ג'ורג' סמוט על מבנה היקום

חשבתי לעצמי כיצד אשנה קצת את ההשקפה שלכם על העולם, ואראה לכם מספר מבנים שיש לנו בטבע. כך, יש לי שקופית ראשונה כדי לדבר על זריחת היקום ומה שאני מכנה חקר של הנוף הקוסמי, כלומר, התבוננות בשרידי הבריאה והסקת מסקנות לגבי מה שהתרחש בהתחלה, ולאחר-מכן ביצוע מעקב אחריו וניסיון להבין אותו.

על-כן אחת השאלות ששאלתי אתכם היא, כאשר אתם מסתכלים סביב, מה אתם רואים? ובכן, אתם רואים חלל זה שנוצר על-ידי מעצבים באמצעות העבודה של אנשים, אבל מה שאתם רואים למעשה הוא הרבה חומר שכבר היה קיים כאן, אשר עבר עיצוב מחודש לצורה מסויימת. ולכן השאלה היא: כיצד החומר הגיע לכאן? וכיצד הוא הגיע לצורה שהיתה לו לפני שעבר עיצוב מחודש, וכך הלאה? זוהי שאלה של מהי ההמשכיות? כך, אחד הדברים שאני בוחן הוא, כיצד התחיל היקום וקיבל את צורתו? מה היה התהליך כולו של היווצרות והתפתחות היקום עד הגיעו לנקודה שבה יש לנו חומרים שכאלה?

אלו הם חלק מהדברים, וכעת אתקדם ברשותכם כדי להראות לכם את תמונת האולטרא שדה-עמוק של האבל. אם תסתכלו על תמונה זו, תראו הרבה חושך עם מספר עצמים זוהרים בתוכו. ארבעה מהעצמים הללו הינם כוכבים, ותוכלו לראותם כאן -- פלוסים קטנים. זהו כוכב, זה כוכב, כל האחרים הן גלקסיות, בסדר? אם כך יש מספר אלפי גלקסיות תוכלו בקלות לראות בעיניכם כאן. וכאשר אני בוחן גלקסיה זו במיוחד, אשר נראית מאוד דומה לשלנו, אני תוהה אם מתקיים שם עכשיו כנס אקדמי בנושא עיצוב, ואם יצורים תבוניים שם חושבים על, אתם יודעים, איזה עיצובים הם עשויים ליצור, ואולי יש שם כמה קוסמולוגים המנסים לברר מהיכן צץ היקום עצמו, ואולי יש שם בגלקסיה כמה כאלה המתבוננים על זו שלנו ומנסים להבין מה בעצם קורה כאן אצלנו.

אבל ישנן המון גלקסיות אחרות, וחלקן קרובות, וישנן כאלה בעלות צבע שמש, וחלקן יותר רחוקות והן מעט יותר כחולות, וכך הלאה. אבל אחת השאלות היא -- וזו בשבילכם -- הכיצד ישנן כל-כך הרבה גלקסיות? מכיוון שזה מציג חלק מאוד נקי של השמיים. זה רק 1,000 גלקסיות. אנו סבורים שיש סדר גודל -- הגלויות לטלסקוף החלל האבל, אם היה לכם הזמן לסרוק הכל -- כ-100 מיליארד גלקסיות. זהו מספר גדול מאוד של גלקסיות. שזה בערך מספר הכוכבים שיש בגלקסיה שלנו.

אבל כאשר אתם מתבוננים אל מספר אזורים כמו אלו, תראו יותר גלקסיות מאשר כוכבים, שזו מעין חידה. לכן השאלה שצריכה לעלות אצלכם היא איזה מן מבנה, אתם יודעים, איזה מן תהליכי יצירה ועיצוב יצרו את היקום בצורה הזו? ואז אני הולך להראות לכם שזה בעצם הרבה יותר מורכב. אנחנו ננסה לענות על כך. יש לנו כלי שמסייע לנו במחקר זה, והיא העובדה שהיקום כל-כך עצום שבמובן מסויים הוא מהווה מכונת זמן. אנו ציירנו את החתך הזה של כדורים המונחים האחד בתוך השני כדי שתוכלו לראות. שמנו את כדור-הארץ במרכז החתך, רק בגלל שזה המקום ממנו אנחנו מתצפתים. הירח נמצא רק במרחק שתי שניות, כך שאם תצלמו את הירח באור רגיל אז זה הירח מלפני שתי שניות, אז למי איכפת. שתי שניות לפני, זה ממש עכשיו. השמש היא מלפני שמונה דקות. לא כזה משמעותי, נכון? אלא אם התפרצות שמש מתקרבת אלינו ואז תרצו להסתלק מדרכה. תרצו לקבל אזהרה מוקדמת.

אבל אם יוצאים עכשיו לצדק והוא כבר במרחק 40 דקות. זו בעיה. אתם שומעים על מאדים. זו בעיה לתקשר עם מאדים מכיוון שזה לוקח לאור די הרבה זמן להגיע לשם. אבל אם תתבוננו במערכת הכוכבים הקרובה ביותר, ב-40 או 50 הכוכבים הקרובים ביותר, זה כ-10 שנים. לכן אם תצלמו תמונה של מה שקורה שם, זה יהיה 10 שנים אחורה. כעת תמשיכו ותסתכלו אל מרכז הגלקסיה, זה אלפי שנים אחורה. אם תסתכלו אל עבר אנדרומדה, שהיא הגלקסיה הקרובה הגדולה ביותר, אז זה שתי מיליון שנים אחורה. אם הייתם מצלמים את כדור-הארץ לפני שתי מיליון שנים, לא היה שום סימן לבני-אדם, מכיוון שאין אנו סבורים שהיו אז בני-אדם. כוונתי היא לתת לכם קנה-מידה. עם טלסקוף החלל האבל, אנו צופים אחורה מאות מיליונים עד מיליארדי שנים.

אבל אם היינו מסוגלים לבוא עם רעיון כיצד לצפות אפילו רחוק יותר -- יש דברים אפילו רחוקים יותר, וזה מה שעשיתי דרך המון עבודה, פיתחתי את השיטות -- כך שנוכל לצפות עוד יותר אחורה בזמן לעידן של לפני שהיו הכוכבים ולפני שהיו גלקסיות, כאשר היקום היה חם, צפוף ומאוד שונה. זהו סדר הדברים, ויש לי תרשים יותר מוחשי. כאן יש גלקסיה במרכז, שהיא גלקסיית שביל החלב, ומסביב לזה יש את האבל -- אתם מבינים, בקרבת מקום יש גלקסיות, והנה כאן הכדור שמסמן את הזמנים השונים. ומאחורי זה יש כמה גלקסיות יותר מודרניות.

אתם רואים את התמונה הגדולה כולה? התחלת הזמן היא מוזרה -- היא מבחוץ. ואז יש חלק של היקום שאותו אנו לא יכולים לראות מכיוון שהוא כה צפוף וחם שהאור אינו יכול לצאת משם. זה כמו שלא ניתן לראות את מרכז השמש, ויש להשתמש בשיטות אחרות כדי לדעת מה מתרחש במרכז השמש. אבל ניתן לראות את קצה השמש, כך גם מתנהג היקום וזאת ניתן לראות. ואז אתם רואים צורה כזאת של אזור מסביב לצד החיצוני, וזוהי הקרינה המגיעה מהמפץ הגדול, שהיא בעצם מאוד אחידה. היקום הוא כמעט כדור מושלם, אבל קיימות סטיות זעירות מאוד אשר אנו מראים אותן כאן בהגזמה גדולה. ומהן, ברצף הזמן אנו נתקדם מהסטיות הזעירות הללו דרך גלקסיות הבלתי-סדירות והכוכבים הראשונים לגלקסיות היותר מתקדמות הללו, ובסוף למערכת השמש וכך הלאה.

כך שזוהי עבודת עיצוב כבירה, אבל אנו נראה כיצד הדברים מתפתחים. כך, הדרך בה המדידות נעשו, היה מערך של לוויינים, וכאן אתם רואים אותו. היה הלוויין קוב אשר שוגר בשנת 1989, וגילינו את הסטיות הללו. ואז בשנת 2000 שוגר הלוויין מאפ -- ה-וומאפ -- והוא צילם תמונות קצת יותר טובות. ויותר מאוחר השנה -- זוהי הגירסה המגניבה, אותה אחת שיש בה כמה תכונות עיצוב יפות, עליכם להסתכל -- ישוגר הלוויין פלאנק, והוא יצור מפות ברזולוציה מאוד גבוהה. וזה יהיה תהליך ההבנה של תחילת היקום.

ומה שראינו הוא, ראינו את הסטיות הללו, והן סיפרו לנו את הסודות, גם על מבנה החלל-זמן, וגם על תכולתו, ועל כיצד היקום החל את תנועותיו הראשוניות. אם כך, יש לנו תמונה זו, שהיא די מדהימה, וכעת אחזור להתחלה, היכן שנראה איזה תהליך מסתורי הדוחף את היקום קדימה בתחילתו. היקום עובר תקופה של התפשטות מואצת. היקום מתפשט ומתקרר עד שהוא מגיע לנקודה בה הוא הופך לשקוף, ואז העידן החשוך, ולאחר-מכן מופיעים הכוכבים הראשונים, והם מתפתחים לגלקסיות, ויותר מאוחר הן הופכות ליותר מסיביות. ואיפה שהוא בתקופה זו החלה להיווצר מערכת השמש שלנו. והיא מתפתחת עד היום. ואלה הם חלק מהדברים המדהימים. וזו צורת סל אשפה, שמראה לנו מה קורה עם מבנה החלל-זמן עצמו במהלך תקופה זו. וזה מודל די מוזר, נכון? איזו הוכחה יש לנו בעבור זה?

אם כן, הרשו לי להראות לכם כמה מתבניות בטבע שהן התוצאה של זה. אני תמיד חושב על חלל-זמן בתור המהות האמיתית של חלל, ועל הגלקסיות והכוכבים בתור קצף שעל מי-האוקינוס. הם הסימנים אשר מצביעים היכן נמצאים הגלים המעניינים ועל מה שהתרחש. הנה כאן סריקת השמיים הדיגיטלית של סלואן אשר מראה את מיקומן של מיליון גלקסיות. יש כאן נקודה עבור כל גלקסיה. הם מכוונים את הטלסקוף אל השמיים, מצלמים תמונה, מזהים את הכוכבים ומסירים אותם, מביטים אל הגלקסיות, מעריכים את המרחק שלהן מאיתנו ויוצרים מהן תרשים. ומניחים בצורה רדיאלית כפי שרואים שהן הולכות. ואתם רואים מבנים הללו, לדבר זה אנו קוראים הקיר הגדול, אבל יש שם חללים ודברים מן הסוג הזה, והם הולכים ונמוגים מכיוון שהטלסקוף אינו רגיש מספיק כדי לעשות זאת.

כעת אני אראה לכם זאת בשלושה מימדים. מה שקורה הוא שמצלמים תמונות בעוד כדור-הארץ מסתובב, ומקבלים מניפה בשמים. ישנם אזורים מסויימים שלא רואים בגלל הגלקסיה שלנו, או בגלל שאין טלסקופים היכולים לעשות זאת. התמונה הבאה מראה לכם את הגירסה התלת-מימדית של הסיבוב הזה. האם אתם רואים את הסריקות דמויות המניפה בשמים? זיכרו, כל נקודה כאן היא גלקסיה, ואתם רואים את הגלקסיות, אתם מבינים, מן שכונה כזו שלנו, אתם בערך רואים את התמונה. אתם רואים דבר הזה אשר אנו מכנים הקיר הגדול, ואתם רואים את המבנה המורכב, ואתם רואים את החללים הללו. ישנם מקומות ששם אין בכלל גלקסיות וישנם מקומות ששם יש אלפי גלקסיות מאוגדות בגושים. אם כך,הנה תבנית מעניינת, אבל אין לנו מספיק נתונים כדי שנוכל ממש לראות את התבנית. יש לנו רק מיליון גלקסיות, נכון? אנחנו מחזיקים מעין מיליון כדורים באויר אבל, מה קורה כאן? יש סריקה נוספת אשר מאוד דומה לזאת, הנקראת סריקת שדה שתי-דרגות של היסט לאדום של גלקסיה הנראית לעין.

עכשיו אנו עומדים לטוס דרך זה בעיוות של מיליון. ובכל פעם שיש גלקסיה -- הגלקסיה נמצאת במקומה -- ואם אנחנו יודעים משהו על הגלקסיה, ואנחנו כן יודעים, מכיוון שיש מדידות של היסט לאדום וכל זה, אנחנו שמים שם את הסוג הנכון של גלקסיה והצבע, כך שזה תאור אמיתי. וכאשר אנחנו בתוך הגלקסיות קשה לראות את התבנית; זה כמו להיות באמצע החיים. קשה לראות את התבנית באמצע הקהל, זה קשה לראות את התבנית של זה. אז אנחנו נצא החוצה, נפנה סביב ונביט אחורה. ואתם תראו תחילה את המבנה של הסריקה, ולאחר מכן תתחילו לראות את מבנה הגלקסיות שאנחנו רואים בחוץ. אז שוב, אתם יכולים לראות את השלוחה של גלקסיות הקיר הגדול המופיעה כאן.

אבל אתם יכולים לראות את החללים, אתם יכולים לראות את המבנה המורכב, ואתם שואלים, כיצד זה התקבל? נניח שאתם היוצר הקוסמי. כיצד אתם הולכים להניח גלקסיות בתבנית שכזו? זה לא שמפזרים אותן סתם באופן אקראי. יש כאן תהליך יותר מורכב. כיצד אתם הולכים להגיע למצב כזה? וכך אנחנו עכשיו בתוך משחק רציני. זה אומר, אנחנו ברצינות צריכים לשחק אותה אלוהים, לא סתם להשפיע על חיי בני-אדם, אלא לבנות יקום. אז אם זו האחריות שלכם, כיצד אתם הולכים לבצע זאת? מהי הטכניקה? איזה מן צעד אתם הולכים לנקוט?

אז אני הולך להראות לכם תוצאות של הדמיה בקנה-מידה גדול מאוד של מה שאנו סבורים שהיקום עשוי להיות, תוך שימוש, בכמה מעקרונות המשחק ומעקרונות העיצוב אשר, אתם יודעים, בני-האדם עמלו כל-כך קשה כדי ללמוד, אבל ככל הנראה הטבע ידע אותם מהתחלה. וזה אומר שאתם מתחילים עם מרכיבים מאוד פשוטים ועם כמה חוקים פשוטים, אבל צריך שיהיו לכם מספיק מרכיבים כדי להפוך את זה למסובך. לאחר מכן אתם מכניסים קצת אקראיות, קצת תנודות וקצת אקראיות, ומגלים קבוצה שלמה של צורות שונות.

אז מה שאני הולך לעשות זה להראות לכם את התפלגות החומר כפונקציה של קנה-מידה. אנחנו נתקרב, אבל זהו תרשים של מה שבאמת קיים. והיה עלינו להוסיף דבר אחד נוסף כדי שהיקום ייצא נכון. הדבר הזה נקרא חומר שחור. זה אומר חומר שאינו משפיע על אור בדרך הרגילה שחומר רגיל עושה, כמו למשל באופן שהאור מאיר עליי או על הבמה. הוא שקוף לאור, אבל כדי שתוכלו לראות אותו, נהפוך אותו ללבן. אם כך מה שלבן בתמונה זו הוא החומר השחור. צריך לקרוא לו חומר בלתי-נראה, אבל את החומר השחור הפכנו לנראה. והדבר הזה שבצבע צהוב, הוא החומר הרגיל, מן הסוג שהפך לכוכבים וגלקסיות.

עכשיו אראה לכם את הסרטון הבא. כך זה -- אנו הולכים להתקרב. תבחינו תבנית זו ושימו לב לתבנית זו. אנו הולכים עוד ועוד להתקרב. ואתם רואים שיש כאן החוטים והמבנים והחללים האלו. וכאשר מספר חוטים מצטלבים ביחד לקשר, זה יוצר אשכול-על של גלקסיות. זה האחד שבו אנחנו מתמקדים מכיל משהו בין 100,000 למיליון גלקסיות באזור הקטן ההוא. אז, אנו חיים באזור נידח. אנחנו לא חיים במרכז מערכת השמש, אנחנו לא חיים במרכז הגלקסיה והגלקסיה שלנו אינה במרכז האשכול.

כך אנחנו ממשיכים להתקרב. זהו אזור שיש בו כנראה יותר מ-100,000, בסדר גודל של מיליון גלקסיות באותו אזור. אנו נמשיך להתקרב. בינתיים שכחתי להגיד לכם את קנה-המידה. פרסק זה 3.26 שנות אור. אז ג'יגה-פרסק זה שלוש מיליארד שנות אור -- זהו קנה-המידה. זה לוקח לאור שלוש מיליארד שנים לעבור את המרחק הזה. אנחנו בערך במרחק בין זה לזה. זהו המרחק בינינו לאנדרומדה, כן? הנקודות הקטנות שאתם רואים כאן הן גלקסיות.

עכשיו נחזור אחורה, ותוכלו לראות מבנה זה אשר נראה רגיל בהחלט כאשר אנחנו מתרחקים, אבל הוא עשוי מהמון סטיות יוצאות דופן. אלו הן אבני בניין בסיסיות. בתור התחלה יש פשוט נוזל. יש שם חומר שחור, חומר רגיל, יש שם פוטונים ויש שם ניוטרינו, אשר אין להם תפקיד משמעותי בשלב היותר מאוחר ביקום. וזהו רק נוזל פשוט, והוא, עם הזמן מתפתח למבנה המורכב הזה. וכך אתם יודעים שכאשר ראיתם לראשונה תמונה זו, היא לא אמרה לכם הרבה. כאן אתם מתבוננים דרך אחוז אחד של היקום הנראה ואתם רואים מילארדי גלקסיות וקשרים, אבל אתם עכשיו יודעים שהם אפילו לא עיקר המבנה. ישנה מסגרת שהיא החומר השחור, החומר הבלתי נראה, שהוא שם בחוץ אשר למעשה מחזיק הכל ביחד.

אז בואו נטוס דרכו, ותוכלו לראות עד כמה הוא סמיך כאשר אתם באמצע של משהו כדי למצוא זאת. אז הנה אותה תוצאה סופית. אתם רואים חוט, אתם רואים שהאור הוא החומר הבלתי נראה, והצהוב הוא הכוכבים או הגלקסיות המופיעים. ואנו הולכים לטוס מסביב, ונטוס מסביב, ותראו מפעם לפעם זוג סיבים מצטלבים, ותקבלו אשכול גדול של גלקסיות. ואז נטוס פנימה להיכן שאותו אשכול גדול נמצא, ואתם יכולים להבחין איך הוא נראה. וכך מבפנים הוא אינו נראה כל-כך מסובך, נכון? זה רק כאשר אתם מביטים עליו בקנה-מידה גדול מאוד, ובוחנים אותו וכו', אתם מגלים שהוא מאוד סבוך, מן עיצוב מסובך שכזה. והוא גדל באיזו שהיא דרך.

ולכן השאלה היא, עד כמה זה יהיה קשה להרכיב זאת? איזה גודל של צוות עובדי קבלן תצטרכו כדי להרכיב יקום זה? זהו העניין, נכון? אז הנה אנחנו כאן. אתם רואים כיצד החוט -- אתם רואים כיצד מספר חוטים מצטלבים, וכך יוצרים אשכול-על זה של גלקסיות. ועליכם להבין, שזה לא ממש כפי שאמור להיראות אם אתם -- קודם כל, אינכם יכולים לטוס כה מהר, הכל יהיה מעוות, אבל כאן אנו משתמשים בסוג של הצגה פשטנית ובגרפיקה. וככה הייתם רואים זאת אם היה לוקח לכם מיליארדי שנים להסתובב. ואם יכלתם לראות גם חומר בלתי-נראה.

וכך הרעיון הוא, אתם יודעים, כיצד תרכיבו את היקום בצורה הכי פשוטה? אנו עומדים להתחיל ולגלות שהיקום הנראה בשלמותו, כל מה שאנו יכולים לראות בכל כיוון באמצעות טלסקוף החלל האבל ושאר המכשירים שלנו, היה פעם באזור שהיה קטן יותר מאטום. זה התחיל עם תנודות קוונטיות זעירות, אבל כאלה שהתפשטו בקצב אדיר. ותנודות הללו נמתחו לגדלים אסטרונומיים, ותנודות הללו בסופו של דבר הן מה שאנו רואים בקרינת הרקע הקוסמית. ואז היינו זקוקים באופן כלשהו לאמצעי שיהפוך את התנודות הללו לגלקסיות ולאשכולי גלקסיות ולהתפתחות מבנים הללו.

אז אני הולך להראות לכם הדמיה קטנה יותר. הדמיה זו עברה הרצה על 1,000 מעבדים במשך חודש כדי להפוך אותה לנראית לעין. אז אני עומד להראות לכם אחת שניתן להריצה במחשב שולחני במשך יומיים, בתמונה הבאה. מתחילים עם תנודות זעירות כאשר היקום היה בנקודה זו, כעת פי ארבעה יותר קטן, וכך הלאה. ואתם מתחילים לראות את הרשתות הללו, את הקורים הקוסמיים של היווצרות מבנים. וזהו אחד פשוט, מכיוון שאין בו את החומר הרגיל ויש בו רק החומר השחור. ואתם רואים כיצד החומר השחור מצטבר, והחומר הרגיל פשוט נגרר מאחור. אז הנה זה כאן. בהתחלה זה מאוד אחיד. התנודות הן 1 ל-100,000. ישנם כמה שיאים שהם 1 ל-10,000, ואז במשך יותר ממיליארד שנים, כח-המשיכה פשוט מושך.

זוהי צפיפות מעט יותר גבוהה, המושכת את החומר מסביב פנימה. וזה מושך עוד חומר ומושך עוד. אבל המרחקים ביקום כה גדולים וטווחי הזמן כה ארוכים שזה לוקח זמן רב כדי שזה יווצר. וזה ממשיך להיווצר עד שהיקום הוא, באופן גס, כמחצית מהגודל העכשווי, במונחים של התפשטות שלו. ובנקודה זו, היקום, באופן מסתורי, מתחיל להאיץ את התפשטותו וקוטע את היווצרותו של מבנה בקנה-מידה יותר גדול. אם כך, אנו רואים מבנה בקנה-מידה גדול ככל שניתן לראות, ואז רק דברים שהתחילו כבר להיווצר יווצרו, ואז משם זה הולך להימשך.

אם כך, אנחנו מסוגלים לעשות את ההדמיה, אבל זה רק יומיים על מחשב שולחני. אנו צריכים 30 יום על 1,000 מעבדים כדי לעשות את ההדמיה שהראיתי לכם קודם. אז יש לנו מושג לגבי כיצד לשחק אותה ברצינות, יצירת היקום על-ידי התחלה ממש בפחות מטיפה אחת המלאה בחומר, ואנו יוצרים פשוט כל דבר שניתן לראות בכל כיוון, מכמעט כלום -- כלומר, משהו זעיר באופן קיצוני, קטן מאוד -- וזה כמעט מושלם, אלא שיש בו תנודות זעירות הללו ברמה של 1 ל-100,000, אשר יוצרות את התבניות והמבנים המעניינים שאנו רואים, שזה, הגלקסיות וכוכבים וכך הלאה.

אז יש לנו דגם ואנו יכולים לחשב אותו ואנו יכולים להשתמש בו כדי ליצור מבנים לפי איך שאנו סבורים שהיקום נראה. ובניה הזו היא הרבה מעבר למה שהדמיון המקורי שלנו אמר לנו על זה. אז זה מה שהתחלנו איתו לפני 15 שנה, עם גלאי הקרינה הקוסמית -- הכננו את המפה למעלה מימין, אשר באופן בסיסי מראה לנו שהיו תנודות בקנה-מידה גדול, ולמעשה תנודות במספר קני-מידה. ניתן בערך לראות זאת. מאז היה לנו וומאפ, שפשוט מעניק לנו רזולוציה זויתית יותר גדולה. אנו רואים אותו מבנה גדול, אבל אנו רואים מבנה קטן נוסף. ובתחתית מימין, אם הלוויין היה מתהפך וממפה את הארץ, איזו מן מפה של הארץ היינו מקבלים. ניתן לראות, מן תבליט כזה של כל היבשות הגדולות, אבל זה הכל.

אבל מה שאנו מקווים לקבל בעזרת פלאנק, זו רזולוציה שוות-ערך לרזולוציה של הארץ שאתם רואים שם, היכן שאתם באמת יכולים לראות את התבנית המורכבת המתקיימת על כדור-הארץ. וניתן גם לומר, בגלל הקצוות הברורים ובגלל האופן בו הדברים מתאימים האחד לשני, שיש תהליכים לא-לינאריים. לגאולוגיה יש אפקטים הללו, אשר מזיזים את הלוחות. ניתן לראות זאת פשוט מהמפה לבדה. אנו רוצים להגיע לנקודה של יקום מוקדם במפות שלנו שניתן לראות אם קיימים אפקטים לא-לינאריים כלשהם אשר מתחילים להזיז, לשנות, ואשר רומזים לנו על כיצד זמן-חלל עצמו נוצר ברגעי ההתחלה. זו הנקודה בה אנחנו נמצאים היום, וזה מה שרציתי שתטעמו קצת. לתת לכם נקודת מבט אחרת על איך המבנה וכל הדברים האחרים נראים. תודה לכם. (מחיאות כפיים)