גורדון בראון: חיבור רשת לטובת הכלל

אפשר לומר כמה אני מאושר להתרחק מהרוגע והשקט של הממשלה הבריטית?

זוהי קים, ילדה ויאטנמית בת 9, הגב שלה חרוך מפצצת נפלם, והיא הצליחה לעורר את המצפון של העם האמריקני לפעול לסיום מלחמת ויאטנם. זו בירהאן, הילדה האתיופית אשר השיקה את קונצרט ההתרמה לייב אייד בשנות השמונים, היא ניצלה כשהיתה במרחק 15 דקות מהמוות. וזו התמונה של הצלתה שהתפרסמה בעולם. זה כיכר טיאן-אן-מן בסין. אדם עומד לפני טנק הפך לתמונה שהפכה לסמל, עבור כל העולם, של התנגדות. התמונה הבאה היא של ילדה סודנית, רגעים לפני המוות, עופות דורסים מרחפים ברקע, תמונה שהופצה ברחבי העולם וזיעזעה אנשים לפעול למלחמה בעוני. זו נֶדה, בחורה אירנית אשר נורתה במהלך הפגנה עם אביה באירן לפני שבועות ספורים, והיא כעת במוקד הדיון, ובצדק, של דור ה"יו-טיוב".

ומה משותף לכל התמונות והאירועים הללו? המשותף הוא שהדברים שאנו רואים משחררים את הדברים שאנו לא יכולים לראות. הדברים שאנחנו רואים משוחרר: הקשרים הבלתי נראים של סימפתיה אשר מקרבים אותנו זה לזה ליצירת קהילה אנושית. מה שהתמונות מדגימות הוא שאנו חשים את כאבם של אחרים, לא משנה כמה הם רחוקים מאיתנו. מה שאני סבור שהתמונות ממחישות הוא שאנו מאמינים במשהו הגדול מאיתנו. מה שהתמונות מראות לנו הוא שיש מוסר החוצה דתות, חוצה אמונות חוצה יבשות -- חוש מוסרי אשר גורם לנו לא רק לחוש בכאבם של אחרים; ולהאמין במשהו מעבר לעצמנו אלא שיש לנו חובה לפעול כשאנו רואים עוולות הדורשות תיקון, רואים נזקים הדורשים תקנה, רואים תקלות שיש לתקן.

מספרים על אולוף פאלמה, ראש הממשלה השבדי, שהגיע לנשיא רונלד רייגן בארה"ב בשנות השמונים. לפני שהגיע רונלד רייגן אמר -- והוא היה ראש ממשלה מהמפלגה הסוציאל דמוקרטית -- "האיש הזה לא קומוניסט?" התגובה היתה, "לא, אדוני הנשיא, הוא אנטי-קומוניסט." ורונלד רייגן אמר, "לא אכפת לי איזה סוג קומוניסט הוא!" (צחוק) רונלד רייגן שאל את אולוף פאלמה, ראש הממשלה הסוציאל דמוקרטי של שבדיה, "ובכן, במה אתה מאמין? אתה רוצה לחסל את העושר?" הוא ענה, "לא. אני רוצה למגר את העוני." יש לנו אחריות לאפשר לכל אחד את ההזדמנות למצות את מלוא הפוטנציאל שלהם.

אני מאמין שיש חוש מוסרי גלובלי אשר דורש את תשומת הלב של אנשים בני כל הדתות וכל האמונות, וגם אנשים ללא אמונה. אבל אני חושב שכעת יש לנו את היכולת לתקשר מיידית באופן החוצה גבולות סביב העולם. יש לנו את היכולת למצוא מכנה משותף עם אנשים שלעולם לא נפגוש אבל נפגוש אותם דרך האינטרנט ודרך אמצעי תקשורת מודרניים, אשר להם היכולת להתארגן ולהתאגד יחדיו לצורך פעולה משותפת להתמודד עם הבעיות או העוולות איתם אנו רוצים להתמודד, ואני מאמין שזה הופך את העידן הנוכחי לייחודי בהיסטוריה האנושית, וזו תחילתה של מה שאני מכנה יצירתה של חברה גלובלית אמיתית.

חזרו 200 שנה לתקופה בה העבדות היתה תחת מאבקם של ויליאם וילברפורס ומפגינים נוספים. הם הפגינו ברחבי אנגליה. הם זכו באהדה ציבורית לאורך זמן רב. אבל לקח 24 שנים עד שהמחאה נשאה פרי. מה הם היו מסוגלים לעשות עם התמונות שהם יכלו להראות אם היתה עומדת לרשותם תקשורת מודרנית כדי לשבות את ליבם ודעתם של הקהל?

או אם תקחו את אגלנטין ג'ב. האישה אשר הקימה את "הצילו את הילדים" לפני 90 שנה. היא היתה כה מזועזעת ממה שהתרחש באוסטריה כתוצאה ממלחמת העולם הראשונה ומה שקרה לילדים שגדלו במשפחות האוסטריות המובסות, שהיא ביקשה לפעול באנגליה, אבל היא נאלצה לעבור מבית לבית, לחלק עלון ועוד עלון, כדי לאסוף אנשים להפגין באולם אלברט בלונדון מחאה שהולידה את ארגון "הצילו את הילדים", אירגון בין-לאומי המוכר כעת כאחד המוסדות המהוללים בעולם. אבל מה עוד היא יכלה לעשות לו עמדו לרשות אמצעי התקשורת המודרנית ליצירת התחושה שהעוולות שראו אנשים דורשות פעולה מיידית?

כעת התבוננו מה התרחש במהלך 10 השנים האחרונות. בפיליפינים ב 2001, הנשיא אסטרדה -- מיליון אנשים מסמסים זה לזה על השחיתות במשטרו, למעשה הפילו את משטרו וזה נקרא, למעשה, "המתת חסד סלולרית". ויש את הבחירות הראשונות בזימבבואה תחת שלטונו של רוברט מוגאבה בשנה שעברה. כיוון שאנשים יכלו לצלם בטלפונים הניידים את שהתרחש בעמדות ההצבעה, היה בלתי אפשרי עבור הנשיא לשבש את הבחירות באופן שהוא ביקש לעשות. קחו לדוגמא את בורמה והנזירים שדיווחו בבלוגים, מדינה שאיש לא ידע מה נעשה בה עד אותם בלוגים שהודיעו לעולם שקיים דיכוי. שמשמעותו אובדן חיים ובני אדם הנרדפים ולאונג סן סו קיי אחת מאסירות המצפון הגדולות בעולם, היינו חייבים להקשיב. כעת ראו את אירן, ומה שאזרחיה עושים כיום, בעקבות מה שקרה לנֶדה, אזרחים אשר מונעים מכוחות הביטחון של אירן למצוא את האנשים אשר מדווחים בבלוגים מתוך אירן, משנים את כתובתם לטהרן, אירן, ומקשים על כוחות הביטחון.

ראו, אם כן, למה הטכנולוגיה המודרנית מסוגלת: החיבור בין חוש הצדק לאמצעי התקשורת והיכולת שלנו להתארגן באופן בינלאומי.

זה, בעיני, נותן לנו הזדמנות ראשונה כקהילה לשנות באופן מהותי את העולם. מדיניות חוץ לעולם לא תהיה כשהיתה. היא לא תהיה שייכת לאליטות; היא תושפע ע"י האזנה לרחשי הציבור בבלוגים, אשר מתקשרים זה עם זה ברחבי העולם. לפני 200 שנה היינו צריכים לפתור את בעיית העבדות. לפני 150 שנה אני משער שהבעיה המרכזית באנגליה היתה איך לספק לצעירים, לילדים, את הזכות לחינוך. לפני 100 שנה ברוב מדינות אירופה, היה מאבק על הזכות לבחירה. לפני 50 שנה היה מאבק על זכויות סוציאליות ורווחה. במהלך 50-60 השנים האחרונות ראינו פשיזם, אנטישמיות, גזענות, אפרטהייד, ואפליה על בסיס מין ונטיה מינית; ישנו מאבק נגד כל אלו בגלל מחאות של אנשים הרוצים לשנות את העולם.

שהיתי במחיצת נלסון מנדלה בשנה שעברה כשביקר בלונדון. נכחתי בקונצרט שנערך לכבוד יום הולדתו ואיסוף תרומות עבור העמותה שלו. ישבתי לצידו של נלסון מנדלה -- ראיתי בכך זכות גדולה -- כשאיימי ויינהאוס עלתה לבמה ונלסון מנדלה הופתע למדי מהמראה של הזמרת ואני הסברתי לו אז מי היא. איימי ויינהאוס אמרה, "לנלסון מנדלה ולי הרבה במשותף. גם בעלי בילה זמן רב בכלא". (צחוק) נלסון מנדלה עלה לבמה והוא סיכם את האתגר העומד בפנינו. הוא אמר שבמהלך חייו הוא טיפס על הר גבוה, ההר של קריאת תיגר וחיסול הדיכוי הגזעי וחיסול האפרטהייד. הוא אמר שצפוי אתגר גדול יותר בעתיד, האתגר של עוני, של שינויי אקלים, אתגרים גלובליים הזקוקים לפתרונות גלובליים וזקוקים ליצירת חברת גלובלית אמיתית.

אנו הדור הראשון שביכולתו לעשות זאת. שלבו את כוחו של המוסר הגלובלי עם העוצמה שביכולת התקשורת והתארגנו באופן גלובלי לקראת האתגרים העומדים בפנינו, אשר לרובם אופי גלובלי. בעיות אקלים לא ניתנות לפיתרון במדינה בודדת אלא יש צורך בפעילות עולמית משותפת. משברים כלכליים, כפי שראינו, לא ייפתרו ע"י אמריקה או אירופה לבדן; יש צורך בפעילות עולמית משולבת. קחו את בעיות הביטחון והטרור, וגם את בעיות זכויות האדם והפיתוח: הן לא ניתנות לפיתרון ע"י אפריקה לבדה; הן לא ניתנות לפיתרון ע"י אמריקה או אירופה לבדן. לא נוכל לפתור בעיות אלה, אלא אם כן נפעל יחדיו.

כך שהמטלה הגדולה של דורינו, כך נראה לי, היא הקמתו בפעם הראשונה של מוסר גלובלי ויכולתינו ליצור תקשורת עולמית ולהתאגד יחדיו, חברה גלובלית אמיתית, המושתת על מוסר אך עם מוסדות אשר ביכולתם לשרת את הקהילה הגלובלית ולשנות את העתיד. יש לנו כעת, ואנו הדור הראשון שיש לו, את הכח לעשות זאת. קחו את ההתחממות הגלובלית. האם זו אינה שערוריה שיש לנו מצב שברור לנו שיש בעיית אקלים, כמו כן ברור לנו שיש להשקיע משאבים נוספים במדינות העניות ביותר כדי להתמודד עם הבעיה, כשברצוננו לנהל מאזן גזי חממה עולמי, אבל אין מוסד בין לאומי המוסכם על כולם לטפל בבעיה? אחת התוצאות הנדרשות מקופנהגן בחודשים הקרובים היא הסכמה שיהיה מוסד בין לאומי לנושאי סביבה שיכול לטפל בבעיה של שכנוע עולמי לקדם סדר-יום לשינוי האקלים.

(מחיאות כפיים)

אחת הסיבות שמוסד אינו מספיק היא שאנו נדרשים לשכנע אנשים ברחבי העולם לשנות את התנהגותם, לכן צריך מוסר גלובלי של שוויון ואחריות החוצה דורות. קחו את המשבר הכלכלי. אם אנשים במדינות העניות יכולים להיפגע ממשבר המתחיל בניו יורק או מתחיל בשוק המשכנתאות של ארה"ב. אם אנשים מגלים שתוצרי המשכנתה חוצים מדינות ובסופו של דבר מגיעים לבנקים באיסלנד או לרחבי אנגליה, וחסכונות אנשים רגילים מושפעים מכך, אז לא ניתן לסמוך על מערכת פיקוח של מדינה. יש צורך, בסופו של דבר, עבור יציבות, צמיחה, תעסוקה, וגם יציבות כלכלית, מוסדות כלכליים גלובלים שתפקידם לדאוג שהצמיחה לאורך זמן משותפת, ומושתת על העיקרון שהשגשוג בעולם לא ניתן לחלוקה.

כך שאתגר נוסף של דורינו הינו הקמתן של מוסדות בינלאומיים המשקפים את הרעיונות של שוויון ואחריות, בניגוד העמדות שהיו בבסיס ההתפתחות הכלכלית של השנים האחרונות. כעת התבוננו בפיתוח וראו את השותפות הנדרשת בין המדינות שלנו ויתר העולם, החלקים העניים ביותר של העולם. אין לנו את הבסיס לשותפות אמת לעתיד, ויחד עם זאת, מתוך השאיפה האנושית למוסר גלובלי וחברה גלובלית זה בר השגה.

לאחרונה שוחחתי עם נשיא סיירה לאונה. זו מדינה של שישה מליון וחצי תושבים, אבל יש לה רק 80 רופאים, 200 אחיות, ו- 120 מיילדות. לא ניתן להתחיל לבנות מערכת בריאות לשישה מליון תושבים עם משאבים כה מוגבלים.

קחו לדוגמא את הילדה שפגשתי בטנזניה, ילדה ושמה מרים. היא היתה בת 11, הוריה מתו מאיידס, קודם אימה ואח"כ אביה. היא היתה יתומת איידס אשר הועברה בין משפחות אומנה שונות. היא עצמה היתה נשאית HIV, וסבלה ממחלת השחפת. פגשתי אותה בשדה, היא היתה מרופטת, יחפה. כשהתבוננת בעיניה, כל ילדה בת 11 צופה אל העתיד, אבל בעיני ילדה זו היה עצב לא מושג ואילו היה ביכולתי להעביר תחושה זו ליתר העולם ברגע זה, אני מאמין כי ההשקעה העולמית בקרן למלחמה באיידס היתה גדלה בעזרת אנשים רבים אשר היו תורמים.

לכן יש לבנות מערכת יחסים בין המדינות העשירות והעניות ביותר המבוססת על שאיפתנו שהם ידאגו לעצמם באמצעות השקעות נדרשות בחקלאות שלהם, כך שאפריקה תהפוך מיבואנית מזון, ליצואנית של מזון.

נבחן את בעיות זכויות האזרח ובעיות הביטחון במדינות כה רבות סביב העולם. בורמה כבולה, זימבבואה הינה טרגדיה אנושית, בסודן מתו אלפים לשווא במלחמות שיכולנו למנוע. במוזיאון הילדים ברואנדה, יש תצלום של ילד בן 10 ומוזיאון הילדים מנציח את אובדן החיים ברצח העם ברואנדה בו נספו מיליון בני אדם.

יש תמונה של ילד בשם דויד. לצד התמונה יש מידע על חייו. כתוב "דויד, בן 10." דויד: שואף להיות רופא. ספורט מועדף: כדורגל. ממה הוא נהנה ביותר? להצחיק אנשים. ממה הוא מת? עונה למוות. מילותיו האחרונות לאמו, שגם עונתה למוות: "אל תדאגי. האו"ם מגיע." ומעולם לא הגענו.

והילד הצעיר הזה האמין בהבטחותינו שנעזור לאנשים בקשיים ברואנדה, ולא עשינו זאת.

אז עלינו ליצור בעולם זה גם מוסדות לשמירת שלום וסיוע הומניטרי, אבל גם לבניה ולביטחון עבור המדינות בעולם הנמצאות בעימותים. אז הטיעון שלי היום הוא למעשה זה. יש לנו את האמצעים ליצירת חברה גלובלית אמיתית. המוסדות של חברה גלובלית זו יכולים להיות מוקמים באמצעות פעולותינו. המוסר העולמי ייצוק את ההגינות והאחריות הנדרשת כדי שמוסדות אלו יוכלו לתפקד, אך אל לנו להחמיץ את ההזדמנות בדורינו, בעשור זה באופן מיוחד, כשהנשיא אובמה בארה"ב, עם אנשים נוספים שעובדים עמנו ברחבי העולם, ליצירת מוסדות גלובליים לסביבה, ולכלכלה, ולבטחון ולפיתוח, המשתלבים עם אחריותינו לעמים אחרים, שאיפתנו לחבר את העולם יחדיו, והרצון שלנו לתקוף בעיות שהכל יודעים שקיימות.

אומרים שברומא העתיקה, כשקיקרו נאם לקהלו, אנשים פנו זה לזה ואמרו על קיקרו, "נאום נהדר." אבל אומרים שביוון העתיקה כשדמוסתנס נאם בפני קהל אנשים פנו זה לזה ולא אמרו "נאום נהדר." הם אמרו, "בא נצעד." אנו צריכים לצעוד לעבר חברה גלובלית. תודה רבה.

(מחיאות כפיים)