האנס רוסלינג: עלייתה של אסיה -- איך ומתי

פעם, בגיל 24, הייתי סטודנט במכללה הרפואית בסנט ג'ון שבבנגאלור. הייתי סטודנט אורח למשך חודש אחד בקורס רפואה קהילתית. וזה שינה את צורת חשיבתי מאז. הקורס היה טוב, אך זה לא התוכן של הקורס אשר שינה את צורת החשיבה. זאת הייתה ההבנה האכזרית, בבוקר הראשון, שהסטודנטים ההודים היו יותר טובים ממני.

(צחוק)

מבינים, הייתי חנון. אני אוהב סטטיסטיקה מגיל צעיר. ולמדתי המון בשוודיה. הייתי ברבעון העליון בכל הקורסים שהשתתפתי בהם. אבל בסנט ג'ון, הייתי ברבעון התחתון. והעובדה היא שהסטודנטים ההודים למדו יותר מאשר למדנו בשוודיה. הם קראו את הספר לימוד פעמיים, או שלוש פעמים, או ארבע פעמים. בשוודיה קראנו אותו פעם אחת והלכנו לחגוג.

(צחוק)

וזה, בשבילי, החוויה האישית הזו הייתה הפעם הראשונה בחיי שצורת החשיבה שגדלתי איתה השתנתה. ואני מבין שאולי העולם המערבי לא ימשיך לשלוט בעולם לתמיד. ואני חושב שלהרבה מכם יש חוויה אישית דומה. זאת ההבנה שמישהו שאתה פוגש אשר באמת שינה את רעיונותיך על העולם. זה לא הסטטיסטיקות, למרות שניסיתי לעשות את זה מצחיק.

ואני עכשיו, פה, על הבמה, אחזה מתי זה יקרה -- שאסיה תחזור לשלוט על מיקומה כמובילת העולם, כפי שנהגה להיות, במשך שנים רבות. ואעשה זאת על ידי ניסיון לחזות במדויק באיזו שנה ממוצע ההכנסה לנפש בהודו, בסין, יגיע לכפי שבמערב. ואני לא מתכוון לכלכלה כולה, בגלל שכדי לגדל את כלכלת הודו לגודל של בריטניה -- זה קלי קלות, עם ביליון אנשים. אך אני רוצה לראות מתי השכר הממוצע, הכסף של כל נפש, לחודש, בהודו וסין, מתי זה יגיע לרמה שבבריטניה ובארצות הברית?

אך אני אתחיל עם רקע היסטורי. ואתם יכולים לראות את המפה שלי אם אעלה אותה לפה. הייתי מתחיל ב-1858. 1858 הייתה שנה של ההתקדמות טכנולוגיה אדירה במערב. זו השנה של המלכה ויקטוריה הייתה יכולה, לראשונה, לתקשר עם הנשיא ביוקינן, דרך כבל טלגרפי טרנס-אטלנטי. והם היו הראשונים שעשו "טוויטר" טרנס-אטלנטי. (צחוק) (כפיים) והייתי מסוגל, דרך הגוגל והאינטרנט הנפלא, למצוא את התמליל של המברק שנשלח בחזרה מהנשיא ביוקנן למלכה ויקטוריה. וזה נגמר כך: "הטלגרף הזה הוא מכשיר פנטסטי להפצת דת, תרבות, חירות, וחוק בכל העולם".

אלו מילים יפות. אך נעשתי דיי מסוקרן לגבי מה הוא התכוון בחירות, ולמי החירות. ונחשוב על זה כאשר נסתכל על התמונה הרחבה יותר של העולם ב-1858. בגלל ש-1858 הייתה גם שנת נקודת מפנה בהיסטוריה של אסיה. 1858 הייתה השנה בה ההתקוממות האמיצה כנגד הכיבוש הזר של הודו הובס על ידי הכוחות הבריטים. והודו הייתה בידי שליטה זרה למשך 89 שנים נוספות.

1858 בסין הייתה הניצחון של הכוחות הבריטים במלחמת האופיום. והמשמעות של זה היא שזרים, כפי שנאמר באמנה, היו מורשים לסחור בחופשיות בסין. פירוש הדבר הוא לשלם באופיום בעבור סחורות סיניות.

ב-1858 ביפן, היא השנה בה יפן נאלצה לחתום על אמנת האריס ולקבל מסחר בתנאים מועדפים לארצות הברית. והם היו מאוימים על ידי הספינות השחורות, שהיו בנמל טוקיו בשנה האחרונה. אבל, יפן, בניגוד להודו וסין שימרה את הריבונות הלאומית שלה.

ובואו נראה כמה הבדל זה מייצר. ואני אעשה זאת על ידי הבאת הבועות האלו בחזרה לגרף של גאפ-מיינדר, בו אפשר לראות שכל בועה היא מדינה. גודל הבועה הוא כמות התושבים. בציר הזה, כפי שהיה קודם לכן, ההכנסה לנפש בדולר. ובציר הזה תוחלת חיים, הבריאות של האנשים. ובנוסף אני מביא פה חידוש. הפכתי את קרן הלייזר לגירסא אקולוגית, ניתנת למיחזור בהודו הירוקה.

(כפיים)

ונראה, תסתכלו לפה, 1858, הודו הייתה פה, סין הייתה פה, יפן הייתה שם, ארצות הברית ובריטניה היו עשירות יותר שם. ואני אתחיל את העולם כך. הודו לא הייתה תמיד ברמה הזאת. למעשה אם נחזור לתיעוד ההיסטורי, היה זמן מאות שנים לפני כן בו ההכנסה לנפש בהודו וסין היו אף גבוהות מאפשר באירופה. אך 1850 הייתה כבר אחרי הרבה הרבה שנים של שליטה זרה, והודו כבר איבדה את תעשיותיה. ואתם יכולים לראות שהמדינות שהגדילו את כלכלתן היו ארצות הברית ובריטניה. והם היו בנוסף, לקראת סוף המאה, יותר בריאות, ויפן התחילה להדביק את הפער. הודו ניסתה פה למטה. אתם יכולים לראות איך זה מתחיל לזוז לשם? אבל באמת, באמת שהריבונות הטבעית הייתה טובה ליפן. ויפן מנסה לזוז לפה.

ועכשיו זאת המאה החדשה. בריאות נעשת טובה יותר, בריטניה, ארצות הברית. אך זהירות עכשיו -- אנו מתקרבים למלחמת העולם הראשונה. ומלחמת העולם הראשונה, אתם יודעים, נראה הרבה מוות ובעיות כלכליות פה. בריטניה יורדת. ועכשיו בנוסף מגיעה השפעת הספרדית. ואז אחרי מלחמת העולם הראשונה, הם ממשיכים לעלות. עדיין תחת שליטה זרה, וללא ריבונות, הודו וסין למטה בפינה. לא הרבה קרה. הם הגדילו את האוכלוסיה אך לא יותר מידי. ב-1930, אתם יכולים לראות שיפן מתקרבת לתקופה של מלחמה, עם תוחלת חיים נמוכה יותר. ומלחמת העולם השנייה הייתה באמת אירוע נורא, גם כלכלית ליפן. אך הם התאוששו דיי מהר לאחר מכן. ואנו מתקדמים אל תוך העולם החדש. ב-1947 הודו סוף סוף הרוויחה את עצמאותה. והם יכלו להרים את הדגל ההודי ולהפוך לעם ריבוני, אך בקשיים גדולים שם למטה.

(כפיים)

ב-1949 ראינו את ההתהוות של סין המודרנית בצורה שהפתיעה את העולם. ומה קרה? מה קרה בעצמאות שאחר כך? אתם יכולים לראות שהבריאות החלה להשתפר. ילדים התחילו ללכת לבית ספר. שירותי הבריאות השתפרו. זאת הקפיצה הגדולה, כשסין נפלה. זה היה התכנון המרכזי של מאו צה טונג. סין התאוששה. ואז אמרו, "לא עוד, תוכנית מרכזית מטופשת." אך הם עלו לפה, והודו ניסתה לעקוב. והם בהחלט הדביקו. ולשתי המדינות הייתה בריאות יותר טובה, אך עדיין כלכלה מאוד ירודה.

והגענו ל-1978, ומאו צה טונג מת, ובחור חדש הופיעה מהשמאל. וזה היה דנג שיאופינג שיצא פה. והוא אמר, "לא משנה אם חתול הוא לבן או שחור, כל עוד הוא תופס עכברים." בגלל שתפיסת עכברים זה מה ששני החתולים רצו לעשות. ואתם יכולים לראות את שני החתולים פה, סין והודו, רוצים לתפוס את העכברים ששם. והם החליטו ללכת לא רק על הבריאות והחינוך, אלא גם להתחיל להצמיח את הכלכלה. ומתקן השוק הצליח שם. ב-92' הודו עוקבת אחרי תיקון השוק. והם דיי קרובים אחת לשנייה, ואתם יכולים לראות שהדימיון בין הודו לסין, באופנים רבים, גדול יותר מאשר ההבדלים ביניהם.

והנה הם ממשיכים לצעוד. והאם הם ידביקו את הפער?

זאת השאלה הגדולה היום. הנה הם היום.

עכשיו, מה זה זה אומר ש-- (כפיים) הממוצע שם -- זה הממוצע של סין. אם אחלק את סין, תראו פה, שנגחאי כבר הדביקה את הפער. שנגחאי כבר שם. והיא בריאה יותר מארצות הברית. אך מצד שני, גואיצו, אחד המחוזות העניים שבסין, נמצאת שם. ואם אחלק את גואיצו לחלק הכפרי והעירוני, החלק הכפרי של גואיצו הולך שם למטה. אתם רואים את החוסר שיוויון האדיר שבסין, בעיצומה של גדילה כלכלית מהירה.

ואם אני אוכל גם לבחון את הודו, יש סוג אחר של חוסר שיוויון, למעשה, בהודו. ההבדל הגיאוגרפי, המקרו-גיאוגרפי לא גדול מידי. אוטר פראדש, המדינה הגדולה ביותר שם, ענייה יותר ובעלת בריאות נמוכה יותר מאשר שאר הודו. קראלה עפה פה למעלה, זהה לארצות הברית בבריאות, אך לא בכלכלה. ופה, מאהארשטרה, יחד עם מומבאי, מתחשלות קדימה. עכשיו בהודו, חוסרי השיוויון הם בתוך המדינה, יותר מאשר בין המדינות. וזה לא דבר רע, כשלעצמו. אם יש הרבה חוסר שיוויון, חוסרי שיוויון מקרו-גיאוגרפים יכולים להיות יותר קשים לטיפול בטווח הארוך, מאשר אם זה באותו אזור בו יש מרכז גידול שיחסית קרוב לאיפה שהאנשים העניים גרים.

לא, יש חוסר שיוויון נוסף. תראו פה, ארצות הברית. (צחוק) הו, הם שברו לי את המסגרת. וושינגטון הבירה, זזה לפה. חברי בגאפ-מיינדר רצו שאני אראה את זה בגלל שיש מנהיג חדש בוושינגטון שבאמת מודאג ממערכת הבריאות. ואני יכול להבין אותו, בגלל שוושינגטון הבירה היא כל כך עשירה שם אך הם לא בריאים כפי שבקראלה. זה דיי מעניין, נכון? (כפיים) אני רואה הזדמנות עסקית לקראלה, בעזרה לתקן את מערכת הבריאות שבארצות הברית.

(צחוק)

(כפיים)

עכשיו יש לנו פה את כל העולם. יש לכם את האגדה פה למטה. וכשאנו רואים את שני החתולים הענקיים פה, דוחפים קדימה, רואים שביניהם ולפניהם, נמצאות כל הכלכלות המתעוררת של העולם, אשר תומאס פרידמן קרא לזה "העולם השטוח". אתם יכולים לראות שבבריאות ובחינוך חלק גדול מאוכלוסיית העולם מתקדמת, אבל באפריקה, ובחלקים אחרים, כמו בגואיזו הכפרית שבסין, ישנם עדיין אנשים בעלי בריאות ירודה וכלכלה מאוד ירודה. יש פער עצום בעולם. אך רוב העולם שבאמצע דוחף קדימה במהרה.

עכשיו, בחזרה לשקופיות שלי. מתי הם ידביקו את הפער? אני צריך לחזור לגרף מאוד שגרתי. אני אראה הכנסה לנפש בציר הזה במקום, עוני פה למטה, עושר למעלה. ואז זמן פה, מ-1858 אני מתחיל את העולם. ונראה מה יקרה עם המדינות האלו. רואים, סין תחת משטר זר למעשה הורידה את ההכנסה והגיעה פה למטה לרמה של הודו. כאשר בריטניה וארצות הברית הולכות ומתעשרות. ואחרי מלחמת העולם השניה, ארצות הברית עשירה יותר מבריטניה. אך עצמאות מתחילה פה. גדילה מתחילה, כלכלה מתעוררת. גדילה מאיצה, ועם השלכה מהקרן למטבע הבינלאומית ניתן לראות איפה צפוי שהם יהיו ב-2014.

עכשיו השאלה היא, "מתי הדבקת הפער תתרחש?" תראו את ארצות הברית. אתם יכולים לראות את הבועה? הבועות, לא הבועות שלי, אלא הבועות הפיננסיות זאת בועת הדוט.קום. זאת בועת הלימן ברדרס שם. רואים זה ירד לפה. ונראה שזה אבן נוספת שיורדת שם. אז לא נראה שהם הולכות בכיוון הזה, המדינות האלו. נראה שהם הולכות יותר בכיוון של צמיחה צנועה. ואנשים המתעניינים בצמיחה מפנים את עיניים כלפי אסיה.

אני יכול להשוות ליפן. זו יפן אשר עולה. רואים, יפן עשתה זאת כך. אנו מוסיפים את יפן לזה. ואין ספק שהדבקת פער מהירה יכולה לקרות. אתם יכולים לראות פה מה יפן עשתה? יפן עשתה זאת כך, עד הדבקת פער מלאה, ואז הם היו בין שאר הכלכלות בעלות הכנסה גבוהה. אבל את התחזיות האמיתיות עבורם, אני מעוניין להציג כך. יכול להיות גרוע יותר, יכול להיות טוב יותר. זה תמיד קשה לנבא, בעיקר לגבי העתיד. עכשיו, ההיסטוריון אומר שזה אפילו יותר קשה לחזות את העבר.

(צחוק)

אני חושב שאני במצב קשה פה. השיוויון בסין ובהודו אני באמת חושב המכשול הגדול בגלל שהבאת האוכלוסיה כולה לצמיחה ולשגשוג הוא מה שיביא ליצירת שוק מקומי, מה שימנע חוסר יציבות חברתית, ומה שיעשה שימוש בכל ההספק של האוכלוסיה. אז, השקעות חברתיות בבריאות, חינוך ותשתיות, וחשמל הם מה שבאמת צריך בהודו וסין.

אתם מכירים את האקלים. יש לנו מומחים בינלאומיים גדולים בתוך הודו אשר יגידו לנו שהאקלים משתנה, ופעולות אשר צריך לנקוט, אחרת סין והודו יהיו המדינות אשר יסבלו הכי הרבה משינוי האקלים. ואני מחשיב את הודו וסין כהשותפות הטובות בעולם במדיניות אקלים גלובאלית טובה. אך הם לא הולכות לשלם בעבור מה שאחרים, שיש להם יותר כסף, יצרו בגדול, ואני מסכים על זה.

אבל מה שאני באמת מודאג ממנו הוא מלחמה. האם המדינות העשירות לשעבר יקבלו באמת כלכלת עולם שונה לחלוטין, ותזוזה של כוח הרחק מאיפה שהיה ב-50 עד 100, 150 שנים. בחזרה לאסיה? והאם אסיה תהיה מסוגלת להתמודד עם המקום החדש של להיות אחראית על היותה האיתנית ביותר והמושלת של העולם? אז, תמיד להמנע ממלחמה, מפני שזה תמיד מחזיר את האנושות אחורה. עכשיו אם ניתן להמנע מחוסרי השוויון הללו, אקלים ומלחמה, תהיו מוכנים לעולם של צדק. מפני שזה מה שנראה שקורה.

והחזון הזה שקיבלתי כסטודנט צעיר, 1972, שהודים יכולים להיות הרבה יותר טובים משוודים, עומד להתרחש. וזה יתרחש בדיוק בשנת 2048 בחלק האחרון של הקיץ, ביולי, ביתר דיוק, ב-27 ליולי. (כפיים) ה-27 ביולי, 2048 היא היומולדת 100 שלי. (צחוק) ואני מצפה להרצות בכנס הראשון של טד הודו ה-39. תירשמו מראש בזמן. תודה רבה.

(כפיים)