צ'ארלס הייזלווד: לבטוח באנסמבל

אני מנצח, ואני כאן היום כדי לדבר איתכם על אמון. העבודה שלי תלויה בו. חייב להיות, ביני ובין התזמורת, קשר בלתי מעורער של אמון, שנולד מתוך כבוד הדדי, דרכו נוכל לטוות נרטיב מוזיקלי בו כולנו מאמינים.

בעבר, ניצוח, עשיית מוזיקה, התבססה פחות על אמון ויותר, למען האמת על כפייה. עד וסביב מלחמת העולם השניה, מנצחים היו ללא יוצא דופן דיקטטורים -- דמויות רודניות אלו שביצעו חזרות, לא רק לתזמורת כולה, אלא גם יחידים בתוכה, כמעט באופן מוחלט. אבל אני שמח לומר שכיום העולם התקדם הלאה, והמוזיקה התקדמה הלאה יחד אתו. כיום יש לנו נקודת מבט ודרך דמוקרטית יותר לעשיית מוזיקה -- דרך דו-סטרית. אני, כמנצח, צריך להגיע לחזרה עם תפיסה ברורה של המבנה החיצוני של המוזיקה, אשר בתוכו ישנו חופש אישי עצום לחברי התזמורת לבלוט.

בנוגע לי, כמובן, עלי לבטוח לחלוטין בשפת הגוף שלי. זה כל מה שיש לי למכור. זו היא מחווה אילמת. מובן שאיני יכול לשאוג הוראות בזמן שאנו מנגנים.

(מוזיקה)

גבירותי ורבותי, האנסמבל הסקוטי.

(מחיאות כפיים)

אם כך על מנת להצליח, עלי לתפוס עמדה של אמון. עלי לבטוח בתזמורת, ואפילו חיוני יותר, עלי להאמין בעצמי. חישבו על כך: כאשר אתם בעמדה של חוסר אמון, מה אתם עושים? אתם מפצים יתר על המידה. ובמשחק שלי, זה כרוך בשימוש במחוות מוגזמות. עד שאתם נראים כטחנת רוח מטורפת. וככל שהמחוות שלכם הופכות גדולות יותר, כך הן מוגדרות פחות בבהירות, מטושטשות ובכנות, חסרות תועלת עבור התזמורת. אתם הופכים לדמות נלעגת. אין יותר אמון, רק גיחוך.

ואני זוכר בתחילת הקריירה שלי, שוב ושוב, במפגשים העגומים עם התזמורות, הפכתי למטורף לחלוטין על הפודיום, רק בניסיון לגרום לקרשנדו בקנה מידה קטן, התגברות קטנה בעוצמה בלבד. לכל הרוחות, הם לא נתנו לי אותה. בזבזתי זמן רב באותם שנים מוקדמות בבכי שקט בחדרי הלבשה. וכמה חסרות טעם נראו לי העצות שקיבלתי מהמנצח הבריטי הותיק סר קולין דייויס שאמר, "ניצוח, צ'ארלס, הוא כמו להחזיק ציפור קטנה בכף ידך. אם תאחז בה בחוזקה רבה מדי, תמחץ אותה. אם תאחז בה בקלות רבה מדי, היא בורחת." אני חייב לומר, באותם ימים, לא יכולתי אפילו למצוא את הציפור.

התנסויות יסודיות מעמיקות מאוד בחשיבותן עבורי, במונחים של מוזיקה, היו הרפתקאותיי בדרום אפריקה, לדעתי הארץ המסחררת ביותר על כדור הארץ מבחינה מוזיקלית, אך גם ארץ אשר, דרך התרבות המוזיקלית שלה, לימדה אותי שיעור יסודי אחד: שדרך עשיית מוזיקה עשויות לבוא רמות עמוקות של אמון יסודי ומעניק-חיים. בשנת 2000, הייתה לי הזדמנות לנסוע לדרום אפריקה כדי לגבש להקת אופרה חדשה. נסעתי לשם, וערכתי בחינות, בעיקר בעיירות כפריות, סביב המדינה. שמעתי כ 2,000 זמרים וגיבשתי יחד להקה של 40 מהמבצעים הצעירים מעוררי ההשתאות והמדהימים ביותר, מרביתם שחורים, אך היה גם קומץ של מבצעים לבנים.

כעת בשלב מוקדם של תקופת החזרות הראשונה התגלה שאחד מאותם מבצעים לבנים היה, בגלגול הקודם שלו, חבר בכוח המשטרה של דרום אפריקה. ובמהלך השנים האחרונות של המשטר הישן, הוא הוצב באופן שגרתי בתוך עיירה על מנת להתגרות בקהילה. אתם יכולים לדמיין כיצד ידיעה כזו השפיעה על הטמפרטורה בחדר, על האווירה הכללית. בואו לא נשלה עצמנו. בדרום אפריקה, מערכת היחסים חסרת האמון ביותר הנה בין השוטר הלבן והקהילה השחורה. אם כך כיצד התאוששנו מכך, גבירותי ורבותי? פשוט על ידי שירה. שרנו, שרנו, שרנו, ובאופן מדהים התפתח אמון חדש, וחברויות בהחלט פרחו. וזה הראה לי דבר יסודי כל כך, שעשיית מוזיקה וסוגים אחרים של יצירתיות עשויים להגיע לעתים למקומות שמילים אינן יכולות.

העלינו אז מספר הופעות. התחלנו איתם בסיבוב הופעות בין לאומי. אחת מהן היתה "כרמן". חשבנו בזמנו שנעשה מ"כרמן" סרט, אותו צילמנו והקלטנו באתר צילומים בעיירה מחוץ לקייפטאון שנקראה קהיליטשה. שרנו את היצירה כולה בשפת הקוזה שהינה שפה מוזיקלית יפיפייה, אם אינכם מכירים אותה. היא נקראת "יו-כרמן אקהילטשה" -- "כרמן מאקהילטשה" בתרגום מילולי. אני רוצה לנגן עבורכם קטע קטנטן מתוכה כעת רק מכיוון שאני רוצה להוכיח לכם שאין שום דבר קטנטן בכל הנוגע לעשיית מוזיקה בדרום אפריקה.

(מוזיקה)

(מחיאות כפיים)

דבר שאני מוצא מלא קסם בנוגע לעשיית מוזיקה דרום אפריקאית הוא שהיא כה חופשית. דרום אפריקאים עושים מוזיקה בחופשיות גמורה. ואני חושב, שבמידה לא קטנה, זה נובע מעובדה יסודית אחת: הם אינם כבולים על ידי שיטה של כתיבת תווים. הם אינם קוראים תווים. הם בוטחים באוזניים שלהם. אתה יכול ללמד חבורת דרום אפריקאים מנגינה בחמש שניות בדיוק. ואז, כאילו בדרך קסם, הם יאלתרו באופן ספונטני הרמוניות רבות סביב המנגינה זו כי הם יכולים. כעת אלו מתוכנו שחיים במערב, אם יותר לי להשתמש בביטוי, אני חושב שאנו בעלי תפיסה הרבה יותר צרת אופקים של מוזיקה -- שאיך שהוא הכל קשור למיומנות ושיטות. משום כך היא שמורה אקסקלוסיבית לקבוצת מוכשרים, מובחרת. ועדיין, גבירותי ורבותי, כל אחד מאיתנו על פני כדור הארץ כנראה מתעסק במוזיקה על בסיס יום יומי.

ואם יורשה לי להרחיב על כך לרגע אני מוכן להתערב שכל אחד מהיושבים כאן בחדר הזה ישמח לדבר בחדות ובביטחון, אודות סרטים, אולי אף על ספרות. אבל כמה מכם מסוגלים בביטחון לטעון בביטחה בנוגע ליצירה של מוזיקה קלאסית? מדוע זה כך? ומה שאומר לכם עכשיו הוא שאני דוחק בכם להתגבר על העדר הביטחון העצמי העצום הזה, להסתכן ולהאמין שאתם יכולים לבטוח באוזניים שלכם, אתם יכולים לשמוע את היסודות המרכיבים את רקמת השריר, הסיבים, הדנ"א, שהופכים יצירה מוזיקלית גדולה לגדולה. יש לי ניסוי קטן שאני רוצה לנסות יחד אתכם.

האם ידעתם ש TED היא מנגינה? מנגינה פשוטה המבוססת על שלושה תוים -- T ,E ,D. כעת חכו רגע. אני יודע שאתם רוצים להגיד לי ש " T לא קיימת במוזיקה." ובכן גבירותי ורבותי, ישנה שיטה ותיקה ומכובדת , שמלחינים עשו בה שימוש משך מאות שנים, אשר מוכיחה שלמעשה היא אכן קיימת. במידה ואשיר לכם סולם מוזיקלי: G ,F ,E ,D ,C ,B ,A -- ופשוט אמשיך הלאה עם קבוצת האותיות הבאה באלף בית, אותו סולם: N, M, L, K, J, I, H T, S, R, Q, P, O -- הנה אתם רואים אתם רואים T הינה כמו F במוזיקה. אז T היא F. אז T, E , D זה כמו F, E, D. כעת אותו קטע מוזיקלי שניגנו בתחילת ההרצאה שומר בחובו את המנגינה שהיא TED. הקשיבו לרגע.

(מוזיקה)

אתם שומעים? או שאולי אני מריח ספק בחדר? או קי, כעת ננגן זאת שוב עבורכם, ואנו עומדים להדגיש, לדחוף החוצה את ה T, E, D אם תסלחו לי על הביטוי.

(מוזיקה)

או אלוהים, הנה זה רם וברור, ודאי. אני חושב שאנחנו צריכים להפוך את זה למפורש עוד יותר. גבירותי ורבותי, כמעט והגיע הזמן לשעת התה. האם אתם חושבים שאתם צריכים לשיר עבור התה? אני חושב שעלינו לשיר תמורת התה שלנו. אנו עומדים לשיר את שלושת התוים הנפלאים האלו: T, E, D. האם אתם מוכנים לנסות זאת עבורי?

קהל: T, E, D.

צ'ארלס הייזלווד: כן, אתם נשמעים מעט דומים יותר לפרות מאשר לבני אדם. האם ננסה זאת שוב? ותראו, אם אתם הרפתקנים, עלו באוקטבה. T, E, D.

קהל: T, E, D.

צ"ה: פעם נוספת במרץ. (קהל: T, E, D.)

הנה אני שוב כמו טחנת רוח ארורה, אתם רואים. כעת אנחנו עומדים לשים זאת בהקשר של מוזיקה. המוזיקה תתחיל, ובסימן ממני, אתם תשירו. (מוזיקה) פעם נוספת. עם רגש, גבירותי ורבותי. אחרת לא תגיעו למפתח. יפה מאוד, גבירותי ורובותי. הופעת בכורה לא רעה עבור מקהלת TED. הופעה ראשונה לא רעה בכלל.

ועכשיו יש פרויקט שאני יוזם כרגע שאני מאוד נרגש לגביו ואני רוצה לחלוק אותו אתכם, כיון שכולו אודות שינוי תפיסות, ובהחלט בניית רמה חדשה של אמון. הצעירה שבילדי נולדה עם שיתוק מוחי, אשר כפי שתוכלו לשער, במידה ולא התנסיתם בכך בעצמכם, הוא דבר גדול להתמודד איתו. אבל המתנה שבתי המשגעת נתנה לי, מלבד עצם קיומה, הינה שהיא פקחה את עיני לקבוצה בקהילה שעד עתה הייתה חבויה, קהילת האנשים בעלי המוגבלויות. ומצאתי את עצמי מתבונן באולימפיאדת הנכים וחושב כמה מדהים כיצד ניתן לרתום טכנולוגיה על מנת להוכיח מעבר לכל ספק שמגבלה אינה מחסום להישגים ספורטיביים ברמות הגבוהות ביותר. כמובן שיש צד עגום יותר לאמת זו, שאומרת שלמעשה לקח עשרות שנים לעולם בכלל להגיע לעמדה של אמון, להאמין באמת שספורט ומגבלות יכולים ללכת יד ביד באופן משכנע ומעניין.

כך שאני מוצא את עצמי שואל: היכן המוזיקה בכל זה? לא תוכלו לאמר לי שאין מיליוני אנשים בעלי מגבלה, בבריטניה בלבד, בעלי פוטנציאל מוזיקלי עצום. אז החלטתי ליצור פלטפורמה עבור הפוטנציאל הזה. זו עומדת להיות התזמורת הלאומית הראשונה בבריטניה לבעלי מגבלות. היא נקראת הפרהתזמורת.

אני עומד להראות לכם כעת קליפ של מפגש האלתור הראשון מעולם שקיימנו. זה היה באמת רגע יוצא דופן. רק אני וארבעה מוזיקאים בעלי מגבלה מוכשרים בצורה מדהימה. לרוב כאשר מאלתרים -- ואני עושה זאת כל הזמן מסביב לעולם -- יש רגע ראשון של אימה, כאילו כולם מפוחדים מדי לקפוץ למים, יש דממה נוראית ורווית מתח. ואז לפתע, כאילו במטה קסמים, בנג! כולנו בפנים וזה בית משוגעים מוחלט. אי אפשר לשמוע כלום. אף אחד לא מקשיב. אף אחד לא נותן אמון. אף אחד לא מגיב האחד לשני. כעת בחדר הזה עם ארבעת מוזיקאים בעלי המגבלה, תוך חמש דקות היה קשב מרותק, תגובה מוחלטת ומוזיקה יפה באמת במידה מטורפת.

(וידאו) (מוזיקה)

ניקולאס: שמי ניקולאס מקארת'י. אני בן 22 ואני פסנתרן שמאלי. ונולדתי ללא יד שמאל -- יד ימין. אני יכול לעשות זאת שוב?

(מוזיקה)

לין: כאשר אני יוצרת מוזיקה, אני מרגישה כמו טייס בתא הטייס. אני הופכת חיה.

(מוזיקה)

קלארנס: הייתי מעדיף להיות מסוגל לנגן שוב בכלי נגינה מאשר ללכת. יש כה הרבה אושר ודברים שאני יכול לקבל מנגינה בכלי ומהופעה. שזה מסיר חלק מהשיתוק שלי.

(מוזיקה)

(מחיאות כפיים)

צ'"ה: מאוד הייתי רוצה שחלק מהמוזיקאים האלו היו איתנו כאן היום, כך שיכולתם לראות בעצמכם כמה הם מדהימים. פרהתזמורת הוא שם הפרוייקט הזה. במידה ומישהו מכם חושב שהוא יכול לעזור לי בדרך כלשהי להשיג מה שהוא חלום בלתי אפשרי ובלתי סביר למדי בנקודה זו, אנא ידעו אותי. כעת יריית הפרידה שלי מגיעה באדיבות יוזף היידן הגדול, מלחין אוסטרי נפלא מהמחצית השנייה של המאה השמונה עשרה -- שבילה את מרבית חייו מועסק על ידי הנסיך ניקולאס אסטרהאזי, יחד עם התזמורת שלו. כעת הנסיך הזה אהב את המוזיקה שלו, אך הוא גם אהב את הטירה הכפרית שלו בה נטה להתגורר מרבית הזמן, אשר מצויה ממש על הגבול האוסטרו-הונגרי, במקום הקרוי אסטרהאזי -- מרחק רב מהעיר הגדולה וינה.

כעת יום אחד ב 1772, הנסיך פסק שמשפחות המוזיקאים, משפחות המוזיקאים בתזמורת, אינם רצויים יותר בטירה. הם לא הורשו להישאר שם יותר, היה עליהם לחזור לוינה -- מרחק ארוך ובלתי אפשרי באותם ימים. אתם יכולים לתאר, לא ניתן היה לנחם את המוזיקאים. היידן מחה מול הנסיך אך ללא הועיל. אולם הינתן אהבתו של הנסיך למוזיקה, היידן חשב שהוא יכתוב סימפוניה שתבהיר את עמדתו.

ואנו עומדים לנגן רק את קצה זנב הסימפוניה הזו כעת. ואתם תראו את התזמורת במעין מרי עגום. אני שמח לומר, שהנסיך הבין את הרמז מהופעת התזמורת, והמוזיקאים אוחדו מחדש עם משפחותיהם. אבל אני חושב שזה מסכם את השיחה שלי בצורה טובה למדי, שבמקום בו ישנו אמון, ישנה מוזיקה -- וחיים כפועל יוצא. במקום בו אין אמון, המוזיקה פשוט קמלה.

(מוזיקה)

(מחיאות כפיים)