אלן ט' הואן: אחדו את הפטנטים הרפואיים, הצילו חיים

ב-2002, קבוצה של אקטיביסטים טיפוליים נפגשה לדון בפיתוח ההתחלתי של המטוס. בתחילת המאה הקודמת הצליחו האחים רייט בפעם הראשונה לגרום לאחת המכונות האלה לעוף. הם גם הוציאו הרבה פטנטים על חלקים חיוניים של המטוס. הם לא היו היחידים. זה היה מנהג נפוץ בתעשיה, ואלה שהחזיקו בפטנטים על מטוסים הגנו עליהם בחוזקה ותבעו מתחרים על ימין ועל שמאל.

למעשה זה לא הועיל כל כך לתעשית התעופה, וזה היה בתקופה שממשלת ארצות הברית היתה מעוניינת במיוחד בהאצת היצור של מטוסים צבאיים. אז נוצר שם קונפליקט מסוים. הממשל האמריקאי החליט לנקוט בפעולה, והכריח את מחזיקי הפטנטים להנגיש את הפטנטים שלהם ולשתף אותם עם אחרים כדי לאפשר יצור של מטוסים.

אז מה לזה ולזה?

ב-2002 גילה נלסון אוטוומה, מדען חברתי קנייתי, שיש לו איידס ושהוא צריך טיפול . נאמר לו שאין תרופה למחלה. איידס, כך שמע, היא מחלה קטלנית, ולא הוצע לו טיפול. זה היה בתקופה שטיפול בעצם היה קיים רק במדינות עשירות. איידס הפכה למחלה כרונית. אנשים פה, במדינות אירופה, ובצפון אמריקה, חיו עם איידס חיים בריאים. לא כך נלסון. הוא לא היה עשיר מספיק, וכך גם בנו בן השלוש, ששנה מאוחר יותר גילה שגם לו יש איידס.

נלסון החליט להפוך לאקטיביסט טיפולי ולהצטרף לקבוצות אחרות. ב-2002, הם ניצבו מול קרב שונה. המחיר של ARV, התרופות שנדרשות לטיפול באיידס, הוא בערך 12,000 דולר לחולה לשנה. הפטנטים על התרופות האלה מוחזקים על ידי מספר חברות תרופות מערביות שלא בהכרח מוכנות להנגיש את הפטנטים האלה. כשיש לכם פטנט, אתם יכולים למנוע מכל אחד אחר מליצור, מלייצר או ליצור גירסאות זולות, לדוגמה, וזמינות של התרופות האלה. ברור שזה הוביל למלחמות פטנטים שפרצו בכל העולם.

למזלנו, הפטנטים האלה לא היו קיימים בכל מקום. יש מדינות מסויימות שלא הכירו בפטנטים של מוצרים פרמצבטיים, כמו הודו, וחברות תרופות הודיות התחילו לייצר גרסאות גנריות, העתקים זולים של תרופות אנטי-רטרוויראליות, ולשווק אותן במדינות המתפתחות, ותוך שנה המחיר ירד מ-10,000 דולר לחולה לשנה ל-350 דולר לחולה לשנה, והיום אותו קוקטייל של שלושה כדורים זמין עבור 60 דולר לחולה לשנה, וכמובן שהייתה לזה השפעה עצומה על מספר האנשים שיכולים להרשות לעצמם את התרופות האלה. תוכניות טיפול הפכו לאפשריות, מימון נעשה זמין, ומספר האנשים שהשתמשו בתרופות הללו התחיל לעלות במהירות.

היום, לשמונה מיליון אנשים יש גישה לתרופות אנטי-רטרוויראליות. שלושים וארבעה מיליון איש הם נשאים של הנגיף. המספר מעולם לא היה כה גבוה, אבל למעשה מדובר בחדשות טובות, מפני שזה אומר שאנשים הפסיקו למות, אנשים שיש להם גישה לתרופות האלה הפסיקו למות. ויש עוד משהו, הם גם הפסיקו להעביר את הווירוס. יש מחקר די עדכני שמראה את זה. זה אומר שיש לנו כלים להכריע את המגיפה הזו.

אז מה הבעיה? ובכן,דברים השתנו. ראשית, החוקים השתנו. היום, כל מדינה חייבת לספק פטנטים על תרופות שתוקפם לפחות 20 שנה, כתוצאה מחוקי קניין רוחני של ארגון הסחר העולמי. כך שמה שהודו עשתה לא אפשרי עוד. שנית, ההתנהגות של חברות מחזיקות פטנטים השתנתה. כאן אתם רואים את מצב הפטנטים לפני חוקי ארגון הסחר העולמי, לפני שנת 95'. לפני התרופות האנטי-רטרוויראליות. וזה מה שאתם רואים היום. זה במדינות המתפתחות. זה אומר שאם לא נעשה משהו מכוון ואם לא נעשה משהו עכשיו, בקרוב נעמוד בפני משבר מחירי תרופות נוסף, מפני שממשיכים לפתח תרופות חדשות, תרופות חדשות נכנסות לשוק, אבל התרופות האלה מוגנות בפטנטים במגוון מדינות רחב יותר. אז אם לא נפעל, אם לא נעשה משהו היום, בקרוב נעמוד בפני מה שמכונה לפעמים "פצצת הזמן הטיפולית".

לא מדובר רק במספר התרופות שמוצא עליהן פטנט. יש משהו נוסף שממש יכול להפחיד את יצרני התרופות הגנריות. זה מראה את התפזרות הפטנטים. זו ההתפזרות של תרופה אחת. אז אתם יכולים לתאר לעצמכם שאם אתם חברה גנרית שעומדת להחליט אם להשקיע בפיתוח של המוצר הזה, אלא אם תדעו שהרישיונות של הפטנטים האלה באמת עומדים להיות זמינים - אתם כנראה תבחרו לעשות משהו אחר. שוב, נדרשת פעולה מכוונת.

אז כמובן, אם הצליחו להקים מאגר של פטנטים כדי להאיץ את יצור המטוסים הצבאיים, עלינו לעשות משהו דומה כדי להתמודד עם מגפת האיידס.

וכך עשינו. ב-2010, UNITAID הקימה את מאגר הפטנטים הרפואיים לאיידס. וכך זה עובד: מחזיקי הפטנטים, הממציאים שמפתחים תרופות חדשות מוציאים פטנטים על ההמצאות האלו, אבל מנגישים את הפטנטים האלה למאגר הפטנטים הרפואיים. ואז מאגר הפטנטים הרפואיים נותן רשיונות למי שצריך גישה לפטנטים האלה. זה יכול להיות יצרן גנרי, זה יכול להיות ארגון ללא מטרות רווח שמפתח תרופות, לדוגמה. היצרנים האלה יכולים למכור את התרופות במחירים נמוכים בהרבה לאנשים שצריכים אותן, לתוכניות טיפול שצריכות אותן. הם משלמים תמלוגים מהמכירה למחזיקי הפטנט, כך שהם מפוצים על שיתוף הנכס אינטלקטואלי שלהם.

יש הבדל גדול אחד ממאגר הפטנטים של התעופה. מאגר הפטנטים הרפואיים הוא מנגנון התנדבותי. מחזיקי הפטנטים של המטוסים לא יכלו לבחור אם לתת רישיונות של הפטנטים שלהם או לא. הם הוכרחו לעשות את זה. זה משהו שמאגר הפטנטים הרפואיים לא יכול לעשות. הוא נסמך על הרצון של חברות התרופות לתת רישיונות לפטנטים שלהם ולהנגיש אותם לשימוש אחרים.

היום נלסון אוטוומה בריא. יש לו גישה לתרופות לאיידס. בנו יהיה בן 14 בקרוב. נלסון הוא חבר בוועדת היועצים המומחים של מאגר התרופות, והוא אמר לי לא מזמן, "אלן, בקניה ובהרבה מדינות אחרות אנחנו סומכים על מאגר הפטנטים הרפואיים שיבטיח שגם תרופות חדשות יעמדו לרשותנו, שתרופות חדשות יעמדו לרשותנו באופן מיידי."

וזה כבר לא חלום. אני אתן לכם דוגמה. באוגוסט השנה, סוכנות התרופות האמריקאית אישרה תרופת חדשה לאיידס של ארבע באחד. החברה שמחזיקה בפטנט, גיליאד, נתנה רישיון למאגר התרופות הרפואי להשתמש בנוסחה. המאגר כבר עובד היום, חודשיים אחרי, עם יצרני תרופות גנריות כדי להבטיח שהמוצר הזה יוכל לצאת לשוק במחיר נמוך במקום ובזמן שיזדקקו לו. זה חסר תקדים. זה מעולם לא נעשה בעבר. החוק קובע בערך 10 שנים של עיכוב למוצר חדש עד שיגיע לשוק במדינות מתפתחות, אם בכלל. זה חסר תקדים. הציפיות של נלסון גבוהות מאוד, ובצדק. הוא ובנו זקוקים לגישה לדור הבא של תרופות אנטי-רטרוויראליות ולדור הבא, למשך כל ימי חייהם, כך שהוא ורבים אחרים בקניה ובמדינות אחרות יוכלו להמשיך לחיות חיים בריאים ופעילים.

אנחנו סומכים על הרצון של חברות התרופות שזה יקרה. אנחנו סומכים על החברות האלו שמבינות שזה אינטרס שלהן, ולא רק לאינטרס של הטוב העולמי, אלא גם האינטרס שלהן עצמן, לעבור מקונפליקט לשיתוף פעולה, ודרך מאגר הפטנטים הרפואיים הם יכולים לגרום לזה לקרות. הם יכולים גם לבחור לא לעשות את זה, אבל מי שבוחר בדרך הזו אולי יגמור כמו שגמרו האחים רייט בתחילת המאה הקודמת, שעמדו בפני צעדים כוחניים של הממשל. אז כדאי שיקפצו עכשיו. תודה לכם. (מחיאות כפיים)