קורנייל אוואנגו הוא גיבורו של יער הקונגו

אינני דובר אנגלית. התחלתי לדבר אנגלית, ללמוד אנגלית, בערך לפני שנה. אני דובר צרפתית וגדלתי בצרפת, כך שהאנגלית שלי היא צרפנגלית. נולדתי בקונגו המערבית באזור ליד זה, ואז הלכתי לאוניברסיטת קינגאני. וכשסיימתי [ללמוד] עברתי לאיזור זה, יער האיתורי. אולם מה שעשיתי -- כשהייתי בן 14 לערך, גדלתי בבית דודי. ואבי היה חייל, ודודי היא דייג וגם עסק בציד לא חוקי. מה שעשיתי מגיל 14 עד לגיל 17 היה, עזרתי להם לאסוף חטי פילים, בשר וכל מה שהם הרגו וצדו בצורה לא חוקית או חוקית ביער, ולהביא את זה אל השוק בעיר הראשית.

אך לבסוף, התחלתי להיות מעורב. בסביבות גיל 17 עד 20 הפכתי בעצמי לציד לא חוקי. ורציתי לעשות זאת מכיוון שהאמנתי שאוכל להמשיך בלימודי. רציתי ללכת לאוניברסיטה, אך אבי היה עני, ודודי אפילו... אז עשיתי זאת. ובמשך שלוש עד ארבע שנים הלכתי לאוניברסיטה. שלוש פעמים ניסיתי להתקבל ללימודי ביו-רפואה, להיות רופא. לא הצלחתי. התקבלתי ללימודי ביולוגיה. ואמרתי, בשום פנים ואופן, אני לא עושה זאת. משפחתי ענייה, באזור שלי אין שירותי רפואה טובים. אני רוצה להיות רופא ולשרת אותם. שלוש פעמים, זה אומר שלוש שנים, ואני החלתי להזדקן. אמרתי, או, לא, אני ממשיך. אז למדתי אקולוגיה טרופית ובוטניקה. כשסיימתי עברתי ליער האיתורי לצורך התמחותי. שם פיתחתי את התשוקה האמיתית למה שאני עושה ממש עד רגע זה בו אני עומד בפניכם, עוסק בבוטניקה ושימור הטבע.

בזמן ההוא האיתורי הפך לשמורה עם מספר חיות וצמחים גם כן. ונבנה שם מרכז ההדרכה עם צוות מדעי מקונגו ומספר מדענים אמריקאים גם כן. כך ששמורת אוקפי פאונל מגינה על מספר -- אני חושב שזהו המספר הגדול ביותר של פילים שיש לנו כרגע מוגנים בקונגו. יש לנו גם שימפנזים. והשמורה נקראת אוקפי פאונל על שם הייצור היפיפה. זוהי ג'ירפת היער. אני מאמין שאתם מכירים אותה די טוב. כאן יש לנו ג'ירפת סוואנה שהתפתחה אבולוציונית לג'ירפת יער שהיא אנדמית לקונגו. יש שם גם מספר פרימטים יפים. 13 זנים -- המגוון הגדול ביותר שניתן למצוא באזור אחד באפריקה. והיא כוללת את יער האיתורי עצמו -- כ 1300 זני צמחים נתגלו עד כה.

ב 1995 הצטרפתי לאגודה לשימור הטבע העובדת במקום, אבל כבר ב 1991 החלתי לעבוד איתם כסטודנט. התמנתי לעוזר הוראה באוניברסיטה שלי מאחר וסיימתי בהצטיינות. אך לא אהבתי את ההדרכה הדלה שקיבלתי. ורציתי להשתייך למרכז ההדרכה ולמרכז מדעי. עם סיום המשטר הדיקטטורי של מבוטו ססה סקו, שרובכם מכירים, החיים הפכו למאד, מאד קשים. והעבודה אשר עשינו הייתה קשה מאד והיה קשה מאד להשלימה.

כאשר קבילה הקים את התנועה שלו לשחרור קונגו, כוחותיו של מבוטו החלו לנוע ולסגת, הם החלו להמלט מהמזרח לכיוון מערב. ושמורת האוקפי פאונל נמצאת כאן, והדרך מגונה נמצאת היכן שהו כאן, והיא עוברת בצורה זו. אז הם עשויים לחצות, לעבור דרך שמורת האוקפי פאונל. בקונגו ישנם חמישה מהאזורים המוגנים הכי עשירים בעולם, ושמורת האוקפי פאונל היא אחת מהם. אז החיילים נסוגו דרך שמורת האוקפי פאונל. ובדרכם הם בזזו כל דבר. עינויים, מלחמה -- או, אלוהי, אתם לא יכולים להאמין. כולנו חיפשנו לאן להימלט, לא ידענו. ועבורנו הצעירים, זו הייתה הפעם הראשונה באמת, ששמענו את שפת המלחמה, שפת הרובאים. ואפילו אנשים שעברו את המרד של 1963, לאחר שקיבלנו את עצמאותינו, לא האמינו למה שהתרחש. הם הרגו אנשים, הם עשו מה שהם רוצים בגלל שהיה להם הכח לעשות זאת. ומי עשו זאת? ילדים צעירים. לוחמים ילדים. ואתה לא יכול לשאול אותו בן כמה הוא כי יש לא רובה.

אולם אני הייתי מהמערב, עובד במזרח, ובאותו הזמן אפילו לא דיברתי סואהילית. וכאשר הם הגיעו הם בזזו הכל. אתה לא יכול לדבר לינגלה מאחר ולינגלה באה ממובוטו, וכל מי שמדבר לינגלה נחשב לחייל. ואני הייתי מאותו האזור שלו. כל חברי אמרו שהם מתכוונים לעזוב כי הם מטרות. אבל אני לא התכוונתי לעזוב מזרחה מאחר ולא דיברתי סואהילית. נשארתי. אם הייתי עוזב הייתי נהרג. אינני יכול לחזור לאיזור שלי -- זה יותר מ 1,000 קילומטרים.

נשארתי לאחר שהם בזזו הכל. ערכנו מחקר בוטני, ויש לנו אוסף צמחים מיובשים קטן בן 4,500 עמודים של צמחים. חתכנו, ייבשנו וארזנו אותם, והתקנו אותם על מחיצות. המטרה -- להשתמש בהם לצרכי חקלאות, רפואה, לכל דבר -- ולצרכי מדע, לצורך הלימוד של הצמחייה ושל השינוי ביער. אלו הם עוברי אורח, אלו אפילו פיגמים [עם של ננסים מקומיים]. וזהו בחור מבריק, אדם חרוץ ופיגמי. עבדתי איתו במשך כ 10 שנים. ועם החיילים, הם יצאו ליער לצוד פילים באופן לא חוקי. מאחר והוא פיגמי, הוא יודע כיצד להתחקות אחרי פילים ביער. הוא הותקף על ידי נמר והם נטשו אותו ביער. הם באו לומר לי שעלי להצילו. ומה שעשיתי, נתתי לא רק אנטיביוטיקה שבעזרתה אנחנו מטפלים בשחפת. ולמרבה המזל, הצלתי את חייו.

וזו היתה שפת המלחמה. בכל מקום היתה כריה מתמדת של מינרלים, הריגת חיות, כריתת עצים וכו'. ובנוגע לדברים חשובים, אני חושב שלכל אחד מכם כאן יש טלפון נייד. המינרל הזה הרג רבים -- חמישה מליון מבני הקונגו מתו בגלל טנטליט-קולומביט, הם קוראים לו קולטן. שהם משתמשים בו לייצור של טלפונים ניידים וכורים אותו באזור זה, בכל רחבי קונגו, וזהו עסק טוב וגדול של המלחמה.

ומה שעשיתי במהלך המלחמה הראשונה, אחרי שאיבדנו הכל, עלי להציל משהו, אפילו את עצמי, את חיי ואת חיי הצוות. קברתי כמה מהמנועים של הרכבים החדשים שלנו, קברתי אותם בכדי להצילם. וחלק מהציוד הלך איתם בצמרת היער, בכדי להצילו. הוא לא אוסף צמחים, הוא הולך להציל את הציוד שלנו בצמרת. ובקשר לחומרים שנשארו -- מאחר והם רצו להרוס אותו, לשרוף אותו. הם לא הבינו אותו, הם לא למדו בבית ספר. ארזתי אותו. וזה אני, הולך, ממהר לאוגנדה, להציל את 4,000 החומרים [דפי הצמחים המיובשים], בעזרת אנשים שסחבו אותם על אופנועים, על אופניים. ואז הצלחנו. איכסנתי את 4,000 החומרים באוסף הצמחים המיובשים של אוניברסיטת מקררה. ואחרי המלחמה, הצלחתי להחזירם הביתה כך שנוכל להמשיך את לימודנו.

המלחמה השניה באה במפתיע. ישבתי עם חברים וצפיתי במשחק כדורגל, ושמענו מוזיקה טובה ברדיו וורלדספייס, כשהמלחמה החלה, אני חושב. אז, זה היה כ"כ גרוע. שמענו שעכשיו, המלחמה נפתחה שוב מהמזרח, ושהיא מתקדמת מהר. הפעם הזו חשבתי שקבילה יוחלף, כמו שהוא עשה למבוטו. והשמורה הפכה למטרה של המורדים. שלוש תנועות שונות ושתי מליציות, פעלו באותו האיזור מתחרות על משאבי הטבע. ולא הייתה דרך לעבוד. הם הרסו הכל. צייד לא חוקי -- הו, בשום פנים ואופן. ואלו בעלי הכח -- אנחנו חייבים להפגש ולדבר איתם. מה הם החוקים בשמורה ומהם החוקים בפארקים? ושהם לא יכולים לעשות מה שהם עושים. אז הלכנו לפגוש אותם. זוהי כרייה של קולטן, כריית זהב.

אז הלכנו לדבר איתם, לשכנע אותם שאנחנו באיזור מוגן. שיש כאן חוקים שאסור כאן לכרות עצים, לכרות [מינרלים] ולצוד, במיוחד. אבל הם אמרו, "אתם, חושבים שהחיילים שמתים לא חשובים והחיות שלכם שאתם מגינים עליהן הן הכי חשובות. אנחנו לא חושבים כך. אנחנו צריכים לעשות זאת בכדי לאפשר לתנועה שלנו להתקדם." אמרתי, "בשום פנים ואופן, אתם לא תעשו זאת כאן." החלנו לדבר איתם ואני נשאתי ונתתי. ניסיתי להגן על הציוד שלנו, ניסיתי להגן על הצוות ועל הכפרים המונים כ 1,500 אנשים. והמשכנו.

אבל אני עשיתי זאת, לשאת ולתת איתם, לפעמים במהלך הפגישה הם דיברו עם ז'אן פייר במבה, עם מבוסה ניימויסי, ואני נמצא שם. לעיתים הם דיברו בשפתי, לינגלה. אני שומע זאת ואת האסטרטגיה שבה הם נוקטים, מה הם מתכננים. לעיתים הגיע מסוק לספק להם תחמושת וכו'. הם השתמשו בי בכדי שאסחוב ואני ערכתי חישובים, מה מגיע מאיפה. כל שהיה לי זה הציוד הזה -- הטלפון הלויני שלי, המחשב שלי והפאנל הסולארי מפלסטיק שהחבאתי ביער. ובכל פעם, על בסיס יומי, אחרי שנפגשנו, כל פשרה שהגענו אליה, כלשהי דבר, הלכתי, כתבתי אי-מייל קצר ושלחתי אותו. אין לי מושג כמה אנשים הוספתי לכתובת, שלחתי הודעות על מה שמתרחש בקשר להתקדמות המלחמה ומה הם מתכננים לעשות. הם החלו לחשוד שמה שאנחנו עושים בבוקר, כבר אחרי הצהרים מגיע לחדשות -- בי בי סי, אר אף איי. (צחוק) משהו בטח קורה. ויום אחד, הלכנו לפגישה. (מחיאות כפיים) אני מתנצל.

יום אחד הלכנו לפגוש את המפקד הראשי. היה לו את אותו טלפון [לוויני] אירידיום כמו שלי והוא שאל אותי, "אתה יודע כיצד להשתמש בזה?" עניתי, "מעולם לא ראיתי כזה. (צחוק) אני לא יודע." ושלי היה בכיסי. אז זה היה מזל שהם סמכו עלי מאד, שהם לא חיפשו עלי. אני פחדתי. וכשסיימנו את הפגישה הלכתי חזרה ליער. ושלחתי חדשות, וכו', דיווחתי באופן יום יומי לאו"ם, לאונסקו, למכון שלנו בניו-יורק על כל מה שהתרחש. ולכן הם היו נתונים תחת לחץ גדול לעזוב, לשחרר את האיזור. משום שלא היה להם מוצא -- כל מה שהם עשו, נודע מיד.

במהלך שתי המרידות הראשונות, הם הרגו חיות בגן החיות. יש לנו גן חיות של 14 ג'ירפות יער, ואחת מהן הייתה בהריון. ובמהלך המלחמה, לאחר שבוע של מלחמה כבדה, קרבות באיזור, הצלחנו -- נולד לנו ג'ירף היער הראשון. אלו המכנס והחולצה היחידים [שהיו] לי, שמזכירים לי את זה. אלו אינם מקומיים, אלו הם מורדים. כעת הם שמחים לומר בחדשות שהם הגנו על הג'ירפים במלחמה, מאחר ואנחנו שלחנו את החדשות שהם הורגים צדים באופן לא חוקי בכל מקום. שבוע אחרי שחגגנו את הולדת הג'ירף, הם הרגו פיל, רק 50 מטרים מהאזור של גן החיות, היכן שהג'ירף נולד. ואני כעסתי. התנגדתי לכך שכעת הם יבתרו אותו עד שאסיים להכין את הדוח שלי ואדווח למפקד הראשי. והצלחתי. הפיל נירקב שם וכל מה שהם הוציאו ממנו היו חיטיו.

מה שעשינו לאחר מכן, לאחר מצב המלחמה, זה לשקם. היה לי סכום כסף מסוים - שילמו לי 150 דולר. הקדשתי חצי מזה לשיקום אוסף הצמחים המיובשים, מאחר ולא הייתה לנו תשתית נאותה להקים מטעים חדשים. האגודה לשימור החיים בטבע טיפלה יותר בצמחים. החלתי עם 70 דולרים והחלתי לגייס כספי תרומות בכל מקום שהלכתי אליו. הייתה לי ההזדמנות להסתובב בכל אפריקה לצורך האוסף שלי. והם תמכו בי קצת, ובניתי את זה. וכעת מדריכים שם צעירים מקונגו.

כמו כן, אחד הדברים המיוחדים שאנחנו עושים, התכנית שלי להתחקות אחר ההשפכה של ההתחממות הגלובלית על מגוון צורות החיים, וכיצד יער האיתורי משפיע על קליטת פחמן. זהו אחד המחקרים שאנחנו עורכים בחלקה של 400 דונם, כאשר תייגנו עצים וליאנות [מטפסים] החל מגודל סנטימר אחד ואנחנו עוקבים אחריהם. יש לנו כעת מידע של כ 15 שנים, בכדי להבין כיצד היער הזה מסייע בהפחתת הפחמן. וזה -- אני חושב שזה קשה לי. זוהי שיחה מאד מביכה, אני יודע -- אינני יודע היכן להתחיל, היכן לסיים אותה.

כשחשבתי לבוא לכאן, לא מצאתי את המילים לכותרת הכי טובה לנאום שלי. אבל כעת הייתי קורא לו, "שפת הרובים." איפה אתם אנשים? כעת אנחנו מדברים על שיקום, בנייה מחדש של אפריקה. אבל האם תעשיית הנשק היא הכלי המתאים לשיקום, או האם זה משחק? אני חושב שאנחנו מתייחסים למלחמה כמשחק -- כמו כדורגל. כולם שמחים, אבל ראו מה זה עושה. ראו מה שקורה בדראפור. ואז אנחנו אומרים, הו, אלוהים. ראו מה שהמלחמה ברואדנה. זה בגלל השפה של הרובים. אני לא חושב שמישהו יכול להאשים את גוגל, מאחר וגוגל עושה את הדברים הנכונים, אפילו אם אנשי אל-קעידה משתמשים בגוגל כדי לתקשר בינהם. אבל הוא משרת מליונים למטרות טובות. אבל מה קורה עם תעשיית הנשק? תודה לכם. (מחיאות כפיים)

כריס אנדרסון: תודה לך, תודה לך. המתן פה. זהו סיפור מדהים. כמדומתני שרבים פה רוצים לשאול את אותה השאלה שלי יש. כיצד אנחנו יכולים לעזור לך?

קורנייל אואנגו: אלו שאלות באמת מביכות. אני חושב שעכשיו אני מרגיש נבוך. ואני חושב, לעזור לנו, אנשים לפעמים מתנהגים בבורות. אני עצמי נהגתי כך. לו ידעתי, כשהייתי צעיר, שבשעה שהרגתי פילים, הרסתי את מגוון צורות החיים, לא הייתי עושה זאת. רבים, רבים מכם ראיתם את הכישרונות של אפריקאים, אבל יש מעטים שהולכים לבתי ספר. רבים מתים בגלל כל אותם סוגי מגפות על, איידס, מלריה, עוני, לא הולכים לבתי ספר. מה שאתם יכולים לעזור לנו, הוא בבניית יכולות. לכמה יש אפשרויות כמוני לנסוע לעשות תואר שני בארה"ב. ולנסוע -- כעת אני בהולנד לצורך הדוקטורט. אבל רבים נשארים פה בגלל שאין להם כסף. והם לא מסוגלים אפילו ללכת לאוניברסיטה. הם לא יכולים אפילו לעשות תואר ראשון. בניית יכולות לדור הצעיר תבנה דור טוב יותר ומחר טוב יותר לאפריקה.

כריס אנדרסון: תודה לך, תודה לך. (מחיאות כפיים)