קמרון סינקלייר על ארכיטקטורת קוד פתוח

אני עומד לקחת אתכם למסע מאד מהיר. כדי להסביר את משאלתי אני אקח אתכם למקום שרוב האנשים טרם היו בו, וזה מסביב לעולם. כאשר הייתי בן 24 קייט סטור ואני הקמנו ארגון שיאחד ארכיטקטים ומעצבים המעורבים בפרויקטים למען האנושות, ולא רק כתגובה לאסונות טבעיים אלא מעורבים בנושאים מערכתיים. אנחנו מאמינים, שהיכן שמשאבים ומומחיות הם נדירים, עיצוב חדשני ובר קיימא יכול לעשות שינוי

הכל החל כשהתחלתי כמתמחה בארכיטקטורה, ותמיד התענינתי בעיצוב אחראי לסביבה, ואיך אתה יכול באמת להשפיע. כאשר הלכתי לבית ספר לאדריכלות, נראה שהייתי הכבשה השחורה בבית הספר. אדריכלים רבים מאמינים שכשאתה מעצב, אתה מעצב תכשיט, תכשיט שאתה משתוקק אליו. לעומתם אני הרגשתי שכשאתה מעצב אתה משפר או מזיק לקהילה לה אתה מעצב. אתה לא רק יוצר בית לדייריו או לדייריו העתידיים, אלא יוצר בית לקהילה בכללותה.

ב1999 התחלנו בתגובה לנושא משבר הדיור לפליטים החוזרים לקוסובו. לא ידעתי מה אני עושה,כאמור אני באמצע שנות ה20 שלי, ואני מדור האינטרנט, אז הקמנו אתר. ולהפתעתי תוך חודשים ספורים היו מאות כניסות מכל רחבי העולם. זה הוביל לבניית מספר אבות טיפוס ובאמת לנסות רעיונות. לאחר שנתיים התחלנו פרויקט של פיתוח מרפאות ניידות דרומית לסהרה באפריקה, כתגובה למגיפת האיידס זה הוביל ל550 כניסות מ53 ארצות. יש לנו גם מעצבים משתתפים מכל רחבי העולם, ואף היתה לנו תערוכה של עבודות בעקבות כך, 2004 היתה נקודת מפנה עבורנו. התחלנו לתת מענה לאסונות טבע באיראן ובבאם, ובנוסף על עבודתנו באפריקה

עבדנו בתוך ארה"ב. רוב האנשים מסתכלים על עוני, ורואים את פניהם של זרים, אבל לכו לגור, אני גר בבוזמן, מונטנה, לכו למישור הצפוני של השמורות האינדיאניות, או רדו לאלבמה או מיסיסיפי לפני סופת קטרינה, ואני יכול להראות לכם מקומות שהתנאים בהם גרועים בהרבה מהרבה מדינות מתפתחות שהייתי בהן. כך נהיינו מעורבים ועבדנו בערים הפנימיות ובמקומות אחרים.

ואציג פרויקטים נוספים. ב2005 אמא אדמה השתוללה. אני חושב שניתן לסכם ש2005 היתה שנה נוראית, לפחות בנושא אסונות הטבע. ובזכות האינטרנט, ובזכות הקשרים לבלוגים ולרשתות חברתיות, שעות ספורות לאחר אסון הצונאמי התחלנו כבר לגייס כספים, נהיינו מעורבים ועבדנו עם אנשים באיזור האסון. התנהלנו מכמה מחשבים ניידים בימים הראשונים, קיבלתי 4000 דואל מאנשים שזקוקים לעזרה, אז התחלנו להיות מעורבים בפרוייקטים שם. ואני אדבר גם על פרוייקטים אחרים. וכמובן בשנה ההיא היינו מעורבים באסון קטרינה. בנוסף לעבודת השיחזור.

זהו מבט חטוף וכולל. ב2004 , באמת לא יכולתי לנהל את כמות האנשים שרצו לעזור, או את מספר הבקשות שקיבלתי. הכל נכנס למחשב הנייד או לסלולארי שלי. אז החלטנו לאמץ מודל עסקי של קוד פתוח, שכל אחד, מכל מקום בעולם, יכול לפתוח נושא מקומי, והוא יוכל להיות מעורב בו. משום שאני מאמין שאין דבר כזה - אוטופיה כל הבעיות הן מקומיות וכל הפתרונות מקומיים. והמשמעות של זה, אתם יודעים, מישהו שמתגורר במיסיסיפי יודע הרבה יותר על מיסיסיפי מאשר אני, אז מה שקרה הוא שהשתמשנו בMEETUP וכל מיני כלי אינטרנט נוספים, ולבסוף היו לנו 40 פרויקטים [נלקח מהביטוי "a chapter of disasters" ] בהרצה, אלפי אדריכלים ב104 ארצות. אז גולת הכותרת... מצטער אני לא לובש בחליפות אני ידעתי שאני אוריד אותה. טוב, מאחר ואני הולך לעשות זאת במהירות.

אז במהלך 7 השנים האחרונות, לא רק העובדה שזה לא למטרות רווח. מה שזה הראה לי, זה שיש תנועה חברתית שורשית של מעצבים עם מודעות חברתית שבאמת מאמינים שהעולם נעשה הרבה יותר קטן, ויש לנו ההזדמנות , לא האחריות, אלא ההזדמנות, באמת להיות מעורבים בשינוי.

(צחוק)

אני מוסיף את זה לזמן שלי. מה שאתם לא יודעים הוא, שיש לנו אלפי מעצבים שעובדים מסביב לעולם, מחוברים דרך אתר באינטרנט, ולנו יש צוות של שלושה אנשים שעושים משהו, ולמעשה אף אחד לא אמר לנו שהוא בלתי אפשרי לעשייה. עשינו זאת. ומשהו צריך להיאמר על היתרונות של חוסר נסיון. לאחר 7 שנים התפתחנו להיות סנגורים, מתמרצים, ומטמיעים. היינו סנגורים לעיצוב טוב, ולא רק באמצעות סדנאות לסטודנטים, הרצאות ודיונים פומביים, אלא באמצעות עבודה הומניטרית, ובאמצעות טיפול באסונות ובהתעסקות במדיניות ציבורית. ניתן לדבר גם על FEMA (רשות החירום האמריקאית) אבל זה לשיחה אחרת. תמרוץ, פיתוח רעיונות בשיתוף קהילות וארגונים לא ממשלתיים שעוסקים בתחרויות עיצוב של קוד פתוח. מתייחסים וחוקרים קהילות ואז מיישמים, ממש ללכת לשם ולעשות את העבודה, כי כאשר אתה ממציא דברים זה אף פעם לא מציאות עד שזה נבנה. כך שזה באמת חשוב שאם אנחנו מעצבים בעודנו מנסים ליצור שינוי גם נבנה את השינוי הזה

אז הנה מספר פרוייקטים נבחר. קוסובו. זה קוסובו ב99. ערכנו תחרות עיצוב בקוד פתוח, כמו שאמרתי זה הוביל למגוון של רעיונות וזה לא היה על מקלטי חירום, אלא על מקלטי מעבר שישרדו 5 עד 10 שנים ושיוצבו בסמוך לאזורים בהם חיו התושבים, והם יבנו בעצמם את הבתים שלהם. זאת לא היתה כפיית עיצוב ארכיטקטוני על הקהילה, זה נתן להם כלים, ומרחב המאפשר להם לבנות ולגדול בצורה בה חפצו. יש (עיצובים) מעולים עד מגוכחים, אך כולם עבדו. זה עיצוב לבית גידול מתנפח, הוא נבנה ועובד. זה מכולה להובלה, נבנתה ועובדת. ומגוון רחב של רעיונות שלא רק שעסק בבנייה ארכיטקטונית, אלא גם בסוגיות של משילות, והרעיון ליצור קהילות באמצעות רשתות מורכבות.

אז עירבנו לא רק מעצבים, אלא גם מגוון רחב של אנשי מקצוע בשימוש של פסולת בניין מבתים הרוסים ליצירת בתים חדשים, בשימוש של קירות נצרים ליצירת קירות מבודדים. ואז קרה משהו מדהים ב99

הגענו לאפריקה כדי לבדוק את בעיות הדיור שם ותוך 3 ימים, הבנו שהבעיה אינה מחסור בבתים אלא הבעיה ההולכת וגוברת של מגיפת האיידס. ולא הרופאים אמרו לנו זאת, אלה היו הכפריים ששהו איתנו. ואז הגענו לרעיון מבריק שבמקום לתת לאנשים ללכת 10-15 קילומטר כדי להיפגש עם רופאים , נביא את הרופאים לאנשים. והתחלנו לבחון את הקהילה הרפואית. ואני חשבתי, שאנחנו מבריקים וניצוצות... הבאנו רעיון גדול, מרפאות ניידות מפוזרות בצורה נרחבת במרכז אפריקה. והקהילה, הקהילה הרפואית שם אמרה "אמרנו זאת לאורך העשור האחרון, אנחנו יודעים זאת..." "...אך לא יודעים איך להראות זאת" אז בצורה מסויימת לקחנו צורך קיים והראינו פתרונות. ושוב, היה לנו מגוון רחב של רעיונות.

את הרעיון הזה אני אוהב במיוחד, מאחר וארכיטקטורה לא רק נותנת פתרונות אלא גם מעוררת מודעות. זוהי מרפאת 'קינאף'. אתה מקבל זרע קינאף ואתה מגדל אותו בחלקת אדמה ואז, זה גדל 4 מטר בחודש. ובשבוע ה4 , רופאים באים וגוזמים את האמצע ושמים משטח נמתח למעלה וכאשר הרופאים מסיימים לטפל בחולים ובכפריים, אתה גוזם את המרפאה ואוכל אותה. זה "אכול את מרפאתך."

(צחוק)

זוהי התעסקות עם העובדה שאם יש לך איידס חשוב גם שתהיה לך תזונה נכונה ולהבין שנושא התזונה חשוב לא פחות מאשר הטיפול האנטי ויראלי זהו פיתרון מאד רציני. את זה אני אוהב. הרעיון הוא לא רק של מרפאה, אלא מרכז קהילתי זה נראה כמו סידור של דרכי מסחר ומנועי צמיחה כלכליים בתוך הקהילה אז זה יכול להיות פרוייקט המקיים את עצמו

כל אחד מהפרוייקטים האלו הוא בר קיימא. וזה לא בגלל שאני טיפוס שמחבק עצים, זה בגלל שכאשר אתה חי על 4 דולר ליום אתה חי כדי לשרוד ואתה חייב קיימות (ניצול מלא של המשאבים) אתה חייב לדעת מהיכן האנרגיה שלך תגיע, אתה חייב לדעת מאין המשאבים שלך יגיעו, ואתה חייב לצמצם תחזוקה. אז בעצם זה על השגת מנוע כלכלי. ואז בלילה זה הופך לבית קולנוע, ואז זה לא מרפאה לטיפול באיידס אלא מרכז קהילתי. אז אתם יכולים לראות את הרעיונות. הרעיונות הללו הפכו לאבות טיפוס ולבסוף גם נבנו. והחל משנה זו מרפאות ניידות נעות בניגריה ובקניה.

מאלו גם פיתחנו את סיאטמבה, פרוייקט בו הקהילה באה אלינו ובקשה לפתור את המחסור בחינוך לבנות. ואנחנו עבדנו באיזור שבו כ50% מהנשים בגילאי 16 עד 24 נשאיות של איידס. והסיבה היא לא מתירנות מינית, אלא כי אין להן ידע. ולכן בחנו את הנושא והחלטנו ליצור מרכז ספורט שישמש גם כמרכז לחינוך על איידס. המאמנים של קבוצות הבנות היו גם רופאים, וכך בצורה מאד איטית של פיתוח הביטחון של הבנות במרכז הספורט והבריאות. בחרנו 9 עבודות והן נשלחו לאיזורים מרוחקים יותר ואז הקהילה בחרה את העיצוב המתאים להם. הם אמרו, זה העיצוב שלנו. מאחר ולא מדובר על העסקת הקהילה אלא על העצמת הקהילה ומדובר על לגרום להם להיות חלק מתהליך חדש שנבנה.

זהו העיצוב הזוכה וכמובן אנחנו למעשה עבדנו עם הקהילה והלקוחות זהו אחד המעצבים. הוא עבד עם קבוצת הכדורגל הראשונה בסיאטמבה. והן יכולות לספר זאת טוב יותר.

(וידאו:) "ובכן, שמי הוא סיסי, ומאחר ואני עובדת במרכז האפריקאי אני יועצת וגם שחקנית כדורגל מקצועית לקבוצה בדרום אפריקה, באפאנה, באפאנה. ואני גם משחקת בליגת וודפון בקבוצה הנקראת טמביסה. אשר כעת נקראת סיאטמבה זהו המגרש הביתי שלנו"

קמרון סינקלר: אז אני הולך להראות את זה אחר כך כי הזמן שלי עומד להסתיים. אני רואה שכריס מביט אלי בערמומיות.

זה היה חיבור פגישה עם מישהו שרצה לפתח את המרכז הראשון באפריקה לרפואה מקוונת בטנזניה ונפגשנו לפני מספר חודשים וכבר עיצבנו את המרכז והקבוצה נמצאת שם, עובדת בשיתוף. זה היה שידוך, תודות לכמה מהחבר'ה של TED: סאן, שריל הלר ואנדרו זולי, שהפגישו אותי עם אישה אפריקאית מדהימה. התחלנו בנייה ביוני. המרכז יפתח ע"י TED גלובל אז כאשר אתם באים לTED גלובל, בדקו את זה.

אנחנו ידועים בעיקר במומחיות שלנו בטיפול באסונות ובפיתוח והיינו מעורבים בנושאים רבים כמו הצונאמי או הוריקן קטרינה. זהו מקלט בשווי 370 דולר שניתן בקלות להרכבה. זהו עיצוב של מרכז קהילתי עיצוב מרכז קהילתי שמעוצב על ידי קהילה. והמשמעות היא שאנחנו באמת גרים ועובדים עם הקהילות והן חלק מתהליך העיצוב. הילדים אכן מעורבים במיפוי של מיקום אפשרי למרכז הקהילתי ואז לבסוף הקהילה , באמצעות לימוד מיומנויות, בונים את המבנים יחד איתנו.

הנה בית ספר נוסף. זה מה שהאום נתן לחברה האלה, 12 ברזנטים. זה היה באוגוסט. זה היה התחליף וזה אמור להחזיק שנתיים. כאשר יורד גשם לא שומעים דבר ובקיץ זה בערך 60 מעלות בפנים. אז אמרנו, אם הגשם ירד, בואו נשיג מים טריים. אז לכל אחד מבתי הספר יש מתקן לאגירת מי גשמים בעלות מאד נמוכה 3 כיתות ומתקן לאגירת גשמים עולים 5000 דולר. הסכום גוייס על ידי מכירות של שוקו חם באטלנטה ונבנה ע"י הורי הילדים. הילדים נמצאים באתר, בונים את הבניינים וזה נפתח לפני שבועות מספר ויש 600 ילדים שמשתמשים בבית הספר כרגע.

(מחיאות כפיים)

אסונות פוגעים גם בבתים שלנו. ראינו את הסיפורים הרעים בפוקס ובCNN אך אנו לא רואים את הסיפורים הטובים. הנה קהילה שהתארגנה והחליטה לא לחכות יותר. הם הקימו שותפות מגוונת למפות את מזרח בילוקסי ולהבין מי יהיה מעורב היו לנו 1500 מתנדבים שבנו ואכלסו בתים, והבינו מה החוקים של FEMA, לא חיכו להם שיכתיבו לנו איך לבנות. לעבוד עם דיירים ולהוציא אותם מהבתים כדי שהם לא יחלו. כך הם מנקים את הבתים בעצמם. העבודה על הבית הזה מסתיימת בעוד שבועות אחדים. זהו בית שאוכלס מחדש. (העבודה עליו) הסתיימה בתוך 4 ימים. זהו חדר שירות לאישה עםלהליכון. היא בת 70. זה מה שFEMA נתנו לה, 600 דולר, זה קרה לפני יומיים. הקמנו במהירות רבה חדר מקלחת. זה בנוי, זה עובד והיא פתחה היום עסק שם היא מכבסת לאנשים אחרים בגדים.

זוהי שנדרה ומשפחת קלהון. הם צלמים אשר תיעדו את הרחוב התשיעי בניו אורלינס במשך 40 שנה. זה היה ביתם ואלו התצלומים שהם צילמו. אנחנו עובדים איתם ליצור בית חדש. אלו פרוייקטים נוספים שעשינו וכאלו שהיינו מעורבים בהם. למה סוכניות לשיקום לא עושות זאת? זהו אוהל של האו"ם, זהו האוהל החדש של האו"ם. רק הוצג השנה. מהיר מאד להרכבה. קונסטרוקציה מתקפלת. זוהי ההמצאה. לקח להם 20 שנה לתכנן וליישם את זה בשטח. היית בן 12 כשהם החלו. יש פה בעיה.

למזלנו, אנחנו לא לבד, יש מאות ומאות ומאות ומאות ומאות של אדריכלים ומעצבים וממציאים מסביב לעולם הם מעורבים בעבודה הומניטרית. עוד בתים מצמח המריחואנה, מאד נפוץ ביפן. אני לא בטוח מה הם מעשנים. זהו מחבר אשר עוצב על ידי מישהו שאמר, כל מה שאתה צריך זוהי דרך לחבר קונסטרוקציה לקורות. הבחור הזה, עיצב לנאסא, כרגע מעצב בתים. אני הולך לרוץ מהר מאחר ואני יודע שיש לי רק מספר דקות.

כל אלו הסתיימו בשנתיים האחרונות. הראיתי לכם משהו שלקח 20 שנה לעשות, ואלה רק חלק מהדברים שקרו אשר נבנו בשנים האחרונות מברזיל ועד הודו. מקסיקו. אלבמה. סין. ישראל. פלסטין. ויאטנם. הגיל הממוצע של מעצב בפרוייקט הזה הוא 32. זה הגיל שלי. אז זה צעיר... אני צריך לעצור פה, מאחר וארופ (אדריכל מפורסם) נמצא בחדר וזה העיצוב הכי טוב של שירותים בעולם. אם אתם אי פעם מגיעים להודו, לכו השתמשו בשירותים האלו.

(צחוק)

כריס לובקמן יגיד לכם למה אני בטוח שכך הוא רצה לבלות במסיבה, אבל אבל העתיד לא הולך להיות גורדי השחקים של ניו יורק אלא זה. וכאשר אתם מתסכלים על זה אתם רואים משברים. מה שאני רואה זה הרבה, הרבה ממציאים. מיליארד אנשים חיים בעתיד משפיל, אנחנו שומעים אודותם כל הזמן. 4 מליארד חיים בכלכלות מתפתחות אך לא יציבות אחד משבע גרים בנחלות לא מתוכננות. אם לא נעשה דבר בנוגע למשבר הדיור שהולך לקרות בעוד 20 שנה, אחד משלשה יחיה בנחלה לא מתוכננת או מחנה פליטים. הביטו שמאלה הביטו ימינה. אחד מכם יהיה שם. איך משפרים את תנאי המחיה של 5 מיליארד איש? עם 10 מליון פתרונות

אז הייתי מעונין לפתח קהילה שמאמצת בצורה פעילה עיצוב המצאתי ובר קיימא כדי לשפר את תנאי המחיה של כולם.

כריס אנדרסון: חכה רגע, רק רגע. זו המשאלה שלך?

קמרון : כן, זו המשאלה שלי.

כריס: זו המשאלה שלו!

(מחיאות כפיים)

התחלנו את 'אדריכלות למען האנושות' עם 700 דולר ומחשב נייד, אז כריס משום מה החליט לתת לי מאה אלף דולר, אז למה לא כל כך הרבה אנשים (יהיו מעורבים)? אדריכלות בקוד פתוח היא הדרך אליה אנו הולכים. יש לכם קהילה מגוונת של משתמשים, ואני לא רק מדבר על ממציאים ומעצבים, אלא גם על מודל כלכלי למימון. התפקיד שלי הוא לא לעצב אלא לנתב בין עולם העיצוב ועולם העזרה ההומניטרית. ומה שאנחנו צריכים זה משהו שמשכפל אותי בכל העולם, גם מאחר ולא ישנתי כבר 7 שנים.

(צחוק)

שנית, מה יהיה הדבר הזה? מעצבים רוצים לענות לצרכים הנובעים מבעיות הומניטריות אך הם לא רוצים איזו חברה במערב שתיקח את הרעיונות שלהם ותרוויח על חשבונם. אז חברת 'קריאטיב קומונס' פיתחה את רשיון המדינות המתפתחות, והמשמעות היא שמעצב יכול, פרויקט סיאטמבה שהראיתי לכם היה הפרוייקט הראשון שקיבל את הרשיון של קריאטיב קומונס, וברגע שזה נבנה, כל אחד באפריקה או במדינות מתפתחות יכול לקחת להעתיק את התוכניות בחינם.

(מחיאות כפיים)

אז למה לא לאפשר למעצבים את ההזדמנות לעשות זאת אך עדיין לשמור על זכויותיהם? אנו רוצים קהילה בה אתה יכול להעלות רעיונות והרעיונות הללו יוכלו להיבחן במבול או ברעידת אדמה. בכל מיני סביבות קשות. הסיבה שזה חשוב היא כי אני לא רוצה לחכות לאסון קטרינה הבא כדי לגלות אם הבית שלי יעמוד. זה מאוחר מדי. אנחנו צריכים לנסות זאת עכשיו, ולעשות כאלו דברים ברחבי העולם. ואני מעונין שכל הפרוייקט יעבוד בשפות רבות שאתם חושבים על אדריכל. רוב האנשים חושבים על בחור לבן עם שיער מאפיר . אני לא חושב ככה. אני רואה את הפנים של העולם, כך שאני מעונין שאנשים מכל רחבי העולם יוכלו לקחת חלק בעיצוב ובפיתוח. הרעיון של תחרויות לעיצוב צרכים. פרס בגובה X בשביל 98 האחוזים האחרים, אם תרצו לקרוא לזה כך.

אנחנו גם רוצים להעיף מבט בדרכים לשדך ולחבר בין גורמים שמממנים. והרעיון של חיבור בין יצרנים, פיתוחים נפלאים בכל מדינה. כאשר אני שומע על המחשב הנייד ב100 דולר, שניתן לחנך כך כל ילד, לחנך כל מעצב בעולם, שימו אחד בכל שכונת עוני ובכל מקום מצוקה, מאחר ואתם יודעים שהמצאות יצוצו להן. ואני צריך לדעת זאת. קוראים לזה זינוק לאחור. שוחחנו על טכנולגיה שמתפתחת בצורה הדרגתית. אני כותב במגזין Worldchanging, ואחד מהנושאים עליהם דיברנו, הוא שלמדתי הרבה יותר בשטח מאשר למדתי בכל מקום אחר. אז בואו ניקח את הרעיונות הללו, נאמץ אותם ונשתמש בהם. הרעיונות הללו שנאמץ רצוי שיוכלו להמשיך להתפתח באבולוציה. הם צריכים להיות מפותחים ע"י כל אומה בעולם ובעלי שימוש לכל אומה בעולם. מה צריך כדי שזה יקרה?

צריך להיות גליון, אין לי מספיק זמן לקרוא את זה מאחר ויעיפו אותי מפה בקרוב.

כריס אנדרסון: רק השאר זאת שם לרגע.

קמרון: ובכן, מה צריך כדי שזה יקרה? אתם חכמים. זה דורש הרבה כוח ממוחשב, מאחר ואני רוצה, הרעיון שלי הוא שכל מחשב נייד ברחבי העולם יוכל להתחבר למערכת ויוכל לא רק להשתתף בתהליכי העיצוב, אלא גם להפיק תועלת מהעיצוב. בנוסף יעבור תהליך של ביקורת על העיצוב. אני רוצה שכל מהנדס Arup בעולם יבדוק ויוודא שאנחנו בונים מגורים עמידים. מאחר והחברה האלה הם הטובים בעולם

אז אני רוצה את כל זה. יש לי שני מחשבים ניידים ואחד מהם שם ויש עליו 3000 עיצובים. אם אפיל אותו מה יקרה? אז חשוב לשים את הרעיונות ברשת. קל יותר לשימוש, וקל יותר לגישה. אמי אמרה פעם, אין דבר גרוע יותר מדיבורים ללא מעשים.

(צחוק)

נמאס לי מדיבורים על שינוי, שינוי נעשה על ידי עשייה. שינינו את קווי היסוד של FEMA ושינינו את המדיניות הציבורית. שינינו את התגובה הבינלאומית, בהתבססות על מה שבנינו. אז בשבילי חשוב ליצור מוליך אמיתי להמצאתיות שהיא חינם. חישבו על תרבות חינמית. זוהי המצאתיות חינמית. מישהו אמר זאת לפני שנתיים, אני אתן נקודות למי שמכיר, אני חושב שזה נאמר 25 שנה מוקדם מדי. אז בואו נעשה את זה.

תודה רבה.

(מחיאות כפיים)