אלני גברה-מדהין על כלכלת אתיופיה

יש מדינה קטנה ששוכנת בהרי ההימלאיה, הרחק מההרים היפים האלה, שבה העם של ממלכת בהוטן בחר בדרך אחרת: למדוד את האושר הלאומי הגולמי שלהם במקום את התוצר המקומי הגולמי שלהם. ומדוע לא? האושר הוא הרי לא רק זכות היתר של המיעוט ששפר חלקו, אלא זכות-יסוד אנושית שמגיעה לכולם. מהו אושר? אושר הוא חופש הבחירה. החופש לבחור איפה לחיות, מה לעשות, מה לקנות, מה למכור, ממי, למי, מתי ואיך. מה מקורה של זכות הבחירה? מי זוכה להביע אותה, ואיך אנו מבטאים אותה?

דרך אחת לבטא בחירה היא באמצעות השוק. שווקים מתפקדים היטב מספקים בחירה, ובסופו של דבר את היכולת לבטא את הרדיפה אחר האושר. הכלכלן ההודי הדגול, אמרטיה סן, זכה בפרס נובל על כך שהוכיח שהרעב הוא פחות עניין של זמינות מזון, ויותר של היכולת להשיג או לאפשר לעצמך את המזון באמצעות השוק. ב-1984, במה שניתן לראות את אחד הפשעים הגדולים ביותר נגד האנושות, קרוב למיליון בני-אדם מתו מרעב בארץ מולדתי, אתיופיה. לא משום שלא היה מזון-- כי למעשה היו עודפי מזון באזורים הפוריים בדרום הארץ-- אלא מפני שהאנשים בצפון לא יכלו להגיע או לאפשר לעצמם את המזון הזה. זו היתה נקודת מפנה בחיי.

רובם הגדול של האפריקאים כיום הם איכרים. ורובם הגדול של האיכרים האפריקאיים, הם חוואים קטנים מבחינת גודל הקרקע, וקטנים מאד מאד מבחינת ההון העומד לרשותם. המימון לחקלאות באפריקה כיום הוא הכי נמוך בעולם, או אחד מהכי נמוכים. רק 7 אחוזים מהקרקע הראויה לעיבוד באפריקה מושקית, בהשוואה ל-40 אחוז באסיה. האיכרים האפריקאיים משתמשים בכ-22 ק"ג דשן לדונם, בהשוואה ל-144 באסיה. מספר הכבישים באסיה גדול פי 6 מאשר באפריקה הכפרית. באמריקה הלטינית יש פי 8 יותר טרקטורים, ובאסיה - פי 3, מאשר באפריקה. החוואי הקטן היום באפריקה חי חיים שאין בהם חופש בחירה רב, ולכן גם לא הרבה חופש. פרנסתו מוגדרת מראש ע"י תנאי העוני השוחק. הוא מגיע לשוק כשהמחירים שם הכי נמוכים, עם הפירות הדלים של עמלו המפרך, מיד אחרי הקציר, כי אין לו ברירה. היא חוזרת אל השוק מספר חודשים אחר-כך, כשהמחירים בשיאם, במה שמכונה העונה השחונה-- כשהמזון מצוי בצמצום-- כי עליה להאכיל את משפחתה ואין לה ברירה.

השאלה האמיתית היא איך ניתן לפתח שווקים באפריקה הכפרית כדי לרתום את כוח ההמצאה והיזמות שאנו יודעים שישנו? כלכלן חשוב אחר, תיאודור שולץ, זכה ב-1974 בפרס נובל כשהוכיח שהחקלאים הם יעילים, אך עניים. כלומר שבעצם החקלאים הם הגיוניים ומוכווני-רווח כמו כל אחד אחר. אז אנו לא זקוקים כעת לעוד חתני פרס נובל כדי לדעת שהאיכרים רוצים בהזדמנות שווה בשוק ולהרוויח כסף, בדיוק כמו כולם. ודבר אחד ברור, שכעת אנו לפחות יודעים שאפריקה פתוחה לעסקים. והעסקים האלה הם החקלאות. לפני מעל 20 שנה, העולם דרש מאפריקה לנהל שווקים ליברליים, להתאים את הכלכלה מבחינה מבנית. כלומר שעל הממשלות להימנע מקניה ומכירה כלשהן-- מה שהן עשו די בחוסר יעילות-- ולהניח לשוק החופשי לחולל את הקסם שלו. אז מה קרה ב-25 השנה האחרונות? האם אפריקה הזינה את עצמה? האם איכרינו הפכו לשחקנים יצרניים בתחום המסחר?

לדעתי כולנו באולם הזה, אולי כי אנו יודעים שבעצם אפריקה היא חלק העולם היחיד שבו הרעב והתת-תזונה צפויים לעלות ב-10 השנים הבאות, כשמחיר יבוא המזון הוא כעת כפול ממה שהיה לפני 20 שנה, כשייצור המזון לנפש דורך במקום, וכשהשימוש בדשנים ירד במקום לעלות. אז מדוע השווקים החקלאיים אינם עומדים בציפיות? הרפורמה בשווקים שדרש המערב-- ואני ביליתי 15 שנה בנסיעות בכל היבשת ובחקר שווקי החקלאות, וראיינתי סוחרים ב-10-15 מדינות ביבשת זו, מאות סוחרים-- בנסיון להבין מה השתבש עם רפורמת השוק שלנו. ונראה לי שייתכן שהרפורמה שפכה את התינוק ביחד עם המים.

כמו החקלאות שלה, גם שווקי אפריקה סובלים מחוסר מימון ומאי-יעילות. אנו יודעים, מעבודתנו ביבשת שעלויות העיסקאות כדי להגיע לשוק, והסיכונים של עיסקאות בשווקים חקלאיים כפריים, גבוהים מאד. למעשה, רק שליש מהתוצרת החקלאית המופקת באפריקה מגיעה בכלל לשוק. שווקי אפריקה חלשים לא רק בגלל תשתית גרועה של כבישים ותקשורת, אלא גם בגלל העדרם בפועל של מוסדות שוק כגון מידע שוק, דירוג איכויות וסטנדרטים, ודרכים אמינות לחבר בין קונים למוכרים. בגלל זה, קוני מוצרי צריכה ומוכרים עושים עסקים במעגלים קטנים, ברשתות צפופות של אנשים שהם מכירים ובוטחים. ובגלל זה, כשתבואה מחליפה ידיים -- ומדדתי שהיא מחליפה ידיים ארבע חמש פעמים בכיוון מהחקלאי לצרכן -- כל פעם שהיא מחליפה ידיים -- וראיתי את זה בכל רחבי אפריקה -- היא גם משנה שקים.

וחשבתי שזה היה מאוד מעניין. ובאמת הבנתי שזה היה בגלל -- כמו שהסוחרים אמרו לי שוב ושוב -- זו הדרך היחידה שאנשים ידעו מה הם מקבלים מבחינת כמות ואיכות המוצר. ולזה למעשה יש השלכות אדירות על היכולת של שווקים להגיב במהירות לשינויי מחיר, ומצבים בהם יש מחסור, לדוגמה. יש לזה גם השלכות גדולות על העלות. מדדתי ש 26 אחוז ממרווח השוק הוא פשוט בגלל העובדה, בגלל המחסור בדרוג וסטנדרטים ומידע שוק, שקים חייבים להיות מוחלפים כל הזמן. וזה מוביל לעלויות טיפול גבוהות. מבחינתם, חקלאים קטנים, שמייצרים את רוב התוצרת החקלאית באפריקה, באים לשוק בלי מידע בכלל -- עוורים -- בוטחים שיהיה להם סוג של דרישה למוצר שלהם, ונתונים לחלוטין לחסדי הסוחרים בשוק היחיד, השוק המקומי הקרוב ביותר שהם מכירים -- שם הם לא מסוגלים לשאת ולתת על מחירים טובים יותר או להפחית את הסיכון שלהם.

ואם מדברים על סיכון, ראינו את הפכפכות המחירים של יבולי מזון באפריקה שהיא הכי גבוהה בעולם. באפריקה, חקלאים קטנים נושאים ברוב הסיכון. למעשה, לדעתי, אין איזור בעולם ואף תקופה בהסטוריה שציפו מחקלאים לשאת בכזה סוג של סיכון שוק שהחקלאים האפריקאים נושאים בו. ולדעתי, פשוט אין שום מקום בעולם שגידל את החקלאות שלו עם כזה סוג של סיכון שהחקלאים שלו עומדים לפניו. באתיופיה, לדוגמה, השינויים במחירי התירס בין שנה לשנה מגיעים ל50 אחוז שנתית. סוג כזה של סיכון בשוק הוא לא נתפס, ויש לו השלכות ישירות לא רק לתמריצים של איכרים להשקיע בטכנולוגיה עם יעילות גבוהה יותר, כמו זרעים ודשנים מודרניים, אלא גם השלכות ישירות על בטחון תזונתי.

לדוגמה, בין 2001 ו 2002, חקלאי תירס אתיופיים יצרו שנתיים של יבול שופע. זה מצדו, בגלל מערכות שוק חלשות, הוביל לנפילה של 80 אחוז במחירי התירס במדינה. זה הפך אפילו את קציר התירס ללא רווחי לחלק מהחקלאים. וחישבנו ש 300,000 טון של גרעינים נשארו בשדות להרקב בתחילת 2002. ורק שישה חודשים מאוחר יותר, ביולי 2002, אתיופיה הכריזה על משבר מזון חריף, באותם מימדים של 1984: 14 מיליון בסכנת רעב. מה שעוד קרה באותה שנה הוא שהאזורים בהם היו גרעינים טובים, ולחקלאים היה עודף גרעינים, חקלאים החליטו לצאת משוק הדשן, לא להשתמש בדשן ולמעשה הורידו את השימוש שלהם בדשן ב 27 אחוז. זו דוגמה טראגית לעצירת הפיתוח, או מהפכה ירוקה נובטת שנעצרה באיבה. וזה לא רק ספציפי לאתיופיה, אלא קורה שוב ושוב, בכל אפריקה.

ובכן, אני לא כאן היום כדי להתאבל על המצב, או להרים ידים. אני כאן כדי להגיד לכם שהשינוי באויר. אפריקה היום היא לא אפריקה שמחכה לפתרונות הסיוע הישנים, או למרשם מדיניות ממומחה חיצוני. אפריקה למדה, או לומדת אם כי לאט, ששווקים לא קורים מעצמם. בשנות ה80, זה היה אופנתי לדבר על להגיע למחירים הנכונים. היה ספר מאוד משפיע על זה, שהיה בעיקר בנושא להוציא את הממשלות מהשוק. אנחנו עכשיו מכירים בעובדה שלארגן את השווקים לא נוגע רק לתמריצי מחיר, אלא גם בהשקעה בתשתיות הנכונות והמוסדות המתאימים והנדרשים ליצור את התנאים לשיחרור הכוח של החדשנות בשווקים. כשהתנאים נכונים, אנחנו יודעים ורואים שהחדשנות מוכנה להתפוצץ באפריקה הכפרית, בדיוק כמו בכל מקום אחר.

כמעט לפני שלוש שנים, החלטתי לעזוב עבודה נוחה ככלכלנית בחירה בבנק העולמי בוושינגטון ולחזור לארץ מולדתי, אתיופיה, אחרי כמעט 30 שנה בניכר. עשיתי זאת מסיבה פשוטה. אחרי שביליתי יותר מעשור בהבנה, למידה, ונסיון לשכנע מדינאים ותורמים במה היה לא נכון בשווקי החקלאות האפריקאים, החלטתי שזה הזמן לעשות משהו בנידון. אני כרגע מובילה, באתיופיה, יוזמה חדשה ומלהיבה ליצור את בורסת הסחורות הראשונה באתיופיה, או ECX. עכשיו, בורסת הסחורות עצמה, הרעיון הזה, הוא לא חדש לעולם. למעשה, ב 1848, 82 סוחרי תבואה וחקלאים התאגדו בעיר קטנה בחיבור בין נהר אילינוי ואגם מישיגן להקים דרך לסחר טוב יותר בינהם.

זה היה, כמובן, לידתה של לשכת המסחר של שיקגו, שהיא בורסת הסחורות המפורסמת ביותר בעולם. לשכת המסחר של שיקגו נוסדה אז בדיוק מאותן סיבות שהחקלאים שלנו היום יקבלו תועלת מבורסת סחורות. במערב התיכון האמריקאי, חקלאים נהגו להעמיס תבואה על אסדות ולשלוח אותן במעלה הנהר לשוק של שיקגו. אבל ברגע שהגיע, אם לא היה נמצא קונה, או המחיר היה צונח בפתאומיות, החקלאים היו סובלים הפסדים אדירים. למעשה, הם אפילו היו שופכים את התבואה לאגם מישיגן, במקום לבזבז עוד כסף בלשנע אותה חזרה לחוותיהם. ובכן, הצורך להמנע מהסיכונים וההפסדים הגדולים האלה הוביל ללידת שווקים עתידיים, והמערכת התומכת של דרוג גרעינים ורישום קבלות -- הוצאת קבלות מחסן שעל בסיס זה סחר יכול להעשות.

משם, ההמצאה הגדולה ביותר באה מהשוק הזה, והוא שהקונים והמוכרים יכולים לסחור בזרעים בלי שיהיו להם אותם פיסית או לבחון אותם ויזואלית. זה אמר שזרעים יוכלו להסחר על פני מרחקים עצומים, ואפילו בזמן -- עד 18 חודשים לעתיד. ההמצאה הזו היא בלב השינוי של החקלאות האמריקאית, והעליה של שיקגו לשווקים הגלובלים, שווקי חקלאות, מעצמת על מאיפה שהיא היתה, עיר אזורית קטנה. עכשיו, במהלך המאה האחרונה, אנחנו נוטים לחשוב על בורסות סחורות כמבט מקדים על מדינות מערביות מתועשות, ושמחיר היחס לכותנה, קפה, וקקאו -- מוצרים שמיוצרים בעיקר בדרום -- הם למעשה מחירי יחוס, או מחיר שהתגלה בבורסות הסחורות המאורגנות האלה במדינות הצפוניות. אבל זה משתנה למעשה.

ואנחנו רואים מעבר -- מונעת בעיקר על ידי טכנולוגיות מידע -- שינוי בדומיננטיות של השוק לכיוון השווקים העולים. ובמהלך העשור האחרון, אתם רואים שהחלק של הבורסות המערביות -- וזה הנתח של הבורסה האמריקאית בעולם -- ירד כמעט בחצי תוך עשור. בדומה, היה גידול עצום בהודו, לדוגמה, שם החקלאים מאזורי הספר משתמשים בבורסות -- גדלים שם במהלך שלוש השנים האחרונות ב 270 אחוז בשנה. זה מונע על ידי טכנולוגית VSAT זולה, שמנסה להגיע באגרסיביות לחקלאים כדי להביא אותם לשוק. בורסת הסחורות דליאן בסין, לפני שלוש שנים, 2004, עברה את לשכת המסחר של שיקגו והפכה לבורסת הסחורות השניה בגודלה בעולם. עכשיו, באתיופיה, אנחנו בתהליך של תכנון בורסת הסחורות המאורגנת הראשונה באתיופיה. אנחנו לא מנסים לגזור ולהעתיק את המודל של שיקגו או של הודו, אלא ליצור מערכת שמתאימה במיוחד לצרכים ולמציאות של אתיופיה, לחקלאים הקטנים של אתיופיה.

אז, ה ECX היא בורסה אפיופית בשביל אתיופיה. אנחנו יוצרים מערכת שמשרתת את כל השחקנים בשוק, שיוצרת אחידות, אמון, יעילות, שקיפות ומאפשרת לחקלאים לנהל את סיכונים שתיארתי. בתכנון בורסת הסחורות שלנו באתיופיה, עשינו משהו די יחודי, שזה לקחת גישה של נקודת מבט מאוחדת, או מה שאנחנו קוראים לו הקצה של ECX. הקצה של ECX יוצר בעצם את כל המערכת בה השוק יפתח את עצמו. וזה בגלל שאחד הדברים שלמדנו במהלך העשור האחרון מבחינת התפתחות שוק באפריקה זה שהגישה המדורגת לא עובדת. יש לכם תורם אחד שמנסה לפתח מידע שוק, אחר שמנסה לעבוד על תמיכה בדירוג וסטנדרטים, אחר ICT, ואחר על מחסנים, או קבלות מחסן.

בגישה שלנו באתיופיה, החלטנו לחבר את כל המערכת, הסביבה, בה המסחר נעשה. זה אומר שהבורסה תפעיל מערכת מסחר, שבתחילה תתחיל כקריאה פתוחה, מפני שאנחנו לא חושבים שהמדינה מוכנה למערכת מסחר אלקטרונית מלאה. אבל באותו הזמן, נעשה משהו שאני חושב שאף בורסה בעולם לא עשתה בעבר, שזה שהיא תפעיל בעצמה משהו כמו קפה אינטרנטי באזורים הכפריים. כך שחקלאים וסוחרים קטנים יוכלו למעשה לבוא למרכז טרמינלים -- כך אנחנו קוראים למרכזי מסופי הגישה מרחוק -- ולמעשה, בלי שיצתרכו לקנות מחשב או להבין איך להתחבר או כל הדברים האלה, פשוט לראות את המסחר שקורה עכשיו ברצפת המסחר של אדיס אבבה.

באותו הזמן, מה שמאוד בסיסי לשוק הזה הוא --- ושוב, חדשנות שתכננו לבורסה שלנו -- זה שהבורסה תפעיל מחסנים ברחבי המדינה, בהם דרוג וקבלות מחסן יתבצעו. ובתמורה, אנחנו נתפעל מערכת נכיון פנימית, כדי להבטיח שהתשלום נעשה באופן הנכון, בסכום הנכון ובזמן הנכון, כך שבעיקרון, אנחנו יוצרים אמון ויושר במערכת. כמובן, אנחנו עובדים עם שחקני הבורסה, וכשאנחנו מפתחים את שוק הבורסה עצמו, אנחנו גם מפתחים את התשתית המפקחת והמערכת המשפטית, המערכת המשפטית המגוננת כדי שהשוק הזה יעבוד.

אז, למעשה, ההצהרה שלנו הולכת לפרלמנט בשבוע הבא. מה שבאמת חשוב הוא שה ECX תפעיל מערכת מידע שוק כדי להפיץ מחיר בזמן אמת לחקלאים מסביב למדינה. בשימוש בטכנולוגיות VSAT כדי להביא להפצת מחיר אלקטרונית ישירות לחקלאים. .מה שזה עושה זה להפוך, באופן בסיסי, את היחסים של החקלאי עם השוק. בעוד שלפני כן החקלאי היה חושב מקומית -- שזה אומר שהוא או היא היו הולכים לשוק המקומי הקרוב ביותר, שמונה על 10 קילומטר בממוצע, ומוכרים מה שבמקרה היה להם, בלי מושג על המחיר או משהו אחר-- עכשיו החקלאים באים עם הידע של מה המחירים ברמה הלאומית. והם מתחילים לחשוב ברמה לאומית, ואפילו גלובלית. הם מתחילים לעשות לא רק החלטות שיווקיות, אלא החלטות של מה לשתול, על בסיס מידע שמגיע משווקי מחיר עתידיים. והם באים לשוק איזה רמה המוצרים שלהם ישיגו מבחינת תוספת מחיר.

אז כל זה ישנה את החקלאים. זה גם ישנה את הדרך בה סוחרים עושים עסקים. זה יעצור אותם מלעשות משא ומתן פשוט מגב אל גב, ללחשוב באמת אסטרטגית על איך לשנע את התבואה למרחקים ארוכים מאזורים עם עודף לאזורים עם חוסר. האם אתיופיה יכולה לעשות את זה? זה נראה שאפתני. אבל זה יצור הזדמנויות חדשות. אנחנו מאמינים שהיוזמה הזו דורשת רצון פוליטי גדול, ואנחנו נצטרך להתאים את המגזר הפיננסי, כמו גם את מגזר ה ICT, ובאמת גם את המערכת המשפטית התומכת. אנחנו מאמינים שרוחות השינוי כבר פה, ושאנחנו יכולים לעשות את זה. ECX היא השוק האתיופי למילניום החדש , שמתחיל בערך עוד שמונה חודשים.

הפרלמנט האחרון של המאה שלנו נפתח עם נשיאנו מכריז למדינה שזו היוזמה הכלכלית הכי חשובה במדינה היום. אנחנו מאמינים שהסיכונים גבוהים, אבל שההחזרים יהיו אפילו גדולים יותר. ECX גם, יכולה להפוך לפלטפורמת מסחר לשוק הפאן אפריקאי בסחורות חקלאיות. השוק המקומי באתיופיה שווה בערך מיליארד דולר. אנחנו מרגישים שבמהלך חמש השנים הבאות, אם אתיופיה תוכל ללכוד אפילו 40 אחוז, רק 40 אחוז מהשוק המקומי, ולהוסיף רק 25 אחוז ערך לשוק הזה, שווי השוק יוכפל. השוק החקלאי האתיופי גבוה ב 30 אחוז מיצור התבואה של דרום אפריקה, ולמעשה, אתיופיה היא יצרנית התירס השניה בגודלה באפריקה. אז הפוטנציאל קיים. הרצון קיים. ההתחייבות קיימת. אז אנחנו מרגישים שיש לנו הצעת רווח מנצחת להפוך את הבחירות של החקלאים, כדי להגדיל את החקלאות שלנו, והשינוי באפריקה. אז, אנחנו בעסק של למצוא את האושר שלנו. תודה רבה לכם.

(מחיאות כפיים)