דיוויד אגוס: אסטרטגיה חדשה במלחמה נגד סרטן

אני רופא של מחלת הסרטן, יצאתי מהמשרד שלי והלכתי ליד בית המרקחת בבית החולים לפני שלוש ארבע שנים, וזה היה על השער של מגזין פורצ'ן מוצג בחלון הראווה של בית המרקחת.

וכך, כרופא סרטן, אתה מסתכל על זה, ונהיה קצת מדוכדך. אבל כשאתה מתחיל לקרוא את המאמר שנכתב ע"י קליף, שהוא עצמו שרד את מחלת הסרטן, וניצל לאחר שהשתתף בניסוי קליני, אליו היו מסיעים אותו הוריו, מהעיר ניו יורק לצפון מדינת ניו יורק, לקבל טיפול נסיוני עבור-- בזמנו-- מחלת הודג'קינס, שהציל את חייו. הוא מציין כמה דברים מופלאים כאן. והנקודה של המאמר היא כי נהיינו רדוקציוניסטים בצורת ההסתכלות שלנו על ביולוגיה, ובצורת ההסתכלות שלנו על סרטן. במהלך 50 השנים האחרונות, התמקדנו בטיפול בגנים אינדבדואלים, ובהבנת מחלת הסרטן אך לא בשליטה שלה.

זו טבלה מדהימה. וזה דבר שצריך לפקוח את עיני העוסקים בתחום יום יום. בכך ש.., כמובן, הצלחנו להשפיע בצורה ניכרת על מחלות קרדיווסקולריות. אבל הסתכלו על סרטן. שיעור המוות ממחלת הסרטן לא השתנה כבר למעלה מחמישים שנה. הצלחנו להשיג ניצחונות קטנים בסוגי סרטן כגון לוקמיה מיאלואידית כרונית, אותה ניתן לרפא בכ 100 אחוזים ע"י תרופה שיש ברשותנו. אבל, באופן כללי, לא ניתן לומר כלל כי רשמנו הצלחה במלחמה במחלת הסרטן.

אם כן, מה שאני הולך לספר לכם היום זה מעט מהסיבות אותן אני רואה כסיבה לכך, ואז אעזוב את הסביבה הנוחה ואספר לכם מה לדעתי צופן העתיד, בו גישה חדשה שאותה אנו מקווים לקדם במונחים של טיפול בסרטן. בגלל שזה פסול.

אם כן, ראשית מה זה בכלל סרטן? ובכן, אם למישהו יש גוש או ערכי בדיקות דם לא תקינים, הוא הולך לרופא. ואלה דוחפים לו מחט. הדרך שבה אנחנו עושים את האבחנה היום היא על ידי זיהוי דפוסים. האם זה נראה נורמלי? או האם זה נראה לא נורמלי?

אז, הפתולוגיה הזו היא בדיוק כמו להסתכל על הבקבוק הפלסטיק הזה. זהו תא נורמלי. וזה תא סרטני. זו קידמת החדשנות כיום לאבחון סרטן. אין מבחן מולקולרי. אין ריצוף של גנים שיכול להתייחס למה היה אתמול. אין דרך מרשימה להסתכל על כרומוזומים. זוהי הדרך המתקדמת ביותר כיצד אנו עושים זאת.

אתם יודעים, אני יודע טוב מאוד, כרופא המטפל בסרטן, שאיני יכול לטפל בסרטן מתקדם. כך שבמאמר מוסגר, אני מאמין גדול בתחום המנסה לאבחן סרטן בשלבים מוקדמים. זהוי הדרך היחידה בה אנו יכולים להתחיל להלחם בסרטן, בכך שנגלה אותו מוקדם. אנו יכולים למנוע את רוב סוגי הסרטן. אתם יודעים, בהרצאה הקודמת דובר על מניעת מחלות לב. אנו יכולים לעשות את אותו הדבר עם מחלת הסרטן. אני אחד המייסדים של חברה הנקראת נאביג'ניקס, המפתחת שיטה בה אם אתם יורקים למבחנה, אנו יכולים לבחון כ 35 או 40 מרקרים גנטיים למחלות, כולם ניתנים לעיכוב בסוגי סרטן רבים. אתה מתחיל בזהוי מה אתה יכול לקבל, ואז אתה יכול להתחיל לפעול למנוע אותם. מאחר והבעיה היא, כאשר יש סרטן במצב מתקדם, כבר אין באפשרותנו לעשות הרבה כפי שהסטטיסטיקה מצביעה.

אז העניין במחלת הסרטן הוא שזו מחלה של הזדקנות מדוע זו מחלה של הזדקנות? בגלל שלאבולוציה לא איכפת מאיתנו אחרי שהבאנו ילדים. תראו, האבולוציה מגינה עלינו בשנות הפיריון שלנו, ואז לאחר גיל 35 או 40 או 45, אפשר לומר כי זה כבר לא משנה וכבר ממילא קיימנו את תפקידנו בהתרבות. אז אם אתם בוחנים סרטנים שונים, זה מאוד נדיר, נדיר ביותר למצא סרטן בילדים, ביחס לאלפי המקרים המאובחנים בשנה. אולם ככל שאדם מזדקן, זה הופך ליותר ויותר נפוץ.

מדוע כה קשה לטפל במחלת הסרטן? מאחר והיא הטרוגנית, ובתוך הסרטן זהו המצע המושלם לאבולוציה. מתחיל תהליך של סלקציה של אותם תאים רעים ואגרסיבים, מה שאנו מכנים סלקציה של קלונים (שיבוטים). אולם, אם נתחיל להבין כי סרטן אינו בא לידי ביטוי רק בפגם מולקולרי, זה יותר מכך, אז נוכל להגיע לדרכים חדשות לטיפול במחלה, כפי שאני אראה לכם.

ובכן, אחת הבעיות הבסיסיות שיש לנו במחלת הסרטן, היא, שנכון לעכשיו, אנו מתארים אותה על ידי מספר תיאורים: תסמינים. אני עייף, אני נפוח, יש לי כאבים, וכו' ואז ישנם כמה תיאורים אנטומיים. אתה מקבל את סריקת הסי.טי... "יש גידול בגודל שלושה סנטימטר בכבד". ואז ישנם תיאורים של איברים בגוף. "זה בכבד, זה בשד, זה בערמונית". וזה, פחות או יותר, הכל. כך, שהמילון שלנו תיאור מחלת הסרטן במילון עני ביותר. זה בעצם סימפטומים. זה ביטוי של המחלה.

מה שמרגש זה, שבשנתיים או שלוש השנים האחרונות, הממשלה הוציאה 400 מיליון דולר, והם כבר הקציבו עוד מיליארד דולר, למה שאנו מכנים פרויקט האטלס הגנומי של הסרטן. בסיס הרעיון הוא ריצוף כל הגנים במחלת הסרטן, ובכך לתת לנו לנו לקסיקון חדש, מילון חדש, כדי לתאר אותה. אתם יודעים, באמצע שנות ה 1850 בצרפת, הם התחילו לתאר סרטן ע"פ חלקי גוף. וזה לא השתנה כבר יותר מ- 150 שנה. זה ארכאי לחלוטין שאנו קוראים מכנים סוגי סרטן כ...ערמונית, שד, שריר. זה לא הגיוני, אם אתם חושבים על זה.

אז, כמובן, הטכנולוגיה היום כבר נמצאת, ובמהלך השנים הקרובות, זה ישתנה. אתם כבר לא תלכו למרפאה לסרטן השד. אתם תלכו למרפאה ל HER2 מוגבר, או למרפאה של EGFR פעיל, והם יאבחנו את אותם גורמים פתוגניים אשר היו מעורבים והובילו להתפחות אותו סוג סרטן פרטני. אז, בתקווה, נעבור תהליך בו נתייחס פחות לאומנות הרפואה ויותר למדע הרפואה, וניהיה מסוגלים לעשות את מה שעושים במחלות זיהומיות, שזה להסתכל ברמת האורגניזם, ברמת החיידק, ולומר באיזו אנטיביוטיקה יהיה הגיוני להשתמש, כדי שאותו חיידק מסויים יגיב אליה. כאשר מישהו נחשף ל H1N1, אתה נותן לו תמיפלו, ובכך ניתן להפחית במידה ניכרת את חומרת הסימפטומים ולמנוע רבים מתסמיני המחלה. מדוע? כי אנחנו יודעים מה יש לו, ואנחנו יודעים איך לטפל בזה, למרות שאנחנו לא יכולים לעשות חיסון במדינה הזאת, אבל זה סיפור אחר.

האטלס הגנומי של הסרטן מתחיל לצאת כבר עכשיו. הסרטן הראשון נעשה, וזה היה סרטן המוח. בחודש הבא, בסוף דצמבר, תראו את סרטן השחלות, ואז סרטן ריאות יגיע כמה חודשים אחרי. יש גם תחום של פרוטאומיקה (חקר החלבונים), עליו אני אדבר עוד כמה דקות, אשר אני חושב יהיה השלב הבא במונחים של הבנה וסיווג מחלות. אבל זיכרו, אני לא דוחף גנומיקה (חקר הגנום), פרוטאומיקה, לצורך רדוקציוניזם. אני עושה זאת כדי שנוכל לזהות כנגד מה אנו מתמודדים. ויש הבחנה חשובה מאוד שם , אליה עוד נגיע.

בתחום הבריאות היום, אנחנו מוציאים את רוב הדולרים, לצרכים של טיפול במחלה - רוב הכסף יוצא במהלך השנתיים האחרונות בחייו של אדם. אנחנו מוציאים מעט מאוד דולרים, אם בכלל,לצורכי זיהוי כנגד מה אנו מתמודדים. אם היינו משנים זאת ומוציאים יותר כדי לזהות כנגד מה אנו מתמודדים, היינו עושים את הדברים הרבה יותר טוב. אם נוכל אפילו לקחת את זה צעד אחד קדימה ולמנוע מחלות, אנחנו יכולים לשנות את הכיוון בצורה אדירה. וכמובן, זה הכיוון אליו אנו צריכים ללכת, להתקדם קדימה.

אם כן, זהו האתר של המוסד הלאומי לסרטן. ואני כאן כדי לומר לכם, זה שגוי. אז, אתר האינטרנט של המוסד הלאומי לסרטן אומר כי סרטן היא מחלה גנטית. האתר אומר, אם תסתכל, יש מוטציה פרטנית, ואולי גם אחת נוספת, ואולי גם שלישית, וזה סרטן. אבל, כרופא של מחלת הסרטן, כך אני רואה זאת: זו היא איננה מחלה גנטית. אם כן, כאן אתם יכולים לראות, זהו כבד ובו סרטן גרורתי שמקורו במעי הגס, ואתם רואים, במבט דרך מיקרוסקופ, בלוטת לימפה אליה פלש סרטן. אתם רואים סריקה סי.טי. ובה סרטן בכבד. סרטן הוא אינטראקציה של תא, בו כבר לא קיימת בקרה על תהליכי הגדילה, עם הסביבה. זה לא באופן מופשט; זה אינטראקציה עם הסביבה. זה מה שאנו מכנים מערכת.

המטרת שלי כרופא סרטן היא לא להבין סרטן. ואני חושב שזו היתה הבעיה היסודית בחמש העשורים האחרונים, והיא שחתרנו להבנה של הסרטן. המטרה היא לשלוט בסרטן. וזו מטרה בעלת סכמת אופטימיזציה שונה לחלוטין, עם אסטרטגיה שונה מאוד עבור כולנו.

קמתי בכנס של האגודה האמריקאית לחקר הסרטן, אחד המפגשים הגדולים ביותר לחקר הסרטן, עם 20,000 אנשים, ואמרתי: עשינו טעות. כולנו טעינו, כולל אני, בכך שהיינו ממוקדים מדיי, בכך שהיינו רדוקציוניסטים. אנחנו צריכים לקחת צעד אחורה. ותאמינו או לא, היו לחשושים בקהל. אנשים התעצבנו, אבל זו הדרך היחידה שבה אנחנו נוכל ללכת קדימה.

אתם יודעים, הייתי ממש בר מזל לפגוש את דני היליס לפני כמה שנים. דחקו אותנו להפגש, למרות שאף אחד מאיתנו לא באמת רצה לפגוש את האחר. שאלתי את עצמי: "האם אני באמת רוצה לפגוש בחור מדיסני, אשר מעצב מחשבים?" והוא אמר לעצמו, האם הוא באמת רוצה להיפגש עם עוד רופא. אבל אנשים שכנעו אותנו, ונפגשנו, וזה הוביל למהפכה במה שאני עושה, מהפכני לחלוטין. אנחנו עיצבנו, ועבדנו על הדמיה- כאשר הרבה מהרעיונות הללו באו מדני והקבוצה שלו - ההדמיה של סרטן בגוף כמו במערכת מורכבת. ואני אראה לכם כמה מהנתונים שם היכן שאני באמת חושב שזה יכול לעשות את ההבדל ולהביא גישה חדשה.

המפתח הוא, כאשר אתם מסתכלים על משתנים האלו, ואתם מסתכלים על הנתונים האלה, אתם צריכים להבין את הנתונים המוזנים. אתם יודעים, אם הייתי מודד את הטמפרטורה שלכם מעל 30 ימים, והייתי שואל, מה היתה הטמפרטורה הממוצעת? והתשובה היתה יוצאת 37, הייתי אומר נהדר. אבל אם במהלך אחד מאותם ימים הטמפרטורה שלכם עלתה ל 39 למשך שש שעות, ולקחתם אקמול והרגשתם טוב יותר, וכו ', הייתי מפספס את זה לחלוטין. לכן, אחת הבעיות הבסיסיות ברפואה היא שאתם ואני, וכולם, אנחנו הולכים לרופא שלנו פעם בשנה. יש לנו נתונים בעלי אלמנטים בודדים; אין לנו את פונקציה הזמן עליהם.

מוקדם יותר התיחסו לזה כהתקן חיים ישיר. אתם יודעים, אני משתמש בזה כבר במשך חודשיים וחצי. זה מכשיר מדהים, לא כי זה אומר לי כמה קילוקלוריות אני שורף כל יום, אלה בגלל שזה עוקב, על פני 24 שעות, אחרי מה עשיתי בכל רגע. ואני לא תארתי לעצמי כי במשך שלוש שעות אני יושב ליד השולחן העבודה שלי, ואני לא זז כלל. והרבה מהפונקציות בנתונים שיש לנו כמערכות הזנה כאן שונות מאוד מהדרך בה אנו מבינים אותן, כי אנחנו לא מודדים אותן באופן דינמי.

וכך, אם אתם חושבים על סרטן כמערכת, יש קלט ופלט ואיזה שהוא מצב בינהם. מצבי הביניים אם כן, שקולים לשעורי היסטוריה, והחולה בסרטן, הקלט הוא הסביבה, הדיאטה, הטיפול, המוטציות הגנטיות. והפלט הם הסימפטומים שלנו. האם יש לנו הכאב? האם הסרטן גדל? האם אנחנו מרגישים נפוחים, וכו'? רוב המצב הזה מוסתר. ומה שאנחנו עושים בתחום שלנו הוא שאנחנו משנים את הקלט, אנחנו נותנים טיפול כימותרפי אגרסיבי. ואנחנו שואלים, האם קיבלנו תוצאה טובה יותר? האם ישתפר הכאב, וכו'?

וכך, הבעיה היא שזה לא רק מערכת אחת, זה מערכות מרובות במדדים רבים. זוהי מערכת של מערכות. וכך, כאשר אתם מתחילים להסתכל על מערכות מתהוות, אתם יכולים להסתכל על תא עצב תחת מיקרוסקופ. תא עצב תחת המיקרוסקופ נראה מאוד אלגנטי עם דברים קטנים מציצים מכאן ומכאן, אבל כשאתם מתחילים לשים אותם יחד במערכת מורכבת, ואתם מתחילים לראות כי זה הופך להיות מוח, ושמוח יכול ליצור אינטליגנציה, מה שאנחנו מדברים עליו בגוף, וסרטן מתחיל לחקות אותו כמו מערכת מורכבת. ובכן, החדשות הרעות הן שמערכות חזקות אלו וחזקות היא מילת מפתח קשה מאוד להבין לפרטי פרטים. החדשות הטובות הן שאתה יכול לתמרן אותן. אתה יכול לנסות לשלוט בהן ללא ההבנה הבסיסית של כל רכיב.

תוצאות אחד הניסויים הקליניים הבסיסיים ביותר בסרטן התפרסמו בפברואר במגזין הרפואה של ניו אינגלנד. בו לקחו נשים לפני גיל המעבר עם סרטן השד. הסוג הגרוע ביותר של סרטן השד אותו ניתן לקבל. הן קיבלו כימותרפיה, ואז הן חולקו בצורה אקראית, חצי מהן קיבלו תרופת דמה, וחצי קיבלו תרופה בשם חומצה זולדרונית שבונה עצם. המשמשת לטיפול באוסטאופורוזיס, והן קיבלו את זה פעמיים בשנה. וכאשר הן נבדקו, מתוך 1,800 הנשים, אלה שלהן ניתנה התרופה, שבונה עצם, פעמיים בשנה, ניצפתה ירידה של הישנות הגידול בכ-35%. צמצום התרחשות הסרטן באמצעות תרופה שכלל אפילו לא מטפלת בסרטן. אז הרעיון, תשנה את הקרקע, הזרעים לא יגדלו גם כן. אתה משנה את המערכת, ואתה יכול להשפיע בצורה ניכרת על הסרטן.

אף אחד לא הוכיח אי פעם - וזה הולך לזעזע - אף אחד לא הוכיח אי פעם כי רוב הכימותרפיה באמת פוגעת בתאי הסרטן. זה מעולם לא הוכח. יש את כל העבודות האלגנטיות האלה בצלחות בתרביות תאים, בהן, אם מטפלים בתאי סרטן עם תרופה, ניתן לקבל השפעה כזו על התאים, אולם הריכוזים בתרביות התאים אינם מתקרבים לריכוזים המתקיימים בגוף.

אם אני נותן לאישה עם סרטן שד תרופה בשם טקסול כל שלושה שבועות, שזהו הסטנדרט, כ - 40 אחוזים מהנשים עם סרטן גרורתי מגיבות בצורה מצויינת לתרופה. ותגובה משמעותה הצטמקות של כ50 אחוזים בגידול. ובכן, תזכרו זה אפילו לא בסדר גודל, אבל זה סיפור אחר. לאחר מכן הגידולים חוזרים ונישנים, אני נותן להם את אותה התרופה מדי שבוע. 30 אחוז נוספים יגיבו לאחר מכן הם חוזרים ונשנים, אני נותן להם אותה תרופה למשך 96 שעות ע"י עירוי מתמשך, עוד 20 או 30 אחוז יגיבו. אז, אתם לא יכולים להגיד לי שזה עובד ע"י אותו המנגנון בכל שלושת השלבים. זה לא. אין לנו מושג מהו המנגנון. אז הרעיון הוא שכימותרפיה עשויה רק להפריע לאותה מערכת מורכבת, בדיוק כמו שבניית עצם שיבשה את המערכת והורידה הישנות גידולים, כימותרפיה עשויה לעבוד בדיוק באותה הדרך. הדבר המפתיע בנוגע לאותו ניסוי היה, שנצפתה ירידה של סרטנים חדשים גם כן בשיעור של 30 אחוזים.

לכן, הבעיה היא, שלכם ושלי, שכל המערכות שלנו משתנות. הן דינאמיות. אני מתכוון, זו שקופית מפחידה, אבל היא מציגה את מצב ההשמנה בעולם. ואני מצטער אם אינכם יכולים לקרוא את המספרים, הם די קטנים. אבל, אם אתם מתחילים להסתכל על זה, האדום הזה, הצבע הכהה שם, יותר מ 75 אחוז מהאוכלוסייה במדינות אלה סובלים מהשמנת יתר. תראו לפני עשור, תראו לפני שני עשורים, שונה במידה ניכרת. לכן, המערכות שלנו היום שונות באופן דרמטי מאשר לפני עשור או שניים. אז המחלות שיש לנו היום, המשקפות דפוסים במערכת במספר העשורים האחרונים, הולכים להשתנות באופן דרמטי במהלך העשור הבא בערך בהתבסס על דברים כאלה.

אז, התמונה הזו, למרות שהיא יפה, היא תמונה של 40 ג'יגה של כל הפרוטאום. זוהי טיפת דם, שהועברה דרך מגנט מוליך-על, ואנחנו מסוגלים לקבל רזולוציה בה אנחנו יכולים להתחיל לראות את כל החלבונים בגוף. אנחנו יכולים להתחיל לראות את אותה המערכת. כל אחת מהנקודות האדומות מייצגות למעשה חלבון שכבר זוהה. הכוח של המגנטים האלה, העוצמה של מה אנחנו יכולים לעשות כאן היא שאנו יכולים לראות נויטרונים בודדים עם הטכנולוגיה הזו. אז, שוב, אלה דברים שאנחנו עושים עם דני היליס וקבוצה הנקראת אפלייד פרוטאומיקס, המאפשרים לנו להתחיל לראות את ההבדלים בין נייטרונים בודדים, ואנחנו יכולים להתחיל ולהסתכל על המערכת כפי שלא יכולנו מעולם לפני. לכן, במקום להסתכל בצורה רדוקציוניסטית, אנחנו לוקחים צעד אחורה.

זוהי אישה, בת 46, לה היה התפרצות חוזרת של סרטן ריאות. זה היה במוח שלה, בריאותיה, בכבד שלה. היא קיבלה Carboplatin Taxol, Taxotere Carboplatin, Gemcitabene, Navelbine. כל תרופה שיש לנו היא קיבלה, והמחלה המשיכה לגדול. היו לה שלושה ילדים מתחת לגיל 12, זו סריקת הסי.טי. שלה. ובכן, מה שיש כאן זה שאנחנו לוקחים תמונת חתך של הגוף שלה כאן. ואתם יכולים לראות באמצע את הלב שלה, ובצידו של הלב מצד שמאל ישנו גידול גדול אשר ללא טיפול יפלוש ויהרוג אותה בתוך שבועות. היא מקבלת כדור ביום, שמטרתו פגיעה בנתיב, ושוב, אני לא בטוח אם נתיב זה קיים במערכת של אותו הסרטן, אבל זה פוגע בנתיב מסויים, וכעבור חודש, הפלא ופלא, אותו סרטן נעלם. שישה חודשים לאחר מכן הוא עדיין איננו. הסרטן חזר על עצמו, והיא נפטרה כעבור שלוש שנים מסרטן הריאות, אבל התרופה נתנה לה שלוש שנים כשהסימפטומים שלה מראשיתם היו פצעי בגרות. וזה פחות או יותר הכל.

ובכן, הבעיה היא כי הניסוי הקליני נעשה, ואנחנו היינו חלק ממנו, ובשלב הניסוי הקליני העיקרי, בניסוי הקליני המרכזי אותו אנחנו מכנים שלב שלוש, אנחנו סירבנו להשתמש בפלצבו (תרופת דמה). האם הייתם רוצים שאמא שלכם, אחיכם, אחותכם יקבלו פלצבו אם יש להם סרטן ריאות מתקדם ונשארו להם שבועות ספורים לחיות? והתשובה, כמובן, היא לא. אז, זה נעשה על קבוצה זו של חולים. ל 10 אחוז מהאנשים בניסוי היתה תגובה דרמטית כזו כפי שהוצג כאן, והתרופה עברה לבדיקה של ה-FDA (מנהל המזון והתרופות האמריקני), וה-FDA שאלו, בלי פלצבו, כיצד ניתן לדעת כי החולים נהנו בפועל מן התרופה? אז בבוקר הפגישה עם ה-FDA, זה היה מאמר המערכת של הוול סטריט ג 'ורנל. (צחוק) וכך, מה תגידו, אותה תרופה קיבלה אישור.

הדבר המדהים הוא שחברה אחרת עשתה את הניסויים המדעיים הנכונים, שם הם נתנו לחצי פלצבו ולחצי את התרופה. ולמדנו שם משהו חשוב. מה שמעניין הוא, שהם עשו את זה בדרום אמריקה וקנדה, שם זה "מוסרי יותר לתת פלצבו." הם היו צריכים לתת את זה גם בארצות הברית כדי לקבל אישור, כך שאני חושב שהיו שלושה חולים בארה"ב בצפון מדינת ניו יורק, שהיו חלק מהניסוי. אבל הם עשו את זה, ומה שהם מצאו היה כי 70 אחוזים של אלו שלא הגיבו לטיפול חיו הרבה יותר והרגישו טוב יותר מאשר אנשים שקיבלו פלצבו. אז זה מציב אתגר בפני כל מה שאנחנו יודעים על סרטן, בכך שלא צריך לקבל תגובה. אתה לא צריך לכווץ את המחלה. אם נאט את המחלה, אנו עשויים לקבל יותר תועלת בהישרדות החולה, בתוצאת הטיפול, בהרגשת החולים, מאשר אם היינו מכווצים את המחלה.

הבעיה היא שאם אני איזה רופא, ואני מקבל את סריקת הסי.טי. שלך היום, ויש לך גידול בגודל שני סנטימטר בכבד שלך, ואתה חוזר אלי תוך שלושה חודשים, וזה שלושה סנטימטרים, האם אותה תרופה עזרה לך או לא? איך אוכל לדעת? והיה וזה היה 10 ס"מ, או אולי אני נותן לך תרופה ללא תועלת ומחיר משמעותיים? אז, זו בעיה בסיסית. ושוב, זה המקום בו יכולות להכנס הטכנולוגיות החדשות הללו.

וכך, המטרה כמובן היא, שתכנס למשרד של הרופא שלך - ובכן, המטרה הסופית היא למנוע מחלות, נכון. המטרה הסופית היא למנוע את כל הדברים האלה שבכלל יקרו. זוהי הדרך היעילה, המשתלמת והטובה ביותר לבחור בה היום. אבל אם מישהו לרוע מזלו מקבל מחלה, הוא יכנס למשרד של הרופא\ה שלו, הוא או היא ייקחו טיפה של דם, ויתחילו לדעת כיצד לטפל במחלה שלו. הדרך שבה אנחנו ניגש תיהיה בגישה של פרואומיקה, שוב,זה ע"י הסתכלות על המערכת. זה לקחת את התמונה הגדולה.

הבעיה עם טכנולוגיות דוגמת זו היא שאם נסתכל על חלבונים בגוף, יש הבדלים של 11 סידרי גודל בכמות החלבונים הנמצאים בשפע לבין אלה הנמצאים בכמויות זניחות. ואין טכנולוגיה בעולם שיכולה לכסות הבדלים של 11 סדרי גודל. וכך, הרבה ממה שנעשה עם דני היליס והאחרים היא לנסות להכניס עקרונות הנדסיים, לנסות להביא את התוכנה. אנחנו יכולים להתחיל להסתכל על המרכיבים השונים לאורך הספקטרום הזה.

וקודם דיברו על שילוב של דציפלינות, על שיתופי פעולה. ואני חושב שזה קורה עכשיו, שאחד הדברים הבולטים זה שאנשים מהתחומים הללו מצטרפים ונרתמים. אתמול, הודיע המוסד הלאומי לסרטן על תוכנית חדשה הנקראת מדעי הפיזיקה ואונקולוגיה, שם מביאים פיסיקאים, מתמטיקאים בכדי לחשוב על סרטן, אנשים שמעולם לא ניגשו לנושא לפני כן. דני ואני קיבלנו 16 מיליון דולר, הודיעו אתמול, לנסות לקשר את הבעיה הזו. גישה חדשה לגמרי, במקום לתת מינון גבוה של כימותרפיה על ידי מנגנונים שונים לנסות להביא את הטכנולוגיה לכדי קבלת תמונה של מה שבאמת קורה בגוף.

אז, רק שתי שניות, איך הטכנולוגיות הללו עובדות- כי אני חושב שחשוב להבין זאת. מה שקורה זה, שלכל חלבון בגוף שלנו יש מטען, ואז כל החלבונים מרוססים פנימה, המגנט מסובב אותם סביב, וישנו גלאי בקצה. זמן הפגיעה בגלאי תלוי במסה ובמטען של כל חלבון. וכך במדויק, אם המגנט גדול מספיק, והרזולוציה גבוהה מספיק, ניתן ממש לזהות את כל החלבונים בגוף ולהתחיל לקבל הבנה של מערכת הפרט.

אם כך, כרופא של סרטן, במקום ניירות בתיק שלי, בתיק שלכם וזה יכול להיות עבה, כך מתחילה להראות תעבורת הנתונים במשרדים שלנו, כשטיפה של דם מיצרת ג 'יגה בייט של נתונים. אלמנטים אלקטרוניים מתארים כל היבט של המחלה. ובוודאי המטרה היא שנוכל להתחיל ללמוד בכל מפגש ולמעשה לנוע קדימה, במקום להפגש שוב ושוב, ללא לימוד יסודי.

לכן,לסיכום, אנחנו צריכים להתרחק מחשיבה רדוקציוניסטית. אנחנו צריכים להתחיל לחשוב אחרת, בצורה קיצונית. וכך, אני מפציר בכולם פה, חישבו אחרת. בואו עם רעיונות חדשים. תגידו לי אותם או לכל אחד אחר בתחום שלנו, כי, במהלך 59 השנים האחרונות, שום דבר לא השתנה. אנו צריכים גישה קיצונית שונה.

אתם יודעים, כאשר אנדי גרוב פרש מתפקידו כיו"ר מועצת המנהלים של אינטל אנדי היה אחד מהמורים הרוחניים שלי, אדם קשוח - כאשר אנדי פרש, הוא אמר, "הטכנולוגיה לא תנצח. הטכנולוגיה בעצמה היא ניצחון." ואני מאמין בנחישות, בתחום הרפואה, ובמיוחד סרטן, שזו הולכת להיות פלטפורמה רחבה לטכנולוגיות שיעזרו לנו להתקדם קדימה ובתקווה לעזור לחולים בטווח הקצר.

תודה רבה לכם.