סינטיה בראזל: עלייתם של רובוטים לשימוש אישי

מאז שהייתי ילדה קטנה כשראיתי את "מלחמת הכוכבים" בפעם הראשונה היתי מרותקת לרעיון של רובוטים אישיים כילדה קטנה, אהבתי את הרעיון של רובוטים הפועלים איתנו יותר כמו עוזרים או שותפים נאמנים כמשהו שיענג אותנו, יעשיר את חיינו ויעזור לנו להציל גלקסיה, או שתים. ידעתי שרובוטים כאלו לא באמת קיימים אבל ידעתי שאני רוצה לבנות אותם

עשרים שנה חלפו -- ואני תלמידת תואר שני בMIT למדתי בינה מלאכותית. השנה היא 1997 ונאס"א הנחיתה את הרובוט הראשון על מאדים אבל עדין אין רובוטים בבתים שלנו, באופן אירוני. ואני זוכרת שחשבתי על כל הסיבות מדוע זה כך אבל סיבה אחת הכתה בי רובוטיקה עוסקת רבות באינטראקציה עם דברים לא עם אנשים -- ובודאי לא בצורה חברתית שתהיה טבעית לנו ותעזור לאנשים לקבל רובוטים לחיי היום יום שלנו. עבורי, זה היה החלל, זה היה הדבר שרובוטים לא יכולים לעשות, עדין. ולכן, באותה שנה, התחלתי לבנות את הרובוט הזה, קיזמט הרובוט החברתי הראשון בעולם ושלוש שנים לאחר מכן-- אחרי הרבה תכנות ועבודה עם עוד סטודנטים במעבדה קיזמט היה מוכן להתחיל להגיב לאנשים

(וידאו) מדען: אני רוצה להראות לך משהו.

קיזמט (עושה פרצוף)

מדען: זה שעון שהחברה שלי נתנה לי

קיזמט (פרצוף אחר)

מדען: כן, תסתכל יש בו גם אור כחול קטן. כמעט איבדתי אותו השבוע

סינטיה: אז קיזמט מגיב לבני אדם כמו ילד ללא-שפה, או ילד לפני שלמד שפה מילולית ואני מניחה שזה מתאים כי זה באמת היה הראשון מסוגו זה לא דיבר שפה, אבל זה לא שינה כלום. הרובוט הקטן הזה הצליח, איכשהו להתחבר למשהו חברתי עמוק בתוכנו וכך, פתח דרך חדשה לחלוטין שבה אנחנו יכולים להגיב עם רובוטים

וכך, במשך השנים האחרונות המשכתי לחקור את ההיבט הבין-אישי ברובוטים ועכשיו במעבדת המדיה עם הצות שלי של סטודנטים מאוד מוכשרים ואחד מהרובוטים החביבים עלי - ליאונרדו פיתחנו את ליאונרדו בשיתוף עם אולפני סטאן וינסטון ואני רוצה להראות לכם רגע מיוחד בעבורי מליאו זה הוא מאט ברלין מתקשר עם ליאו, מציג לליאו חפץ חדש ובגלל שהחפץ חדש, ליאו לא כל כך יודע מה לעשות עם זה אבל, בערך כמונו, הוא יכול ללמוד על זה מצפייה בתגובות של מאט

(וידאו) מאט ברלין: שלום ליאו ליאו, זה עוגיפלצת אתה יכול לראות את עוגיפלצת? ליאו, עוגיפלצת הוא מאוד רע מאוד רע, ליאו מאוד מאוד רע עוגיפלצת הוא מפלצת מפחידה הוא רוצה לקחת את העוגיות שלך

(צחוק)

טוב, אז ליאו ועוגיפלצת אולי היתה להם התחלה קשה קצת אבל הם מסתדרים היטב עכשיו

אז מה שלמדתי כשבניתי את המערכות הללו הוא שרובוטים הם בעצם טכנולוגיה חברתית מאוד מעניינת כשבעצם ביכולתם ללחוץ על הכפתורים החברתיים שלנו ולהגיב איתנו כמו שותפים וזהו מצב בסיסי בתפקוד שלהם ולאחר שעברנו את שינוי החשיבה הזה, אנחנו יכולים להתחיל לדמיין שאלות חדשות, אפשרויות חדשות, בעבור רובוטים שאולי לא נחשוב עליהם במצב אחר. אך למה אני מתכוונת כשאני אומרת "ללחוץ על כפתורים חברתיים"? ובכן, אחד הדברים שלמדנו הוא שאם נעצב את הרבוטים לתקשר איתנו באמצעות אותה שפת-גוף אותם סוגים של רמזים לא-מילוליים שבהם אנשים משתמשים -- כמו ש"נקסי", הרובוט דמוי האנוש מבצע כאן מצאנו שאנשים מגיבים לרובוטים באופן דומה לתגובתם לאנשים אנשים משתמשים ברמזים הללו כדי לקבוע דברים כמו כמה משכנע מישהו כמה אהוד, כמה מקסים, כמה אמין. התברר שכך זה גם עם רובוטים

מתברר עכשיו שרובוטים מתחילים להיות כלי מדעי חדש ומעניין להבנת ההתנהגות האנושית. למציאת תשובות לשאלות כגון, איך יתכן, שממפגש קצר אנחנו מסוגלים להעריך כמה מהימן אדם אחר? מאמינים שחיקוי משחק תפקיד, אך איך? האם מדובר בחיקוי של מחוות מסוימות? מתברר שזה באמת קשה ללמוד על זה או להבין את זה מצפייה באנשים כי כשאנחנו מתקשרים אנחנו מעבירים את כל הרמזים האלו בצורה אוטומטית אנחנו לא יכולים לשלוט בהם בעדינות כי מקורם בתת-מודע שלנו אך באמצעות רובוטים אנחנו יכולים.

וכך בוידאו הזה -- הוידאו נלקח מהמעבדה של דויד דה-סטאנו באוניברסיטת נורסטאיסטרן. הוא פסיכולוג שאיתו שיתפנו פעולה מוצג מדען השולט ברמזים ש"נקסי" מעביר על מנת ללמוד את השאלה הזו והשורה התחתונה היא -- הסיבה לכך שזה עובד היא -- כי מסתבר שאנשים מתנהגים כמו אנשים אפילו כשמתקשרים עם רובוט. אז, מצויידים בתובנה מרכזית זו, אנחנו יכולים להתחיל לדמיין שימושים חדשים עבור רובוטים. לדוגמה, אם רובוט אכן מגיב לרמזים הלא-מילוליים שלנו, אולי הם יוכלו להיות טכנולוגית תקשורת חדשה ומגניבה דמיינו את זה: מה בדבר אביזר-רובוטי לטלפון סלולרי? אתה מתקשר לחברה שלך, היא שמה את השפופרת ברובוט ובאם! אתה מדבר עם רובוט-אני אתה יכול ליצור קשר-עין, לדבר עם החברים שלך לנוע בסביבה, להחוות מחוות -- אולי הכי קרוב ללהיות שם בעצמך? או שלא?

כדי לחקור את השאלה הזו הסטודנט שלי, סיגי אדאלגריסון, ביצע מחקר שבו הבאנו משתתפים אנושים, אנשים, למעבדה שלנו כדי לבצע משימה הדורשת לשתף פעולה עם שותף מרוחק המשימה עסקה בדברים כגון להתבונן במספר עצמים על השולחן ולהתדיין בהם במונחים של חשיבותם והשייכות שלהם לביצוע משימה מסויימת שבסופו של דבר התברר שהיתה משימת שרידה -- ואז לדרג אותם במונחים של של כמה בעלי ערך וחשובים החפצים השותף המרוחק היה נסיין מהקבוצה שלנו הם השתמשו באחת משלוש טכנולוגיות שונות לתקשר עם המשתתפים. הראשונה היתה מסך בלבד כך שזה בדיוק כמו ועידת-וידאו היום. בשניה הוספנו יכולת תנועה, כך שהיה לנו מסך מוצב על בסיס מתנייע זה כמו, אם אתם מכירים את טכנולוגית המציאות-מרחוק של היום חיקינו את המצב הזה ולבסוף, בוט-אני עם יכולות ההבעה המלאות שלו

וכך, לאחר האינטראקציה ביקשנו מהאנשים לדרג את חווית התקשורת בעזרת הטכנולוגיה, עם המשתתף המרוחק דרך טכנולוגיה מסוימת זו, במספר דרכים שונות. בדקנו מעורבות פסיכולוגית -- כמה אמפתיה הורגשה כלפי האדם השני? בדקנו מחויבות כוללת בדקנו את הרצון שלהם לשתף פעולה וזה מה שראינו כשהמשתתפים השתמשו במסך בלבד. מסתבר, כאשר אתה מוסיף יכולת תנועה - היכולת להתגלגל סביב לשולחן -- מתקבלות תוצאות יותר גבוהות והתוצאות עוד יותר גבוהות אם מוסיפים יכולת הבעה מלאה כך שנראה שהגילום הפיזי-חברתי הזה באמת עושה הבדל

עכשיו בואו ננסה לתת לזה הקשר אנחנו יודעים שכיום בני המשפחה יכולים לגור במרחק גדול אחד מהשני וזה בהחלט גובה מחיר ממערכת היחסים המשפחתית והקשר המשפחתי מעבר למרחק גדול לי לדוגמא, יש שלושה בנים צעירים, ואני רוצה שיהיה להם קשר טוב מאוד עם הסבים והסבתות שלהם אבל הורי גרים במרחק אלפי קילומטרים כך שאין להם הרבה הזדמנויות להפגש בתדירות גבוהה ניסינו סקייפ, ניסינו שיחות טלפון, אבל הבנים שלי קטנים, הם לא רוצים לדבר הם רוצים לשחק. לכן אני אוהבת את הרעיון של לחשוב על רובוטים כטכנולוגיה חדשה למשחק-מרחוק אני מדמיינת שלא כך כך רחוק בעתיד -- אמא שלי תוכל לגשת למחשב שלה, לפתוח דפדפן אינטרנט, ולהתחבר לרובוט קטן ואז, כ"סבתא-בוט" היא יכולה לשחק, באמת לשחק עם הבנים שלי, הנכדים שלה. בעולם האמיתי, עם הצעצועים האמיתיים שלו אני יכולה לדמיין סבתות יכולת לשחק משחקי חברה עם הנכדות שלהן, עם החברות שלהן, ולחלוק כל מיני סוגים של פעילויות אחרות בבית כגון לחלוק סיפור-לפני-השינה ובאמצעות הטכנולוגיה הזו, להיות מסוגלים לקחת חלק פעיל בחיי הנכדים שלהם בדרכים שלא אפשריות כיום

בואו נחשוב על תחומים אחרים כמו למשל, בריאות. כיום, בארה"ב, מעל 65% מהאנשים סובלים מעודף משקל או השמנת יתר וכעת זו בעייה גדולה גם עבור ילדינו. ואנחנו יודעים שככל שאתה מתבגר אם היית בעל משקל עודף בילדותך, אתה חשוף למחלות כרוניות שלא רק מפחיתות מרמת החיים אלא גורמות לנטל כלכלי עצום על מערכות הבריאות שלנו אבל אם רובוטים יוכלו להיות מקסימים, אם נרצה לשתף פעולה עם רובוטים, אם רובוטים יהיו משכנעים, אולי רובוט יוכל לעזור לך לשמור על דיאטה ותוכנית אימון, אולי הם יוכלו לעזור לך לשמור על משקלך. הם יהיו כמו "ג'ימיני הצרצר" דיגיטאלי -- כמו בפינוקיו -- סוג של חבר תומך שתמיד נמצא שם לעזור לך לקבל את ההחלטה הנכונה בדרך הנכונה, בזמן הנכון, לעזור לך ליצור הרגלים בריאים. אנחנו יכולים לחקור רעיונות אלו במעבדה.

זהו הרובוט "אוטום" (סתיו) קורי קיד פיתח את הרובוט הזה במהלך עבודת הדוקטורט שלו וזה תוכנן להיות רובוט-מאמן לדיאטה ותירגול יש לזה מספר מיומנויות לא-מילוליות שביכולתו לבצע. זה יוצר קשר עין אתך. זה יכול לחלוק מידע באמצעות מסך. אתה יכול להשתמש במסך ממשק על מנת להזין אינפורמציה כגון כמה קלוריות אכלת היום, כמה תרגילי כושר ביצעת. וזה יכול לעזור לעקוב אחרי זה בעבורך. והרובוט מדבר באמצעות קול סינטטי ויוצר דיאלוג של אימון (קואצ'ינג) שעוצב על ידי מאמנים ופציינטים וכולי. והוא יבנה יחסי עבודה איתך דרך הדיאלוג הזה הוא יכול לעזור לך להשיג מטרות ולעקוב אחרי התקדמותך והוא יכול לדרבן אותך

וכך, שאלה מעניינת היא האם ההתחברות החברתית באמת משנה? האם זה משנה שמדובר ברובוט? האם מדובר רק באיכות היעוץ והמידע שמשנה? כדי לפתור את השאלה הזו ביצענו מחקר באיזור בוסטון שמנו אחת משלוש שיטות אימון בבתים של אנשים לתקופה של מספר שבועות במקרה הראשון השארנו את הרובוט שראיתם, "אוטום". במקרה אחר שמנו מחשב שהריץ בדיוק את אותה תוכנת ממשק של מסך-מגע הריץ בדיוק את אותם דיאלוגים האיכות של היעוץ היתה זהה והשלישית היתה יומן רגיל, מנייר, ועפרון מכיוון שזו השיטה הרגילה שבה משתמשים כשאתה מתחיל דיאטה ותוכנית אימונים

אחד הדברים שבאמת רצינו להבין לא היה כמה משקל אנשים איבדו אלא למשך כמה זמן הם תיקשרו עם הרובוט מכיוון שהאתגר הוא לא לרדת במשקל, אלא לשמור את המשקל נמוך. וככל שאתה ממשיך להשתמש באחת השיטות הללו זו אינדיקציה, באופן פוטנציאלי, להצלחה לטווח ארוך יותר כך שהדבר הראשון שרצינו לדעת הוא לכמה זמן כמה זמן, אנשים השתמשו במערכות הללו. התברר שאנשים תקשרו עם הרובוט יותר, באופן משמעותי למרות שהאיכות של היעוץ היתה זהה לאיכות שהמחשב סיפק כשהתבקשו לדרג את השיטה במונחים של איכות קשר העבודה אנשים דירגו את הרובוט גבוה יותר והם בטחו ברובוט יותר (צחוק) וכשבודקים מעורבות רגשית זה היה שונה לגמרי אנשים נתנו לרובוט שם הלבישו את הרובוט (צחוק) ולפעמים, כשבאנו לאסוף את הרובוט בסוף המחקר, אנשים יצאו איתנו לרכב ואמרו שלום לרובוטים. הם לא עשו את זה במקרה של המחשב.

הדבר האחרון שעליו אני רוצה לדבר היום הוא עתיד תקשורת ההמונים לילדים אנחנו יודעים שהיום ילדים מבלים זמן רב מאחורי מסכים בין אם מדובר בטלויזיה או משחקי מחשב ומה לא. הבנים שלי אוהבים את המסך. אוהבים את המסך אבל אני רוצה שהם ישחקו, כאמא אני רוצה שהם ישחקו במשחקים בעולם האמיתי וכך יש לנו בקבוצה מיזם חדש שאותו אני רוצה להציג בפניכם היום שנקרא מחשב למשחק זהו נסיון לחשוב באמת מה כל כך מושך במדיה הדיגיאלית ובאופן מילולי "להוציא את זה מהמסך", ולהביא את זה לעולם האמיתי של הילד. שבו זה יוכל לקחת הרבה מהתכונות של משחק אמיתי בעולם האמיתי וכך, הנה הנסיון הראשון לחקור רעיון זה בו הדמויות יכולות להיות פיזיות או וירטואליות ובו התוכן הדיגיטאלי יכול, באופן מילולי, לצאת מהמסך לעולם ובחזרה אני אוהבת לחשוב על זה כ"אטארי פונג" של המשחק מערב המציאות הזה

אבל אנחנו יכולים לדחוף את הרעיון הזה יותר רחוק מה אם --- (משחק) נתן: הנה זה בא... ואי! סינתיה: -- הדמות עצמה יכולה לבוא לעולם שלך? מתברר שהילדים אוהבים את זה כשהדמות הופכת להיות אמיתית ונכנסת לעולם שלהם וכאשר הדמות בעולם שלהם הם יכולים להתיחס אליה ולשחק איתה בדרך שהיא שונה באופן מהותי מדרך המשחק איתה כשהיא במסך עוד רעיון חשוב הוא העניין של קיום דמות בכמה מציאויות. כך ששינוים שהילד מבצע בעולם האמיתי מתורגמים לעולם הוירטואלי. כאן, נתן שינה את האות A למספר 2 אתם יכולים לדמיין שאולי הסמלים הללו מעניקים לדמויות כוחות מיוחדים כאשר הם נמצאים בעולם הוירטואלי כך שעכשיו הם שולחים את הדמות חזרה לעולם הזה וכעת יש לה כוח של מספר.

ולבסוף, מה שניסיתי לעשות כאן זה להעניק לילדים התנסות שאפשר ממש לשקוע בה כך שהם ממש מרגישים כאילו הם חלק מהסיפור חלק מההתנסות. ואני ממש רוצה להצית את הדמיון שלהם כמו שהדמיון שלי ניצת כשהיתי ילדה קטנה וצפיתי ב"מלחמת הכוכבים." אבל אני רוצה לעשות יותר מכך אני רוצה שהם ייצרו את ההתנסויות האלו אני רוצה שהם יוכלו ממש לבנות את הדמיון שלהם לתוך ההתנסויות האלו, להפוך אותם לשלהם. כך שאחנו חקרנו רעיונות רבים בנוכחות-מרחוק וערבוב מציאויות כדי לאפשר לילדים להקרין את הרעיונות שלהם לתוך החלל הזה שבו ילדים אחרים יוכלו להגיב איתם ולבנות עליהם. אני ממש רוצה לבוא עם רעיונות שונים למדיה לילדים שמעודדת יצירתיות, למידה וחדשנות אני חושבת שזה מאוד, מאוד חשוב

כך שזה מיזם חדש. הזמנו הרבה ילדים לחלל הזה והם חושבים שזה די "קול" אבל אני יכולה להגיד לכם, שהדבר שהם הכי אוהבים הוא הרובוט מה שאכפת להם ממנו הוא הרובוט. רובוטים נוגעים במשהו עמוק באנושיות שלנו וכך, בין שהם עוזרים לנו להיות יצירתיים וחדשניים, או שהם עוזרים לנו להרגיש מחוברים יותר למרות המרחק, או שהם עוזרים נאמנים שעוזרים לנו להשיג את מטרותינו האישיות להיות הכי טובים שאפשר, עבורי, רובוטים קשורים לאנשים.

תודה.

(מחיאות כפיים)