תשובתו של דן דנט לריק וורן

נפלא לחזור לכאן. אני אוהב את ההתכנסות הנהדרת הזו. ואתם ודאי תוהים, "מה הדבר הזה? האם הם טעו בשיקופית?" לא, לא. הביטו בחיה מרשימה זו ושאלו, "מי תכנן אותה?" אנחנו ב-TED: "טכנולוגיה, בידור ועיצוב", וזו פרה חולבת. זו בהחלט פרה מתוכננת לעילא. תהיתי איך אציג זאת? וחשבתי, אולי אותו פזמון ישן מאת ג'ויס קילמר, אתם יודעים, "שוטים כמוני כותבים שירים, אך רק אלוהים בורא עצים." אז אולי תאמרו, "אלוהים הוא שתכנן את הפרה."

אלא שאלוהים קיבל כמובן הרבה עזרה. זהו אביו הקדמון של הבקר. זהו אוריקס. והוא תוכנן ע"י הברירה הטבעית, תהליך הברירה הטבעית, שנמשך מיליונים רבים של שנים. הוא בויית לפני אלפי שנים, ובני האדם הפכו לאפוטרופסים שלו, ואפילו מבלי לדעת מה הם עושים, הם עיצבו אותו בהדרגה מחדש, שוב ושוב ושוב. ואז, יותר לאחרונה, הם החלו ממש לעשות מעין פירוק לגורמים של החיה הזו ולגלות מהם בדיוק האיברים, כיצד הם פועלים ואיך ניתן למטב אותם, איך ניתן לשפר אותם.

מדוע בכלל אני מדבר על פרות? כי ברצוני לומר שהרבה מזה נכון לגבי הדתות. דתות הן תופעות טבע. הן טבעיות בדיוק כמו הפרות. הן התפתחו במשך אלפי שנים. יש להן בסיס ביולוגי, בדיוק כמו לאוריקס. הן בויתו, ובני האדם חוזרים ומעצבים מחדש את הדתות שלהם מזה אלפי שנים. אנחנו ב-TED, ואני רוצה לדבר על תכנון ועיצוב. כי מה שעסקתי בו בארבע השנים האחרונות, בעצם מאז ראיתם אותי לראשונה -- אחדים מכם ראו אותי ב-TED כשדיברתי על הדת, ובארבע השנים האחרונות עבדתי כמעט ללא הרף על הנושא הזה. תוכלו לומר שזהו מעין פירוק לגורמים של הדתות. ונראה לי שעצם הרעיון הזה מפיל אימה על אנשים רבים, או מעורר זעם, או חרדה כזו או אחרת. ואת הכישוף הזה אני רוצה להסיר.

ברצוני לומר: לא, הדתות הן תופעת טבע חשובה. עלינו לחקור אותן באותה רצינות בה אנו חוקרים את כל יתר תופעות הטבע החשובות, כמו ההתחממות הגלובלית, עליה הירצה אמש ברהיטות אל גור. הדתות של היום מעוצבות בצורה מבריקה, מבריקה. הן מהוות מוסדות חברתיים אדירי עוצמה, וניתן לזהות רבים ממאפייניהן במאפיינים קדומים יותר, וכך, ע"י פירוק לגורמים, למצוא בהן באמת הגיון. וכמו עם הפרה, יש תערובת של תכנון אבולוציוני, תכנון ע"י הברירה הטבעית עצמה, ושל עיצוב תבוני -- פחות או יותר תבוני -- עיצוב מחדש ע"י בני-אדם, שמנסים לעצב מחדש את הדתות שלהם.

ב-TED לא מדברים על ספרים, אך אציג רק שיקופית אחת של ספרי, כי יש בו מסר אחד שלדעתי החבורה שכאן צריכה לשמוע. ואני מאד מעוניין לקבל את תגובותיכם לכך. זו הצעת המדיניות היחידה שאני מעלה בספר זה, זו הפעם, כשאני טוען שאיני יודע מספיק על הדת כדי לדעת מה עוד אוכל להציע בתור מדיניות. וזו הצעה שיש בה הדים להערות שכבר שמעתם היום.

הנה ההצעה שלי. אקדיש רק שתי דקות כדי להסביר אותה -- להורות את דתות העולם לכל ילדינו בביה"ס היסודי, בתיכונים, בבתי הספר הציבוריים והפרטיים ובמערכת ההשכלה הביתית. ומה שאני מציע הוא שבדיוק כשם שאנו מחייבים ללמוד קרוא וכתוב, חשבון, היסטוריה אמריקאית, כך גם צריכה להיות לנו תכנית לימודים של העובדות הנוגעות לכל דתות העולם -- על ההיסטוריה שלהן, עיקריהן, הכתבים שלהן, המוסיקה שלהן, הסמלים, האיסורים, הדרישות שלהן. ויש להציג זאת באורח עובדתי, בגלוי בלי שום התחכמויות, ולכל הילדים בארץ. וכל עוד תלמדו אותם את זה, מותר לכם ללמד אותם כל מה שעולה על דעתכם. אני חושב שזהו חופש הדת המירבי. כל עוד תיידעו את ילדיכם אודות דתות אחרות מותר לכם, מוקדם ככל שתרצו ומתי שתרצו, ללמד אותם את כל עיקרי האמונה שאתם רוצים שילמדו. אבל גם תאפשרו להם להכיר דתות אחרות.

מדוע אני אומר זאת? כי הדמוקרטיה תלויה בציבור מושכל. הסכמה מתוך ידיעה היא סלע היסוד של הבנתנו את הדמוקרטיה. להסכמה מתוך אי-ידיעה אין שום ערך. היא כמו הטלת מטבע, היא פשוט -- היא לא ממש נחשבת. הדמוקרטיה מותנית בהסכמה מתוך ידיעה. בדרך זו אנו מתייחסים לאנשים כאל מבוגרים אחראיים. ילדים מתחת לגיל ההסכמה, הבגרות, הם מקרה מיוחד. ההורים -- ואשתמש במילה בה השתמש הכומר ריק זה עתה -- ההורים הם האפוטרופסים של ילדיהם. ילדיהם אינם נמצאים בבעלותם. אינכם יכולים להיות הבעלים של ילדיכם. אתם אחראים בפני העולם, בפני המדינה, בפניהם, לדאוג להם היטב. אתם רשאים ללמדם כל אמונה שנראית בעיניכם החשובה ביותר, אך אני טוען שחלה עליכם אחריות להניח להם להתוודע גם לכל יתר האמונות בעולם.

הסיבה שהקדשתי לכך את הזמן היא שריתקו אותי אחדות מהתגובות לכך. מבקר אחד של עיתון רומי-קתולי כינה זאת "טוטליטריות." בעיני זו דווקא תמיכה ברצון החופשי. האם לדרוש קרוא, כתוב וחשבון הוא מעשה טוטליטארי? לא נראה לי. כל שאני אומר הוא: עובדות. עובדות בלבד. בלי ערכים. רק עובדות על דתות העולם. מבקר אחר כינה זאת "משעשע." אז מטרידה אותי מאד העובדה שמישהו חושב שזה משעשע. זה נראה בעיני המשך כה מובן וטבעי של העקרונות הדמוקרטיים שכבר יש לנו, שאני מזועזע מכך שמישהו חושב שזה סתם מגוחך. אני יודע שדתות רבות כה חרדות לשמירה על טוהר האמונה בקרב ילדיהן, שהן נחושות לשמור על בורות בקרב הילדים בנוגע לאמונות אחרות. איני חושב שראוי לצדד בכך, אך הייתי באמת שמח לקבל את תשובותיכם לכך, כל תגובה שהיא, מאוחר יותר.

אבל כעת אמשיך הלאה. נחזור אל הפרה. תמונה זו, שהורדתי מהאינטרנט - הבחור משמאל הוא חלק חשוב מן התמונה. זהו האפוטרופוס. פרות לא יכולות לחיות בלי האפוטרופוס האנושי. הן מבויתות. זוהי מעין סימביוזה. הן תלויות בנו לצורך קיומן. והכומר ריק דיבר זה עתה על כבשים. גם אני אדבר על כבשים. יש כאן התכנסות אקראית של דברים רבים. כמה חכם מצד הכבשים להשיג לעצמן רועים! חישבו על מה שזה נתן להן. הן יכלו לעשות מיקור-חוץ לכל בעיותיהן -- הגנה מפני טורפים, השגת מזון, טיפולי בריאות. המחיר היחיד ברוב העדרים, ולא תמיד, הוא אובדן חופש ההזדווגות. איזו עיסקה. "כמה פיקחי מצד הכבשים!" אולי תאמרו. אלא כמובן שלא היתה כאן פיקחות מצד הכבשים. כולנו יודעים שכבשים אינן בדיוק מדעני חלל. לא הכי חכמות. לא היתה כאן שום פיקחות מצד הכבשים. לא היה להן מושג מה קורה. אך זה היה צעד מאד מחוכם. של מי היה הצעד המחוכם הזה? זה היה צעד מחוכם מצד הברירה הטבעית.

פרנסיס קריק, השותף לגילוי מבנה הדנ"א, יחד עם ג'ים ווטסון, התבדח פעם על מה שכינה "החוק השני של אורגל". לסלי אורגל הוא ביולוג מולקולרי, בחור מבריק, והחוק השני של אורגל הוא: "האבולוציה יותר פיקחית מכם". וזה איננו תכנון תבוני -- לא לפי פרנסיס קריק. האבולוציה יותר פיקחית מכם. אם אתם מבינים את החוק השני של אורגל, אתם גם מבינים מדוע התנועה הדוגלת בתכנון תבוני היא בעצם תרמית. העיצובים שהתגלו בתהליך הברירה הטבעית הם מבריקים, מבריקים במידה שלא תיאמן. הביולוגים מוקסמים שוב ושוב לנוכח ההברקות במה שהם מגלים. אך התהליך עצמו הוא נטול מטרה, נטול ראיית-נולד, נטול תכנון. כשהייתי כאן לפני ארבע שנים, סיפרתי סיפור על נמלה המטפסת על עלה של עשב. ומדוע עשתה זאת הנמלה? מפני שמוחה נדבק בתולעת טפילית שהיתה צריכה להגיע לקיבת כבש או פרה כדי להתרבות. זה היה חתיכת סיפור מפחיד.

וחושבני שיש אנשים שלא הבינו אותו נכון. תולעים טפיליות אינן חכמות. לדעתי האינטליגנציה של תולעת טפילית נמצאת אי-שם למטה בין פטוניה לגזר. הן לא נורא מבריקות. והן לא צריכות להיות כאלה. הלקח שאנו לומדים מכך הוא שאין צורך להיות בעל מוח כדי להיות המוטב. התכנון נמצא בטבע, אך לא בראשו של מישהו. הוא לא חייב להיות שם. כך פועלת האבולוציה. שאלה: האם הביות הועיל לכבשים? הוא היה נהדר מבחינת שימור הגנים שלהן.

וכאן ברצוני להזכיר לכם נקודה מצויינת שהעלה פול מקרידי ב-TED לפני שלוש שנים. זה מה שהוא אמר: "לפני 10,000 שנים, בשחר החקלאות, גודל האוכלוסיה האנושית ועוד חיות המשק והבית, היה כעשירית האחוז מכלל בעלי החוליות היבשתיים." זה היה רק לפני 10,000 שנה. אתמול, במונחים ביולוגיים. ומה גודלה היום? מישהו זוכר מה הוא סיפר לנו? 98 אחוז. זה מה שעשינו על כוכב הלכת הזה.

שוחחתי אחר כך עם פול, רציתי להבין איך הוא חישב את זה, ולהשיג את המקורות וכו'. והוא נתן לי מאמר שהוא כתב על זה. היה שם קטע שהוא לא הציג כאן ואני חושב שזה כל-כך טוב, עד שאקריא לכם אותו. "במשך מיליארדי שנים, בעולם ייחודי, המקרה צייר ציפוי דק של חיים: מורכבים, לא-סבירים, נפלאים ושבירים. לפתע, אנו בני האדם, גזע שזה-מקרוב-בא וכבר איננו כפוף לכוחות המאזנים של הטבע, התעצמנו במספר, בטכנולוגיה ובתבונה עד למעמד של כוח נורא. כעת אנחנו אלה שאוחזים במכחול." שמענו את הדימוי של האטמוספירה כשכבת לכה דקה. החיים עצמם הם רק שכבת צבע דקה על כוכב הלכת הזה. ואנחנו אלה שאוחזים במכחול. ואיך הצלחנו לעשות זאת?

המפתח לשליטתנו בכוכב הלכת הוא תרבות, והמפתח לתרבות הוא הדת. אם מדענים ממאדים יגיעו לכדור הארץ, רבים הם הדברים שיפליאו אותם. מישהו יודע מה זה? אומר לכם מה זה. אלו מיליון בני אדם שהתאספו על גדות הגנגס ב-2001, אולי ההתקבצות האנושית הגדולה ביותר מאז ומעולם, כפי שהיא נראית בצילום לווין. הנה קהל עצום. הנה עוד קהל, במכה. זה ידהים את אנשי המאדים. הם ירצו לדעת מה מקור הדבר, לשם מה זה ואיך זה מנציח את עצמו.

בעצם, אדלג על כך. הנמלה אינה לבד. יש כל מיני מקרים מופלאים בכל המינים. במקרה הזה, טפיל חודר אל עכבר, ועליו להגיע לבטנו של חתול, והוא הופך את העכבר לסופר-עכבר: גורם לו לא לפחד, אז הוא מתרוצץ בשטח הפתוח, ושם ייטרף ע"י חתול. סיפור אמיתי. במלים אחרות, יש לנו החוטפים האלה -- כבר ראיתם שיקופית זו לפני ארבע שנים -- טפיל שפוגע במוח וגורם אפילו להתנהגות אובדנית למען מטרה שאינה לטובת שימור הגנים של הגוף הנפגע.

האם לנו קורה דבר כזה? כן, זה קורה, ובדרך מופלאה. המילה הערבית "איסלם" משמעה כניעה. משמעה ויתור על טובת העצמי למען רצון אללה. אבל אני לא מדבר רק על האיסלם. אני מדבר גם על הנצרות. זהו דף-תווים, הכתוב על מגילה שמצאתי בדוכן ספרים בפריס לפני 50 שנה. וכתוב בו, בלטינית: סמן אסט וורבום דאי. סאטור אווטם כריסטוס. "דבר האל הוא זרע, וטומן הזרע הוא ישו." אותו הרעיון! טוב, לא בדיוק. אך למעשה, גם הנוצרים מתהדרים בכניעותם בפני האל. אציג לכם כמה ציטטות: "הכניעה עומדת בלב עבודת האל. בני-אדם כנועים מצייתים לדבר האל, אף אם אינו הגיוני." אלו דבריו של ריק וורן. הן לקוחות מתוך "חיים של תכלית."

וכעת ברצוני לדבר בקצרה על ספר זה, שאותו קראתי. כולכם קיבלתם עותק שלו. זה עתה שמעתם את האיש עצמו. וכעת ברצוני לומר כמה מלים על ספר זה מן ההיבט התכנוני, כי אני חושב שזהו בעצם ספר מבריק. ראשית כל, המטרה - וכרגע שמעתם מהי המטרה - להביא תכלית לחיי מיליונים, והוא הצליח בכך. האם זאת מטרה טובה? כשלעצמה, ואני בטוח שכולנו נסכים, זו מטרה נהדרת. הוא צודק לגמרי. יש המון אנשים שאין להם תכלית בחיים, והבאת תכלית לחייהם היא מטרה נפלאה. אני נותן לו על זה "מצוין". האם המטרה הזו מושגת? כן. 30 מיליון עותקים של הספר הזה. אל גור, תאכל את עצמך. [צחוק] בדיוק את מה שאל גור מנסה להשיג - ריק מצליח. זהו הישג פנטסטי.

והאמצעים -- איך הוא מצליח בכך? זהו עיצוב-מחדש מבריק של נושאי דת מסורתיים -- הוא מעדכן אותם, משמיט בשקט חלקים שעבר זמנם, מצמיד פרשנות חדשה לחלקים אחרים. זוהי האבולוציה של הדת, שנמשכת כבר אלפי שנים, והוא פשוט המיישם המבריק הנוכחי שלה. איני צריך לספר לכם את זה. זה עתה שמעתם אותו. תובנות מעולות בפסיכולוגיה האנושית, עצות חכמות בכל דף. זאת ועוד, הוא מזמין אותנו להציץ מתחת למכסה המנוע. אני באמת מעריך את זה. לדוגמה, יש לו שם נספח שבו הוא מסביר את העדפותיו לגבי תרגום פסוקים שונים בברית החדשה. הספר ברור, חי, נגיש, מאורגן להפליא, ובמידה המדויקת של חזרה על רעיונות. זה באמת חשוב. בכל פעם שקוראים או אומרים זאת, יוצרים עותק נוסף במוח. בכל פעם שקוראים או אומרים זאת, יוצרים עותק נוסף במוח. [צחוק] כולם ביחד: בכל פעם שקוראים או אומרים זאת, יוצרים עותק נוסף במוח. תודה רבה.

וכעת אנו מגיעים אל הבעיה שלי. מפני שאני כנה לחלוטין בהערכה שאני רוחש ובכל מה שאמרתי על הספר הזה. אך הייתי רוצה שהוא יהיה טוב יותר. יש לי כמה בעיות עם הספר הזה. ובאותה מידה, לא יהיה כנה מצידי שלא לטפל בבעיות אלה. הייתי רוצה שהוא יוציא אותו במהדורה מתוקנת, מהדורת "גירסה 2" של ספרו. "האמת תשחרר אתכם" -- כך כתוב בברית החדשה, וזה משהו שגם אני רוצה לחיות לפיו.

הבעיה שלי היא, שיש בו דברים שאיני חושב שהם אמת. אחדים מהם הם נושא לחילוקי דעות, ולא זו תלונתי העיקרית. ראוי לציין זאת. הנה קטע כזה -- זה במידה רבה מה שהוא אמר, בכל אופן. "אם אין אלוהים, הרי שכולנו בבחינת תאונות, תוצאה של איזו אקראיות אסטרונומית ביקום. ופה אפשר להפסיק לקרוא ספר זה, כי לפי זה החיים הם חסרי תכלית, טעם או משמעות. לא יהיו 'טוב' או 'רע' או כל תקווה, מעבר לחייכם הקצרים עלי-אדמות." ואילו אני פשוט לא מאמין בכך. אגב, לדעתי, סרטו של הומר גריינינג מציג חלופה נהדרת לטיעון זה בדיוק. כן, יש משמעות וסיבה לטוב או רע. איננו זקוקים לאמונה באל כדי להיות טובים, או בעלי משמעות, אך זה רק עניין של חילוקי דעות. זה לא הדבר שבאמת מדאיג אותי.

מה עם זה: "אלוהים תכנן את הסביבה של העולם הזה בדיוק כך שנוכל לחיות בו." אני חושש שרבים מאד מפרשים את הגישה הזו כאילו איננו חייבים לעשות את הדברים שאל גור מתאמץ כל-כך לגרום לנו לעשות. אני בכלל לא מרוצה מהגישה הזו. ואז אני מוצא את זה: "כל ההוכחות במדעי הביולוגיה תומכות בהנחה הבסיסית שהיקום במיוחד תוכנן כשלם אחד, כשהחיים והמין האנושי הם המטרה והתכלית היסודית בו, שלם, שכל היבטי המציאות שלו שואבים את משמעותם והסברם מעובדה מרכזית זו." זהו מייקל דנטון. הוא בריאתן. וכאן אני חושב, "רק רגע." אני קורא זאת שוב. אני קורא זאת שלוש או ארבע פעמים ואני חושב, "האם הוא באמת תומך בתכנון תבוני? האם הוא תומך כאן בבריאתנות?" אי-אפשר לדעת. אז אני חושב לעצמי, "אני לא יודע, אני לא יודע אם אני כבר רוצה להתרגז בגלל זה."

אך אז אני ממשיך לקרוא: "ראשית כל, נוח לא ראה מעולם גשם, כי לפני המבול אלוהים נהג להשקות את האדמה מלמטה למעלה." הייתי רוצה שמשפט זה לא יהיה שם, כי אני חושב שהוא כוזב. ונראה לי שלחשוב כך על ההיסטוריה של כוכב הלכת, אחרי כל מה ששמענו עד כה על ההיסטוריה של כוכב הלכת במשך מיליוני שנים, מרתיע אנשים מפני הבנה מדעית. ריק וורן משתמש בביטויים מדעיים, בעובדות מדעיות לא-מוכחות ובמידע בדרך מעניינת מאד.

למשל: "אלוהים עיצב ויצר אתכם בכוונה כדי לשרתו בדרך שתהפוך את כהונתכם לייחודית. הוא רקח בקפידה את קוקטייל הדנ"א שברא אתכם." אני חושב שזה שיקרי. אך אולי הוא רצה לדבר באורח מטפורי. הנה עוד אחד: "למשל, מוחכם יכול לאחסן 100 טריליון עובדות. מוחכם יכול לטפל ב-15,000 החלטות בשניה." יהיה מעניין למצוא לכך פרשנות שאוכל לקבל, ואז אולי אוכל איכשהו להתייחס לכך כאל אמת. "אנתרופולוגים גילו כי עבודת האל היא דחף אוניברסלי, שחווט ע"י האל לתוך עצם מארג יישותנו, כצורך מובנה ליצירת קשר עם אלוהים." ובכן, יש מובן אחד שבו אני מסכים איתו, אלא שאני חושב שיש לכך הסבר אבולוציוני.

ומה שמאד מטריד אותי בספר הזה זה שנראה שהוא טוען שאם אתם רוצים להיות מוסריים, אם אתם רוצים שתהיה לחייכם משמעות, זה מחייב את קיומו של מתכנן תבוני -- עליכם להתכחש לתאוריה של האבולוציה דרך ברירה טבעית. ואני חושב את ההיפך: שחשוב מאד, כדי לפתור את בעיות העולם, שנתייחס ברצינות לביולוגיה האבולוציונית. לאיזו אמת נאזין? ובכן, זה לקוח מה"חיים של תכלית": "על הברית החדשה להפוך לתקן הסמכותי בחיי, למצפן שיכוון אותי, ליועץ אשר לו אקשיב כדי שאחליט בתבונה, ולאמת-המידה לפיה אמדוד הכל." אולי. בסדר. אבל מה משתמע מזה?

והנה קטע שממש מדאיג אותי. אתם זוכרים שקודם ציטטתי את השורה הזו שלו: "בני אדם כנועים מצייתים לדבר האל, אף אם אינו הגיוני." זו בעיה. "לעולם אל תתווכח עם השטן. הוא טוב ממך בויכוחים, כי היו לו אלפי שנים להתאמן." לא ריק וורן הוא שהמציא את הטיעון המחוכם הזה. זהו פטנט ישן. זוהי הסתגלות פיקחית מאד מצד הדתות. זהו ג'וקר שמנטרל כל ביקורת סבירה. הפרשנות שלי לא מוצאת חן בעיניך? יש לך התנגדות סבירה אליה? אני לא מקשיב! לא מקשיב! השטן הוא שמדבר מגרונך." זה מניא מלנהוג באזרחות שקולה מן הסוג שלדעתי אנו מעוניינים בה.

יש לי עוד בעיה אחת, ואחר אסיים. ואני באמת מעוניין בתגובה, אם ריק מסוגל לכך. "בדרשה הגדולה אמר ישו, 'לכו ועשו את כל הגויים לתלמידים, הטבילו אותם בשם האב, והבן ורוח הקודש, ולמדו אותם לקיים את כל אשר ציויתי אתכם'." לפי הברית החדשה, ישו הוא היחיד שיכול להושיע את העולם. ראינו כאן הרבה מפות נהדרות של העולם בימים האחרונים. הנה עוד אחת, אולי לא יפה כמו האחרות. היא פשוט מראה את דתות העולם. והנה אחת שמראה את התפלגות הדתות השונות.

האם אנו באמת רוצים להקדיש את חיינו להשתלטות על כל יתר הדתות, כשספרי הקודש שלהן אומרים, "אל תקשיבו לצד השני. השטן מדבר מגרונם!" זו נראית לי ספינה רעועה מאד לשוט בה אל העתיד. מצאתי שלט זה כשנסעתי לאחרונה למיין, בחזית של כנסיה: "טוב בלי אלוהים שווה אפס." חביב. מם מחוכם ביותר. אני לא מאמין בכך, וחושבני שרעיון זה, ככל שהוא פופולרי - לאו דווקא במסווה זה, אלא בכלל - הוא כשלעצמו אחת הבעיות העיקריות שלנו. אם אתם כמוני, אתם מכירים אתאיסטים ואגנוסטים נהדרים, הם מסורים, מעורבים, ואנשים טובים מאד בלי אלוהים. ואתם גם מכירים דתיים רבים שמסתתרים מאחורי קדושתם, במקום לעשות מעשים טובים. אז אני מקווה שנוכל להשתחרר מן המם הזה. אני מקווה שהמם הזה ייכחד. תודה רבה מאד על תשומת ליבכם. [מחיאות כפיים]