דין אורניש: ריפוי

המפגש הנוכחי עוסק בפלאי הטבע, והכנס בכללו עוסק ברדיפה אחר האושר. אני רוצה לנסות לאחד הכל, כי בעיני, הריפוי הוא באמת הפלא הטבעי המוחלט. לגופכם יש יכולת בלתי-רגילה להתחיל לרפא את עצמו, והרבה יותר מהר ממה שפעם חשבו, אם פשוט תפסיקו לעשות את מה שגורם לבעיה. ובאמת, כל-כך הרבה ממה שאנחנו עושים ברפואה ובחיים בכלל מתמקד בניגוב הרצפה מבלי לסגור קודם את הברז.

אני אוהב את העבודה הזאת, כי היא באמת נותנת להרבה אנשים תקווה ואפשרויות חדשות שלא היו להם קודם לכן, וזה מאפשר לנו לשוחח על-- לא רק על דיאטה, אלא על כך שהאושר הוא לא -- אנחנו מדברים על הרדיפה אחר האושר, אבל כשבאמת מתבוננים בכל המסורות הרוחניות, מה שאלדוס האקסלי כינה "התבונה הנצחית", אז מעבר לשמות, לצורות ולטקסים שבעצם מפרידים בין אנשים, מדובר באמת-- אנו מטבענו מאושרים; אנו מטבענו שלווים, בריאים. כך שהאושר הוא לא משהו שמשיגים, בריאות היא בד"כ לא משהו שמשיגים. אלא דווקא כל אותן שיטות שונות-- הרי הסוואמים והרבנים והכמרים והנזירים והנזירות הקדמונים לא פיתחו שיטות אלה רק כדי להפחית מתח או להוריד לחץ דם ולנקות את העורקים, אם כי הן יכולות לעשות את כל אלה. הן מהוות כלים רבי-עוצמה לשינוי, להשקטת המוח והגוף שלנו לאפשר לנו לחוות איך זה להיות מאושרים, להיות שלווים, להיות שמחים ולהבין שזה לא משהו שרודפים ומשיגים אותו, אלא משהו שכבר ישנו, עד שמשבשים אותו.

למדתי יוגה הרבה שנים עם מורה בשם סוואמי סאצ'ידנאנדה אנשים שאלו, "מה אתה, הינדי?" והוא ענה, לא, אני "אנדו" (מבטל) והעניין הוא בעצם לזהות מה שגורם לנו להפר את הבריאות והאושר המולדים שלנו, ואז לאפשר לריפוי הטבעי להתרחש. עבורי, זהו הפלא הטבעי האמיתי.

ובהקשר הרחב הזה, אנו יכולים לדבר על דיאטה, הפחתת מתחים, שהן למעשה השיטות הרוחניות הללו, פעילות גופנית מתונה, הפסקת עישון, תמיכת הקבוצה והקהילה -- שעליהן אדבר-- וכמה ויטמינים ותוספים. וזו איננה דיאטה. כשרוב האנשים חושבים על הדיאטה שעליה אני ממליץ, הם חושבים שזו דיאטה מאוד נוקשה. וכדי להפוך את כיוון המחלה, זה באמת דרוש, אבל אם רוצים רק להיות בריאים, יש שפע אפשרויות. וככל שתוכלו להתקדם בכיוון הבריא, כך תחיו חיים ארוכים יותר ותרגישו טוב יותר, אתם תפחיתו ממשקלכם, וכך הלאה. במחקרים שלנו, מה שהצלחנו לעשות זה להשתמש באמצעי היי-טק מאד יקרים וחדשניים כדי להוכיח כמה רבות-עוצמה יכולות להיות שיטות ההתערבות הפשוטות, הקלות והזולות-- ובמובנים רבים, העתיקות.

נתחיל בכך שנבחן את מחלות הלב, כשהתחלתי את העבודה הזו לפני 26 או 27 שנה, חשבו שמרגע שיש מחלת-לב המצב יכול רק להחמיר. ומה שמצאנו היה שבמקום שהמצב יחמיר עוד ועוד, בהרבה מקרים הוא הצליח להשתפר עוד ועוד, ומהר בהרבה מכפי שחשבו פעם.

זהו מקרה מייצג של חולה שהיה בזמנו בן 73 -- הוא בהחלט נזקק לניתוח מעקפים, אבל החליט לעשות את זה; השתמשנו בצילום רנטגן מדיד של העורקים שמראה את ההיצרות, זה אחד העורקים שמוביל ללב, אחד העורקים הראשיים, ואתם יכולים לראות את ההיצרות כאן. ושנה לאחר מכן זה לא כל-כך סתום. בד"כ קורה ההיפך. השינויים הקטנים האלה בחסימות גורמים לשיפור של 300 אחוז בזרימת הדם, ובשימוש בטומוגרפיה ע"י פליטת פוזיטרונים, כחול ושחור הם העדר זרימת דם, כתום ולבן זה מרבי.

הבדלים עצומים יכולים להתרחש ללא תרופות, ללא ניתוח. מבחינה קלינית הוא לא הצליח ללכת ברחוב ללא כאבים חמורים בחזה; תוך חודש, כמו רוב האנשים, היה חופשי מכאבים, ובתוך שנה, טיפס יותר מ-100 קומות ביום על מכשיר-מדרגות. זה לא חריג, וזה חלק ממה שמאפשר לאנשים לשמר שינויים מסוג זה, מכיוון שזה משנה כל-כך את איכות חייהם. באופן כללי, אם מסתכלים על כל העורקים אצל כל החולים, מצבם הלך והידרדר, משנה עד חמש שנים, בקבוצת הביקורת. זוהי ההיסטוריה הטבעית של מחלות לב, אבל בעצם זה לא טבעי כי מצאנו שזה יכול להשתפר עוד ועוד, והרבה יותר מהר ממה שחשבו פעם. גילינו גם שככל שאנשים משתנים יותר, כך מצבם משתפר. זה לא פועל יוצא של כמה הם זקנים או חולים, אלא בעיקר של המידה בה השתנו, והחולים המבוגרים השתפרו באותה מידה כמו הצעירים.

קיבלתי את כרטיס הברכה הזה לחג המולד לפני מספר שנים משני חולים באחת מהתוכניות שלנו. האח הצעיר בן 86, והמבוגר בן 95; הם רצו להראות לי כמה הגמישות שלהם השתפרה, ושנה לאחר מכן הם שלחו לי את זה, שלדעתי היה די מצחיק. (צחוק) תמיד יש הפתעות. ומה שמצאנו היה ש-99 אחוז מהחולים החלו להפוך את כיוון התקדמות מחלת הלב שלהם. אז חשבתי שאם פשוט נהיה טובים מבחינה מדעית, זה ישנה את כל מקצוע הרפואה. אבל זה היה קצת תמים. זה חשוב, אבל לא מספיק. מכיוון שאנו הרופאים עושים את מה שמשלמים לנו לעשות, ומכשירים אותנו לעשות את מה שמשלמים לנו לעשות, ואם נכניס שינויים בביטוח, נשנה גם את מקצוע הרפואה ואת ההשכלה הרפואית. הביטוח מכסה את ניתוח המעקפים, את כירורגיית כלי הדם; עד לאחרונה הוא לא כיסה דיאטה וסגנון חיים.

כך שהתחלנו, דרך המכון שלא-למטרות-רווח שלנו, להכשיר בתי-חולים בכל הארץ, ומצאנו שרוב האנשים יכולים להימנע מניתוח, וזה לא רק היה יעיל מבחינה רפואית, אלא גם חסכוני. וחברות הביטוח גילו שהם מתחילות לחסוך כמעט 30,000 דולרים לחולה, ו"מדיקר" נמצאת עכשיו בעיצומה של הכנת מיזם הדגמה שבו ישלמו ל-1,800 אנשים להשתתף בתכנית באתרים שבהם אנחנו מקיימים הכשרה. מגדת העתידות אומרת, "אני נותנת למעשנים הנחה בגלל שיש הרבה פחות דברים לנבא להם." (צחוק) אני אוהב את השקופית הזו, כי זו הזדמנות לשוחח על מה שבאמת מדרבן אנשים להשתנות ומה לא. ומה שלא עובד הוא הפחד מן המוות, ובו בדרך-כלל משתמשים.

מי שמעשן יודע שזה לא טוב לו, ובכל זאת 30 אחוז מהאמריקאים מעשנים. ובחלקים מסויימים של העולם - 80%. למה אנשים עושים את זה? ובכן, כי זה עוזר להם לעבור את היום. ועוד אדבר על זה, אבל המגיפה האמיתית איננה רק מחלות לב, השמנת-יתר או עישון, אלא בדידות ודכאון. וכמו שאשה אחת אמרה, "יש לי 20 חברים בקופסת הסיגריות הזאת, ואני תמיד יכולה לפנות אליהם כשאין לי מישהו אחר. אם תיקח ממני את 20 החברים שלי, מה תיתן לי במקומם?" או שאנשים אוכלים כשהם בדכאון, או שותים אלכוהול כדי לעמעם את הכאב, או עובדים יותר מדי קשה, או רואים יותר מדי טלוויזיה. יש הרבה דרכים שבהן אנו מונעים, מעמעמים או מתעלמים מכאב, אבל כל העניין כאן הוא להתמודד עם הגורם לבעיה והכאב הוא לא הבעיה. הוא התסמין. ולומר לאנשים שהם ימותו, זה משהו שמפחיד מדי לחשוב עליו, או שהם ילקו בנפחת או בהתקף-לב. זה מפחיד מדי, הם לא ירצו לחשוב על זה, ולכן הם לא יפסיקו.

הפרסומת היעילה ביותר להפסקת עישון היתה זו. שימו לב לסיגריה הרופסת שמתדלדלת מפיו, ו"אימפוטנציה"-- הכותרת היא "אימפוטנציה"-- לא "נפחת". מה היתה התרופה הנמכרת ביותר בכל הזמנים כשיצאה לשוק לפני מספר שנים? ויאגרה, נכון? מדוע? כי הרבה גברים היו זקוקים לה. אתה לא בא ואומר, "הי ג'ו, יש לי כשל זקפתי, איך אצלך?" ובכל זאת, ראו כמה מרשמי תרופות נמכרים. זה פחות עניין של פסיכולוגיה ויותר עניין של כלי הדם, והניקוטין גורם לעורקים שלנו להצטמצם. כך גם קוקאין, ותזונה עתירת-שומן, ומתח רגשי.

כך שאותן ההתנהגויות שנחשבות כל-כך סקסיות בתרבות שלנו הן בדיוק אלה שגורמות לכל-כך הרבה אנשים להרגיש עייפים, תשושים, מדוכאים וחסרי-אונות, וזה לא כיף גדול. אבל כשמשנים התנהגויות אלו, המוח מקבל יותר דם, המחשבה מתבהרת, יש יותר מרץ, הלב מקבל יותר דם, כפי שהראיתי לכם. התפקוד המיני משתפר. וכל אלה משתנים תוך שעות. הנה מחקר אחד: ארוחה עתירת-שומן, ותוך שעה או שעתיים זרימת הדם מואטת באופן מדיד-- וכולכם חוויתם זאת בחג ההודיה. כשאתם אוכלים ארוחה גדולה ושמנה, איך אתם מרגישים? אתם מרגישים די רדומים לאחר מכן. בארוחה דלת-שומן זרימת הדם לא מואטת, אלא אף מואצת. רבים מכם הפכו להורים, וידוע לכם שזהו שינוי גדול בסגנון החיים שלכם, כך שאנשים לא חוששים לעשות שינויים גדולים בסגנון חייהם אם הם כדאיים. והפרדוקס הוא שכשעושים שינויים גדולים, מרוויחים בגדול, ההרגשה משתפרת המון ובמהירות רבה. עבור הרבה אנשים, אלה בחירות שכדאי לעשות, לא לחיות זמן רב יותר, אלא לחיות טוב יותר.

אני רוצה לדבר קצת על מגפת השמנת היתר, מכיוון שזו באמת בעיה. שני שליש מהמבוגרים סובלים מעודף משקל או שמנים מדי, והסוכרת אצל ילדים ובני 30 עלתה ב-70 אחוז ב-10 השנים האחרונות. אני רציני לגמרי. זו המציאות. ורק כדי להראות לכם את זה, זה מהמרכז לבקרת מחלות. אלה לא תוצאות הבחירות, אלא האחוזים של בעלי המשקל העודף. ואם אתם רואים מ-85' עד 86' עד 87', 88', 89', 90', 91' -- קפיצת מדרגה: 15 עד 20 אחוז; 92', 93', 94', 95', 96', 97' -- קפיצת מדרגה: 98', 99', 2000, ו-2001. במיסיסיפי יותר מ-25 אחוז מהאנשים הם בעודף משקל. למה זה כך? ובכן, הנה דרך מוצלחת אחת להוריד במשקל... אבל זה לא מחזיק מעמד, וזו בעיה.

(צחוק)

אין שום מסתורין בקשר לירידה במשקל; או ששורפים יותר קלוריות בפעילות גופנית, או שאוכלים פחות קלוריות. דרך אחת לאכול פחות קלוריות היא לאכול פחות מזון, ולכן יורדים במשקל בכל דיאטה שהיא: ע"י אכילת פחות מזון, או אם נמנעים מאכילת קבוצות שלמות של מאכלים. אבל הבעיה היא שנעשים רעבים, ואז קשה להתמיד. הדרך האחרת היא להחליף את סוג המזון: בשומן יש תשע קלוריות לגרם, בעוד שבחלבון ובפחמימות יש רק ארבע. אז כשאוכלים פחות שומן, אוכלים פחות קלוריות ואין צורך להקטין את כמות האוכל. וכך אפשר לאכול אותה כמות מזון ולצרוך פחות קלוריות מכיוון שהמזון פחות מפוצץ בקלוריות. ונפח המזון הוא שמשפיע על תחושת השובע, לא סוג המזון.

אינני אוהב לדבר על דיאטת אטקינס, אבל אני נשאל עליה מידי יום, ולכן חשבתי שאקדיש לכך כמה דקות. המיתוס ששומעים עליו הוא זה: אמרו לאמריקאים לאכול פחות שומן, אחוז הקלוריות מהשומן ירד, האמריקאים שמנים יותר מאי-פעם, לכן לא השומן הוא שמשמין. זו אמת חלקית. למעשה, האמריקאים אוכלים יותר שומן מאי-פעם, ועוד יותר פחמימות. אז האחוזים יורדים, אך הכמות בפועל גבוהה יותר, ולכן המטרה היא להפחית משניהם. ד"ר אטקינס ואנוכי התווכחנו פעמים רבות לפני מותו, והסכמנו שהאמריקאים אוכלים יותר מדי פחמימות פשוטות, ה"פחמימות הרעות", ואלה דברים כמו -- (צחוק) --סוכר, קמח לבן, אורז לבן, אלכוהול, ואז מפסידים בריבוע: מקבלים את כל הקלוריות האלה, שלא ממלאות אתכם כי אין בהן סיבים, והן נספגות במהירות כך שרמת הסוכר בדם מרקיעה שחקים. הלבלב מייצר אינסולין כדי להוריד אותה בחזרה, שזה טוב. אבל האינסולין מזרז את הפיכת הקלוריות לשומן. אז המטרה היא לא לעבור לסטייק, לנקניקיות ולקתלי חזיר-- זה איננו מזון בריאות -- אלא לעבור מ"פחמימות רעות" למה שקרוי "פחמימות טובות", דברים כגון מזונות מלאים, או פחמימות לא מעובדות: פירות, ירקות, קמח מלא, אורז חום. בצורתם הטבעית הם עשירים בסיבים. והסיבים ממלאים אתכם לפני שאתם צורכים יותר מדי קלוריות, ומאיטים את הספיגה כך שלא מתרחשת עליה חדה ברמת הסוכר בדם. ואתם מקבלים גם את כל החומרים שמגינים בפני מחלות.

העניין הוא לא רק מה שמסלקים מהתזונה, אלא גם מה שכוללים בה, הדברים שמספקים לגוף הגנה. בדיוק כפי שלא כל הפחמימות מזיקות, גם לא כל השומנים מזיקים. יש שומנים טובים. ואלה בעיקר מה שנקרא "חומצות שומן אומגה-3". תמצאו אותם, למשל, בשמן דגים. והשומנים המזיקים הם דברים כמו חומצות שומן טראנס ומזון מעובד ושומן רווי, שאנחנו מוצאים בבשר. אם תזכרו רק דבר אחד מהההרצאה הזו, זה ש-3 גרם שומן דגים ליום יכולים להפחית את הסיכון להתקף-לב ולמוות פתאומי, ב-50 עד 80 אחוז. שלושה גרמים ליום; הם מגיעים בכמוסות של גרם אחד -- יותר מזה רק ייתן לכם שומן מיותר. זה גם עוזר להפחית את הסיכון ללקות ברוב סוגי הסרטן כמו סרטן השד, סרטן הערמונית וסרטן המעי הגס. הבעיה עם דיאטת אטקינס, היא שכולם מכירים אנשים שהצליחו לרדת בעזרתה במשקל, אבל אפשר לרדת במשקל גם עם אמפטמינים ועם "פן-פן". כלומר, יש הרבה דרכים מזיקות לרדת במשקל. עדיף לרדת במשקל בדרך שתשפר את בריאותכם ולא בדרך שתזיק לה. והבעיה היא שזה מבוסס על האמת החלקית הזו, (בריאות ממושכנת) שהאמריקאים אוכלים יותר מדי פחמימות פשוטות, (מבוססת על חצאי-אמיתות) ולכן אם תאכלו פחות פחמימות פשוטות תרדו במשקל. (עשירה בחומרי גורמי מחלות) ותרזו עוד יותר אם תעברו למזון מלא ופחות שמן, (דלה בחומרים מונעי-מחלות) ואתם תשפרו את הבריאות שלכם במקום להזיק לה. הרופא אומר, "יש לי בשורות טובות. נכון שרמות הכולסטרול שלך נותרו ללא שינוי, אבל ממצאי המחקר השתנו."

(צחוק)

ומה קורה ללב שלכם בדיאטת אטקינס? האדום הוא טוב בהתחלה, ושנה לאחר מכן -- זה ממחקר שנעשה בכתב-עת בשם "אנג'יולוגי" ועבר הערכת-עמיתים -- אחרי שנה יש יותר אדום בדיאטה כמו זו שאני ממליץ עליה, יש פחות אדום, פחות זרימת דם לאחר שנה בדיאטה מסוג דיאטת אטקינס. אז כן, אפשר לרדת במשקל, אבל הלב שלכם לא יאהב את זה. אחד המחקרים שמומנו על-יד מרכז אטקינס מצא ש-70% מהאנשים סבלו מעצירות, ל-65% היה ריח רע מהפה, 54% סבלו מכאבי-ראש-- זאת לא אכילה בריאה. כך שאולי תתחילו לרדת במשקל ולהיראות מושכים בעיני אנשים, אבל כשהם יתקרבו אליכם, תהיה בעיה.

(צחוק)

ויותר ברצינות, יש כעת דיווחים על מקרים של ילדות בנות 16 שמתו אחרי מספר שבועות של דיאטת אטקינס-- ממחלת עצמות, מחלת כליות וכדומה. וככה הגוף שלכם מפריש פסולת: באמצעות הנשימה, המעיים והזיעה. אז כשעושים דיאטות כאלה, הן מתחילות לגרום לריח רע. ולכן הדיאטה המיטבית תהיה דלה בשומן, דלה בפחמימות רעות, עשירה בפחמימות טובות ובכמות מספקת של שומנים טובים. ושוב, מדובר בטווח מסוים: כשנעים בכיוון הזה, יורדים במשקל, מרגישים טוב יותר והבריאות משתפרת.

ויש גם סיבות אקולוגיות מדוע יש לאכול מתחתית שרשרת המזון, למשל בירוא יערות האמזונס, או ייצור של עוד חלבון עבור ארבעת מיליארדי האנשים שחיים על דולר ליום, שלא לדבר על כל מיני שיקולים מוסריים. כך שיש הרבה סיבות לאכול כך, מעבר לבריאות גרידא.

אנחנו עומדים לפרסם את המחקר הראשון שבוחן את תוצאות התכנית הזו על סרטן הערמונית, ובשיתוף עם מרכז הסרטן הנ"י "סלואן-קטרינג" ואונ' סן-פרנסיסקו לקחנו 90 גברים עם ביופסיה חיובית של סרטן הערמונית, שבחרו, מסיבות שאינן קשורות למחקר, לא לעבור ניתוח. כך שיכולנו לחלק אותם אקראית לשתי קבוצות, ואז היתה לנו קבוצה אחת שהיא קבוצת הביקורת ללא-התערבות שנוכל להשוות אליה, מה שלא יכולנו לעשות עם סרטן השד, למשל, כי כל החולות מקבלות טיפול.

מה שמצאנו היה שלאחר שנה, אף לא אחד מהחולים בקבוצה הניסיונית שעשו את השינויים האלה בסגנון החיים, לא הזדקק לטיפול, בעוד ששישה חולים מקבוצת הביקורת נזקקו לניתוח או להקרנות. כשבדקנו את רמות הפי-אס-איי, שהיא הסמן לסרטן הערמונית, הן הורעו בקבוצת הביקורת, אבל הן למעשה השתפרו בקבוצה הניסיונית, וההבדלים הללו היו משמעותיים ביותר.

ואז תהיתי אם יש איזה שהוא קשר בין המידה בה אנשים שינו את הדיאטה ואת סגנון החיים, לא משנה מאיזו קבוצה, לבין השינויים בפי-אס-איי. ובהחלט מצאנו קשר מנה-תגובה, בדיוק כמו זה שמצאנו במחקרי הלב שלנו על חסימות עורקיות. וכדי שהפי-אס-איי ירד, היה עליהם לעשות שינויים די גדולים.

ואז תהיתי, אולי הם רק משנים את הפי-אס-איי שלהם אבל זה לא משפיע על התפשטות הגידול. אז לקחנו מעט מנסיוב הדם שלהם ושלחנו אותו לאונ' לוס-אנג'לס; הם הוסיפו אותו לקו סטנדרטי של תאי סרטן ערמונית הגדלים בתרבית רקמות, וזה עיכב את הגדילה בפי שבע בקבוצה הניסיונית מאשר בקבוצת הביקורת: 70 לעומת 9 אחוז. ולבסוף אמרתי, האם יש קשר בין כמה אנשים משתנים לבין עיכוב התפשטות הגידול שלהם, בלי קשר לקבוצה שבה יצא להם להיות. וזה ממש ריגש אותי, מכיוון ששוב, מצאנו את אותו הדפוס: ככל שאנשים השתנו יותר, כך זה השפיע יותר על התפשטות הגידולים שלהם. ולבסוף עשינו דימות מגנטי וספקטרוסקופיית התנגדות מגנטית על חלק מהחולים הללו, והפעילות בגידול מיוצגת באדום בחולה זה, ואתם רואים בבירור שהמצב טוב יותר לאחר שנה, יחד עם הירידה בפי-אס-איי. אז אם זה נכון לגבי סרטן הערמונית, כמעט בטוח שזה נכון גם לגבי סרטן השד. ובין אם בוחרים בטיפול רגיל או לא, ובנוסף, אם עושים שינויים אלה, זה עשוי לסייע במניעת הישנות המחלה.

הדבר האחרון שאני רוצה לדבר עליו, אגב הרדיפה אחר האושר, הוא שמחקר אחרי מחקר הראו שלאנשים בודדים ומדוכאים -- והדכאון הוא מגפה אמיתית נוספת בתרבות שלנו -- יש פי כמה סיכוי לחלות ולמות בטרם עת, בחלקו מכיוון, כפי שאמרנו, הם מועדים יותר לעשן ולאכול ולשתות יותר מדי, ולעבוד קשה מדי וכיוצא באלה. אבל גם, באמצעות מנגנונים שאנחנו לא לגמרי מבינים, אנשים בודדים ומדוכאים הם פי כמה -- פי שלוש עד חמש עד עשר, לפי מחקרים מסויימים -- מועדים יותר לחלות ולמות טרם זמנם. ובדכאון אפשר לטפל. אנחנו צריכים לעשות משהו בקשר לכך.

לעומת זאת, כל מה שתורם לאינטימיות הוא מרפא. זו יכולה להיות אינטימיות מינית -- אני נוטה לחשוב שאנרגיה מרפאה ואנרגיה ארוטית הן שתי צורות שונות של אותו הדבר. חברות, אלטרואיזים, חמלה, נתינה-- כל האמיתות הנצחיות שדיברנו עליהן שהן חלק מכל דת ומכל תרבות, ברגע שמפסיקים לחפש הבדלים ביניהן, הדברים האלה הם לטובת האינטרס האישי שלנו, מכיוון שהם משחררים אותנו מהסבל ומהמחלה שלנו. וזה במובן מסוים המעשה הכי אנוכי שאנו יכולים לעשות.

די אם תסתכלו במחקר אחד שנערך ע"י דייויד שפיגל בסטנפורד. הוא לקח נשים שחולות בסרטן-שד עם גרורות, וחילק אותן אקראית לשתי קבוצות. קבוצה אחת נפגשה רק למשך שעה וחצי, אחת לשבוע, בקבוצת תמיכה. זו היתה סביבה מקבלת ואוהבת, שבה עודדו אותן להנמיך את ההגנות הרגשיות שלהם ולדבר על כמה שזה נורא לחלות בסרטן השד באוזני אנשים שמבינים, כי גם הם עוברים זאת. הם נפגשו רק אחת לשבוע במשך שנה. כעבור 5 שנים נשים אלו האריכו לחיות כפליים, ואתם רואים שהאנשים -- וזה היה ההבדל היחידי בין הקבוצות. זה היה מחקר ביקורת אקראי שפורסם ב"דה לנסט". גם מחקרים אחרים הוכיחו את זה. אז הדברים הפשוטים האלה שיוצרים אינטימיות, באמת מרפאים, ואפילו המילה ריפוי באנגלית באה מהשורש "להפוך לשלם". המילה "יוגה" היא בסנסקריט, ופירושה "איחוד, לרתום, לחבר".

והשקופית האחרונה שאני רוצה להציג היא-- שוב, זה הסוואמי שלמדתי איתו כל-כך הרבה שנים, והוא ואני עשינו מסע הרצאות משותף בנושאי אונקולוגיה וקרדיולוגיה בביה"ס לרפואה של אוניברסיטת וירג'יניה, לפני מספר שנים. ובסוף ההרצאה, מישהו אמר, "הי, סוואמי, מה ההבדל בין בריאות לחולי?" ואז הוא ניגש אל הלוח וכתב את המילה "אילנס" (חולי), הקיף בעיגול את האות הראשונה [איי = אני], וכתב את המילה "וולנס" (בריאות), והקיף בעיגול את שתי האותיות הראשונות [ווי = אנו], ועבורי, זו פשוט קצרנות של מה שאנחנו מדברים עליו: שכל דבר שיוצר תחושה של קשר ושל קהילה ואהבה הוא ממש מרפא. ואז אנו יכולים להינות מחיינו בצורה מלאה יותר מבלי לחלות אגב כך. תודה לכם.