איליין מורגן אומרת שהתפתחנו מקופים ימיים

ובכן, זו שנת 2009. ואלה חגיגות 200 השנה לצ'ארלס דארווין. ובכל העולם, תומכי תורת-האבולוציה המפורסמים להוטים לחגוג זאת. ומה שהם מתכננים לעשות הוא להאיר את עיניינו כמעט מכל בחינה אפשרית לגבי דארווין וחייו, ואיך שהוא שינה את הצורה בה אנו חושבים. אני אומרת כמעט מכל בחינה אפשרית, כי יש היבט אחד של הסיפור שאותו לא האירו כלל. והם נראים נלהבים לנסוע סביב ולדלג מעל זה ולדבר על משהו אחר. אז אני הולכת לדבר על זה. זו השאלה, למה אנו כל כך שונים משימפנזים?

הגנטיקאים כל הזמן אומרים לנו כמה שאנחנו דומים, כמעט שאין גנים שונים, ממש ממש קרובים. ועם זאת, כשמסתכלים על הפנוטיפים, הנה שימפנזה, הנה בן-אדם, הם שונים באופן מדהים, אין שום דימיון כלל. אני לא מדברת על סיפורי פיות על תרבות או פסיכולוגיה, או התנהגות. אני מדברת על הבסיס, הדברים הקטנים, הבדלים פיזיים מדידים. הם, זה, שעיר והולך על ארבע רגליים. וזה הולך על שניים עירום. למה? אני מתכוונת -- (צחוק) אם אני דארוויניסטית טובה, אני חייבת להאמין שיש סיבה לכך. אם השתננו כל כך, משהו בטח קרה. מה קרה?

לפני 50 שנה, זו הייתה שאלו פשוטה עד כדי גיחוך. כולם ידעו את התשובה. הם ידעו מה קרה. האב הקדמון של קופים נשאר על העצים. ושלנו יצאו אל המישורים. זה הסביר הכול. נאלצנו להזדקף על רגלינו כדי להציץ מעבר לדשא הגבוה, או כדי לרדוף אחרי חיות, או כדי לשחרר את ידינו בשביל נשקים. וכל כך התחממנו במרדף שנאלצנו להוריד את מעיל הפרווה ולזרוק אותו הצידה. כולם ידעו זאת, במשך דורות.

אבל אז, בשנות ה-90, משהו החל להשתנות. הפלאונתולוגים עצמם החלו להסתכל קצת יותר מקרוב על בעלי חיים מיקרוסקופיים שהתלוו אלינו שחיו באותו מקום וזמן כמו ההומונידים. והם לא היו ממין של הסוואנה. והם הסתכלו על אוכלי הצמחים. והם לא היו אוכלי צמחים מהסוואנה. ואז הם נהיו כל כך מתוחכמים, הם מצאו דרך לנתח אבקנים מאובנים. תדהמה, אימה. האבקנים המאובנים לא השתייכו לצמחיית סוואנה. כמה מזה הגיע אפילו מליאנות, הדברים האלה שמתנדנדים באמצע הג'ונגל.

אז נשארנו במצב בו ידענו שאבותינו הקדומים רצו להם על ארבע רגליים, בעצים, לפני שהמערכת האקולוגית של הסוואנה התקיימה. זה לא משהו שהמצאתי. זו לא דעת מיעוט. כולם מסכימים על כך.

פרופסור טוביאס הגיע מדרום אפריקה ודיבר במכללת יוניברסיטי בלונדון. הוא אמר, כל מה שאמרתי לכם במהלך 20 השנים האחרונות, שכחו מזה. זה טעות. אנחנו צריכים לחזור להתחלה ולהתחיל מחדש. זה פגע מאוד בפופולריות שלו. הם לא רצו לחזור להתחלה.

אני מתכוונת, זה דבר נורא. יש לכם פרדיגמה כל כך יפה. האמנתם בה במשך דורות. אף אחד לא פיקפק בכך. בניתם דברים דימיוניים עליה בניתם עליה שתהיה איתנה כסלע. והיא פשוט נמשכת תחתכם. מה אתם עושים? מה מדען עושה במקרה כזה?

ובכן, אנחנו יודעים את התשובה כי תומאס ס. קון כתב מחקר חשוב בנושא כבר ב-1962. הוא הסביר מה מדענים עושים כשפרדיגמה נכשלת, נחשו מה, הם ממשיכים כאילו לא קרה דבר. (צחוק) אם אין להם פרדיגמה הם לא יכולים לשאול את השאלה. אז הם אומרים, "נכון שזה שגוי, אבל בהנחה שזה נכון..." (צחוק) והאפשרות היחידה בשבילם היא להפסיק לשאול את השאלות. אז זה מה שהם עשו עכשיו. זו הסיבה שאתם לא שומעים אותם מדברים על זה. זו השאלה של אתמול.

יש כאלה שכבר העלו זאת לרמת עיקרון. זה מה שעלינו לעשות. אהרון פילר מהרווארד אמר, "האין זה הזמן שנפסיק לדבר על לחצים בררניים? אני מתכוון, למה שבמקום לא נדבר, ובכן ישנם כרומוזומים ויש גנים. ונקבע לפי מה שנראה." צ'ארלס דארווין בטח מתהפך בקיברו! הוא ידע על כל הסוג הזה של המדע. והוא קרא לזה מדע נטול-היפותזות. והוא תיעב זאת ממעמקי ליבו. ואם אתם הולכים לומר, "אני מתכוון להפסיק לדבר על לחצים בררניים," אתם יכולים לקחת את "מוצא המינים" ולהשליכו מהחלון. כי הוא לא מדבר על שום דבר מלבד לחצים בררניים.

והאירוניה שבכך היא, שזה מקרה אחד של קריסת פרדיגמה שבו לא היינו צריכים לחכות לבואה של פרדיגמה חדשה. הייתה כבר אחת בפתח. היא חיכתה לה מאז 1960 כאשר אליסטר הארדי, ביולוג ימי, אמר, "אני חושב שמה שקרה, הוא שאולי אבותינו התקיימו איזשהו קיום ימי חלק מהזמן." הוא שמר זאת לעצמו למשך 30 שנה. אבל אז העיתונות גילתה את זה ונהיה בלגאן גדול. והעמיתים שלו אמרו, "זה שערורייתי. חשפת אותנו ללעג ציבורי! אסור לך לעשות זאת שוב." ובאותו זמן, זה נחקק באבן שהתיאוריה הימית תושלך יחד עם עב"מים והייטי, כחלק מהשוליים המשוגעים של המדע.

ובכן איני חושבת כך. אני חושבת שהארדי עלה על משהו. אני רוצה לדבר רק על חלק ממה שכונו סימני ההיכר של המין האנושי, הדברים שמבדילים אותנו מכל השאר, וכל קרובינו. בואו נסתכל על עורינו העירום. זה ברור שרוב בעלי החיים שאנו חושבים עליהם שאיבדו את שיער גופם, יונקים בלי שיער גוף, הם ימיים, הגוגונג וסוס הים, הדולפין, ההיפופוטם, פרת הים. וכמה מתפלשי בוץ כמו משפחת החזיריים. ואתם מתפתים לחשוב, האמנם, האם יכולה זו להיות הסיבה שאנחנו עירומים?

אני הצעתי זאת ואנשים אמרו, "לא לא לא. אני מתכוון תסתכלי על הפיל. שכחת לגמרי מהפיל, לא?" אז עוד ב-1982 אמרתי, "אולי גם לפיל היה אב קדמון ימי." קליפות של צחוק מתגלגל! "האישה המטורפת הזו. היא השתחררה שוב. היא תאמר כל דבר זאת?" אבל כבר עכשיו, כולם מסכימים שלפיל היה אב קדמון ימי. הגענו לדעה שלכל עבי-העור העירומים היה אב קדמון ימי. העיקוב האחרון היה הקרנף.

שנה שעברה בפלורידה מצאו אב קדמון שנכחד של הקרנף ואמרו, "נראה שבילה את רוב זמנו במים." אז זו קירבה די חזקה בין עירום למים. כקשר מוחלט; היא פועלת רק בכיוון אחד. אינך יכול לומר שכל בעלי החיים הימיים עירומים. תסתכלו על הלוטרה. אבל אתה יכול לומר שכל חיה שנהייתה עירומה עברה קיום מיימי, במהלך חייה, או חייהם של אבותיה. אני חושבת שזה משמעותי. היוצאת מהכלל היחידה היא החפרפרת הסומלית. שמעולם לא מוציאה את אפה מעל האדמה.

וקחו לדוגמה את ההליכה על שניים. כאן אין עם מי להשוות. כי אנחנו החיה היחידה שהולכת זקוף על רגליה. אבל ניתן לומר את הדבר הבא, כל הקופים למיניהם מסוגלים ללכת על שתי רגליים, אם הם רוצים, לפרק זמן קצר. יש רק מקרה אחד שבו, תמיד, כולם, ילכו על שני רגליים. וזה כאשר הם עוברים דרך מים. אתם חושבים שזה משמעותי? דייויד אטנבורו חושב שזה משמעותי. כהתחלה האפשרית להליכתינו על שניים.

תסתכלו על שכבת השומן. יש לנו, תחת עורינו, שכבת שומן, מכל כיוון. אין שום דבר דומה בכלל אצל כל קוף אחר. למה שהיא תהיה שם? ובכן הם כן יודעים, שאם תסתכלו על כל יונק ימי אחר, השומן שנמצא אצל חיות יבשה רגילות בתוך כותלי הגוף, סביב הכליות והמעיים וכל זה, התחיל להגר החוצה, ולהתפזר לתוף שכבה בתוך העור. בלווייתן זה מושלם. אין שום שומן בפנים, כל השומן חיצוני. אנחנו לא יכולים להתעלם מהחשש שבמקרה שלנו זה התחיל לקרות. יש לנו שכבה כזו מתחת לעור. זה ההסבר האפשרי היחיד למה בני אדם, אם איתרע מזלם עד מאוד, יכולים להשמין בצורה כל כך דוחה, באופן שיהיה כלל בלתי אפשרי עבור כל קוף אחר, פיזית בלתי אפשרי. משהו מאוד מוזר, פשוטו כמשמעו, מעולם לא הוסבר.

השאלה לגבי יכולתנו לדבר. אנחנו יכולים לדבר. והגורילה לא יכולה לדבר. למה? שום דבר שקשור לשיניו או ללשונו או לריאות שלו או משהו כזה. יש לזה קשר ליכולת שלו לשלוט באופן מודע בנשימתו. אתה לא יכול אפילו לאמן גורילה להגיד "אה" לפי בקשה. היצורים היחידים שיש להם שליטה מודעת בנשימתם הם חיות צוללות וציפורים צוללות. זה תנאי הכרחי ליכולת שלנו בכלל לדבר.

ושוב, יש את העובדה שאנו בנויים אווירודינמית. נסו לדמיין שחיין קופץ ראש למים, בקושי יוצר גלים. נסו לדמיין גורילה מנסה את אותו תמרון. ואתם תוכלו לראות, שבהשוואה לגורילה, עשינו את חצי הדרך להיות מעוצבים כמו דגים. אני מנסה להראות, שבמשך 40 שנים, הרעיון הימי קוטלג לא נכונה כשוליים משוגעים, וזה לא רעיון של שוליים משוגעים.

והדבר האירוני בכך הוא שהם לא מנסים להדוף את התיאוריה הימית כדי להגן על תיאוריה משלהם, שהם כולם כבר הסכימו עליה, ואוהבים אותה. אין שם כלום. הם מנסים להדוף את התיאוריה הימית כדי להגן על ואקום. (צחוק) (מחיאות כפיים)

איך הם מגיבים כשאני אומרת דברים כאלה? תגובה אחת מאוד נפוצה ששמעתי בערך 20 פעם היא, "אבל בדקו את זה. ערכו חקירה רצינית בנושא בהתחלה. כשהארדי פרסם את המאמר שלו." אני לא מאמינה לזה. במשך 35 שנים חיפשתי ראיות כלשהן לכל דבר כזה, והגעתי למסקנה, שזו אגדה עירונית. זה מעולם לא קרה.

אני שואלת אנשים לפעמים, והם אומרים, "אני אוהב את התיאוריה הימית! כולם אוהבים את התיאוריה הימית. כמובן שהם לא מאמינים לה, אבל הם אוהבים אותה." ובכן אני אומרת, "למה אתה חושב שזה שטויות?" הם אומרים "ובכן... כל מי שאני מדבר איתו אומר שזה שטויות. ולא יכול להיות שכולם טועים, נכון?" התשובה לכך, היא חזקה וברורה, "כן! הם יכולים כולם להיות טועים." ההיסטוריה זרועה במקרים שבהם כולנו טעינו יחד. (מחיאות כפיים) ואם יש לכם בעיה מדעית כזו, אתם לא יכולים לפתור אותה באמצעות ספירת ראשים, ולהגיד, "יותר מאיתנו אומרים כן מאשר לא."

(צחוק)

חוץ מזה, חלק מהראשים נחשבים יותר מאחרים. כמה מהם עברו צד. היה את פרופסור טוביאס. הוא עבר צד. דניאל דנט, עבר צד. סר דייויד אטנבורו, עבר צד. יש עוד מישהו שם? בואו תצטרפו. המים נעימים מאוד.

(מחיאות כפיים)

ועכשיו עלינו להסתכל לעתיד. בסופו של דבר אחד משלושה דברים עומד לקרות. או שהם ימשיכו במשך 40 שנים, 50 שנים, 60 שנים. "כן טוב אנחנו לא מדברים על זה. בואו נדבר על משהו אחר." זה יהיה מאוד עצוב. הדבר השני שיכול לקרות הוא שיבוא איזה גאון צעיר, ויאמר, "מצאתי את זה. זו לא הייתה הסוואנה, זה לא היה המים, זה היה זה!" אין סימן שמשהו כזה עומד לקרות. אני לא חושבת שיש אופציה שלישית.

אז הדבר השלישי שעלול לקרות הוא דבר מאוד יפה. אם תסתכלו אחורה על השנים הראשונות של המאה הקודמת, היה מתח מאוד גדול, סכסוך רב ותחושה רעה בין המאמינים במנדל, והמאמינים בדארווין. זה הסתיים בסינתזה חדשה. הרעיונות של דארווין והרעיונות של מנדל מתמזגים יחדיו. ואני חושבת שאותו הדבר יקרה כאן. תתקבל סינתזה חדשה. הרעיונות של הארדי, והרעיונות של דארווין יתמזגו יחדיו.

ונוכל להמשיך הלאה משם, וממש להגיע לאנשהו. זה יהיה דבר יפהפה. זה יהיה מאוד נחמד בשבילי אם זה יקרה בקרוב. (צחוק) כי אני מבוגרת יותר מג'ורג' ברנס כשהוא אמר, "בגיל שלי, אני כבר לא קונה אפילו בננות ירוקות."

(צחוק)

אז אם זה הולך לבוא וזה הולך לקרות, מה מעכב את זה? אני יכולה להגיד לכם את זה בשלוש מילים. האקדמיה אומרת לא. הם החליטו ב-1960, "זה שייך לצד העב"מים והיטים." וזה לא פשוט לשנות את דעתם. כתבי העט המקצועיים לא יגעו בזה עם מוט דוברה. המדריכים לא מזכירים את זה. תוכנית הלימודים לא מזכירה אפילו את העובדה שאנחנו עירומים, שלא לדבר על לחפש סיבה לכך. "הורייזון" (כתב-עת מקצועי), שלוקח דוגמא מהאקדמאים, לא מוכן לגעת בזה עם מוט דוברה. אז אנחנו אף פעם לא שומעים את הטענה בעד, פרט לאיזכורים המבדרים לאנשים בשוליים המשוגעים.

אני כבר לא ממש יודעת מאיפה מגיעה חוות הדעת הזו. יש מישהו שם שמוריד דיברה, "לא תאמין לתיאוריית הקוף הימי." ואם אתה מצפה להתקדם במקצוע הזה, ואתה באמת מאמין לזה, כדאי שתשמור את זה לעצמך. מכיוון שזה יעמוד בדרכך.

אז אני מקבלת את הרושם שחלקים מסויימים של הממסד המדעי משנים את צורתם לסוג של כמורה. אבל אתם יודעים, זה גורם לי להרגיש טוב. כי ריצ'ארד דוקינס אמר לנו אין להתמודד עם כמורה. (צחוק) הוא אומר, "ראשית, עליך לסרב לתת לה את כל יראת הכבוד וההערצה המוגזמים שהיא אומנה לקבל." בסדר. אני אלך עם זה. "ושנית," הוא אומר, "עליך לא לפחד אף פעם לנער את הספינה." אני אלך גם עם זה. תודה רבה לכם מאוד.

(מחיאות כפיים)