דיאנה כהן: אמיתות קשות על זיהום פלסטיק

אני אמנית חזותית, ואני גם אחת מהמייסדות- שותפות של קואליציית זיהום הפלסטיק. אני עובדת עם שקיות פלסטיק, שאני חותכת ותופרת יחד כחומר הבסיס העיקרי לאמנות שלי במשך לפחות 20 שנה. אני הופכת אותם ליצירות דו-מימד ותלת-מימד לפסלים ויצירות שאני מתקינה. בעבודה עם הפלסטיק, אחרי שמונה השנים הראשונות, חלק מהעבודות שלי החלו להתבקע ולהתפרק לחתיכות קטנות יותר של פלסטיק. וחשבתי לעצמי, "נפלא. זה ארעי בדיוק כמונו."

כשלמדתי בעצמי עוד על פלסטיקים, גיליתי שזה בעצם דבר רע. זה רע שפלסטיק מתפרק לחתיכות קטנות יותר, מפני שזה תמיד נשאר פלסטיק. ומה שאנחנו מוצאים זה שהרבה מהפלסטיק מגיע לסביבה הימית. אז בשנים האחרונות, למדתי על חלקת הפלסטיק באוקיינוס השקט והמלכודת הספירלית. והתגובה הראשונית שלי- ואני חושבת שרבים מגיבים כמוני בהתחלה כשהם לומדים על זה- היא, "אלוהים אדירים! אנחנו חייבים לצאת לשם ולנקות את הדבר הזה." אז גיבשתי הצעה לצאת לשם עם אניית משא ושתי סירות דייג ישנות, עגורן, מכונת גריסה ומכונת עיצוב-קר (שיוצרת רצועות). וכוונתי הייתה לצאת לצאת אל תוך הספירלה, להעלות מודעות לנושא הזה, ולהתחיל לאסוף את הפלסטיק, לגרוס אותו לחתיכות קטנות ולעצב אותו בצורת לבנים שיכולים, פוטנציאלית, לשמש כחומרי בניין בקהילות מתפתחות.

התחלתי לדבר עם אנשים שיצאו בעצמם אל תוך הספירלה ושחקרו את בעיית הפלסטיק בסביבה הימית, וכשעשיתי זאת, הבנתי שבעצם הניקיון שלה יהיה טיפה קטנה בים, יחסית לכמות שמיוצרת בכל יום ברחבי העולם, ושבעצם עלי ללכת אחורה ולהתבונן בתמונה הגדולה. והתמונה הגדולה היא: עלינו למצוא דרך לסגור את הברז. עלינו לחתוך את המגופה של פלסטיקים חד פעמיים, שחודרים לסביבה הימית בכל יום בקנה מידה עולמי.

אז כשהסתכלתי על זה, גם הבנתי שאני נורא כועסת. לא רק דאגתי לגבי הפלסטיק שאתם מנסים לדמיין באמצע האוקיינוס השקט- שלגביו למדתי שיש עכשיו 11 מערבולות פוטנציאליות של פלסטיק בחמישה אוקיינוסים בעולם. זה לא רק המערבולת הזו של פלסטיק שאני דואגת לגביה, זו מערבולת הפלסטיק בסופרמרקט. הייתי הולכת לסופרמרקט, וכל האוכל שלי נארז בפלסטיק. כל המשקאות שלי ארוזים בפלסטיק, גם בחנויות מזון בריאות. אני גם דואגת לגבי הפלסטיק במקרר, ואני דואגת לגבי הפלסטיק והרעלנים שמסתננים מהפלסטיק לתוכנו ולתוך גופינו.

אז הצטרפתי לקבוצה של אנשים שכולם בחנו את הנושא הזה, ויצרנו את קואליציית זיהום הפלסטיק. יש לנו יוזמות רבות שאנחנו מקדמים, אבל חלקן בסיסיות מאד. הראשונה: אם 80 עד 90 אחוזים של מה שאנחנו מוצאים באוקיינוס- מהפסולת שאנחנו מוצאים באוקיינוס- היא פלסטיק, אז למה שלא נקרא לילד בשמו. זה זיהום פלסטי. מיחזור. כולם פחות או יותר מסיימים את הספרים שלהם על אורח חיים ירוק ומקיים ברעיון של מיחזור. שמים משהו בפח, ולא צריך לחשוב עליו שוב. מהי המציאות של מצב זה? בארה"ב, פחות משבע אחוז מהפלסטיק שלנו מתמחזר. ואם באמת מסתכלים לעומק, במיוחד כשמדובר בבקבוקי פלסטיק, רובם רק מתמחזרים לחומרים באיכות פחותה, או נשרפים, או נשלחים לסין. הם הופכים למוצרים פחותים, בעוד בקבוק זכוכית יכול להפוך לבקבוק זכוכית חדש, או שאפשר להשתמש בו שוב, בקבוק פלסטיק לעולם לא יוכל להיות בקבוק פלסטיק שוב.

אז זה עניין גדול עבורנו. דבר נוסף שאנו בוחנים ומבקשים מאנשים לקחת לתשומת לבם הוא הR הרביעית שהוספנו לפני שלושת הRים של צמצמו, השתמשו שנית, מחזרו, והוא: סרבו. כשמתאפשר, סרבו לפלסטיקים חד פעמיים. ישנם אלטרנטיבות. חלקן מיושנות מאד. אני כיום אוספת מכלי פיירקס מגניבים ומשתמשת בהם במקום כלי הטאפוור כדי לשמור מזון. ואני יודעת שאני עושה שירות לעצמי ולמשפחתי. קל מאד למצוא בקבוק מפלדת אל-חלד, או מזכוכית, אם אתם בדרכים ושכחתם את הבקבוק שלהם ולמלא אותו במים, או מים מסוננים, במקום לקנות בקבוק מים מפלסטיק.

בעצם מה שאני רוצה לומר לכל מי שנמצא פה- ואני יודעת שאתם מבינים הרבה בנושא הזה- זה שזוהי בעיה עצומה באוקיינוסים, אבל הבעיה הזו נוצרה על ידינו, כצרכנים וביכולתנו לפתור אותה. אנו יכולים לפתור אותה על ידי העלאת מודעות לנושא וללמד אנשים לבחור באלטרנטיבות. אז כשמתאפשר, לבחור אלטרנטיבות אחרות במקום פלסטיקים חד-פעמיים. אנחנו יכולים להפחית את המקור, את המקור של זיהום האוקיינוסים שלנו, ובעשותנו כן, להציל את האוקיינוסים, להציל את כדוה"א ולהציל את עצמנו.

תודה לכם.