עתיקות רומא של דייויד מאקולי

אני מצייר כדי להבין טוב יותר את הדברים. לפעמים אני מצייר המון ציורים ועדיין אני לא מבין מה אני מצייר. אלה מביניכם שחשים נוח עם חומר דיגיטלי ואפילו מרוצים מקשר גומלין זה יכולים להנות מכך שהאיש שהכי ידוע בגלל "הדרך בה הדברים עובדים ," בעת שהתכונן לחלקו בפנל שנקרא הבנה, בילה יומיים כשהוא מנסה לגרום למחשב הנישא שלו לתקשר עם צורב התקליטורים החדש שלו. מי ידע על ניהול סיומות ? תמיד ניהלתי בעצמי את הסיומות שלי אז מעולם לא עלה בדעתי לקרוא את ההוראות, אבל לבסוף הבנתי את זה. הייתי צריך להבין את זה, מכיוון שעם ההזמנה הגיעה תזכורת מפחידה שלא יהיה שום מקרן, כך שכבר לא יהיה צורך להביא את הקרוסלות האלו אבל איזושהי צורה חליפית של תקשורת

עכשיו, אני יכול לדבר על משהו שבזכותו אני מוכר משהו שיתאים במיוחד עבור רבים מהאנשים כאן עם ראש יותר טכני או, שיכולתי לדבר על משהו שבאמת חשוב לי. החלטתי ללכת על האחרון. אני הולך לדבר על רומא. כעת, מדוע אכפת לי מרומא, במיוחד? ובכן, למדתי אדריכלות בבית הספר לעיצוב של רוד איילנד במחצית השנייה של שנות השישים . הייתי בר מזל לבלות את השנה האחרונה שלי, השנה החמישית, ברומא כסטודנט. זה שינה את חיי. בין השאר כי בארבע השנים הראשונות גרתי בבית, ונהגתי כל יום לביה"ס וחזרה. התגעגעתי לשנות השישים. קראתי עליהם; (צחוק) הבנתי שהם היו מעניינים למדי. התגעגעתי אליהם, אבל ביליתי את השנה יוצאת הדופן הזו ברומא, וזה מקום שתמיד נמצא במחשבות שלי. כך, שבכל פעם שיש הזדמנות, אני מנסה לעשות משהו בה או איתה או בשבילה.

אני גם מצייר כדי לסייע לאנשים להבין דברים. דברים שאני רוצה שיאמינו שאני מבין. וזה מה שאני עושה כמאייר, זו העבודה שלי. לכן, אני עומד להראות לכם כמה תמונות של רומא. ציירתי המון ציורים של רומא במשך השנים. אלה הם רק ציורים של רומא. אני חוזר אליהם לעיתים קרובות ככל האפשר-- אני חייב.. הם מחומרים שונים, סגנונות שונים, תקופות שונות, ציורים מתוך מחברות סקיצות שמסתכלים על רומא לפרטיה. חלק מהסיבה לכך שאני מציג אותם בפניכם היא שזה עוזר להמחיש את התהליך הזה שאני עובר בניסיון להבין מה הוא הדבר שאני מרגיש אודות רומא, ומדוע אני מרגיש את זה.

אלה הן סקיצות של כמה פרטים קטנים. רומא היא עיר מלאת הפתעות. אנו מדברים על נקודות מבט בלתי רגילות, אנו מדברים על רחובות קטנים צרים ומתפתלים שנפתחים לפתע לתוך פיאצות רחבות שטופות שמש-- פיאצות לעולם אינן בקנה מידה אנושי חלק מהסיבה לכך היא העובדה שהן התפתחו באופן אורגני. הסמיכות המדהימה של ישן וחדש, פיסות האור שמגיעות מבינות לבנינים שיוצרות מעין מפה שנעה מעל לראשך בדרך כלל בכחול - במיוחד בקיץ- בהשוואה למפה שאתה בדרך כלל, מצפה לראות של רחובות רגילים.

והתחלתי לחשוב כיצד אני יכול להעביר את זה בצורת ספר. כיצד אני יכול לשתף את התחושה שלי על רומא, ההבנה שלי של רומא? ואני עומד להראות לכם קבוצת דרכים ללא מוצא, למעשה. הסיבה העיקרית לכל אותן דרכים ללא מוצא אלו היא שכאשר אם אינך בטוח לאן אתה הולך, אתה בוודאי לא עומד להגיע לשם עם כל סוג של יעילות.

הנה מפה קטנה. וחשבתי על מפות בהתחלה; אולי הייתי צריך רק לנסות ולעשות אטלס קטן של הרחובות וההצטלבויות המועדפים עלי ברומא. והנה שורה של טקסט שלמעשה מתפתח מתוך המפלט של קטנוע שדוהר לרוחב העמוד. כאן אותה שורה של הטקסט מתפתלת סביב מזרקה באיור שניתן להופכו על פניו ולקרוא אותו בשתי הדרכים. אולי שורת הטקסט הזו יכולה להיות סיפור שיעזור לתת פן אנושי כלשהו לזה. אולי אני הייתי צריך להתרחק מהמפה הזו לחלוטין, ובאמת להיות כנה בענין הקטעים המועדפים עלי ברומא שאני רוצה להראות לכם ופשוט לבעוט כדורגל באוויר- מה שקורה בכל כך הרבה רובעים בעיר-- ולתת לזה לזנק החוצה מתוך הדברים. ואני אסביר פשוט מהו כל אחד מהדברים האלה שבהם הכדורגל פוגע. זה נראה כמו סוג של פגיעה זולה. אבל אף-על-פי שרק התחלתי עם המצגת הזו, זו אינו הדבר הראשון שניסיתי לעשות שגרם לי להיעשות מיואש כלשהו.

בסופו של דבר, הבנתי שאין לי באמת תוכן שאוכל להסתמך עליו אז החלטתי לעבור לאריזה. (צחוק) אני מתכוון, נראה שזה עובד בהרבה דברים. אז חשבתי שקופסא קטנה של ארבעה ספרים קטנים יכולה לעשות את העבודה. אך אחד הרעיונות שצץ מחלק מהרישומים האלה היה הרעיון של מסע דרך רומא בכלי רכב שונים במהירויות שונות כדי להציג היבטים שונים של רומא. מבט כולל על רומא והתוכנית שאתה יכול לראות מספינת אוויר. תמונות מהירות של דברים שאתה עשוי לראות מקטנוע דוהר, ומהליכה מאוד איטית ברומא, ייתכן שתוכלו ללמוד בפירוט רב יותר כמה מפני השטח המופלאים ומה לא שאתם פוגשים בדרך.

בכל מקרה, חזרתי לרעיון של ספינת-אוויר. הלכתי לאלברטו סנטוס-דימון. מצאתי ספינת אויר בעלת מידות מספיקות כך שיכולתי להשתמש בה למעשה כמו בקנה מידה שאוכל להתיישר איתו לצד חלק מהדברים ברומא. הדבר הזה יעוף מעל או מעבר או יחנה לפני, אבל זה ישמש כמו סרגל- סוג של נסיעה בין הדפים מבלי שיהיה מכשיר מדידה. לא שאתם יודעים מה אורכו של מספר 11 למעשה, אך תוכלו להשוות בין מספר 11 כנגד הפנתיאון עם מספר 11 כנגד מרחצאות קרקלה, וכן הלאה וכן הלאה. אם הייתם מעוניינים.

זוהי ביאטריקס. יש לה כלב בשם אג'קס, היא רכשה ספינת־האוויר - ספינת־אוויר קטנה- היא מרכיבה את המבנה, אג'קס מרחרח כדי לגלות חורים בבלון לפני שהם יוצאים לדרך. היא מפעילה את הדבר הזה מעל המדרגות הספרדיות ויוצאת לסיור אווירי של העיר. אנחנו הולכים לאורך המדרגות הספרדיות . דרך יפה להראות את הנהר, שזורם במורד הגבעה. למרבה הצער, בדיוק מעבר לרחוב או די קרוב אליו -נמצא העמוד של מרקוס אורליוס, והקוטר של ספינת־האוויר יוצר רושם, כמו שתוכלו לראות, כשהיא מתחילה לנסות לקרוא את הסיפור אשר מסתובב סביב העמוד של מרקוס אורליוס - היא מתקרבת מעט קרוב מדי, ומתחככת בו. זה נותן לי הזדמנות להראות לכם את מבנה העמוד של מרקוס אורליוס, שאינו יותר מאשר ערימה של מטבעות רבע- דולר מטבעות עבים. מעל פיאצה סן איגנאסיו, לחלוטין הורס את הסימטריה, אך מלבד זה מקום מרהיב לבקר. מסגרת מרהיבה, שבתוכה אתם רואים, בדרך כלל, שמיים כחולים יוצא דופן. מעל הפנתיאון, והאוקולוס בקוטר 9 מטר. היא מחנה את ספינת־האוויר שלה, מורידה את חבל העוגן ומטפסת למטה כדי להביט מקרוב פנימה. הטקסט כאן הוא בצד ימין, ובמהופך כך שאתם נאלצים לסובב את הספר סביב, ואתם יכולים לראות אותו מנקודת מבט שמן הקרקע ומנקודת המבט שלה - מביטים בחור, שמקבל צורות שונות של פרספקטיבה, שמניעה אותך סביב למרחב. שמתאים במיוחד בבניין אשר יכול להכיל באופן מושלם כדור במידות קוטר זהות למרחק ממרכז הרצפה למרכז של האוקולוס.

למרבה הצער, קו העגינה מסתבך סביב כפות הרגליים של כמה נערי צופים שמבקרים בפנתיאון, והם מיד נשלפים בכוח החוצה ומקבלים סיור יוצא דופן אך מפחיד של חלק מהכיפות של רומא, אשר , מנקודת המבט שלהם, באופן טבעי יהיו תלויים במהופך. הם צונחים מטה ברגע שהם מגיעים לראש הסנט איבו, המבנה הספירלי הקטן שאתם רואים שם. היא ממשיכה בדרכה דרך פיאצה נאבונה. מבחינה בפעילות רבה במסעדת טרה סקליני, נזכרת ששעת צהרים הגיעה והיא רעבה הם ממשיכים לנסוע לכיוון הקמפו דה פיורי, שמגיעים אליו לאחר זמן מועט. שמים את אג'קס הכלב בסל ומנמיכים אותו עם רשימת מצרכים לתוך כיכר השוק, שהומה שם עד בערך אחת אחר הצהריים, ולאחר מכן היא מסולקת לגמרי ולא מופיעה שוב עד שעה 6 או 7 למחרת בבוקר. בכל מקרה, הכלב מגיע חזרה לספינת־האוויר עם המצרכים. לרוע המזל, כאשר היא פותחת את עטיפת הפרושוטו, אג'קס מזנק לעברו. היא מצליחה להציל את הפרושוטו, אך בתהליך היא מאבדת את מפת השולחן, שאתם יכולים לראות מתעופפת בפינה הימנית העליונה. הם ממשיכים בלי מפת השולחן, מחפשים מקום להנחית את הדבר הזה כך שהם יוכלו למעשה לאכול את ארוחת הצהריים. הם מגלים בסופו של דבר קיר ענק מלא בחורים קטנים, אידיאלי לעגינה של ספינת־האוויר כי יש לך שם מקום להיקשר. מתברר שזה הקיר החיצוני- החלק הזה שנשאר - מהקולוסיאום וכך הם מחנים עצמם שם ואוכלים ארוחת צהריים נפלאה ויש להם מראה מרהיב.

בסוף ארוחת צהריים, הם מתירים את העוגן, ויוצאים לדרך דרך המרחצאות של קרקלה, ומעל החומות של העיר ולאחר מכן מעל בית-שער נטוש ומחליטים להעיף עוד מבט בפירמידת קסטיוס שיש לה כולא- ברק בראשה. לרוע המזל, זוהי בעיה: הם מתקרבים קצת קרוב מדי, וכאשר אתה נמצא בספינת־האוויר עליך להזהר מאוד מדברים חדים. כך שזה מביא איכשהו את הסיפור הקטן שלה לסיומו. מרצ'לו, מצד שני, הוא סוג של ברנש עצל, אבל הוא לא אמור להיות בעבודה לפני שעה 12:00 בצהריים. כך, השעון המעורר מצלצל, והשעה היא חמישה לשתים עשרה בערך. הוא קם, קופץ על הקטנוע שלו, דוהר דרך העיר עובר את כנסיית סנטה מריה דלה פצ'ה, במורד הסמטאות, דרך הרחובות שיתכן ותיירים משוטטים בהן, ומפריעים לחיים השקטים ברחובות הצדדיים בכל פינה המהירות שבה הוא נע, אני מקווה שהראיתי זאת בתמונה הקטנה הזו, ששוב, ניתן לסובב אותה ולקרוא משני הצדדים כי יש טקסט בתחתית וטקסט בחלק העליון, אחד מהם הוא הפוך בתמונה זו.

כך, שהוא ממשיך לנוע, מתקרב למלצר תמים שמנסה להגיש שתי צלחות של לינגוויני ברוטב עדין של צדפות ביין לבן לסועדים שיושבים בשולחן ברחוב מחוץ למסעדה . המלצר מבין מה קורה, אך מאוחר מדי. ומרצ'לו ממשיך לרכב על הקטנוע שלו. כל מה שהוא רואה מנקודה זו ואילך מושפע מעט מהלינגוויני, אך ממשיך לנוע כי לבחור הזה יש עבודה לעשות. מסיר חלק ממערכת פיגומים. אחת הסיבות שרומא נותרת מקום יוצא דופן היא בגלל פיגומים ונחישות כדי לשמור על המבנים, היא עיר אשר ממשיכה לצמוח ולהתאים עצמה לצרכים של השעה מסוימת שבה היא מוצאת את עצמה, או שאנו מוצאים אותה. ישר דרך פיאצה דלה רוטונדה, בחזית הפנתיאון – שוב גורם לאנדרלמוסיה ומגיע לבסוף לעבודה. מרצ'לו, כפי שמתברר, הוא נהג האוטובוס מספר 64, ואם נסעתם באוטובוס מספר 64, אתם יודעים שהוא נוסע באותו סוג של התרוממות רוח כפי שמרצ'לו הפגין עם הקטנוע שלו.

ולבסוף קרלטו. אתם רואים את הדירה שלו בפינה השמאלית העליונה. הוא מסתכל על השולחן שלו; הוא מתכוון להציע הערב נישואין לחברתו מזה 40 שנה, (צחוק) הוא רוצה שזה יהיה מושלם. יש לו נרות, יש לו פרחים במרכז השולחן הוא מנסה להחליט איפה לשים את הצלחות, ואת הכוסות. אבל הוא לא מרוצה; משהו לא בסדר. בכל אופן, הטלפון מצלצל, קוראים לו להגיע לבניין הדירות. הוא מטייל להנאתו - הוא משוטט בקצב טוב, אך לעומת כל הנסיעות שראינו זה עתה, הוא מטייל בנחת. כולם מכירים את קרלטו, כי הוא איש בידור, למעשה; הוא בטלוויזיה. למעשה הוא מתקן טלוויזיות, ולכן אנשים מכירים אותו. כך שלכולם יש את מספר הטלפון שלו. הוא מגיע לבניין, מגיע לדלת הגדולה. נכנס לחצר, ומדבר עם הממונה, שאומר לו שקרה אסון בבניין; שום טלוויזיה לא פועלת ויש עוד מעט משחק כדורגל גדול, והאנשים נעשים חסרי מנוחה, ומעט עצבנים.

הוא יורד למרתף ומתחיל לבדוק את החיווט, ואז בהדרגה עושה דרכו לראש הבניין, דירה-דירה, בודק כל מכשיר טלוויזיה, בודק כל חיבור, בתקווה לגלות מהי הבעיה. הוא עובד בכיוון למעלה, ולבסוף, גרם המדרגות הגדול ולאחר מכן המדרגות הקטנות יותר עד שהוא מגיע לעליית הגג. הוא פותח את החלון של עליית גג, כמובן, ומוצא מפת שולחן שעוטפת את אנטנת הטלוויזיה של הבניין. הוא מסיר אותה, וכל הבעיות נפתרות, כולם בבנין שמחים. וכמובן, שהוא פותר גם בעיה משלו. כל מה שעליו לעשות כעת, עם שולחן מושלם, הוא לחכות לה שתגיע.

זה היה הנסיון הראשון, אבל זה לא נראה מספיק מבוסס כדי להעבירר את כל מה שרציתי להעביר על רומא. אז חשבתי, ובכן, אני פשוט אעשה פיאצות (כיכרות), ואני אכנס לתוכן ותחתן ואראה את הדברים האלה מתפתחים ואראה מדוע הן מעוצבות באופן הזה וכו'. ואז חשבתי, זה מסובך מדי. לא, אני פשוט אקח את הקטעים המועדפים עלי ואכניס אותם לתוך הפנתיאון, אך אשמור על קנה המידה, כך שתוכלו לראות את החלק העליון של סנט איבו ופירמידת קסטיוס ואת הטמפיטו (ארמון קטן) של ברמנטה כל אלה זה לצד זה במתחם מדהים זה. כעת, זהו ציור אחד, אז חשבתי שאולי הגיע הזמן שפירנזי יפגוש את אשר. (צחוק)

אתם רואים שאני מתחיל ממש לאבד שליטה כאן וגם תקווה. יש קו כחול דק מאוד של פליטה שאיכשהו רץ דרך כל זה כך שיהיה סוג של מסלול שמחזיק את הכל יחד. ואז חשבתי, "רגע, מה אני עושה? ספר הוא לא רק דרך מסודרת של איסוף ואחסון של מידע, זוהי סדרה של שכבות. אתה תמיד מקלף שכבה אחת מעל פני זו שמתחתיה אנחנו חושבים עליהן כמו על דפים באופן מסוים. אבל חישבו עליהם כעל שכבות. כלומר, רומא היא מקום של שכבות- שכבות אופקיות, שכבות אנכיות- וחשבתי, טוב, רק לקלף עמוד יאפשר לי-- אם הצלחתי לגרום לכם לחשוב על זה בדרך הנכונה- יאפשר לי איכשהו להראות לכם את עומק השכבות. הטיח על הקירות של רוב המבנים ברומא מכסה את הצלקות; צלקות של מאות שנים של שינוי כפי שמבנים אלה זכו להתאמה במקום שיהרסו אותם. אם אעשה קיפול דף בצד שמאל ואאפשר לכם פשוט לגלות אותו, אתם רואים מאחוריו את מה שאני מתכוון ב -צלקת. ניתן לראות שב- 1635, היו צורך חיוני להקטין את החלונות מחמת האנשים הרעים , או מה שלא יהיה. כל הסיגולים נקברים תחת הטיח. יכולתי לקלף דף של הפאלאצו הזה כדי להראות לכם מה קורה בתוכו. אך חשוב מכך, אני גם יכול גם להראות לכם מה נראה בפינה של אחד הבניינים המפוארים האלה עם כל הלבנים המסיביות מהאבן, או גושי האבן המזויפים שעשויים מלבנים וטיח, אשר ברוב המקרים זה הדבר.

כך שהוא הופך מעט תלת-ממדי. יכולתי להוריד אתכם לאותם רחובות קטנים וצרים לתוך אחת הפיאצות המפתיעות בעזרת שימוש בשער עם קיפול כפול - דף בכיפול כפול- אשר, אם הייתם כמוני ילד שקרא קריאת ספר קופץ לתלת מימד, יש סיכוי שתתחבו את ראשכם פנימה. תכרכו את הדפים סביב ראשיכם ואתם בפיאצה הזו למשך פרק זמן קצר זה. ובאמת שלא עשיתי שום דבר מסובך הרבה יותר מאשר להפוך דפים מקופלים. ואז חשבתי, אולי יכולתי להיות יותר פשוט כאן. הבה ונביט בפנתיאון, וברוטונדה דלה פיאצה שלפניו. כאן יש ספר פתוח לגמרי לרווחה. טוב, אם לא אפתח את הספר לחלוטין, אם אני רק אפתח אותו ב- 90 מעלות, אנחנו מסתכלים למטה לחזית הפנתיאון, ואנחנו איכשהו מסתכלים בחלקו העליון , פחות או יותר למטה אל הכיכר. ואם אני מסובב את הספר לצד השני, אנחנו מסתכלים אל מעבר לכיכר שבחזית הפנתיאון. לא דפים מקופלים, ולא טריקים- רק ספר שאינו פתוח עד הסוף. זה נראה מבטיח. חשבתי, אולי אעשה זאת בפנים ואוכל אפילו לשלב את הדפים המקופלים עם הספר שפתוח רק באופן חלקי. אז אנחנו נכנסים לתוך הפנתיאון והוא גדל וגדל וגדל. וחשבתי לעצמי, שאולי אני נמצא על הדרך הנכונה. אבל זה מאבד את איכותו האנושית איכשהו.

אז חזרתי לרעיון של הסיפור, שהוא תמיד דבר טוב אם אתה מנסה לגרום לאנשים לשים לב לספר ולקלוט מידע לאורך הקריאה. "התקדמות היונים" ככותרת הרשימה אותי ככותרת קליטה. אם זו היה יונת דואר, שמו יהיה"האודיסאה של הומרוס ." אבל זה היה המסע של... (צחוק) זאת אומרת, אם כותרת פועלת, יש להשתמש בה. אבל זה יהיה מסע שיעבור דרך רומא ויראה את כל הדברים שאני אוהב ברומא. זו היונה שעל גג כנסייה. שעפה במהלך היום ופונה לעסקיה היוניים הרגילים. ושבה חזרה, המקום כולו מכוסה בפיגומים, וברשת ירוקה ואין שום דרך ליונה לשוב הביתה. אז זוהי יונה חסרת בית כעת והיא צריכה למצוא לעצמה מקום אחר לגור בו, וזה מאפשר לי לעבור דרך רשימת הדברים האהובים עלי, אנחנו מתחילים עם הגבוהים וכן הלאה. אולי היא צריכה לחזור ולחיות עם בני משפחה; זה לא תמיד דבר טוב, אבל זה מה שגורם ליונים לשוב ולהיות יחד. וחשבתי, זה די מעניין, אבל אולי צריך שיהיה כאן אדם שמעורב בזה בדרך כלשהי.

אז חשבתי על הרעיון של האיש הזקן שמבלה את ימיו בטיפול ביונים חולות. הוא ילך לכל מקום כדי לתפוס אותן - מקומות מסוכנים, ומה לא- והן באמת מתחברות עם האיש הזה, ולומדות לעשות מעשי קונדס למענו, ולבדר אותו בשעת הצהריים, וכו' ומתפתח קשר אמיתי בין האיש הזקן לבין היונים האלו. אבל למרבה הצער הוא נופל למשכב. ונעשה באמת חולה בסוף הסיפור. הוא לימד אותן לאיית את שמו, שהוא אלדו. הן מופיעות יום אחד אחרי שלא ראו אותו מזה 3 או 4 ימים- הוא חי בעליית גג קטנה- והן מאייתות את שמו תוך טיסה מסביב. והוא לבסוף מתחזק דיו כדי לטפס על הסולם לגג, וכל היונים, באושר ובשמחה מחכות לו שם ונושאות אותו כמו בלון אדום מעל החומות של העיר. ושכחתי להזכיר את זה: שבכל פעם שהוא איבד יונה, הוא לקח אותה אל מחוץ לגבולות חומות העיר. על פי המנהג הרומאי העתיק, המתים מעולם לא נקברו בתוך חומות העיר. וחשבתי שזה באמת סיפור מאוד מרומם. (צחוק). זה באמת עומד לעבור דרך ארוכה.

כך שבכל מקרה, עברתי על ... ושוב, אם עניין האריזה לא עובד ואם הסיפורים לא מביאים אותי לשום מקום, באתי רק עם כותרות בתקווה שכותרת איכשהו תדחוף אותי בכיוון הנכון. לפעמים זה ממקד אותי מספיק ואני גם אעשה דף כותרת. לכן, כל דפי הכותרת האלה בסופו של דבר יובילו אותי לפתרון שהתאים לי, שהוא סיפורה של אישה צעירה ששולחת הודעה עם יונת דואר- למישהו בעיר. היא חיה מחוץ לחומות של רומא - והיונה עפה מטה מעל ויה אפיה כאן. באפשרותכם לראות את הקברים והאורנים וכן הלאה וכן הלאה לאורך הדרך. אם תראה קו אדום, אתה רואה את נתיב היונים; אם אינך רואה את הקו האדום, אתה הוא היונה. ונעשה הכרחי ואפשרי בנקודה זאת, לנסות להעביר איזו סוג של תחושה זאת תהיה לעוף מעל העיר מבלי לנוע בפועל. מעבר לפירמידת קסטיוס - אלה ייראו לכם מוכרים מאוד, אפילו אם לא הייתם ברומא לאחרונה- מעבר לבית-השער שבחומה. זהו משהו קצת חריג. היונים עושות משהו שרוב יונות הדואר עושות: בוחרות לעוף בדרך הנוף, (צחוק) שזה היה התקן שחשתי שהיהנחוץ כדי להרחיב למעשה ספר זה בעוד ארבעה עמודים בערך.

וכך, אנו מקיפים את הקולוסיאום, מעבר לכנסיית סנטה מריה בקוסמדין ומקדש הרקולס לכיוון הנהר. אנחנו כמעט מתנגשים עם הכרכוב של ארמון פארנזה- שעוצב על ידי מיכלאנג'לו, ונבנה מאבנים שנלקחו מהקולוסיאום - -מעבר צר מאד. אנו מנמיכים למטה מעל קמפו דה פיורי. זהו אחד הדברים שאציג לסטודנטים שלי מכיוון שזוהי שחיתות מושלמת- התעלמות מכל החוקים של הפרספקטיבה. החוק היחיד של הפרספקטיבה שאני חושב שהוא באמת חשוב הוא אם זה נראה אמין, הרי שהצלחתם. אבל נסו להבין היכן נקודות המגוז נפגשות כאן; כמה מהן הן על המאדים, אחרות נמצאות בקרמונה. אבל אל תוך הפיאצה מול סנטה מריה דלה פאצ'ה, שם תמיד מתנהל משחק כדורגל , ואז אנחנו חוטפים מכה מכדורגל. כעת, זהו איור נורא של פגיעת כדורגל. יש לי את כל החלקים: ישנה סנטה מריה דלה פאצ'ה, יש כדורגל, יש מעט מכנף ציפור - שום דבר לא קורה, כך שהייתי צריך לתכנן זאת מחדש. ואם רוצים לראות את סנטה מריה דלה פאצ'ה, ספרים אלה באמת גמישים מאוד, אינטראקטיבים בצורה שלא תיאמן- רק ללסובב אותו ולהסתכל בו בדרך אחרת.

דרך הסמטה, אנו יכולים לראות שהאימפקט נלכד בקו האדום. ואז ציפור מצליחה להתעשת ולעבור מעל מגדל זה מימי הביניים- אחד המגדלים המעטים מימי הביניים שנותרו- לכיוון כנסיית סיינט-אגנזה וסביב הכיפה שצופה מטה לתוך פיאצה נאבונה- שכבר הזכרנו קודם ונראית כאילו היא עפה מעל כמה תקופות, ישנו הפסל של ברניני "ארבעת הנהרות"- ולאחר מכן מעל כנסיית סנט איבו הנפלאה של בורומיני, עוצרת לפרק זמן מספיק כדי שנוכל להשיב לעצמנו את הנשימה על הקוטר בן ה-26- רגל של האוקולוס של הפנתיאון . ולאחר מכן אנו יכולים להנמיך לתוך ומסביב; משום שאנחנו טסים, אנחנו באמת לא צריכים לדאוג בענין חוק הכבידה ברגע מסוים זה בזמן, כך שהרישום הזה יכול להיות מוכוון בכל צורה שהיא בדף.

אנו מרגישים מלאי חיים משהו, ועוברים את הג'זו: זה לא מפתיע לחקות את הארכיטקטורה בדרך זו. מעבר לקיר הנפלא המלא באותה סמיכות שדיברתי עליה; גילופים יפים מקובעים בקירות שמעל לשלט הניאון "מסעדה" וכן הלאה. בסופו של דבר, אנחנו מגיעים לחצר של הבניין, שהוא היעד שלנו. ישר למעלה דרך החצר לתוך חלון קטן בעליית גג, ששם מישהו עובד מול לוח ציור. הוא מסיר את ההודעה מרגלה של הציפור; זה מה שכתוב. כשמסתכלים על לוח הציור, אנו רואים על מה הוא עובד, שזה למעשה, מפת המסע שהיונים עברו זה עתה, והקו האדום נמתח לאורך כל האתרים. ואם אתם רוצים את המידע, כדי שנשלים את מחזור הבנה זה, כל שעליכם לעשות הוא לקרוא פסקאות אלה. תודה רבה.