אדי אובנג: כשלון חכם בעולם מהיר-שינויים

ב-6 החודשים האחרונים ביליתי בטיולים. נדמה לי שעברתי 96,000 קילומטר, מבלי לקום משולחן הכתיבה. והסיבה שאני מסוגל לכך היא שאני בעצם 2 אנשים. אני נראה כמו אחד, אך אני שניים. אני אדי שעומד כאן, ובו-זמנית האני החלופי הוא קופסה ירוקה גדולה, האווטאר שלי, שכינויו "סייבר פרנק".

ככה אני מעביר את הזמן. הייתי רוצה להתחיל, אם אפשר, במבחן, כי אני מתעסק בעסקים, ולכן חשוב שנתמקד בתוצאות. השקעתי מאמץ, כי חשבתי לעצמי "מה עלי לומר? מה עלי לעשות? זה קהל של TED. זה חייב להיות קשה. איך אצליח לעשות --?" אז אני מקווה שמצאתי את רמת הקושי הנכונה. הבה ונעבור על זה. תוכלו בבקשה לפתור את זה יחד איתי? תצעקו את התשובה אם תרצו. השאלה היא, איזה מהקווים האופקיים האלה ארוך יותר? והתשובה היא? הקהל: אותו דבר. אדי אובנג: אותו דבר. לא, הם אינם זהים. [צחוק] הם לא זהים. העליון ארוך ב-10% מהתחתון. אז מדוע אמרתם שהם זהים? אתם זוכרים, כשהייתם בביה"ס, והמבוגרים הראו לנו את הטריק הזה? זה היה כדי ללמד אותנו מה זה "היסט". זוכרים? ואתם אמרתם, "הם זהים!" וטעיתם. זוכרים? ואז למדתם את התשובה וזכרתם אותה במשך 10, 20, 30, 40 שנה: היא נותרה אותה התשובה. אז כשאתם נשאלים מהם האורכים, אתם אומרים שהם זהים, אבל הם לא, כי שיניתי משהו.

ואני מנסה להסביר מזה זמן-מה שזה מה קרה לנו במאה ה-21. מישהו או משהו שינו את החוקים של אופן פעולת עולמנו. כשאני מתלוצץ, אני מסביר שזה קרה בחצות הלילה, זה היה בזמן שישנו, אבל מדובר בחצות לפני 15 שנה, כן? לא שמתם לב? עקרונית, מה שהם עושים, הוא להפוך את כל החוקים, וזו הדרך לנהל בהצלחה עסק, ארגון או אפילו מדינה. הכל נמחק, עוקם, וכעת הכל חדש - - אתם חושבים שאני מתלוצץ? - פועלת כעת מערכת חוקים חדשה. [צחוק] שמתם לב? טעיתם בחידה הזו. אולי אתם -- לא, לא הצלחתם. [צחוק]

הרעיון הפשוט שלי הוא שמה שקרה הוא, שהמאה ה-21 האמיתית שסביבנו אינה כה ברורה לנו, ולכן אנו מבזבזים את זמננו על תגובות רציונליות לעולם שאותו אנו מבינים ומכירים, אך כבר איננו קיים. אינכם מאמינים לי? בסדר. [מחיאות כפיים]

הבה ואקח אתכם למסע בין רבים מהדברים שאינני מבין. אם תחפשו ב"אמזון" את המילה "יצירתיות", תגלו בערך 90,000 ספרים. אם תלכו ל"גוגל" ותחפשו "חדשנות + יצירתיות", תקבלו 30 מיליון תוצאות. אם תוסיפו "יועצים" זה יוכפל ל-60 מיליון. [צחוק] אתם איתי? ובכל זאת, מבחינה סטטיסטית תגלו שבערך 1 מכל 100,000 רעיונות מתגלה כרווחי או שמכניס כסף שנתיים אחרי שהגו אותו. זה לא הגיוני. החברות מטילות על המנהלים היקרים שלהם להקדיש יובלות כדי להכין תחזיות ותקציבים שמתיישנים או טעונים שינוי עוד לפני פרסומם.

איך זה ייתכן? אם תבדקו מה סוגי החזון שלנו, החזון של איך נשנה את העולם, המפתח הוא היישום. יש לנו חזון, ואנו צריכים להגשים אותו. הקדשנו עשרות שנים להתמקצעות ביישום. אנשים אמורים להיות טובים בהוצאת דברים אל הפועל. אבל אם אקח לדוגמה משפחה בת 5 נפשות שיוצאת לחופשה, אם תוכלו לדמיין דבר כזה, מלונדון ועד הונג-קונג, ברצוני שתיקחו בחשבון שתקציב הבזבוזים שלהם הוא 3,000 ליש"ט בלבד, אז אם אני משווה זאת למיזם אמיתי ממוצע, המיזם האמיתי המצליח הממוצע, המשפחה תמצא את עצמה במאקאסאר שבדרום סולאוואסי בעלות של 4,000 ליש"ט, ובנוסף, השאירה מאחור 2 ילדים. [צחוק] אני מנסה להסביר לכם שיש לדברים שאינם הגיוניים בעינינו.

זה הולך ונעשה גרוע יותר. הבה ואסביר לכם את הדבר הבא. זאת ציטטה, ואני פשוט אוציא ממנה מלים. כתוב בה -- אגביר את קולי -- "בקיצור, הוד מעלתך, הכשלון לחזות את התזמון, ההיקף והחומרה של המשבר נבע בהעדר היצירתיות וממספר המוחות החושבים," או משהו כזה. זאת היתה קבוצת כלכלנים בכירים שמתנצלת לפני מלכת אנגליה ששאלה, "מדוע לא אמרו לי שהמשבר מתקרב?" [צחוק] לעולם לא אזכה לתואר אבירות! לעולם לא אזכה לתואר אבירות! [צחוק] לא זו הנקודה החשובה. הדבר שעליכם לזכור הוא, שאלה כלכלנים בכירים, מהאנשים החכמים ביותר עלי-אדמות. אתם מבינים את האתגר? [צחוק]

זה מפחיד. ידידי ומורי הרוחני, טים בראון מ"אידאו", מסביר שהתכנון צריך לגדול, והוא צודק. הוא מסביר לנו זאת בחוכמה. הוא אומר שחשיבה תכנונית צריכה להתמודד על מערכות גדולות לנוכח האתגרים שמולנו. הוא צודק לגמרי. ואני שואל את עצמי, "מדוע בכלל הוא היה קטן?" מוזר, לא? אם שיתוף-פעולה הוא דבר כזה מגניב, אם עבודה תיפקודית צולבת היא כה מדהימה, למה בנינו את ההיררכיות הענקיות האלה? מה קורה פה? לדעתי, מה שאולי קרה, הוא שלא ראינו את השינוי שתיארתי בהתחלה.

ידוע לנו שהעולם הולך ונעשה מהיר יותר. המרחב הוירטואלי מניע את הכל במהירות האור. הטכנולוגיה מאיצה דברים בטור הנדסי. אז אם זה עכשיו, וזה העבר, ואנו מתחילים לחשוב על השינוי, כל הממשלות שואפות לשינוי, גם אתם שואפים לשינוי, כולם רוצים שינוי. זה נורא מגניב. [צחוק] אז יש לנו האצה ושינוי נפלאים שטסים ועוברים על פנינו. במהירות גוברת. ולא רק זה, במקביל, אנחנו עשינו משהו ממש מוזר. הכפלנו תוך 40 שנה את האוכלוסיה, שמנו חצי מהם בערים וקישרנו ביניהם כדי שיוכלו לשמור על יחסי-גומלין. דחיסות יחסי הגומלין של בני האדם היא מדהימה. יש תרשימים של כל תנועת המידע הזו. דחיסות המידע היא מדהימה. ועשינו גם דבר שלישי. אלה מכם שעובדים במשרד - - שולחן קטן מתחת לגרם המדרגות - ואומרים, זה שולחני הקטון שמתחת למדרגות, לא! אתם יושבים במטה של תאגיד עולמי אם אתם מחוברים לאינטרנט. מה שקרה הוא ששינינו את קנה המידה. הגודל וקנה המידה כבר אינם זהים. תוסיפו לכך שבכל פעם שאתם מצייצים, מעל שליש המגיבים הם מארץ שונה מארצכם.

הגלובלי הוא קנה המידה החדש. אנו יודעים זאת. אז אומרים: "העולם כעת סוער." שמעתם שאנשים מדברים כך? והם אומרים זאת כדימוי. כבר נתקלתם בזה?

הם חושבים שזה דימוי. אך זה איננו דימוי. זו המציאות. כסטודנט צעיר להנדסה אני זוכר שהייתי בהדגמה שבה המדגים עשה משהו די מסקרן. היה לו צינור שקוף -- ראיתם כבר את ההדגמה הזו? -- הוא חיבר אותו לברז, ולמעשה מה שמקבלים הוא מצב שבו -- אנסה לצייר את הברז ואת הצינור. בעצם אוותר על הברז. קשה לצייר ברזים. בסדר? אכתוב את המילה "ברז". בסדר? זה הברז. [צחוק] הוא חיבר אותו לצינור שקוף, פתח את המים, ושאל, "אתם שמים לב למשהו מיוחד? והמים זורמים בצינור. לא משהו מרגש. אתם איתי? המים זורמים. הוא סוגר אותם. יופי. ואז הוא שואל, "שמתם לב למשהו?" לא. ואז הוא תוקע מחט בצינור, מחבר אותה למיכל וממלא את המיכל בדיו ירוקה. אתם איתי? מה לדעתכם קרה? יצא קו ירוק וזרם בצינור. לא ממש מעניין. הוא מגביר את הזרם, המים חוזרים, וכלום לא משתנה. הוא משנה את עוצמת הזרימה, אבל זה סתם קו ירוק משעמם. הור מגביר עוד ועוד את הזרם. ואז קורה משהו משונה. יש הבהוב קצר, והוא מגביר עוד קצת את הזרם, וכל הקו הירוק נעלם, במקומו מופיעות מעין סופות אבק ירוקות ליד הסיכה. מכנים אותן "אדי" (מערבולת). זה לא אני. הן מפזרות בכוח את הדיו והיא למעשה מידללת, והצבע נעלם.

מה שקרה בעולם של הצינור הוא שמישהו שינה אותו. הוא השתנה מעולם מרובד לסוער. כל החוקים נעלמו. בסביבה הזו, בבת-אחת, כל האפשרויות שמצב הסערה מביא נעשו זמינות, והוא כבר לא כמו העולם המרובד. ואילו לא היתה שם דיו ירוקה זה לא היה נראה לעין.

ולדעתי זה האתגר שלנו, כי מישהו באמת הגביר -- ואלה ודאי אתם עם כל הטכנולוגיות שלכם -- את המהירות, את קנה המידה ואת דחיסות יחסי הגומלין.

ואיך מתמודדים עם זה? אפשר סתם לקרוא לזה בלגן, או שאפשר לנסות ללמוד. כן, ללמוד. אבל אני יודע שאתם גדלתם בתקופה שבה היה משהו שנקרא "התשובות הנכונות", לפי התשובה שלכם לחידת הקווים האופקיים, ואתם מאמינים שזה יימשך כך לנצח. אצייר כאן קו קטן שמייצג את הלמידה, ככה עשינו זאת פעם. יכולנו לראות דברים, להבין אותם, לקחת את הזמן כדי ליישם אותם. וכאן העולם. ומה קרה לקצב הלמידה שלנו ככל שהעולם האיץ? אם אתם עובדים עבור תאגיד, תגלו שדי קשה לעבוד בסגל שלא מקובל על הבוס, שאיננו חלק מהאיסטרטגיה, ובכל זאת אתם צריכים להגיע לישיבות החודשיות. אם אתם עובדים באיזה מוסד, יום אחד תצליחו לגרום להם להחליט כך. ואם אתם עובדים בשוק שבו אנשים מאמינים במחזורים, זה עוד יותר משונה, כי עליכם להמתין עד שהמחזור ייכשל לפני שתוכלו לומר, "משהו לא בסדר." אתם איתי? אז סביר שהקו, מבחינת הלמידה, הוא שטוח למדי. אתם איתי? הנקודה כאן, הנקודה שבה הקווים מצטלבים, קצב השינוי עולה על קצב הלמידה, ובעיני זה מה שתיארתי כשדיברתי על חצות הלילה.

אז מה זה מעולל לנו? זה משנה לגמרי את מה שעלינו לעשות, אנו טועים הרבה. אנו פותרים את בעיות השנה שעברה מבלי לחשוב על העתיד. אם תחשבו על זה, הדברים שאתם פותרים היום, מה הבעיות שהם יגרמו בעתיד? אם לא הבנתם את העולם בו אתם חיים, כמעט בלתי-אפשרי להיות בטוח לגמרי שהפתרונות שלכם יתאימו.

אתן לכם דוגמה מהירה. יצירתיות ורעיונות, הזכרתי אותם קודם. כל המנכ"לים מסביבי, לקוחותי, רוצים חדשנות, ושואפים לחדשנות. הם אומרים לאנשים, "קח סיכון! תהיה יצירתי!" המצער הוא שהמלים משתנות בדרך כשהן עוד באוויר. כשהן מגיעות לאוזן הן נשמעות כך: "אם תעשה דברים משוגעים, תפוטר." מדוע? [צחוק] מדוע? כי בעולם הישן. בעולם הישן, כאן, לשגות לא היה מקובל. אם שגיתם, פוטרתם. לאיזה יחס ציפיתם? יחס נוקשה, כי היה עליכם לשאול מישהו בעל נסיון. אז למדנו את התשובה וזכרנו אותה במשך 20, 30 שנה. אתם איתי? התשובה היא, לא לעשות דברים שונים. ולפתע זה מה שאנו אומרים להם לעשות וזה לא מצליח. כי במציאות יש 2 דרכים בהן אפשר להיכשל בעולמנו החדש. אחת: לעשות משהו לפי נוהל, וזה קשה מאד, מתרשלים, טועים. מהו היחס הצפוי? ודאי פיטורין. מצד שני, אם עושים משהו חדש, שאיש טרם עשה, ואתם טועים לגמרי, איך צריך להתייחס אליכם? פיצות חינם! יש להתייחס אליכם טוב יותר מאשר למי שמצליח. זה נקרא "כשלון חכם". מדוע? כי לא תוכלו לרשום אותו בקורות החיים שלכם.

אז ברצוני לבסוף להסביר לכם מדוע נסעתי 96,000 ק"מ מן השולחן שלי. כשהבנתי את כוחו של העולם החדש הזה, התפטרתי ממשרת ההוראה הבטוחה שלי, והקמתי בי"ס וירטואלי לעסקים, הראשון בעולם, כדי ללמד איך עושים את זה, והשתמשתי בחלק ממה שלמדתי על חלק מהחוקים על עצמי. אם זה מעניין אתכם, יש עוד באתר worldaftermidnight.com אבל אני יישמתי זאת על עצמי במשך מעל עשר שנים, ואני עדיין כאן, יש לי הבית שלי, והכי חשוב, אני מקווה שעשיתי מספיק כדי להזריק מעט דיו ירוקה לחייכם, כדי שכאשר תצאו מכאן ותקבלו את ההחלטה הבאה, ההגיונית והרציונאלית לגמרי שלכם, תקדישו זמן למחשבה, "הממ. מעניין אם זה הגיוני גם בעולמנו החדש של אחרי-חצות." תודה רבה. [מחיאות כפיים] תודה רבה. תודה רבה. [מחיאות כפיים]