איב אנסלר: חבק את ילדתך הפנימית

נמסטה (בוקר טוב בהינדי). בוקר טוב אני שמחה מאד להיות כאן בהודו. והרהרתי הרבה על מה שלמדתי במשך 11 השנים האחרונות במיוחד עם וי-דיי (יום הוי, ז"א יום הנרתיק) ו"מונולוגים מהוגינה" בנסיעות בעולם כולו, במפגש עם נשים וילדות ברחבי כדור הארץ כדי להפסיק אלימות נגד נשים.

הנושא שעליו אני רוצה לדבר היום הוא התא המסוים הזה, או קבוצת התאים, שקיימים בכל אחד ואחד מאיתנו. ואני רוצה לקרוא לו תא הילדה. והוא קיים בגברים ונשים כאחד. אני רוצה שתדמיינו שהמקבץ הזה של תאים הוא מרכזי לאבולוציה של המין שלנו ולהמשכיות הגזע האנושי.

ואני רוצה שתדמיינו שבנקודה מסויימת בהסטוריה קבוצה של אנשים בעלי כוח, מושקעת בבעלות וניהול העולם הבינה שהדחקת התא המסוים הזה, דיכוי התאים האלה, פרשנות מחודשת של תאים אלה, ערעור התאים אלה, לשכנע אותנו להאמין בחולשת תאים אלה, ורמיסה, מחיקה, חיסול, הקטנה של תאים אלה, בעיקרון התחיל את תהליך ההריגה של תא הילדה מה שהיה, דרך אגב, פטריארכיה.

אני רוצה שתדמיינו שהילדה היא חלקיק במקרו-קוסמוס הענק של התודעה הקולקטיבית ושהוא חיוני לאיזון, בינה, ולמעשה לעתיד של כולנו. ואז אני רוצה שתדמיינו שתא הילדה הזה הוא חמלה, והוא אמפטיה, והתאווה עצמה והוא הפגיעות, והוא פתיחות והוא עוצמה והוא חיבור, והוא יחסים, והוא אינטואטיבי.

ואז בואו נחשוב איך חמלה מאפשרת בינה, ושהפגיעות היא הכוח החזק ביותר שלנו, ושלרגשות יש הגיון שטבוע בהן, המוביל לפעילות רדיקלית, מותאמת, מצילה. ואז בואו נזכור שלימדו אותנו את ההפך הגמור בידי הכוחות השולטים, שהרחמים מטשטשים את החשיבה, שהם עומדים בדרך ומפריעים, שפגיעות היא חולשה, שלא ניתן לסמוך על רגשות, ושלא צריך לקחת דברים באופן אישי, זה אחד האהובים עליי.

אני חושבת שהעולם כולו בעצם מחונך לא להיות ילדה. איך אנו מגדלים בנים? מה הפירוש של להיות ילד? להיות ילד פירושו בעצם לא להיות ילדה. להיות גבר פירושו לא להיות ילדה. להיות אישה פירושו לא להיות ילדה. להיות חזק פירושו לא להיות ילדה. להיות מנהיג פירושו לא להיות ילדה. בעצם אני חושבת שלהיות ילדה זה דבר כה חזק שהיינו חייבים ללמד את כולם לא להיות כאלה. (צחוק)

ואני גם רוצה לומר שהאירוניה כמובן, היא שהכחשת ילדה, הדחקת ילדה, הדחקת רגש, דחיית רגש הובילו אותנו לכאן. למקום שבו אנחנו חיים בעולם שהצורות הקיצוניות ביותר של אלימות, העוני המחריד ביותר, רצח עם, אונס המוני, הריסת כדור הארץ, הם לחלוטין מעבר לשליטתנו. ומכיוון שהדחקנו את תאי הילדה שלנו והדחקנו את הילדה שבנו, אנו לא מרגישים את המתרחש.

ובכן, אנו לא נטענים בתגובה מספקת למה שקורה. אני רוצה לדבר קצת על הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו. בשבילי, היתה זאת נקודת המפנה בחיי. בילית הרבה זמן שם במשך שלוש השנים האחרונות. אני מרגישה שעד הנקודה הזו ראיתי הרבה בעולם, הרבה אלימות.

חייתי בעצם במכרות האונס של העולם במשך 12 השנים האחרונות. אך הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו היתה באמת נקודת המפנה בתוך נפשי. הלכתי וביליתי זמן במקום שנקרא בוקאוו בבית חולים בשם בית חולים פנזי, עם רופא שהוא הכי קרוב לקדוש מכל האנשים שפגשתי בחיי. שמו ד"ר דניס מוקווגה. ובקונגו, לאלה מכם שלא יודעים, במשך שתיים עשרה השנים האחרונות משתוללת שם מלחמה, מלחמה שהרגה כמעט שישה מיליון איש. מעריכים שמשהו בין 300,000 לבין 500,000 נשים נאנסו שם.

כאשר ביליתי את השבועות הראשונים שלי בבית חולים פנזי ישבתי עם נשים שישבו ועמדו בתור כל יום כדי לספר לי את סיפוריהן. וסיפוריהן היו כה מזוויעים וכה מחרידים, וכה מהעבר השני של הקיום האנושי, שאם להיות כנה לגמרי אתכם, נופצתי לשברים. ואגיד לכם שמה שקרה, הוא שדרך הניפוץ ההוא, בהקשבה לסיפוריהן של ילדות בגיל שמונה שהמעיים שלהן הוצאו, שנדחפו לתוכן כלי נשק וקידונים ודברים כך שהיו להן חורים, ממש, בתוכן שיצאו מהם הפיפי והקקי שלהן.

בהקשבה לסיפור של נשים בנות 80 שנקשרו לשרשרות וכותרו כך שקבוצות של גברים באו ואנסו אותן לעתים קרובות, הכל בשם ניצול כלכלי כדי לגנוב את המינרלים כדי שהמערב יכול לקחת אותם ולהרוויח מהם. נפשי התנפצה לרסיסים.

אך מה שקרה לי זה שהניפוץ הזה באמת חיזק אותי בצורה שלא חוזקתי אף פעם. הניפוץ הזה, הפתיחה הזו של תא הילדה שלי, התגלית הענקית הזו של ליבי אפשרה לי להפוך יותר אמיצה ועזת רוח, ולמעשה יותר פיקחית מאשר הייתי בעבר בחיי.

ואני רוצה להגיד שלפי דעתי בעלי הכוח יודעים שבניית אימפריות, למעשה שהרגשות עומדים בדרך לבניית אימפריות. רגשות עומדים בדרך לרכישה המונית של כדור הארץ, וחפירת כדור הארץ, והרס דברים. אני זוכרת, למשל, כאשר אבי, שהיה מאד מאד אלים, היה מכה אותי. והוא ממש היה אומר, בזמן שהכה אותי, "אל תבכי. אל תעזי לבכות." כי הבכי שלי איכשהוא חשף את הברוטליות שלו לעצמו. ואף באותו הרגע הוא לא רצה שיזכירו לו את מה שהוא עשה.

אני יודעת שאנחנו השמדנו באופן שיטתי את תא הילדה. ואני רוצה לומר שהשמדנו אותו בגברים ובנשים כאחד. ואני חושבת שבדרכים מסוימות היינו קשוחים הרבה יותר לגברים בהשמדת תא הילדה שלהם. (מחיאות כפיים) אני רואה איך גידלו בנים, ואני רואה את זה ברחבי העולם, להיות קשוח, להיות נוקשה, להרחיק את עצמם מהרכות שלהם, לא לבכות. למעשה הבנתי פעם בקוסובו, כאשר צפיתי בגבר מתפרק, שקליעים הם בעצם דמעות מוקשות, כאשר אנו לא מרשים לגברים לשמור על עצמי-הילדה שלהם ושתהייה להם הפגיעות שלהם, והחמלה שלהם, ושיהיו להם הלבבות שלהם, הם הופכים קשים ופוגעים ואלימים.

ואני חושבת שלימדנו את הגברים להיות בטוחים כאשר הם חסרי ביטחון, להעמיד פנים שהם יודעים כאשר הם לא יודעים, אחרת מדוע אנו נמצאים היכן שאנו נמצאים? להעמיד פנים שהם לא בבלאגן כאשר הם כן. אני אספר לכם סיפור מצחיק מאד. בטיסה בדרכי לכאן, הלכתי הלוך ושוב במעבר המטוס. והרבה גברים, למעשה לפחות 10 גברים ישבו בכסאות הקטנים וצפו בסרטי- בנות. והם היו בודדים לגמרי, וחשבתי, "אלה החיים הסודיים של גברים." (צחוק)

נסעתי, כפי שאמרתי, לארצות רבות מאד, וראיתי, אם אנו עושים מה שעושים לילדה בתוכנו בוודאי מחריד לחשוב מה אנו עושים לילדות בעולם. ושמענו מסוניטה אתמול, ומקוויטה על מה שאנו עושים לילדות. אבל אני רק רוצה לומר שפגשתי ילדות עם פצעי סכין וכוויות סיגריה, שמתייחסים אליהן ממש כמו למאפרות. ראיתי ילדות שמתיחסים אליהן כמו אל פחי אשפה. ראיתי ילדות שהוכו על-ידי אמהותיהן, ואחיהן ואבותיהן ודודיהן. ראיתי ילדות שמרעיבות את עצמן למוות באמריקה במוסדות כדי להראות כמו איזה גרסה אידאלית של עצמן.

ראיתי שאנו חותכים ילדות ושולטים עליהן ושומרים עליהן כאנאלפביתיות או שמכריחים אותן להרגיש רע בגלל שהן פיקחיות מדי. אנו משתיקים אותן. אנו גורמים להן להרגיש אשמות בגלל חכמתן. אנו גורמים להן להתנהג יפה, להשתיק את קולותיהן, לא להיות עוצמתיות מדי. אנו מוכרים אותן, אנו רוצחים אותן כעוברים. אנו משעבדים אותן. אנו אונסים אותן. אנו כה רגילים לשדוד ילדות מהיכולת להיות הנושא של חייהן הן שכעת למעשה החפצנו אותן, הפכנו אותן לחפץ והפכנו אותן לסחורה.

מכירת ילדות רווחת בכל העולם. ובהרבה מקומות ערכן פחות מערכם של עזים ופרות. אך אני גם רוצה לדבר על העובדה שאם אחד מתוך שמונה אנשים על כדור הארץ הם ילדות בין הגילאים 10 עד 24, הן בעצם המפתח, בעולם המתפתח, כמו בעולם כולו, לעתיד האנושות. ואם ילדות בצרה מכיוון שהן עומדות בפני חסרונות שיטתיים ששומרים אותן במקום שהחברה רוצה אותן, כולל חוסר גישה לשרותים רפואים, חינוך, מזון בריא, השתתפות בשוק העבודה. העול של כל עבודות הבית נופל בדרך כלל על ילדות ואחיות צעירות יותר. זה מבטיח שהן לא תתגברנה על מכשולים אלו לעולם.

המצב של ילדות, וזאת הילדה בתוכינו והילדה בעולם, יקבעו לדעתי אם המין ישרוד. ומה שאני רוצה להציע זה שלאחר שדיברתי עם ילדות, מכיוון שכעת סיימתי ספר חדש שנקרא "אני יצור רגשי: חייהן הסודיים של ילדות מסביב לעולם," דיברתי עם ילדות במשך חמש שנים, ואחד הדברים שראיתי שהוא נכון בכל מקום הוא שהפועל שמכריחים ילדה לאמץ הוא הפועל "לרצות." ילדות מוחונכות לרצות אחרים. אני רוצה לשנות את הפועל. אני רוצה שאנו כולנו נשנה את הפועל. אני רוצה שהפועל יהיה "לחנך" או "להפעיל" או "לערב" או "לעמת" או "להמרות" או "ליצור." אם נלמד ילדות לשנות את הפועל נחזק למעשה את הילדה בתוכינו ואת הילדה בתוכן.

ואני חייבת עכשיו לחלוק אתכם כמה סיפורים על ילדות שראיתי מסביב לעולם שהפעילו את הילדה שלהן, שאמצו את הילדה שלהן למרות כל הנסיבות מסביבן. אני מכירה ילדה בת 14 בהולנד, לדוגמא, שדורשת שהיא תיקח ספינה ותפליג מסביב לעולם לבדה.

יש ילדה בגיל העשרה שלא מכבר יצאה וידעה שהיא צריכה 56 כוכבים מקועקעים על צד ימין של פניה.

יש ילדה, ג'וליה בטרפליי היל, שגרה משך שנה בעץ כי היא רצתה להגן על אלוני הבר.

יש ילדה שפגשתי לפני 14 שנים באפגניסטאן ושאימצתי כבתי מכיוון שאמה נהרגה. אמה היתה מהפכנית. וילדה זו, כאשר היתה בת 17 לבשה בורקה באפגניסטאן ונכנסה לאצטדיונים ותיעדה את הזוועות שבוצעו כלפי נשים, מתחת לבורקה שלה, עם מצלמת וידאו. וסרט הוידאו הזה הפך לוידאו שיצא לעולם כולו לאחר 11 בספטמבר כדי להראות מה שמתרחש באפגניסטאן.

אני רוצה לדבר על רייצ'ל קורי שהייתה בשנות העשרה שלה כאשר היא עמדה לפני טנק ישראלי לומר "די לכיבוש." והיא ידעה שהיא הסתכנה במוות והיא למעשה נורתה למוות ונדרסה על-ידי הטנק הזה.

ואני רוצה לדבר על ילדה שפגשתי לא מכבר בבוקוו, שהוכנסה להריון על-ידי אנס. והיא החזיקה את תינוקה. ואני שאלתי אותה אם היא אהבה את התינוק הזה. והיא הסתכלה לתוך עיני התינוק שלה והיא אמרה, "בוודאי שאני אוהבת את התינוק שלי. איך אני יכולה שלא לאהוב את התינוק שלי? הוא התינוק שלי והוא מלא אהבה."

היכולת של ילדות להתגבר על מצבים ולנוע בשלבים, בעייני, היא מפליאה. ויש ילדה בשם דורקס. ופגשתי אותה עכשיו בקניה. ודורקס בת 15. והיא הודרכה בהגנה עצמית. ולפני כמה חודשים אספו אותה ברחוב שלושה גברים מבוגרים. הם חטפו אותה, שמו אותה במכונית. ובהגנה שלה על עצמה, היא תפסה להם את הגרגרת. והיכתה אותם בעייניהם, והיא שחררה את עצמה ויצאה מהמכונית.

בקניה, באוגוסט הלכתי לבקר את אחד בתי המקלט לבנות בשם "ויי דיי," בית שפתחנו לפני שבע שנים עם אישה מדהימה בשם אגנס פארייו. אגנס היא אישה שנחתכה כאשר היא היתה ילדה קטנה, אבר מינה הושחט. והיא החליטה, כפי שהרבה נשים מחליטות, ברחבי העולם, שמה שנעשה לה לא יכפה ולא ייעשה לנשים וילדות אחרות.

לכן, במשך שנים אגנס הלכה ברגל בעמק השבר. היא לימדה ילדות את המראה של נרתיק בריא, והמראה של נרתיק מושחט. ובתקופה זו היא הצילה הרבה ילדות. וכשפגשנו אותה שאלנו אותה מה נוכל לעשות בשבילה, והיא אמרה, "אם הייתם משיגים לי ג'יפ יכולתי להסתובב הרבה יותר מהר." אז השגנו לה ג'יפ. ואז היא הצילה 4,500 ילדות.

ואז שאלנו אותה, "בסדר, מה עוד את צריכה?" ואז היא אמרה, "כעת אני צריכה בית." לפני שבע שנים אגנס בנתה את בית המקלט ה"וי דיי" הראשון בנרוק, קניה, בארץ המאסאי. וזה היה בית שילדות יוכלו לברוח, ולהציל את הדגדגן שלהן, ולא תיחתכנה, הן יכלו ללכת לבית ספר. ובשנים שאגנס מחזיקה את הבית היא הפכה את המצב שם. היא נעשתה באמת סגן ראש העיר. היא שינתה את הכללים. הקהילה כולה משתתפת במה שהיא עושה.

כאשר היינו שם היא ביצעה פולחן, כאשר היא משלימה בין ילדות שברחו, לבין משפחותיהן. והייתה ילדה צעירה בשם ג'קלין. ג'קלין היתה בת 14 והיתה במשפחתה המאסאית ויש בצורת בקניה. והפרות מתות, ופרות הן הרכוש היקר ביותר. וג'קלין שמעה שאביה דיבר עם איש זקן על כך שהוא עומד למכור אותה עבור הפרות. והיא ידעה שהמשמעות היא שהיא תיחתך. היא ידעה שהמשמעות היא שלא תלך לבית ספר. היא ידעה שהמשמעות היא שלא יהיה לה עתיד. היא ידעה שהיה תהיה חייבת להתחתן עם הזקן ההוא, והיא בת 14.

אז, יום אחד אחרי הצהריים היא שמעה על בית המקלט. ג'קלין עזבה את בית אביה והלכה ברגל במשך יומיים, יומיים דרך ארץ המאסי. היא ישנה עם התנים. היא הסתתרה בלילה. היא דמינה לעצמה שמצד אחד אביה הורג אותה, ומצד השני מאמא אגנס מברכת את בואה, בתקווה שהיא תברך אותה כאשר היא תגיע לבית. וכאשר היה הגיעה לבית בירכו אותה לשלום. ואגנס קיבלה אותה. ואגנס אהבה אותה. ואגנס תמכה בה למשך שנה. והיא הלכה לבית ספר ומצאה את קולה ומצאה את זהותה ומצאה את ליבה.

ואז, זמנה הגיע כאשר היא היתה חייבת לחזור לדבר עם אביה על ההשלמה, לאחר שנה. והיתה לי הזכות להיות בצריף כאשר היא התאחדה אם אביה והם השלימו. ובתוך הצריף הזה, כאשר נכנסנו, ואביה וארבעת נשותיו ישבו שם, והאחיות שלה בדיוק חזרו מכיוון שהן כולן ברחו כאשר היא ברחה, ואמה הראשית, שהוכתה כאשר היא הגנה עליה מול זקני הקהילה. וכאשר אביה ראה אותה וראה למי נהפכה, בעצמי-הילדה השלמה שלה, הוא חיבק אותה חזק ופרץ בבכי. והוא אמר, "את יפה. את הפכת לאישה יפיפייה. אנו לא נחתוך אותך. ואני נותן לך את מילתי, כאן ועכשיו, שלא נחתוך את אחיותיך גם כן."

ומה שהיא אמרה לו היה, "אתה היית מוכן למכור אותי בעד ארבע פרות ועגל, וכמה שמיכות. אך אני מבטיחה לך, כעת שאתחנך שאני תמיד אטפל בך, ואחזור ואבנה לך בית. ואהיה בעדך לכל חייך."

בשבילי, זה הכח של ילדות. וזה הכח של השתנות. ברצוני לסיים היום עם קטע חדש מספרי. ואני רוצה לעשות אותו הערב למען הילדה בכולם כאן. ואני רוצה לעשות אותו למען סוניטה. ואני רוצה לעשות אות למען הילדות שעליהן דיברה סוניטה אתמול, הילדות ששורדות, והילדות שיכולות להפוך למישהו אחר. אך האמת היא שאני רוצה לעשות אותו למען כל אחד ואחת כאן, כדי שנעריך את הילדה בנו, להעריך את החלק שבוכה, להעריך את החלק הרגשני. להעריך את החלק שפגיע, ולהבין ששם נמצא העתיד.

קטע זה נקרא "אני יצור רגשי." וזה קרה בגלל שפגשתי ילדה בוואטס, לוס אנג'לס. שאלתי את הילדות אם הן אוהבות להיות ילדה, וכל הילדות אמרו, "לא, אני שונאת את זה. אני לא סובלת את זה. זה כולו רע. האחים שלי מקבלים הכל." וילדה אחת הזדקפה ואמרה, "אני אוהבת להיות ילדה אני יצור רגשי!" (צחוק) זה בשבילה.

אני אוהבת להיות ילדה. אני יכולה להרגיש מה שאתה מרגיש כשאתה מרגיש בפנים את ההרגשה שלפני. אני יצור רגשי. דברים לא באים אליי כתאוריות אינלקטואליות או רעיונות לחוצים-חזק. הם פועמים דרך האיברים והרגליים שלי ושורפים את אוזניי. אה, אני יודעת מתי החברה שלך מעוצבנת מאד, למרות שנראה שהיא נותנת לך מה שאתה רוצה. אני יודעת מתי באה סערה. אני יכולה להרגיש את התהפוכות הבלתי נראות באוויר. אני יכולה להגיד לך שהוא לא יחזיר צלצול. זה תדר שאני חולקת.

אני יצור רגשי. אני אוהבת שאני לא לוקחת דברים בקלות. הכל בעל עצמה בשבילי, איך שאני הולכת ברחוב, איך שאמא שלי מעירה אותי, איך שזה בלתי נסבל כשאני מפסידה, איך שאני שומעת חדשות רעות.

אני יצור רגשי. אני קשורה לכל דבר ולכל אחד. נולדתי כך. אל תגידו הכל שלילי שזה ענין של גיל הטיפש-עשרה, או שזה רק בגלל שאני ילדה. הרגשות אלה עושים אותי טובה יותר. הם עושים אותי נוכחת. הם עושים אותי מוכנה. הם עושים אותי חזקה.

אני יצור רגשי. יש דרך מסוימת לדעת, זה כאילו הנשים היותר מבוגרות שכחו איכשהו. אני שמחה שזה עדיין בגופי. אה, אני יודעת מתי שהקוקוס עומד ליפול. אני יודעת שדחפנו את כדור הארץ רחוק מדי. אני יודעת שאבי לא יחזור, ושאף אחד לא מוכן לשריפה. אני יודעת שאודם משמעותו יותר מהופעה, ושבנים הם סופר חסרי בטחון, ושטרוריסטים-כביכול נעשים, לא נולדים. אני יודעת שנשיקה אחת תוכל להסיר את כל יכולת ההחלטה שלי. (צחוק) ויודע מה? לפעמים כך צריך להיות. זה לא קיצוני. זה משהו של ילדות, מה היינו כולנו אם הדלת הגדולה בתוכינו הייתה נפתחת פתאום.

אל תגיד לי לא לבכות, להרגיע את זה, לא להיות קיצונית כל כך, להיות הגיונית. אני יצור רגשי. כך נברא כדור הארץ, כך הרוח ממשיכה להאביק. לא אומרים לאוקיינוס האטלנטי להתנהג יפה. אני יצור רגשי. מדוע היית רוצה להשתיק אותי או לכבות אותי? אני הזכרון שנשאר. אני יכולה להחזיר אותך אחורנית. כלום לא מדולל. כלום לא נזל החוצה. אני אוהבת, שמע אותי, אוהבת שאני יכולה להרגיש את הרגשות בתוכך, אף אם הם עוצרים את חיי, אף אם הם שוברים את ליבי, אף אם הם מסיטים אותי מדרכי, הם עושים אותי אחראית.

אני יצור רגשי, רגשי ללא תנאים, מסורה. ואני מתה, שמע אותי, מתה, מתה, מתה על להיות ילדה. אתם יכולים להגיד את זה איתי? אני מתה, אני מתה, מתה, מתה על להיות ילדה! תודה רבה לכם. (מחיאות כפיים).