ברוס אילוורד: כיצד נעצור את הפוליו לתמיד

אני רוצה לחלוק איתכם ב 18 הדקות הקרובות רעיון מופלא למדי. למעשה, זהו רעיון גדול מאוד. אבל כדי שנתחיל, אני רוצה לבקש מכולם לעצום את העיניים לשתי שניות ולנסות לחשוב על טכנולוגיה או פיסת מדע שאתם חושבים ששינתה את העולם. כעת אני בטוח, שבקהל הזה, אתם חושבים על טכנולוגיות ממש מדהימות, דברים שאני אפילו לא שמעתי עליהם, אני משוכנע בכך. אבל אני גם בטוח, בטוח למדי, שממש איש מכם לא חשב על זה. זהו חיסון פוליו.

וזהו דבר מדהים שלמעשה אף אחד כאן לא היה צריך לחשוב על כך היום, כיון שזה אומר שאנו יכולים לקבל זאת כמובן מאליו. זוהי טכנולוגיה נהדרת. אנחנו יכולים לקחת אותה כמובנת מאליה. אבל זה לא היה כך תמיד. אפילו כאן בקליפורניה, אם נחזור אחורה רק שנים ספורות, הסיפור היה שונה לגמרי. אנשים היו מפוחדים ממחלה זו. הם פחדו מפוליו, והיא גרמה לפניקה ציבורית. והיה זה בשל תמונות מסוג זה. בתמונה זו, אנשים חיים בתוך ריאת ברזל. אנשים אלו שהיו בריאים לחלוטין יומיים שלושה קודם לכן, ויומיים מאוחר יותר, לא יכלו עוד לנשום, ווירוס הפוליו הזה שיתק, לא רק את זרועותיהם ורגליהם, אלא גם את שרירי הנשימה שלהם. והם עמדו לבלות את שארית חייהם, לרוב, בריאת הברזל הזו, שנשמה עבורם.

מחלה זו הייתה מחרידה, לא היה מרפא, ולא היה חיסון. המחלה הייתה כה מחרידה שנשיא ארה"ב השיק מאמץ לאומי יוצא דופן כדי למצוא דרך לעצור אותה. עשרים שנה מאוחר יותר, הם הצליחו ופיתחו את חיסון הפוליו. הוא הוכרז כנס רפואי בשנות החמישים המאוחרות. סוף כל סוף, חיסון שיכל לעצור את המחלה האיומה הזו. וכאן בארצות הברית היה לכך השפעה מדהימה. כפי שאתם רואים, הוירוס נעצר, והוא נעצר מהר, מהר מאוד.

אבל לא כך קרה בכל מקום בעולם. וזה קרה כה מהר בארצות הברית, אולם, רק בחודש שעבר אמר ג'ון סטיוארט זאת:

(וידאו) ג'ון סטיוארט: היכן הפוליו עדיין פעיל? כי אני חשבתי שהיא חוסלה באותו האופן שמחלת האבעבועות השחורות חוסלה.

ברוס אילוורד: אופס. ג'ון, מחלת הפוליו כמעט וחוסלה. אולם המציאות היא שפוליו ממשיכה להתקיים היום. הכנו מפה זו עבור ג'ון על מנת להראות לו היכן בדיוק פוליו ממשיכה להתקיים. זו התמונה. לא נותר ממנה הרבה בעולם. אולם הסיבה שלא נותר הרבה היא בגלל שהיתה שותפות ציבורית/פרטית יוצאת דופן שעבדה מאחורי הקלעים, כמעט בלתי ידועה, לרובכם כאן היום אני בטוח. היא פעלה במשך 20 שנה כדי לנסות ולחסל את המחלה הזו. והיא הצליחה להביא אותה למספר מקרים בודדים אלו שאתם יכולים לראות כאן בתצוגה הגרפית.

אולם בשנה שעברה, קיבלנו זעזוע לא יאמן והבנו שכמעט פשוט אינו מספיק טוב עבור וירוס כמו פוליו. וזו הסיבה: בשתי ארצות בהם המחלה הזו לא הופיעה כנראה כבר במשך עשור, בשני צדדים מנוגדים של הגלובוס, היו התפרצויות נוראיות של פוליו. מאות אנשים לקו בשיתוק. מאות אנשים מתו -- ילדים כמו גם מבוגרים. בשני המקרים, הצלחנו ליצור רצף גנטי על מנת להביט בוירוס הפוליו ויכולנו לומר שוירוסים אלו לא היו מאותן ארצות. הם הגיעו ממרחק של אלפי קילומטרים. ובמקרה אחד המקור היה ביבשת אחרת. ולא רק זה, אבל כאשר הם הגיעו לאותן ארצות, הם עלו ככל הנראה על טיסות מסחריות ואז המשיכו במסען עוד רחוק יותר למקומות אחרים כמו רוסיה, היכן שבשנה שעברה, בפעם הראשונה מזה עשור, לקו ילדים בשיתוק והפכו נכים על ידי מחלה שלא נצפתה במשך שנים.

כעת כל ההתפרצויות האלו שהראיתי לכם, נמצאות תחת שליטה כעת, ונראה שהם יעצרו מהר, מהר מאוד. אבל המסר היה ברור מאוד. פוליו היא עדיין מחלה הרסנית ונפיצה. היא פשוט מתרחשת בחלק אחר של העולם. הרעיון הגדול שלנו הוא שהנס המדעי של עשור זה צריך להיות חיסול מוחלט של פוליומיאליטיס.

אז אני רוצה לספר לכם מעט על מה השותפות הזו, שותפות הפוליו, מנסה לעשות. אנו לא מנסים לשלוט בפוליו. אנו לא מנסים להפחית פוליו למספר מקרים בודדים בלבד, כיוון שהמחלה הזו היא כמו מוקד שריפה והיא יכולה להתפשט שוב במידה ולא נחסל אותה לחלוטין. כך שמה שאנו מחפשים אחריו זה פתרון קבוע אנחנו רוצים בעולם שבו כל ילד, בדיוק כמוכם, יכול לקחת כמובן מאליו עולם חופשי מפוליו. אז אנחנו מחפשים אחר פתרון קבוע. וכאן אנו בני מזל. זהו אחד מהווירוסים הבודדים בעולם שבשריון שלו יש סדקים גדולים מספיק כך שנוכל לנסות לעשות משהו יוצא דופן באמת. הוירוס הזה שורד רק בבני אדם. הוא אינו מסוגל לחיות זמן רב בבני אדם. הוא כמעט ואינו שורד כלל בסביבה. ויש לנו חיסונים טובים למדי, כפי שהראיתי לכם. כך שאנו מנסים למחוק את הוירוס לחלוטין. מה שתכנית הכחדת הפוליו מנסה לעשות הוא להרוג את הוירוס עצמו שגורם לפוליו בכל מקום בכדור הארץ.

כעת אין לנו הצלחות עבר טובות כאשר זה מגיע למעשה כזה, להכחדת מחלות. זה נוסה שש פעמים במאה האחרונה, וזה הצליח בדיוק פעם אחת. וזה מכיון שהכחדת מחלות, מהווה עדיין הון סיכון ברפואה ציבורית. הסיכונים עצומים, אבל התמורה -- כלכלית, הומניטרית, והמניע -- הוא פשוט ענקי. חבר קונגרס אחד כאן בארצות הברית חושב שההשקעה כולה שארצות הברית הקדישה להכחדת האבעבועות השחורות מחזירה עצמה כל 26 יום -- בכספי טיפול קודמים ובעלויות של חיסונים. ובמידה ונוכל לסיים את הכחדת הפוליו, המדינות העניות ביותר בעולם יחסכו מעל ל 50 מיליארד דולר ב 25 השנים הבאות בלבד. אז זה סוג ההימור מולו אנו עומדים.

אולם הכחדת האבעבועות השחורות הייתה קשה, היא הייתה מאוד, מאוד קשה. והכחדת הפוליו, בדרכים שונות, קשה אף יותר. ויש לכך מספר סיבות. הראשונה היא, כשהתחלנו בהכחדת הפוליו בערך לפני 20 שנה, מספר הארצות הנגועות היו יותר מפי שניים מאשר כאשר התחלנו עם אבעבועות שחורות. והיו יותר מפי עשר אנשים חיים בארצות אלו. כך שהמאמץ היה כביר. האתגר השני בפניו עמדנו היה -- בניגוד לחיסון לאבעבועות שחורות, שהיה יציב מאוד, ומנה אחת הגנה עליך לכל ימי חייך -- חיסון הפוליו הוא עדין במיוחד. הוא מתקלקל כל כך מהר באזורים הטרופיים שהיינו צריכים לשים את המוניטור המיוחד הזה על כל אחד מהבקבוקונים, על מנת שהוא ישתנה במהירות רבה כאשר הוא נחשף ליותר מדי חום, ונוכל לדעת שהוא אינו חיסון טוב לשימוש עבור ילד -- אין בו כוח, הוא לא יגן עליהם. אפילו אז, ילדים עשויים להזדקק למנות חיסון רבות.

אך האתגר השלישי העומד בפנינו -- וכנראה גם הגדול יותר, האתגר הגדול ביותר -- הוא שבניגוד לאבעבועות שחורות היכן שתמיד יכולת לראות את האויב -- כל אדם שנדבק באבעבועות שחורות הפגין פריחה מסגירה. כך שיכולתם לאגף את המחלה, יכולתם לחסן סביב המחלה ולבודד אותה. עם פוליו זה כמעט ושונה לחלוטין. הרוב הניכר של אנשים שנדבקים בוירוס הפוליו לא מראים שום סימן של המחלה. כך שאנחנו לא יכולים לראות את האויב מרבית הזמן. וכתוצאה, היינו זקוקים לגישה שונה מאוד כדי להכחיד את הפוליו מאשר מה שנעשה עם אבעבועות שחורות.

היינו צריכים ליצור את אחת מהתנועות החברתיות הגדולות ביותר בהיסטוריה. ישנם למעלה מ 10 מיליון אנשים, קרוב לוודאי 20 מיליון אנשים, רובם מתנדבים, שעבדו במשך עשרים השנה האחרונות במה שנקרא המבצע הבינלאומי המתואם הגדול ביותר בימי שלום. אנשים אלו, אותם 20 מיליון איש, חיסנו למעלה מ 500 מיליון ילדים בכל שנה, מספר פעמים בשיא המבצע שלנו. כעת נתינת חיסון הפוליו הוא פשוט. זה רק שתי טיפות, כך. אך להגיע ל 500 מיליון איש זה הרבה, הרבה יותר קשה. ומחסנים אלו, מתנדבים אלו, צריכים לצלול בקפיצת ראש לתוך חלק משכונות העוני הקשוחות ביותר, הצפופות ביותר בעולם. הם צריכים לצעוד תחת השמש היוקדת לחלק מהמקומות המבודדים, הקשים להגעה ביותר בעולם. ועליהם גם לחמוק מכדורים, כי עליהם לפעול במשך הפסקות אש לא יציבות ושביתות נשק כדי לנסות ולחסן ילדים, אפילו באזורים המושפעים מעימות.

כתב אחד אשר צפה בתכנית שלנו בסומליה לפני כחמש שנים -- מקום בו הפוליו חוסל, לא פעם אחת אלא פעמיים, כיוון שהם הודבקו מחדש. הוא ישב מחוץ לדרך, מתבונן בהתפתחות אחת מן המערכות האלה נגד הפוליו, ולאחר מספר חודשים הוא כתב: " זהו סיוע זר בשיא גבורתו" והגיבורים האלו מגיעים מכל מקצוע אפשרי, מרקעים שונים. אבל אחד מיוצאי הדופן ביותר הינו "רוטרי הבינלאומי" קבוצה זו אשר צבא המתנדבים שלה מונה מעל למיליון עובדים לחסל את מחלת הפוליו במשך למעלה מ 20 שנה. הם מצויים במרכז הדבר כולו.

כעת, זה לקח שנים לבנות את התשתית עבור חיסול הפוליו -- מעל 15 שנה, זמן רב בהרבה מאשר שזה היה אמור לקחת -- אולם מרגע שזה נבנה, התוצאות היו מדהימות. תוך מספר שנים, כל ארץ שהחלה בחיסול הפוליו הכחידה במהירות את שלושת הוירוסים הגורמים לפוליו. מלבד ארבעת הארצות שאתם רואים כאן. ובכל אחת מהן, היה זה רק בחלק מהארץ. ואז, עד ל1999, אחד משלושת הוירוסים האלו שניסינו לחסל נמחק לחלוטין בכל העולם -- כהוכחה לרעיון. ואילו היום, ישנה הפחתה של 99% -- גדולה יותר מ99% -- במספר הילדים אשר לוקים בשיתוק על ידי מחלה נוראית זו. כאשר התחלנו, לפני למעלה מ 20 שנה, 1,000 ילדים לקו בשיתוק בכל יום על ידי הוירוס הזה. בשנה שעברה, זה היה 1,000.

ובאותו זמן, התוכנית לחיסול הפוליו פעלה לסייע בתחומים רבים אחרים. היא פעלה לסייע בשליטה במגפת השפעת, SARS כדוגמא. היא ניסתה להציל ילדים גם בדרכים נוספות -- מתן טיפות ויטמין A, מתן חיסוני חצבת, ואפילו חלוקת כילות כנגד מלריה במשך חלק ממערכות אלו. אך הדבר המרגש ביותר שהתוכנית לחיסול הפוליו עשתה היה לחייב אותנו, הקהילה הבינלאומית, להגיע לכל ילד, לכל קהילה -- האנשים הפגיעים ביותר בעולם עם שירותי הבריאות הבסיסיים ביותר, מבלי להתחשב בגיאוגרפיה, עוני, תרבות ואפילו עימות.

כך שהדברים נראו מרגשים מאוד, ואז לפני כחמש שנים, הוירוס הזה, הוירוס הקדמון הזה, החל להלחם חזרה. בעיה הראשונה בה נתקלנו היתה, בארבעת הארצות האחרונות האלה, המעוזים של הוירוס הזה, פשוט נראה שלא הצלחנו לשרש את הוירוס לחלוטין. ואז להחמיר את מצב העיניינים, הוירוס החל להתפשט מחוץ לארבעת המקומות האלו, במיוחד צפון הודו וצפון ניגריה, לתוך מרבית אפריקה, אסיה ואפילו אירופה, גורם להתפרצויות נוראיות במקומות שלא חזו במחלה הזו משך עשרות שנים. ואז, באחד המאגרים החשובים, העקשניים והקשוחים ביותר של וירוס הפוליו בעולם, גילינו שהחיסון שלנו פועל רק בחצי היעילות המצופה. בתנאים מסוג זה, החיסון פשוט לא הצליח להשיג את האחיזה הדרושה בבטניהם של ילדים אלו ולהגן עליהם באופן שבו הוא נדרש.

כעת באותו זמן, כפי שתוכלו לתאר, היה תסכול עצום -- בואו נקרא לזה תסכול -- הוא החל לגדול מאוד, מאוד מהר. ולפתע, קולות חשובים מאוד בעולם הבריאות הציבורית החלו לאמר, "חכו רגע. אנחנו צריכים לנטוש את הרעיון הזה של חיסול. בואו נסתפק בשליטה -- זה טוב דיו." כעת עד כמה שרעיון של שליטה נשמע מפתה, זוהי הנחה שגויה. האמת הברוטאלית היא, אם אין לנו את כוח הרצון או היכולת, או אפילו את הכסף לו אנו זקוקים להגיע לילדים, הילדים הפגיעים ביותר בעולם, עם דבר פשוט כחיסון פוליו אוראלי , אז מהר למדי, יותר מ 200,000 ילדים ילקו בשיתוק על ידי מחלה זו בכל שנה. אין כל ספק בכך.

אילו הם ילדים כמו עומר. עומר הוא בן שבע, והוא מצפון ניגריה. הוא מתגורר שם בביתו עם שמונה אחים ואחיות. בנוסף עומר לקה בפוליו. עומר שותק לכל חייו. רגלו הימנית שותקה בשנת 2004. הרגל הזו, רגלו הימנית, נחבלת כעת באופן קשה, כיוון שהיה עליו לזחול למחצה, כי כך ניתן לנוע מהר יותר על מנת להדביק את חבריו, להדביק את אחיו ואחיותיו, ואז לקום בעזרת הקביים וללכת. אבל עומר הוא תלמיד נהדר. הוא ילד יוצא דופן. קרוב לודאי שאינכם יכולים לראות כאן את הפרטים, אך זו היא התעודה שלו. ותוכלו לראות, הציונים שלו מושלמים. יש לו מאה אחוז בכל הדברים החשובים, כמו לדוגמא, שירי ילדים. אבל אתם יודעים הייתי שמח להיות מסוגל לספר לכם שעומר הוא ילד טיפוסי עם פוליו בימים אלו, אבל זו אינה האמת. עומר הוא ילד יוצא דופן בנסיבות יוצאות דופן.

המציאות של פוליו היום היא דבר שונה מאוד. פוליו מכה בקהילות העניות ביותר בעולם. היא מותירה ילדים משותקים, והיא גוררת את משפחותיהם עמוק יותר לתוך העוני, כיוון שהם מחפשים נואשות והם מוציאים בצורה נואשת את החסכונות המועטים שיש להם מנסים לשווא למצוא תרופה לילדיהם. אנו חושבים שילדים אלו ראויים לטוב יותר. ולכן כשהעיניינים הפכו קשים באמת בתוכנית לחיסול הפוליו בערך לפני שנתיים, כאשר אנשים אמרו, "אנו צריכים להפסיק," שותפות הפוליו החליטה שוב לחזור במשנה מרץ ולנסות למצוא פתרונות חדשניים חדשים, דרכים חדשות להגיע לילדים שפספסנו שוב ושוב.

התחלנו למפות את המקרים, בצפון הודו תוך שימוש בתמונות לווין כמו אלו, כך שיכולנו להנחות את ההשקעות שלנו ואת מקלטי החיסון באופן בו יכולנו להגיע למיליוני ילדים באגן נהר הקושי היכן שאין שום שירותי בריאות אחרים. בצפון ניגריה, המנהיגים הפוליטיים והמנהיגים המוסלמים המסורתיים, הפכו מעורבים ישירות בתוכנית כדי לפתור את הבעיות הלוגיסטיות ושל אמון הקהילה.

וכעת הם התחילו להשתמש במכשירים אלו -- אם אנו מדברים על טכנולוגיה מגניבה -- המכשירים הקטנים האלה, מכשירי עיקוב מסוג זה, שהם שמים בתוך מנשאי החיסונים. ואז הם מסוגלים לעקוב אחריהם. ובסופו של יום, הם מתבוננים ורואים, האם הבחורים הגיעו לכל רחוב, לכל בית. זו המחויבות שאנו רואים כעת על מנת להגיע לכל אותם ילדים שעליהם פסחנו. ובאפגניסטן, אנחנו מנסים גישות חדשות -- נושאים ונותנים על גישה. אנו עובדים בצמוד לועדת הצלב האדום הבינלאומי על מנת להבטיח שנוכל להגיע לכל ילד.

אך בזמן שניסינו דברים יוצאי דופן אלו, בזמן שאנשים התאמצו כל כך על מנת לנסות לעבוד בטקטיקות חדשות חזרנו אל החיסון שלנו -- זה חיסון בן חמישים שנה -- וחשבנו, בודאי ניתן לייצר חיסון טוב יותר, כך שכאשר נגיע לבסוף לאותם ילדים, נקבל תמורה טובה יותר למאמץ שלנו. וזה גרם להתחלת שיתוף פעולה מדהים עם התעשיה. ובתוך שישה חודשים, ניסינו חיסון פוליו חדש אשר שם כמטרה, ממש לפני שנתיים, את שני סוגי הוירוס האחרונים בעולם של פוליו. כעת התשיעי ביוני, 2009, קיבלנו את התוצאות הראשונות והמבחן הראשון עם חיסון זה. ומסתבר שהוא משנה לחלוטין את חוקי המשחק. החיסון החדש הוא בעל השפעה כפולה על צמד הוירוסים האלו מאשר היה לחיסון הישן. התחלנו מיד להשתמש בו. טוב, בתוך מספר חודשים, היינו צריכים להביא אותו לייצור. והוא החל להתגלגל מפסי הייצור אל תוך פיותיהם של ילדים מסביב לעולם. ולא התחלנו במקומות הקלים. המקום הראשון בו השתמשנו בחיסון היה בדרום אפגניסטן, כיוון שבמקומות מסוג זה יפיקו ילדים את המירב מטכנולוגיות מסוג זה.

כעת כאן בTED, במשך הימים האחרונים, ראיתי אנשים מאתגרים את הקהל שלהם שוב ושוב להאמין בבלתי אפשרי. לכן הבוקר בשבע בערך, החלטתי לנסות ולשגע את כריס ואת צוות ההפקה כאן על ידי הורדת כל קבצי המידע שלנו מהודו שוב, כך שתוכלו לראות משהו שמתפתח ממש היום, שמוכיח שהבלתי אפשרי הוא אפשרי. לפני שנתיים בלבד, אנשים אמרו שזה בלתי אפשרי. כעת זיכרו, צפון הודו היא הסופה המושלמת כאשר זה נוגע בפוליו. מעל 500,000 ילדים נולדים בשתי המדינות שמעולם לא עצרו את הפוליו -- אוטר פראדש וביהר -- 500,000 בכל חודש. התברואה נוראית, והחיסון הישן שלנו, אתם זוכרים, פעל רק חצי מכפי שהיה צריך לפעול. ועדיין, הבלתי אפשרי מתרחש. היום מסמן בדיוק שישה חודשים -- ובפעם הראשונה בהיסטוריה, אף לא ילד אחד לקה בשיתוק באוטר פראדש או בביהר.

(מחיאות כפיים)

הודו אינה מיוחדת. בניגריה מולדתו של עומר חלה ירידה של 95 אחוז במספר הילדים שלקו בשיתוק בגלל פוליו בשנה שעברה. ובששת החודשים האחרונים, היו לנו פחות מקומות שהודבקו מחדש בפוליו מאשר בכל זמן אחר בהיסטוריה.

גבירותי ורבותי, בשילוב של אנשים נבונים, טכנולוגיה חכמה והשקעות נבונות, ניתן לחסל את הפוליו בכל מקום. יש לנו אתגרים עצומים, אתם יכולים לדמיין, על מנת לסיים את העבודה הזו, אך כפי שגם ראיתם, ניתן לעשות זאת, יש לכך יתרונות שניוניים, וחיסול פוליו הוא כדאי מאוד. וכל עוד ישנו ילד כלשהו היכן שהוא שלוקה בשיתוק על ידי וירוס זה, זוהי תזכורת קשה שאנו נכשלים, כחברה, להגיע לילדים עם השירותים הבסיסיים ביותר. ומסיבה זו חיסול הפוליו: הינה ההגינות האולטימטיבית, והיא מהווה את הצדק החברתי הבסיסי. התנועה החברתית העצומה שהיתה מעורבת בחיסול הפוליו מוכנה לעשות הרבה יותר עבור ילדים אלו. היא מוכנה להגיע אליהם עם כילות, עם דברים אחרים. אבל הפקת תועלת מההתלהבות שלהם, הפקת תועלת מהאנרגיה שלהם מחייבת סיום העבודה בה הם החלו לפני 20 שנה.

לגמור עם פוליו הוא דבר נבון לעשותו, והוא הדבר הנכון לעשותו. כעת אלו הם זמנים קשים כלכלית. אך כפי שדיויד קמרון מבריטניה אמר לפני חודש כאשר הוא דיבר אודות פוליו, "לעולם אין זמן לא נכון לעשות את הדבר הנכון" לסיים את חיסול הפוליו הוא הדבר הנכון לעשות. ואנו בדיוק כעת בצומת דרכים במאמץ זה שנמשך בעשרים השנה האחרונות. יש לנו חיסון חדש, יש לנו נחישות חדשה, ויש לנו שיטות חדשות. יש לנו סיכוי לכתוב פרק חדש חופשי מפוליו בהיסטוריה האנושית. אבל במידה ונמצמץ עכשיו, נפסיד לעולמים את הסיכוי לחסל מחלה עתיקה. הנה רעיון טוב להפצה: סיימו עם פוליו כעת. עזרו לנו לספר את הסיפור. עיזרו לנו בבניית תנופה. כדי שבקרוב מאוד כל ילד, כל הורה בכל מקום יוכל גם כן לקחת כמובן מאליו חיים חופשיים מפוליו לתמיד.

תודה רבה.

(מחיאות כפיים)

ביל גייטס: ובכן ברוס, היכן אתה חושב יהיו המקומות הקשים ביותר? היכן תאמר שנצטרך להיות החכמים ביותר?

ב"א: ארבעת המקומות שראיתם, היכן שמעולם לא עצרנו -- צפון ניגריה, צפון הודו, הפינה הדרומית של אפגניסטן ואזורים גובלים של פקיסטן -- אלו יהיו הקשים ביותר. אבל מה שמעניין, מתוך שלוש אלו, הודו נראית ממש טוב, כפי שראיתם מהנתונים. ואפגניסטן, אפגניסטן, אנו חושבים עצרה כנראה את הפוליו שוב ושוב. היא נדבקת כל פעם מחדש. כך שהקשים ביותר: יהיה להגיע לסיום בקצה ניגריה ולהגיע לסיום בפקיסטן. אלו יהיה הקשים.

ב"ג: כעת מה לגבי כסף? תן לנו מושג כמה עולה המערכה במשך שנה. והאם קל לגייס את הכסף הזה? וכיצד זה יראה במהלך השנים הבאות?

ב"א: זה מעניין. אנו מוציאים בערך 750 מיליון עד 800 מיליון דולר בשנה. זה כמה שזה עולה לנו להגיע ל 500 מיליון ילדים. זה נשמע כמו הרבה כסף, זה באמת הרבה כסף. אבל כאשר אתה מגיע ל 500 מיליון ילדים פעמים מרובות -- 20, 30 סנט להגיע לילד -- זה לא הרבה מאוד כסף. אבל כרגע אין לנו ממנו מספיק. יש לנו פער רחב בכסף זה. אנחנו חותכים פינות. ובכל פעם שאנחנו חותכים פינות, מקומות רבים יותר שלא היו אמורים נדבקים, וזה פשוט מאט אותנו. והקנייה המוצלחת הזו עולה לנו מעט יותר.

ב"ג: טוב, בתקווה שנפיץ את הרעיון, וממשלות ימשיכו לתרום בנדיבות. שיהיה בהצלחה. אנחנו כולנו יחד איתך בזה. תודה רבה. (ב"א: תודה רבה.)

(מחיאות כפיים)