך ישנה אפשרות שלישית, אפשרות מפתה, מסקרנת ומפחידה. אני קורא לה ניאו-אבולוציה -- האבולוציה החדשה שאינה רק פשוט טבעית אלא מכוונת ונבחרת על ידנו כפרטים בבחירות שנעשה. עכשיו, כיצד כל זה התרחש? כיצד זה יכול להיות אפשרי עבורנו לעשות זאת? קחו בחשבון את המציאות שבה אנשים היום, בתרבויות מסוימות, עושים בחירות עבור הצאצאים שלהם. בתרבויות מסוימות, הם, בוחרים ללדת יותר זכרים מנקבות. זה לאו דוקא טוב לחברה, אבל זה מה שהיחיד והמשפחה בוחרים בו.

חישבו גם, לו זה היה אי פעם אפשרי עבורכם לבחור, לא רק את מין הילוד, אלא עבורכם בגופכם לבצע התאמות גנטיות שירפאו או ימנעו מחלות מסוימות. מה אם יכולתם לבצע את השינויים הגנטיים שיפטרו מסכרת או אלצהיימר או להפחית סיכון לסרטן או למנוע אירוע מוחי? האם לא הייתם רוצים לבצע שינויים אלו בגנים שלכם? במידה ונביט קדימה, שינויים מסוג זה יהפכו לאפשריים במידה הולכת וגוברת.

פרוייקט הגנום האנושי החל ב1990, ולקח 13 שנים. הוא עלה 2.7 מיליארד דולר. ב 2004 שנה לאחר שהוא הסתיים, ניתן היה לבצע את אותה עבודה עבור 20 מיליון דולר במשך שלושה עד ארבעה חודשים. היום, ניתן להשלים את הרצף של שלושת מיליארד זוגות הבסיס בגנום האנושי במחיר של 20,000$ במהלך כשבוע אחד. לא יעבור זמן רב לפני שהמציאות תהיה גנום אנושי תמורת 1,000$, וזה יהפוך יותר זמין לכל אחד. רק לפני שבוע, האקדמיה הלאומית להנדסה העניקה את פרס דרייפר שלה לפרנסס ארנולד ולווליאם סטמר, שני מדענים שבאופן עצמאי פיתחו טכניקות לעידוד התהליך האבולוציוני הטבעי כך שיפעל מהר יותר ויוביל ליצירת חלבונים רצויים בדרך יעילה יותר -- מה שפרנסס ארנולד קורא " אבולוציה מוכוונת". לפני מספר שנים, פרס לסקר הוענק למדען שיניה ימאנאקה עבור המחקר שלו בו הוא לקח תא עור בוגר, פיברובלסט, ועל ידי מניפולציה של ארבעה גנים בלבד, הוא גרם לתא זה להפוך חזרה לתא גזע פלוריפוטנציאלי-- תא המסוגל בפוטנציה להפוך לכל תא בגופכם.

שינויים אלו מגיעים. אותה טכנולוגיה שייצרה את האינסולין האנושי בחיידק יכולה ליצור וירוסים שלא רק יגנו עליכם כנגד עצמם, אבל יגרמו לחוסן כנגד וירוסים אחרים. האמינו או לא, מתקיים מבחן ניסיוני עם חיסון לשפעת אשר גודל בתאי צמח טבק. אתם מסוגלים לדמיין משהו טוב יוצא מתוך טבק?

כל זה הוא מציאות היום, ובעתיד, יהפוך לאפשרי יותר מתמיד. דמיינו אם כך רק שני שינויים קטנים. אתם יכולים לשנות את התאים בגופכם, אבל מה אם תוכלו לשנות את התאים בצאצא שלכם? מה אם תוכלו לשנות את הזרע או הביצית, או לשנות את הביצה שהופרתה זה עתה, ולתת לצאצא שלכם סיכוי טוב יותר לחיים בריאים יותר -- להיפטר מסכרת, להיפטר מהמופיליה, להפחית סיכון לסרטן? מי אינו רוצה ילדים בריאים יותר? ואז, אותה טכנולוגיה אנליטית, אותו מנוע של המדע אשר יכול לגרום לשינויים המונעים מחלות, יאפשר לנו לאמץ תכונות-על, קיבולת-על -- שישפרו את הזיכרון. מדוע לא להיות בעל שנינות מהירה כמו קן ג'נינגס, במיוחד עם ניתן להרחיב אותה עם הדור הבא של מכונת ווטסון? (מחשב בעל אינטליגנציה מלאכותית) ומדוע לא להיות בעל שרירים מהירי כיווץ שיאפשרו לכם לרוץ מהר יותר ורחוק יותר? מדוע לא לחיות יותר? לא ניתן יהיה לעמוד בפני כל אלו.

וכאשר נהיה בעמדה בה נוכל להעביר זאת לדור הבא, ונוכל לאמץ את התכונות שנרצה, נמיר אבולוציה בסגנון ישן לניאו-אבולוציה. ניקח תהליך אשר באופן נורמאלי ידרוש 100,000 שנה, ונדחוס אותו ל1,000 שנה -- ואולי אפילו ב100 השנים הבאות. אלו בחירות שהנכדים שלכם, או הנכדים שלהם, יעמדו בפניהם. האם נשתמש באפשרויות אלו ליצור חברה טובה יותר, מצליחה יותר, נדיבה יותר? או, האם נבחר באופן סלקטיבי תכונות שונות שאנו רוצים עבור חלקנו ולא עבור אחרים? האם ניצור חברה שהיא אחידה ומשעממת יותר, או חסונה ויותר רב גונית? אילו הם סוג השאלות שנעמוד בפניהם.

והשאלה המעמיקה מכולם, האם נוכל לפתח את החוכמה, ולהוריש את החוכמה, לה נזדקק על מנת לבצע בחירות אלו באופן נבון? לטוב ולרע, ומוקדם יותר ממה שאתם חושבים, בחירות אלו יהיו תלויות בנו.

תודה רבה.

(מחיאות כפיים)