ברוסטר קייל בונה ספריה דיגיטלית חופשית

אנחנו באמת חייבים לשים את הטוב ביותר שיש לנו להציע בהישג ידם של ילדינו. אם לא נעשה זאת, נקבל את הדור שאנחנו ראויים לו. הם הולכים ללמוד ממה שלא יהיה שנמצא סביבם.

ואנחנו, עכשיו בתור העלית, הורים, ספרנים, אנשי מקצוע, מה שזה לא יהיה, מקבץ פעילויות שלנו הן, למעשה, בלנסות להביא את המיטב שיש לנו להציע להישג ידם של הסובבים אותנו או באופן נרחב ככל יכולתנו. אני הולך להתחיל ולסיים את השיחה הזו עם כמה דברים שחקוקים באבן. אחד הוא מה שחקוק על הספריה הציבורית של בוסטון. חקוק מעל לדלתם, "חופשי לכל." זו סוג של הצהרה מעוררת השראה, ואחזור בסוף של זה. אני ספרן ומה שאני מנסה לעשות הוא להביא את כל הכתבים של ידע למספר רב של אנשים כמספר אלו שרוצים לקרוא אותם. והרעיון להשתמש בטכנולוגיה הוא מושלם עבורנו. אני חושב שיש לנו את ההזדמנות להתעלות על היוונים. וזה לא קל להתעלות על היוונים. אבל יחד עם השקדנות של המצרים, הם הצליחו לבנות את הספריה של אלכסנדריה -- הרעיון של עותק של כל ספר של כל העמים בעולם. הבעיה היתה שהיית באמת צריך ללכת לאלכסנדריה כדי ללכת אליו. מצד שני, אם כן הלכתם, אז דברים מדהימים קרו. אני חושב שאנחנו יכולים להתעלות על היוונים ולהשיג משהוא. ואני הולך לנסות לטעון רק נקודה אחת היום: אותה גישה כלל עולמית לכל הידע נמצאת בהישג ידינו. כך שאם אצליח, אתם באמת תלכו חושבים, "כן, אנחנו באמת יכולים להשיג את החזון בגדול של כל מה שאי פעם יצא לאור, כל דבר שאי פעם יועד לחלוקה, נגיש לכל אחד בעולם שאי פעם רצה גישה אליו."

כן, יש בעיות על איך כסף צריך להיות מחולק וזה עוד בשלבי פיתרון. אבל הייתי אומר שיש שפע של כסף ויש שפע של ביקוש, כך שאנו יכולים בעצם להשיג את זה. אבל אני הולך לעבור על הטכנולוגי, חברתי ובערך איפה אנחנו כשלם המנסה להגיע לחזון המסוים הזה. והדרך בה אני הולך לנסות לעשות את זה היא לעשות את זה כמו האתר של אמזון (Amazon.com) -- הספרים, מוזיקה, קטעי וידאו ופשוט לעבור צעד, אמצעי תקשורת אחר אמצעי תקשורת, רק ללכת ולומר, בסדר, מה מצבנו בכל תחום?

אז אם נתחיל בספרים, אתם יודעים, בערך איפה אנחנו? אז קודם אתה צריך, בתור מהנדס, לסקור את הבעיה, כמה גדולה היא? אם הייתם רוצים לשים ברשת את כל העבודות שפורסמו כך שלכל אחד יהיה אותן זמינות, טוב, איזה גודל של בעיה זאת? ובכן, אנחנו לא ממש יודעים, אבל ספריית הדפוס הגדולה בעולם היא ספריית הקונגרס (האמריקאי) -- היא 26 מיליון כרכים, 26 מיליון כרכים. זו ללא השוואה ספריית הדפוס הכי גדולה בעולם. וספר, אם היה לך ספר, הוא בערך מגהבייט, אז -- אתם יודעים, אם היה לכם אותו בוורד של מיקרוסופט. אז מגהבייט, 26 מליון מגהבייטים הם 26 טרהבייטים, זה הולך מגה, ג'יגה, טרה, 26 טרהבייטים. 26 טרהבייטים נכנסים למערכת מחשב בערך בגודל כזה, על כונני לינוקס, והיא עולה בערך 60,000 דולר. כך שבמחיר של בית -- או באזור הזה, חניה -- אתם יכולים לשים -- אתם יכולים להעלות לכונן את כל המילים בספריית הקונגרס. זה די מגניב.

אז השאלה היא: מה אתם מקבלים? אתם יודעים, האם זה שווה לנסות להגיע לשם? האם אתם באמת רוצים זה ברשת? חלק מהדברים הראשונים שאנשים עושים הוא ליצור קוראי ספרים שמאפשרים לכם לחפש בתוך הספרים וזה דיי כיף. ואתם יכולים להוריד את הדברים האלה ולחפש בתוכם בדרכים חדשות ושונות. ואתם יכולים להגיע אליהם מרחוק, אם במקרה יש לכם מחשב נייד. מתחילים להיות סוג כלשהו של ממשקים שמאפשרים להפוך דפים דיגיטלית שנראים ממש כמו ספרים בדרכים מסויימות ואתם יכולים לחפש בהם, להוסיף סימניות, וזה די חמוד -- עדיין מאוד דומה לספר -- על המחשב הנייד שלכם. אבל אני לא יודע, לקרוא דברים על מחשב נייד -- בכל פעם שאני פותח את המחשב הנייד שלי זה תמיד מרגיש כמו עבודה. אני חושב שזו אחת הסיבות בגללן הקינדל כל כך מוצלח. אני לא צריך להרגיש כאילו שאני בעבודה כדי לקרוא בקינדל. זה מתחיל להיות קצת יותר מפורט. אבל אני חייב לומר שיש טכנולוגיות ישנות יותר שאני נוטה לחבב. אני מחבב את הספר הפיזי. ואני חושב שאנחנו יכולים ללכת ולהשתמש בטכנולוגיה שלנו כדי להמיר מידע למדיה דיגיטלית -- לשים אותם ברשת ואז להוריד, להדפיס ולכרוך אותם ולגמור עם ספרים שוב.

ואנחנו בערך שאלנו, טוב, כמה זה קשה? וזה מתברר לא להיות כל כך מסובך. אנחנו למעשה התקדמנו הלאה ליצור ניידת ספרים. וניידת ספרים - בגודל של טנדר עם צלחת לווינית, מדפסת, כורך וחותך, וילדים יכולים להכין לעצמם ספרים. זה עולה בערך 3 דולרים להוריד, להדפיס ולכרוך ספר רגיל מהסוג הישן. והם למעשה יוצאים נראים דיי יפים. אתם באמת יכולים להשיג ספרים מאוד יפים שבמחיר של פני אחד לעמוד, בערך במחיר העלות של זה.

אז הרעיון של הטכנולוגיה הזו באמת עשוי להגיע בסוף להחזרת ספרים לידיים של אנשים שוב. יש ניידות ספרים אחרות מסתובבות. זהו אריק אלדרד מכין ספרים באגם וולדן, עבודה של תורו. זה בדיוק לפני שהוא גורש החוצה על ידי רשויות הפארק. על תחרות עם חנות הספרים שם. בהודו, יש להם עוד כמה נייידות ספרים מסתובבות. וזהו יום הפתיחה בספרייה של אלכסדנריה, הספריה החדשה של אלכסנדריה, במצרים. הוא היה עם נוכחות נרחבת. וילדים מתחילים להכין את הספרים של עצמם, וילד שמח עם הספר הראשון שהיה לו בבעלותו מעולם. אז הרעיון שניתן להשתמש טתכנולוגיה הזו כדי לסיים עם נייר שאני יכול לתפעל נשמע קצת כמו חזרה לאחור, אבל אני חושב שיש לו את מקומו. ולהיות ממעין עמק הסיליקון, סוג של אוטופיה, ו-- סוג של, אתם יודעים, סוג של עולם, חשבנו שאם נוכל לגרום לטכנולוגיה הזו לעבוד באוגנדה הכפרית, ייתכן שיש לנו משהו. כך שהשגנו למעשה מימון מהבנק העולמי כדי לנסות את זה. ומצאנו בתוך כ-30 יום נוכל ללכת ולקחת כמה אנשים מעמק הסיליקון, להטיס אותם לאוגנדה, לרכוש שם מכונית, להקים את החיבור הראשון לאינטרנט בספריה הלאומית של אוגנדה, להבין מה הם רצו, ולהתחיל תוכנית לייצור ספרים באוגנדה הכפרית ולמעשה -- אז טכנולוגית, זה עובד.

מה שגילינו מזה, זה שלא היו לנו את הספרים הנכונים. אז הספרים היו בספריה. יכולנו להביא אותם לאנשים אם הם היו בפורמט דיגיטלי, אבל לא ידענו איך בדיוק להעביר אותם לפורמט דיגטלי. כולם חשבו שהתשובה היא לשלוח אותם להודו או סין. וניסינו את זה, ואני אאעבור על זה בעוד רגע. יש כמה טכנולוגיות חדשות למסירה, שהתברר שהן למעשה די מלהיבות. אחת היא מכונת הדפס-על-פי-דרישה שנראת כמו מכונה של רוב גולדברג. יש לנו את אחד הדברים האלה עכשיו. היא לחלוטין מגניבה. היא כולה מסוע והיא מייצרת ספר. והיא נקראת "מכונת אספרסו ספרים". ובבערך 10 דקות אתם יכוליםלהכין ספר.

משהו אחר שאני דיי מתלהב ממנו בתחום המסויים הזה, מעבר לסוג הדוכנים האלה שבהם אתם יכולים לקבל ספרים בדרישה, הוא חלק מהמסכים החדשים הקטנים האלה שיוצאים עכשיו. ואחד המועדפים עלי הוא לפטופ 100 הדולר הזה. ואני לא רוצה לגנוב לאף אחד פה את הברק, אבל הלכנו והשתמשנו באחד מהדברים האלה כקורא ספרים אלקטרוניים. אז הנה אחת מיחידות הבטא ואתם יכולים -- זה באמת הופך להיות קורא ספרים מאוד יפה. ויש לנו תכנות זריז שעשינו כדי לנסות להכניס את אחד הספרים שלנו אליו, ומתברר ש200 נקודות לאינצ' משמעו שאתם יכולים לשים ספרים סרוקים עליהם שנראים ממש טוב. ב200 נקודות לאינצ', זה בערך שווה למדפסת לייזר של 300-נקודות-להדפסה. אנחנו במצב טוב מספיק. אתם באמת יכולים ללכת ולקרוא ספרים סרוקים די בקלות.

כך שהרעיון של ספרים אלקטרונים מתחיל להתהוות. אבל עושים את כל הסריקות האלו? אז חשבנו, טוב, ובכן, בואו ננסה את השלח ספרים להודו הזה. והיה פרוייקט עם -- שמומן על ידי הקרן הלאומית למדע, שלחו כמה סורקים, והספריות האמריקאיות היו אמורות לשלוח ספרים. טוב, הן לא -- הן לא רצו לשלוח את הספרים שלהן. אז קנינו 100,000 ספרים ושלחנו אותם להודו. ואז למדנו למה אתם לא רוצים לשלוח ספרים להודו. הלקח שלמדנו מזה היה כך, סרוק את הספרים שלך בעצמך. אם באמת אכפת לך מספרים, אתה הולך לסרוק אותם טוב יותר, במיוחד אם אלה ספרים בעלי ערך. אם אלה ספרים חדשים ואתם יכולים פשוט, אתם יודעים, לשחוט אותם כי אתם יכולים פשוט לקנות עוד אחד, זו לא כזו בעיה גדולה במונחים של ביצוע סריקה באיכות גבוהה. אבל לעשות דברים שאתם אוהבים. אבל ההודים סרקו הרבה מהספרים שלהם -- בערך 300,000 עד כה -- כשהם עושים עבודה טובה מאוד. הסינים עשו יותר ממליון ספרים והמצרים בערך 30,000.

אבל אנחנו שלחנו -- חשבנו, טוב, אם אנחנו הולכים להצטרך לעשות את זה, בואו נעשה את זה בתוך הספריה. איך אנחנו הולכים ועושים את זה ואיך אנחנו רושמים את זה כך שזו עלות שאנחנו יכולים לעמוד בה? ובערך בחרנו במחיר 10 סנט לעמוד. אם זה בעקרון העלות של צילום מסמך לעותק דיגיטלי, עיבוד תמונה לטקסט, אריזה, הכנה כך שתוכל להוריד, להדפיס ולכרוך, כל הסיפור, אנחנו נשיג משהו. אז התחלנו בנסיון להבין איך בדיוק אנחנו מגיעים ל10 סנט? וניסינו את הדברים הרובוטיים האלה, והם עבדו דיי טוב -- סוג של היפוך דפים אוטומטי. אם אנחנו יכולים שיהיה לנו רכבים על מאדים, הייתם חושבים שנוכל להפוך דפים. אבל למעשה מתברר שזה די קשה להפוך דפים, והמסה לא שם. אז בכל מקרה -- אז בסוף בנינו סורק ספרים משלנו. ועם שתי מצלמות דיגיטליות מקצועיות באיכות גבוהה, תאורת מוזיאון נשלטת -- כך שאפילו אם זה ספר שחור לבן, אתם יכולים לקבל את הגוונים התקינים. אז בעקרון עושים עבודה יפה ומכובדת. זה לא פקס, זה -- הרעיון הוא לעשות עבודה יפה. כשאתם עוברים דרך הספריות האלו. והצלחנו להשיג 10 סנט לעמוד אם מריצים דברים בכמויות גדולות. ככה זה נראה באוניברסיטת טורונטו. וזה באמת מתברר, אתם יודעים, שמשלם משכורת מחיה. נראה שאנשים אוהבים את זה. כן, זה קצת משעמם, אבל חלק מהאנשים נכנסים לזן של זה. (צחוק) ובמיוחד אם אלה ספרים דיי מעניינים שאכפת לכם מהם בשפות שאתם יכולים לקרוא, למעשה הצלחנו לעשות עבודה די טובה בזה ב10 סנט לעמוד. אז 10 סנט לעמוד, 300 עמודים בספר ממוצע, 30 דולר לספר. ספריית הקונגרס, אילו הייתם עושים את כל הדבר הארור -- 26 מליון ספרים -- זה בערך 750 מליון דולר, נכון? אבל מיליון ספרים -- אני חושב, באמת, שזו תהיה התחלה די טובה, וזה יעלה 30 מליון דולר. זה לא חשבון כל כך גדול.

ומה שהצלחנו לעשות זה להכנס לתוך ספריות. יש לנו כרגע שמונה ממרכזי הסריקה האלה בשלוש מדינות, וספריות מוכנות לכך שיסרקו את הספרים שלהן. מכון גטי שכאן מעביר את הספרים שלו לאוניברסיטת UCLA, שזה איפה שיש לנו אחד ממרכזי הסריקה האלה, והם סורקים את הספרים שאינם מוגנים בזכויות יוצרים שלהם, שזה מצויין. אז אנחנו מתחילים לקבל את האחריות המוסדית. הדבר שחסר לנו הוא עשרת הסנטים. אם נוכל להשיג את עשרת הסנטים, כל השאר זורם. סרקנו בערך 200 אלף ספרים. עכשיו אנחנו סורקים בערך 15 אלף ספרים בחודש, וזה מתחיל להעלות הילוך בקצב כפול משם.

אז בסך הכל, זה הולך יפה מאוד. ואנחנו מתחילים לצאת מסריקה של רק מה שכבר לא מוגן בזכויות יוצרים. לעולם הספרים שאינם מודפסים עוד. אז, אני חושב על -- אנחנו באים מחומר הספריות שאינו מוגן בזכויות יוצרים, ואמזון מגיעים מעולם הספרים שנמצאים בדפוס, ואני חושב שניפגש באמצע איזה מקום ויהיה לנו הדבר הקלאסי שיש לכם, שזו מערכת הוצאת ספרים ומערכת ספריות שעובדות במקביל. אז אנחנו מתחילים תוכנית לעשות ספרים שאינם מודפסים עוד, אבל משאילים אותם. מה בדיוק המשמעות של משאילים, אני לא כל כך בטוח. אבל בכל מקרה, משאילים ספרים שאינם מודפסים עוד מהספריה הציבורית בבוסטון, מהמכון לאוקאנוגרפיה בוודס הול ומעוד כמה ספריות שמתחילות להשתתף בתוכנית, כדי לנסות את המודל הזה של איפה ספריה נפסקת וחנות הספרים משתלטת. אז בסך הכל אפשר לעשות את זה בקנה מידה גדול. אנחנו גם עוברים על מיקרופילמים ומעלים אותם לרשת. אז אנחנו יכולים לעשות 10 סנטים לעמוד, אנחנו סורקים 15 אלף ספרים בחודש ויש לנו בערך 250 אלף ספרים ברשת, כולל את שאר הפרוייקטים שמתחילים להיערם. אז מה שאני רציתי לטעון זה, ספרים הם בהישג ידינו. הרעיון של לתפוס את כל התחום הוא לא סיפור כל כך גדול. כן, זה עולה עשרות מיליונים, מאות בודדות של מיליונים, אבל מכה אחת ובעיקרון יש לנו את ההסטוריה של הספרות המודפסת ברשת. ואז יש בעיה של המודל העסקי של איך לנסות לשווק את זה באופן יעיל ולהעביר את זה לאנשים. אבל זה בהישג ידינו מבחינה טכנולוגית וחוקית, לפחות עבור הספרים שאינם בדפוס עוד ושפגו זכויות היוצרים שלהם, אנחנו מציעים את היכולת להעלות את כל הדבר הארור לרשת.

עכשיו בואו נעבור לשמע, ואני הולך לעבור על אלה. אז כמה יש בכלל? ובכן, עד כמה שאנחנו יכולים לומר, יש בערך שניים או שלושה מליון דיסקים שפורסמו -- אז תקליטים מכל הסוגים וקומפקט דיסקים -- או לפחות בארכיון הגדול ביותר של חומר שפורסם הצלחנו בערך להצביע על כך. זה עולה בערך 10 דולרים לקחת דיסק ולשים אותו לרשת, אם עושים את זה בכמויות גדולות. אבל מצאנו שעניין זכויות היוצרים הוא באמת דיי הבעייתי. זהו אזור דיי מלא בטיעונים משפטיים' אז מצאנו שיש נישות בעולם המוזיקה שלא משורתות היטב ממערכת הפרסום הקלאסית. והתחלנו להעשות אותן זמינות על ידי כך שהלכנו והצענו מקום איכסון באינטרנט. בארצות הברית זה לא עולה לך למסור משהו. נכון? אם אתם נותנים משהו לצדקה או לציבור, אתם מקבלים טפיחה על השכם והקלה במס -- חוץ מברשת, שם אפשר להתרושש. אם אתם מעלים וידאו של הלהקה שלך במחסן לרשת והוא מתחיל לקבל כניסות רבות, אתם יכולים להפסיד את הגיטרה שלכם או את הבית.

זה לא ממש הגיוני. אז הצענו נפח איכסון אינסופי, יכולת גישה אינסופית לתמיד, בחינם, לכל מי שיש לו מה לחלוק שמתאים לספריה. וקיבלנו הרבה אנשים. קבוצה אחת הן להקות הרוק. ללהקות רוק יש מסורת של שיתוף, כל עוד אף אחד לא עושה כסף. אתם יכולים -- הקלטות של הופעות, הן לא ההקלטות מסחריות, אלא הקלטות של הופעות, זה התחיל עם הגרייטפול דד. ויש בערך שתיים או שלוש להקות שבאות כל יום. הן נותנות רשות, ואנחנו מקבלים בערך 40 או 50 הופעות ביום. יש לנו בערך 40,000 הופעות, כל מה שהגרייטפול דד אי פעם עשו, ברשת כך שאנשים יכולים לראות ולשמוע את החומר הזה. אז שמע אפשר להעלות לרשת, אבל עניין הזכויות באמת דיי בעייתי. יש לנו הרבה מאוד אוספים עכשיו -- כמה מאות אלפי פריטים -- וזה גדל עם הזמן.

תמונות נעות: אם תחשבו על הפקות קולנועיות, אין כל כך הרבה מהן. להערכתנו, יש בערך 150 או 200 אלף סרטים בסך מעולם שבאמת יועדו להפצה קולנועית רחבה. זה פשוט לא כל כך הרבה. אבל חצי מהם הם הודים. אבל בכל מקרה, זה ניתן לביצוע, אבל מצאנו רק בערך אלף סרטים כאלה ש-- אינם מוגבלים בזכויות יוצרים. אז ההפכנו אותם דיגיטליים ועשינו אותם לזמינים. אבל מצאנו גם שיש הרבה סוגים אחרים של סרטים שלא ממש יצאו לאקרנים -- סרטי ארכיון. מצאנו גם הרבה סרטים פוליטיים, הרבה סרטי חובבים, כל מיני סוגים של דברים שבעצם זקוקים לבית, לבית קבוע. אז התחלנו להנגיש אותם וזה צמח להיות מאוד פופולרי. אנחנו לא בדיוק YouTube, פונינו יותר לדברים של טווח ארוך וגם דברים שאנשים יכולים להשתמש בהם ולעשות סרטים חדשים, שזה פשוט היה כיף גדול.

טלוויזיה זה תחום קצת יותר גדול התחלנו להקליט 20 ערוצי טלוויזיה 24 שעות ביממה. זה סוג של קופסאת ההקלטה הגדולה ביותר שראינו מעולם. היא בערך פטה-בייט, עד כה, של טלוויזיה מכל העולם -- טלוויזיה רוסית, סינית, יפנית, עיראקית, אל ג'אזירה, BBC, CNN, ABC, CBC, NBC -- 24 שעות ביממה. אנחנו שמים -- אנחנו העלנו רק שבוע אחד, שזה בעיקר מסיבות עלות, שזה ה11 בספטמבר, מעין מ11/09/2001: לשבוע אחד, מה העולם ראה? ב CNN אמרו שהפלסתינאים רקדו ברחובות. האם הם? בואו נראה בטלוויזיה הפלסתינית ונגלה. איך יכולה להיות לנו חשיבה ביקורתית בלי היכולת לצטט והיכולת להשוות את מה שקרה בעבר? והטלוויזיה היא באופן נורא לא מוקלטת ובלתי מצוטט, חוץ מעל ידי ג'ון סטוארט, שעושה עבודה מצויינת. אז בכל מקרה, טלוויזיה היא, הייתי מציע, בהישג ידינו. אז 15 דולר לשעת וידאו וגם בערך 100 או 150 דולר לשעת צלולואיד, אנחנו יכולים ללכת ולהביא חומרים לרשת בעלות נמוכה ולהנגיש אותם ברשת. ויש לנו, עכשיו, הרבה מאוד מהחומרים האלה. אז יש לנו בערך 100,000 פריטים כאלה ברשת. אז ספרים, מוזיקה, וידאו, תוכנות -- יש רק 50,000 כותרים כאלה. בעיקר הבעיות שם הן חוקיות ובעיות של שבירת זכויות העתקה. אבל עברנו דרך כמה מאלו, אבל עדיין יש לנו בעיות רציניות בוושינגטון.

טוב, אנחנו ידועים בעיקר בתור הרשת בכלל עולמית (World Wide Web). אנחנו שומרים בארכיון את רשת האינטרנט מאז 1996. אנחנו שומרים תמונה של כל אתר וכל הדפים שבו בכל חודשיים. ולמעשה, זה באמת נעשה בחלוציות על ידי אלקסה, שתורמת את האוסף הזה לארכיון הרשת. והוא גדל במשך 11 השנים האחרונות והוא מקור נפלא. ובנינו "מוכנת מלפני הרבה זמן" שאתם יכולים לגלוש ולראות אתרים ישנים כמו שהם נראו. אם אתם הולכים ומחפשים משהו, זה Google.com, הגרסאות השונות שלו שיש לנו, ככה זה נראה כשהוא היה בגרסת אלפה וככה הוא נראה בסטנפורד. אז בכל מקרה, יש לנו בעצם רעיון של מאיפה הדברים באו. בעיקר אנשים רוצים לראות את הדברים הישנים מתוך זה אם יש משהו שאנחנו רוצים ללמוד מהספריה של אלכסנדריה גירסא 1, שידועה בעיקר בזה שהיא נשרפה, זה: אל תשמור רק עותק אחד. אז התחלנו -- הכנו עותק נוסף של כל זה ואנחנו למעשה שמנו אותו בחזרה בספריה של אלכסנדריה. אז זו תמונה של ארכיון האינטרנט בספריה של אלכסנדריה. ועכשיו יש לנו עוד עותק בבניה באמסטרדם. כך אנחנו צריכים לשים אותו על קו השבר הגיאולוגי סן אנדראס בסן פרנסיסקו, באזור השטפונות של אמסטרדם ובמזרח התיכון. יופי, אז בכל מקרה... אז אנחנו מגדרים את ההימורים שלנו כאן. אם נלך ונמקם את זה בעוד כמה מקומות, אני חושב שנהיה במצב טוב מאוד.

יש שאלה פוליטית וחברתית מזה. האם כל זה, כאנחנו הופכים לדיגיטליים, יהיה ציבורי או פרטי? יש כמה חברות גדולות שראו את החזון הזה, שמכינות דיגיטליזציה בקנה מידה גדול, אבל הן סוגרות את המרחב הציבורי. השאלה היא: האם זה העולם שאנחנו באמת רוצים לחיות בו? מה התפקיד של הציבורי מול הפרטי כשאנחנו מתקדמים? איך אנחנו הולכים ומקבלים לעולם שיש בו גם ספריות וגם הוצאות לאור בעתיד, ממש כמו שאנחנו הרווחנו כשגדלנו? אז גישה כלל עולמית לכל הידע -- אני חושב שזה יכול להיות אחד ההישגים הגדולים ביותר של המין האנושי, כמו האדם על הירח או התנ"ך של גוטנברג או הספריה של אלכסנדריה. זה יכול להיות משהו שיזכרו אותנו בזכותו למשך מילניום על כך שהשנו אותו. וכמו שאמרתי קודם, אני אסיים עם משהו שחקוק באבן מעל הדלת ספריית קרנגי -- קרנגי -- אחד הקפיטליסטים הגדולים של המדינה הזו -- חקק מעל את המורשת שלו: "חופשי לאנשים." תודה רבה לכם.